זה מתחיל בשאלות פשוטות ונמשך בתהיות הרות
גורל הנוגעות לסטודנטים הדתיים באקדמיה: ההצגה 'על חבל דק', שיצר אביאל פרנס לבקשת
איגוד תורה באקדמיה, מביאה את ההתמודדות לקדמת הבמה ומקדמת שיתוף פעולה בין הגופים
העוסקים בלימוד תורה ובשמירת הרוח היהודית במוסדות האקדמיים
נדב גדליה
סטודנט דתי בבית ספר גבוה למשחק. על הבמה
מציגה אחת מחברות הכיתה את פרי עמלה, אך הסטודנט הדתי נמצא במקום אחר לגמרי. הוא
מתלבט אם הלכתית זה 'בסדר' להביט בקטע המוצג מולו. קשה לו להתעלם ממה שהוא יודע
וגדל עליו בישיבת ההסדר. הוא נזכר בשולחן ערוך, אבן העזר, סימן כג. כן, לנגד עיניו
עומדת ההלכה הספציפית העוסקת באיסור התבוננות בנשים. הסטודנט מנסה להבין מה עליו
לעשות, אך מרפקו של המרצה נשלח לגופו ומעורר אותו מהדיון ההלכתי הפנימי. "פה
זה לא פילוסופיה, זה החיים!" הוא אומר לסטודנט הדתי.
כמה שנים עוברות, ואותו סטודנט, אביאל פרנס
שמו, מפיק וכותב את המופע 'על חבל דק', העוסק במה שמקובל פחות לדבר עליו:
התמודדותם של דתיים בעולמות אקדמיים מגוונים, ממשחק ועד רפואה, עבור בהנדסת מחשבים
ובלימודי ביולוגיה.
מתברר שרבים מהצעירים שלנו חווים את אותו
סיפור פנימי מורכב: הפער בין מה שגדלו עליו והם מאמינים בו ובין העולם החילוני שבו
הם חיים, לומדים ומנסים להשתלב בו מקצועית. "הבעיות צצות לאו דווקא בענייני
צניעות", אומר לי אביאל. "יש לא מעט הרהורים חברתיים ומקצועיים, ובכל
פעם אני שואל את עצמי: זה בסדר מה שאני עושה?"
מה עושים בפועל?
"אנחנו מגיעים למקום כדי ללמוד משהו
מקצועי ומכניסים את עצמנו בלית ברירה לתודעה אחרת שמתגבשת בנו. התודעה הזאת גורסת
ככה: אני בן ישיבה" (פרנס למד חמש שנים בישיבת מצפה רמון, נ"ג), "ואני
כאן כדי לקבל כלים אבל לא כדי להתערבב. זה לא ממש פשוט, כי חלק מהלימודים הם גם
החוויה החברתית. אף אחד לא רוצה להרגיש לבד.
"כסטודנט דתי היו סיטואציות מסוימות שכל
החבר'ה לא הבינו מה קורה איתי. למשל באוכל: כל הזמן התחמקתי מלאכול עם החבר'ה. פעם
אחת אחד החבר'ה הודיע שהיום יוצאים לבר, 'ארגַנו לאביאל בר כשר'. נכנסתי לפלונטר:
אני הלכתית 'בסדר' מבחינת האוכל, אבל מה אני עושה בנוגע לאווירה? התחמקתי.
"זה לא היה פשוט בכלל. הייתה לי כיפה על
הראש ושמרתי נגיעה, בוודאי, הצלחתי להתחמק מזה. אפילו קיבלתי הערכה מהחברים על
שמירת העקרונות, אבל זה השאיר אותי לבד ותייג אותי תיוג מסוים".
באקדמיה: על קו השבר הדתי
המופע 'על חבל דק', שהפיק אביאל בעבור איגוד בתי המדרש התורניים
באקדמיה, מספר
על אוריאל, בחור דתי בן דמותו של אביאל, העובר מסלול קלסי: בית ובית
ספר דתי, ישיבת הסדר, צבא. לכאורה הוא 'על המסלול', אך הקרחון המוביל אותו להתמודדות
עם קונפליקטים חדשים שלא התכונן אליהם מעולם נמצא בענק בתחנה הבאה שלו: האקדמיה.
