איך מציירים אמונה?
לרגל הוצאת הספר 'הגיע הזמן' החדש (מספר 10!) נדב גדליה בשיחה עם היוצר הצנוע שמאחורי התופעה האמונית שכבשה את לבם של ילדים ומבוגרים.
נדב גדליה, עולם קטן
אי שם על גבי הר חברון מתגוררת לה משפחת אפשטיין עם שמונת
ילדיהם היצירתיים. האבא, נתנאל (39) הוא איש צנוע ומלא ענוה למרות כשרונו הנדיר
בתחומי הקומיקס והאנימציה והפופולריות הרבה. אשתו, בת-אל, חתומה אף היא על סדרת
הספרים הפופולאריות, למרות שהיא כבר אינה שותפה ביצירת הספרים 'בפועל' והייתה עד
לא מזמן אמא במשרה מלאה. "קצת מביך אותי כשפונים אלי בהתלהבות לגבי הספרים,
כי אני כבר לא ממש שם", היא אומרת. "אני קוראת אותם אולי לפני כולם, תוך
כדי עבודה, ונותנת הערות, אבל הראש שלי במקום אחר". למרות זאת, נתנאל מוקיר
אותה ומטביע את שם אשת נעוריו על גבי כל כריכת ספר שיוצא לאור. ככה זה כשאדם אמוני
אמון על כבוד אשתו ומוקיר לה הערכה רבה על הרעיונות והשותפות בפועל בתחילת הדרך;
השפע זורם. מעל 30 ספרים כבר יצאו ממכבש הדפוס, ערוץ היוטיוב טומן בחובו עשרות
אלפי מנויים ו'הגיע הזמן' הפכה מזמן לסדרה מיתולוגית, בעודה בחיים. כעת, החלק
העשירי בסדרת 'הגיע הזמן' רואה אור. אפשטיין אומר לי שהוא האחרון בסדרה. הפעם
'בהחלט'. שווה לעיין בפרקים הקודמים של גלגולי הסדרה כדי להבין שעדיף לא להתערב על
זה עם חברים, אפילו בצחוק. תכף תבינו מדוע. "הספר העשירי - זה הלם
גמור", אומר לי אפשטיין. "ראש יהודי שהוציאו את הסדרה אמרו לי שלא יהיו
עוד ספרים בסדרה". מלחמת שמחת תורה טרפה את הקלפים. "קצת אחרי שהחלה
המלחמה הזאת, ישראל זעירא (מנכ"ל ומייסד 'ראש יהודי', נ"ג) - ביקש ספר
על המלחמה. הוא אמר לי: 'בוא נעשה ספר על ההתעוררות הרוחנית שעם ישראל חווה מפרוץ
המלחמה'. על המהפך הזה, איך בין רגע, מהפגנות בקפלן וכל מה שהיה - לזה שעם ישראל
צועק שמע ישראל וחיילים מבקשים שלא ישלחו להם ממתקים אלא ציציות ותפילין. גם
המוזיקה - הפכה לשיר אמונה".
*הצלחת לצייר תוך כדי המלחמה?
"שירתתי תשעה חודשים במילואים רצוף מתחילת המלחמה ולא הבנתי
איך אפשר לכתוב על משהו שעדיין מתרחש", מגלה אפשטיין על מאחורי הקלעים.
"זה הפחיד אותי נורא. זה סיפור כל כך רגיש וקשה; אי אפשר לדעת איפה זה פוגש
אנשים. ישראל אמר לי: אין ילד שלא הושפע מזה. כל אחד מרגיש את זה במקום שלו. תן
לאנשים כלים להתמודד - ע"י הקומיקס. במלואים היו לי מלא משמרות באמצע הלילה
ושם היו לי שעות רבות של תפילות. בבוטקה השמירה התחננתי שה' יכוון אותי בדבר
המפחיד הזה; לטפל בפצוע בשטח - בעם ישראל - שעדיין אין לו 'הפי אנד'. במקביל, תוך
כדי המשמרות שמעתי שיעורים בתנ"ך כדי לשמור על עירנות. הגעתי לספר שמואל
והתחלתי להבין שגם אם אין על זה הרחבה בספר שמואל - מתברר שהייתה שם מתקפת פתע
מעזה, אחת לאחת, כמו שהיה בשמחת תורה אצלנו. מתקפה שישבה על קונספציה של 300 שנה
של ספר שופטים. היה שם טבח, חטופים, דברים נוראים, כיבוש יישובים ע"י האויב.
העניין הוא ששמעתי שיעורים של הרב מנשה וינר ממעלות שהתקיים לפני כעשרים שנה
וכאילו הוא מדבר על מה שקורה עכשיו ומספר שזאת הייתה הכשרת הדרך לשמואל, מלכות
שאול, דוד. כל זה נורא - אבל מוביל לשלב חדש בגאולה של עם ישראל".
*איך התקבלה ההחלטה כיצד לבנות את הספר המורכב הזה?
"בצד האמוני - התייעצתי עם רבותיי והם אמרו לי לקחת את זה
לכיוון של אליהו הנביא בהר הכרמל. עכשיו כשהספר בחוץ אנחנו עומדים מול התכנים
ונדהמים ממה שנוצר. יצא לנו תמונה מאוד אופטימית ורלוונטית. כמו שמקל עליך לשתף
מישהו במה שאתה חווה - מדהים לתת לאנשים את ההבנה שהתורה, למעשה, מדובבת את מה
שאנחנו מרגישים ומעניקה לנו את הפרספקטיבה של 'לאן זה הולך'. הספר הזה גדול עלינו
בהמון מידות, אך אם ה' נתן לנו את האתגר - נוכל לו והתוצאה מסחררת. הכי יפה שהייתה
יכולה להיות. זה לא שלנו. אנשים אמרו לנו: זה לא יאמן. זאת פרספקטיבה אמונית,
תנ"כית, למה שאנחנו עוברים. זה מחזק. ממש נוגע באנשים. יוצר ממשק בין התורה
הנצחית המונסחת בלשון עבר - אך נוגעת באקטואליה הכי עדכנית. אנשים נפעמים. הספר
ארוך יותר, מצחיק יותר, משודרג בהרבה מובנים. החיבור הזה בין ההווה לתנ"ך -
מאוד משמח את האנשים ואותנו".
***מאתחל
את הכישרון מחדש - ומצליח***
אפשטיין, כמו כולנו, התחיל לצייר מגיל הגן. "ציירתי
בעיקר צבי נינג'ה, מומינים, כוח הוידאו ועוד דמויות מהמצויירים מ"הטלוויזיה
החינוכית" שגדלתי עליהם", הוא מספר. "כשהייתי בן 8, עברנו לאנגליה
וקשקשתי במחברות. הילד שישב לידי בשולחן היה הבן של העורכת של עיתון הJewish Telegraph, העיתון היהודי הלאומי של
בריטניה, והיא הציעה לי לצייר קומיקסים קצרים לעיתון. אז המדור הראשון המודפס שלי
היה כשהייתי בכיתה ו', קומיקס דבילי לחלוטין על כלבלב בשם Pickle, שבכל זאת אנשים אהבו". אפשטיין הגיע
לגיל מצוות ובאחת החופשות המשפחתיות באחד האיים של סקוטלנד משם עלתה אימו, הוא הלך
לטייל לבדו, טיפס על צוק המשקיף לים - ונתקע עליו. "לא יכלתי להזעיק עזרה
וחוויתי דקות ארוכות בהן הרגשתי ממש תלוי בין חיים למוות", הוא מספר.
"צעקתי לה' שיציל אותי, ובנס - ממש בנס, כפשוטו, אין לזה שום הסבר הגיוני -
מצאתי את עצמי במקום מבטחים, בריא ושלם".
*וואוו.
"רק שבמקום לקחת את זה למקום של חיזוק האמונה, לקחתי את זה
למקום של "וואלה, איזה מגניב, אני אכתוב קומיקסים על חברת הצלה בהרים של
סקוטלנד!", צוחק אפשטיין. כך נולדה סדרת הקומיקס הראשונה שלו Andy and Brandy. היא אמנם לא יצא לאורה אי
פעם, אך סימנה את הכישרון שיצמח לאחר מכן. "ציירתי את ההרפתקאות של אנדי,
המנהל האנושי של החברה ושל כלב ההצלה היחיד בכוח, ברנדי, במשך שנים", הוא
מספר. ה"סיפורים שלהם, שהתחילו במחברות ציור שהתפתחו עם השנים לצבעי מים ועד
לצביעה דיגיטלית במחשב. הם היו מצחיקים ומגניבים, אבל עם עקרון-ברזל אחד: שום דבר
יהודי! לא מזוזה, לא ציצית, לא ארץ ישראל, לא עברית - כלום! שיהיה הכי אוניברסלי
שיכול להיות, כי זה הולך להיות ההצלחה הבינלאומית הגדולה, שתכבוש את עולם
הקומיקס". מתישהו התפישה הזאת השתנתה. "רק אחרי שחבר-משפחה קרוב נרצח
בפיגוע כשהיה בן 19, התחילה להשתנות לי ההבנה שהחיים קצרים", מספר אפשטיין.
"הבנתי שצריך להשתמש בכוחות ובכשרונות שקיבלתי כדי לקדש את החיים, לתת להם
משמעות נצחית, אלוקית, 'כי זה כל האדם'. בכאב גדול, זנחתי את אנדי וברנדי ועשיתי
ריסטרט מוחלט".
***כסף
מנלן?***
עם אתחול הכישרון מחדש - הגיעו גם הקשיים הגדולים, צמיחת
האמונה המפעימה וההצלחה העצומה. בתחילת גילאי העשרים התחתן נתנאל עם בת-אל והזוג
עבר לגור במעלה חבר. "סוף העולם, לא היה לי שום קשרים ושום כסף", הוא
מספר. "התחלתי לראשונה בחיי - לחפש עבודה. כל מי שהתייעצתי איתו אמר לי שאף
אחד לא מתפרנס מקומיקס בארץ ועדיף שארד מזה. אבל כל כך בער בי וכבר ידעתי שזה
השליחות שלי: להשתמש בקומיקס כדי לחזק את עם ישראל. זה החזיר אותי לצעקה שלי,
לתפילה, כמו בצוק ההוא באזור סקוטלנד. הבנתי שכשיהודי תקוע - הוא צריך לצעוק לה'.
זה מה שעשיתי פשוט: התפללתי המון המון המון על זה שאני רוצה להשתמש בכישורים שלי
כדי לחזק את עם ישראל ושה' יכול לדאוג לי לזה גם אם המשרה הזאת לא קיימת. האמנתי
שה' יכול לייצר את זה יש מאין, כמובן".
אפשטיין עבד למחייתו כשומר בגן ילדים. בבוטקה היה מספיק זמן לצייר, אבל איך
עושים מזה כסף - הוא לא ממש ידע, רק האמין. לא רחוק מביתו במעלה חבר, התגורר מי
שהוציא בזמנו את עלון 'ראש יהודי', מנכ"ל התנועה הידוע, ישראל זעירא.
"לאט לאט התחיל מדור קומיקס קטן בעלון. אחרי שנה-שנתיים הוא פנה אליי ואמר
שהוא רוצה סדרת קומיקס על החגים. זה כבר היה ממש הגשמת חלום. הלכתי לבוטקה שלי
ואמרתי תודה לה' על ההזדמנות ושפכתי את הלב; ביקשתי מה' רעיונות איך לעשות את זה.
חודשים וחצי לא היה לי שמץ של רעיון, עד שיום אחד ישבתי מול הדף הריק והתחילו
להופיע לי דמויות ורעיונות. התייעצתי עם הרב שלי איך זה יראה; צדיקים עם זקן ארוך,
קאבויים או דינוזאורים והוא אמר לי: אווירה טובה בבית, בית יהודי שמח - זה מה
שצריך לצייר. באותו יום בו הופיעה לי 'ההפצצה האווירית של הרעיונות' - התחילו
להופיע לי דמויות של משפחה. חלק דמויות שהכרתי מהחיים עצמם וחלק מבחוץ. הרעיון
היה: חגים שמבוססים על העבר. בסופו אנחנו לא עושים את החגים 'לזכר', אלא יש פה
אירועים נצחיים שאנחנו חווים אותם מחדש. ככה בעזרת סדרת ספרים על החגים בנינו גשר
בין העבר ובין ההווה ע"י מעברי הזמן". הדמיון היצירתי בתקופת טרום
האתחול מחדש התגבש מחדש. "כבש הזמן עזריאל - הוא למעשה גלגול נשמה של ברנדי
הכלב שיצרתי לפני כן בקומיקס ה'לא יהודי'", הוא מגלה. "יש להם את אותו
אופי, אחד לאחד. הנשמה של ברנדי נכנסה לכבש הזה שבהתחלה לא ידעתי איך קוראים לו.
המטרה היא להראות את הרלוונטיות של כל התורה והחגים. להראות שזה חי. הדמויות
מתחילות עם משבר בהווה ורואים שהעבר והתורה והנביאים והתנ"ך, הכל - משקף את
מה שאנחנו חיים עכשיו. הדמויות חוזרות להווה מחוזקות - כמו מה שקורה כשאנחנו
לומדים תורה. ב"ה. זה לא שאני גאון ומצאתי שיטה שאני רק מיישם אותה. זה לעמוד
מול הפס יצור של הקב"ה ולראות איך הרעיונות יוצאים. לפעמים אני יושב מול דף
ופתאום מתפקע מצחוק כי 'התקבלה בדיחה חדשה'".
***רעיונות
- רק מהשמיים****
*חשבת שתגיע ל-10 כרכים עם 'הגיע הזמן'?
"הקריירה שלנו היא נס בלתי נתפס", אומר אפשטיין וחושף את
מאחורי הקלעים של עולם האמנות. "כשפתחתי עסק הפקידה בהתה בי ולא ידעה איפה
לתייק אותי כי התחום לא היה קיים בכלל. גם כשלמדתי אנימציה אנשים לא האמינו למשמע
אוזנם שאשכרה מישהו עובד בזה במשרה מלאה. זה פשוט נס. הספר הזה הוא עשירי וה-34-33
שלנו אם סופרים את כל הספרים. כשהתפללתי על עבודה יש מאין לא יכולתי לדמיין את
הספר הראשון. בחיים לא דמיינתי כאלה מספרים. אגב, לכתחילה, 'הגיע הזמן' הייתה
אמורה להיות ששה ספרים. אחרי ששה ראש יהודי רצו עוד ספר. הופתענו וב"ה עשינו.
אחר כך, כעבור עוד שנה, הם החליטו שהם רוצים עוד ספר - זה היה הלם גמור ושמחה. ואז
הסדרה הסתיימה לחלוטין ונקברה. אישית, התחננתי שנמשיך, פגשתי אנשים שמאוד רצו את
זה. אבל אמרו לי: הסדרה הסתיימה. לא. כעבור עוד כשנתיים ראש יהודי רצו ספר על
קירוב ואמרתי: בואו נשתמש בדמויות של הגיע הזמן. ככה נוצר הספר התשיעי".
*תגיד, איך יוצרים כל פעם מחדש - רעיון לספר?
"אנחנו בדיוק משיקים קורס קומיקס וירטואלי שהשקענו בו המון
חודשים של עבודה ויש לי שם שיעור בנושא של רעיונות. כמו אצלי, שלפעמים זה על בסיס
סיפורי צדיקים - זה יותר קל. רעיון מאפס - בא לי ע"י תפילה. אני אומר את זה
בכנות. פשוט לשבת מול דף ריק ולבקש מה' רעיונות. והם באים. אחרי רגע או אחרי כמה
דקות. זה קורה. זה בא. הרבה פעמים זה מתחיל מערך, אידיאל, עיקרון שאנחנו רוצים
ללמד. מה המסר? ואז מסביב לזה נרקמת העלילה. בדרך כלל לא יודעים לאן זה הולך.
עבורי, כל סיפור שאני כותב זה סיפור בהמשכים. כל יום אני צריך להתפלל על העמוד
שאני עובד עליו באותו יום. זה לא קל להיות ככה במתח, אבל במבט לאחור - אני אומר
וואוו, ווואוו, לא יאמן רבונו של עולם איזה רעיונות הבאת לי".
*ומה אתה עושה בכל זאת, מה 'ההשתדלות' שלך?
"ההשתדלות שלי היא ע"י שימון מנועי ההשראה שלי. את סדרת
הארי פוטר ועוד - קראתי עשרות ומאות פעמים כי הדמויות שם מחדדות לי את ההומור, את
איך לבנות דרמה, סצנה טובה. אני מטעין את עצמי בזה וככה - כשאני קורא דיאלוגים
שנונים - הדמויות שלי, כשהם מופיעות על הדף נשמעות טוב יותר. גם אנימה עוזר לי
לפעמים. יש דברים שקראתי מאות פעמים כי מבחינה מקצועית הם מחדדים לי את יכולת
הציור. ככה אני מוודא שארגז הכלים שלי משומן ומוכן, מתפלל לרעיונות וכשהם באים -
המערכת רצה, ב"ה. אני רק משתדל לשמור על כושר יצירתי טוב".
לאתר האמנות שלי; ספרים, סרטים ומוזיקה שלי + שירותי תוכן לארגונים לחצו כאן>>
No comments:
Post a Comment