הוא פוגש שם חבר חילוני, והם מתחברים ומתגוררים
באותם מעונות. לא נעשה לכם ספוילר, אך נספר שהדברים מגיעים למקומות שאוריאל ניסה
להתרחק מהם כל חייו: אלכוהול ומפגשים חברתיים שלא דמיין שישתתף בהם מרצונו החופשי.
על הכול מרחפת העבודה האקדמית בקורס 'היחס לנשים ביהדות', שהופכת את הסיפור למורכב
הרבה יותר.
"דווקא החבר החילוני מגיע לעזרתו של
אוריאל", מספר אביאל. "הם יושבים ודנים בענייני יהדות, אך הוא גם מוביל
את אוריאל להידרדרות. הוא לבד, נמאס לו להילחם על המקום הדתי שבו הוא גדל. זה
עניין שקורה ללא מעט צעירים, ולצערי לא בהכרח מבחירה מושכלת, מודעת ומרצון חופשי
אלא מאילוצי הסביבה והרוח הכללית, שקשה לעמוד בפניה ולהישאר בתודעה תורנית".
איפה נמצאת נקודת השבר הספציפית בסיפור?
"כשאוריאל מגיע לנקודה שבה הוא פוגש בנות,
למרבה ההפתעה, במעונות. הוא רווק בן 25, וזה יום חמישי בערב. יש ערק וסיבות שלא לשמור
לרגע את מה שגדל עליו. הוא בודד, הרב בישיבת ההסדר כבר לא רלוונטי לו בשלב הזה, כי
כעת הוא במקום אחר.
"האקדמיה היא זירה חברתית ופילוסופית.
אין שם אף אחד שתומך בך מבחינה חברתית-דתית ומהדהד את מה שאתה חי מסביבך כמו
בישיבה. אתה נלחם פעם אחת וחורק שיניים, אבל עד כמה?
"מצד שני הדמות של החילוני בהצגה מלאת
חיים ושמחה, מסבירה מעצם היותה ובלי הרבה מילים שאולי אפשר אחרת. אתה יודע, בעולם
ההיי-טק בוחנים אחת לתקופה מי עבר לחברות המתחרות ומה יש אצלן שגרם למעבר אליהן.
אצלנו במגזר אחד מארבעה הופך לדתל"ש. למה זה קורה? מה יש בדתל"שים?
"אני חושב שיש שם עוד משהו חוץ מיצר הרע.
הבחירה לעזוב את העולם הדתי מגיעה לדעתי כשאדם מתחיל להבין שיש גם דברים נפלאים
שאפשר ללמוד מהעולם החילוני. הוא אומר: רגע, הייתי בסדר כל הזמן, הייתי דתי
בישיבה, אבל מה עושים עכשיו? אולי עכשיו זה אחרת?"
ומה קורה בשלב הזה?
"בדרך כלל הדוס צריך להכריע: או שהוא נהיה
חפיפניק או שהוא נכנס לחממה פנימית, והוא דוס עד הסוף ולא מתערבב עם העולם. יש אדם
שיכול להחליט לוותר ולא לעשות מצווה אל"ף, בי"ת או גימ"ל למרות
שהוא מאמין בהן, ואדם אחר מחליט
לדבוק בעקרונות שלו כי הוא מכיר דמות שהצליחה לעשות את זה, וזה עשוי
לעזור לו דווקא לא לוותר. יש הרבה צעירים דתיים שחיים בין העולמות, והם בודדים
מאוד. הם רוצים עולם מקצועי ולהתערבב באקדמיה, אבל לפתח גם עולם רוחני.
"בהצגה הבחור מגיע לשבר, והוא חוזר לרב
שלו מהישיבה. הוא שוטח לפניו את הקשיים, והרב אומר לו שהוא כמו יוסף במצרים. למרות
הקשיים יוסף הצדיק שמר על הזהות שלו. הגישה של הרב שלו היא להפנים שיש לי זכות
להיות במקומות שיש להם השפעה, ולא רק שאני לא נכנע אלא ההפך; אני מכניס ערך.
בסיפור שלי זה להצליח להעביר מסרים עמוקים בזכות עולם המשחק".
מי בתכלס נותן מענה בין הקודש לחול בתקופה
הזאת?
"לפני חצי שנה הזמינו אותי אנשי איגוד
תורה באקדמיה להציג מונולוג לבכירי הרבנים של הציונות הדתית. היו שם הרב שמואל
אליהו, הרב יעקב אריאל, הרב אליקים לבנון ועוד ראשי ישיבות מכל גוני הקשת. ביקשו
ממני לתת עשר דקות שבהן אתאר מה קורה לבחור דתי שנכנס לעולם האקדמי. לספר מה קורה
לו כשהוא בן 28.
"הצגתי מונולוג שבו תיארתי מקרים שקרו לי,
והמסקנה הייתה שמוכרחים למצוא לזה פתרון. הרב יעקב אריאל אמר: זה באמת מורכב, אף
אחד לא היה בסיטואציה הזאת. הרב אליקים לבנון ענה לו שתפקיד של מנהיג הוא להבין כל
נפש של כל בן אדם ולתת לו את הפתרון.
"התפתח דיון מאוד מעניין, והרב אריאל שאל
אותי: מה הפתרון שלך? אמרתי לרב: ליצור חבורות שנפגשים בהן; חברים בני אותו גיל
שמדברים על חיי היומיום ועבודת ה'. זה קורה כעת בבתי המדרש בקמפוסים ומסביבם. בתי
המדרש שבתוך האקדמיה נותנים מענה חשוב מאוד והכרחי. יש חברה, וככה אין בדידות, ולצד
זה מקבלים גם מענה אמוני והלכתי. מדברים על עבודת ה', ואפשר לדון בקשיים ובפתרונות
שלהם. יש בבית המדרש רב שמכיר
מקרוב את עולם האקדמיה וחי את השטח, ויש כמובן יתרון של תפילות ומפגשי
לימוד – כמה שיעורים בשבוע – עם אנשים כמוך. אתה חי בעולם אחר".
בדרך למודעות גבוהה
המופע 'על חבל דק' הוא נדבך נוסף בשיתוף
הפעולה של אביאל עם הגופים העוסקים בלימוד תורה ושמירת
הרוח היהודית במוסדות אקדמיים. לפניו הפיק אביאל סדרת סרטונים שעסקו בנושא ועוד
הצגה של ארבעה משתתפים. מופע 'על חבל דק' החדש מיועד לבנות שירות לאומי ולתלמידי מדרשות,
מכינות, ישיבות גבוהות וישיבות הסדר. "הופענו בינתיים ארבע פעמים: בבאר שבע, בירושלים,
באוניברסיטת בר-אילן וברחובות, בשיתוף סיון רהב מאיר ועקיבא, שהופיעו
לפנינו", מספר אביאל. "לחודש הקרוב נקבעו הופעות רבות ב"ה. זה
המענה הראשון בנושא תורה ואקדמיה שמגיע דרך חוויה של מופע משחק ושירה. אני חווה את
זה דרך הבטן ולאו דווקא דרך הראש, וזה חדש.
"המטרה שלנו היא שצעירים באקדמיה או מי
שמתעדים לבוא בשעריה יכירו את ההתמודדות, יבינו שהם לא לבד וידעו שיש להתמודדות
הזאת גם פתרון: הצטרפות לבתי המדרש שבקמפוסים. ההתמודדויות מגוונות ולא נגמרות
בתחושה של 'אני אחר' וזהו.
"כחלק מהעבודה על ההצגה פגשתי מגוון
סיפורים שאשררו לי את מה שחשתי בעצמי כסטודנט. חבר אחד שלמד רפואה סיפר שחבר הכי
טוב שלו הזמין אותו לחתונה לא אורתודוקסית, ולא היה לו ברור מה עושים. מצד שני
פגשתי אדם אחר שלמד בישיבת הסדר והידרדר מבחינה רוחנית ועסק בגבולות אחרים לגמרי.
שאלות תמיד יש, רק שאין את מי לשאול, ואתה לבד.
"זה מתחיל משאלות פשוטות כמו שאני חוויתי: הייתי בלימודים, ובעוד דקה עובר זמן מנחה, ומזמינים אותי לעלות לבמה בעוד כמה דקות. מה עושים? את הכול הכנסנו למופע. בסופו של דבר התמודדות היא התמודדות, קטנה או גדולה, וכל הסטודנטים שומרי המצוות והאמונה נמצאים במקום דומה וחווים פער גדול בין מה שהיה עד עכשיו לבין העולם החברתי והמקצועי החדש שהם חיים בו במסגרת הלימודים".
**
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה