ראיון עם החקיין מיקו ג'אמל

נדב גדליה

אחרי שזיהינו בהכתרות למיניהן חקיינים חובבים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, פנינו אל החקיין המצליח בארץ, מיקו ג'אמל, שילמד אותנו את רזי המקצוע * הילד הדתי שהתחיל בחיקויים של מנוע אוטובוס וסירנת אמבולנס, מחקה היום כל מה שזז (עם כדור) ועומד מאחורי התכנית הכי מצחיקה בטלוויזיה, 'בובה של לילה' * לא דמות קלאסית לחיקוי 

"כתבים נוטים בדרך כלל להתחיל את הכתבה בשני עמודי צבע שמאבחנים את המרואיין, למשל: מיקו הוא בחור קופצני וחסר סבלנות," קולט המרואיין שלי, מיקו ג'אמל, החקיין הדתי שעומד (יותר נכון יושב) כיום מאחורי דיבוב הדמויות בתכנית הדגל הסאטירית של ערוץ הספורט, 'בובה של לילה'. "הם נהיים כמו פסיכיאטר שמאבחן את האישיות שלך, לפעמים הם קצת מגזימים אבל לא נורא, זה מוכר, אתה חייב להיות צבעוני כדי למכור כתבה." מיקו אכן נראה, אם כבר הורשה לי לאבחן, כמו בחור שזורם עם האנשים והסיטואציות שעִמם הוא נפגש. אם תפגשו אותו באמצע הרחוב ותבקשו ממנו שיעשה לכם את החיקוי שאתם אוהבים, כנראה שתצאו מבסוטים. "גם אם אני לחוץ אני עונה למי שמבקש חיקוי, מקסימום אני אומר לו בקול של החיקוי שהוא ביקש 'אתה לא שם לב שאתה מפריע?' אני עושה את זה בדרך חיננית, לא שחצנית. אין לי ברירה, הייעוד שלי הוא להצחיק אנשים, אני צריך לגרום להם אושר, אין מה לעשות. מחר או מחרתיים הבנאדם יכול לשבת בקהל של התכנית ופתאום שם אני אהיה צבוע ואתנהג בנחמדות? אני לא אוהב אנשים שעל הבמה הם נחמדים ואחר כך מרצינים משום שהם לא בעבודה. אני חי את המקצוע עד הסוף. היום הכי עצוב בשבילי הוא תשעה באב שבו אסור לצחוק."

אתה בכלל מצליח להתאבל על החורבן?

"קשה, מפני שכל הזמן אני מחפש סיבות לצחוק, זו בעיה. אני לפעמים מנסה לעשות תענית דיבור, כדי לא ליפול, משום שאחרי שתי דקות של רצינות אני מתחיל עם השטויות."

אולי יש לך אובססיה להצחיק?

"לכל מי שחי בתחום הזה יש אובססיה להצחיק. בכל מקום שאני נמצא בו, גם בבית הספר ובצבא, אני תמיד מחפש מה יכול להצחיק ולהדליק את העניינים."

אין סיכוי לשבת אתך לשיחה רצינית? מנכ"ל ערוץ הספורט חתם אתך חוזה על תכנית, לא היית רציני בפגישה אתו?

"בשביל זה יש לי סוכן, אם אני הייתי נפגש אתו, הפגישה הייתה נמשכת שלוש שעות וסתם הייתי משגע אותו. לא סתם לכל קומיקאי יש סוכן, אי אפשר לשבת למשא ומתן עם מצחיקן."

מתי החלטת שתהיה חקיין?

"גיליתי את זה כבר כשהייתי ילד. הייתי מחקה את הדלת של האוטובוס, ואת המנוע שלו, אם היית לידי היית בטוח שבאמת עובר שם אוטובוס. גם חיקויים של מכבי אש, אמבולנס ומשטרה הייתי עושה מדויק, כולל ההבדלים בין הסירנות. עם הגיל התפתחתי, החיקויים של בני אדם התחילו למשל בכיתה ז', הייתי מחקה מורים ותלמידים, הכול."

צריך להיוולד חקיין?

"כן. פשוט האמנתי שיש לי יכולת טובה לחיקויים, זה כישרון מולד, אי אפשר ללמד את זה בבתי ספר, או שיש לך את זה או שאין לך את זה. כל אמן בסדר גודל פנומנלי, כמו שחקן וכל דבר אחר, נולד עם זה, צריך רק לפתח את המתנה שה' נתן ולהשתמש בה לדברים טובים. דבר שאתה אוהב, ואתה משקיע בו, ואני השקעתי הרבה בחיקויים שלי, אתה תצליח בו בסוף."

כמה זמן לוקח לך להכין חיקוי?

"יש חיקויים שבאים ברגע, מספיק שאראה את הבנאדם חצי דקה ויש לי את זה. ויש חיקויים שיום שלם אני עובד עליהם. אני לא עומד מול המראה יום שלם אלא מריץ בראש את הקול שלו ואת הדמות שלו, ובלי להוציא את הקול אני יודע מתי ואם זה יֵצא מוצלח או לא."

מי הדמות שאותה היה לך הכי קשה לחקות?

"יש דמויות שקשה לחקות משום שצריך לאמץ את הגרון. נגיד צביקה שרף שיש לו קול בס, או רן בן שמעון שהדיבור שלו מצריך הרבה אוויר, או דני דבורין שקצב הדיבור שלו מהיר ועצמתי. עבר זמן עד שהצלחתי לחקות את יוסי מזרחי ובסוף יצא טוב, אלי אוחנה גם היה מאוד קשה, תנועות הידיים הקלו את החיקוי הוויזואלי, אבל עד שקלטתי בקול שלו את השי"ן ואת הצד"י עבר זמן. ויש אנשים כמו למשל רון קאופמן, שאותם כל אחד יכול לחקות. כל אחד יכול להגיד (וכאן מיקו מחקה את רון) 'אתה פח, אתה כלומניק, אתה חניוק, עיתון של חניוקים, תחנקו.' כל אחד יכול לעשות את זה, אבל לדקדק בו זה קשה."

איזו דמות אתה הכי אוהב לעשות?

"זה יישמע קלישאתי, אבל אני אוהב את כולן. אם יש מישהו שאני לא מתחבר אליו, אני לא אחקה אותו בכלל. יש דמויות שאני אוהב יותר, משום שאני מעריך את האישיות שלהם, כמו אלי אוחנה, שגדלתי עליו כאוהד בית"ר, או יוסי מזרחי. אפשר לומר שלאנשים החדשים של הכדורגל, שהם לא גיבורי ילדות, אני מתחבר פחות, לא מכיוון שהחיקוי לא יצא מדויק, אלא מכיוון שלוותיקים אני יותר מחובר רגשית."

יש מישהו שאי אפשר לחקות אותו כי הוא בנאלי מדי?

"בטח, יש הרבה. לדוגמה חבר הכנסת לוין מהליכוד, מה יש לחקות בו? גם אם 'ארץ נהדרת' ירצו לחקות אותו הם יצטרכו להשתמש בגג לדמות, או להקצין אותה מאוד, או לבנות לה מפתח מיוחד שיאפיין אותה. כמו שחיקו בזמנו את אחד מהשרים ועשו אותו כמו כלב, מפני שאין בו משהו ייחודי שאפשר לחקות."

יש קווים אדומים

לא תמיד מצחיק להיות חקיין. לפעמים החיקוי לא מוצלח מספיק, לפעמים הוא מוצלח מדי ופוגע ברגשות דמות המקור, ולפעמים אתה סתם אוכל פדיחות בגלל מילה אחת לא במקום. מיקו נזכר בפדיחה אחת שהתרחשה בימי בני עקיבא העליזים. "לא הייתי קשור לבני עקיבא, אבל הייתה איזו שבת ארגון ואמרו לי לבוא לעשות להם הופעה. הגעתי, עשיתי להם סטנדאפ, וקצת עפתי על עצמי..." כשאני מפציר בו לנדב מידע מפורט קצת יותר הוא ניאות לחשוף עוד טפח. "עשיתי הופעת פריסטייל, לא הכנתי משהו מראש, ונפלטו לי מילים מלקסיקון שלא מתאים לבני עקיבא. ואז המסך ירד עליי פתאום כדי שאבין את הרמז שעליי לרדת. אני התפוצצתי מצחוק, ואנשים מסביב אמרו וואו, איזו פדיחה." אפרופו מילים שלא שייכות ללקסיקון, אני שואל את מיקו איך הוא חי עם כל הגסויות שרצות בעולם הסטנד-אפ. "בטלוויזיה אני משתדל מאוד שלא להשתמש בשפה ירודה, למרות שהכי קל לרדת למכנה המשותף של גסויות, אני לא רוצה לעשות חילול השם."

ובכל זאת אי אפשר לומר עליך שאתה חקיין דתי קלאסי.

"אני מכוון למיינסטרים - לכולם. בחיים הפרטיים שלי אני אדם דתי, אבל אני לא מציג אג'נדה כמו של קובי אריאלי שעושה מופע שכל ההווי בו הוא דתי. אני מפריד בין הדת למקצוע."

וכשיש התנגשויות בין העבודה לדת, יש לך קווים אדומים?

"ברור. אני לא אעבוד בשבת. היו כמה הופעות פרטיות שרצו שאעשה בשבת ולא הסכמתי. פעם מישהו הציע לי 'תעשה 15,000 ירוק - אני אפצה אותך בגלל שזה שבת,' ולא הסכמתי."

איך מתמודדים עם פיתוי כזה?

"לא מתרגשים. כסף בא, כסף הולך, הכול מלמעלה, מה זה משנה."

לא קשה לך?!

"שטויות, למה שיפריע? מי שרוצה אותי - ייקח אותי גם ביום חול, מה לעשות. ובכלל, המון אנשים בתעשייה שומרים שבת, כמו אלי יצפאן למשל, ויש כאלה שאולי לא שומרים שבת ממש, אבל לא מופיעים בשבת, ואצלם זה ממש חוק בל יעבור."

ובחיקויים יש לך קווים אדומים, דמויות שאתה לא מוכן לעשות?

"קווים אדומים אצלי הם אנשים שכבר לא בין החיים, למשל טומי לפיד, רבין, כאלה. יאללה עזוב אותך, עשו את שלהם, זה כבר לא מעניין, מה גם עכשיו תשחט אותם? גם כשאני עושה בתכנית חיקויים תמיד יש שקופית שאומרת שהכול פרי הדמיון, ובלי כוונה לפגוע וכדומה. וחוץ מזה, לבובה יש כוח שאין לדמות שחקן שמשוחקת ומאופרת. הבובה יכולה להציג את הסאטירה הכי ארסית ועדיין יתייחסו אליה כאל בובה. יש כמובן גבולות בסאטירה, ואנחנו משתדלים ללכת בין הטיפות ולא לפגוע באף אחד, בינתיים אף אחד לא נפגע, תודה לאל."

שייע פייגנבוים [C1] למשל, לא נפגע מהסתלבט שהוא אומר 'מי שלא רוצה אז... וולאקם'?

"חס וחלילה, בן אדם נשמה זה, והוא מבין שהמשפט הזה הוא המפתח לדמות. שייע הוא טיפוס קליל שלוקח את ההומור הזה בכיף, הוא יודע להבחין בין הומור למשהו ארסי, ואפילו התארח אצלנו פעמיים בתכנית. גם במישור האישי אנחנו בקשר, הוא מתקשר אליי לאחל שנה טובה וחג שמח. אגב, בתור אחד שמתעסק בחיקויי ספורט אני מיודד מאוד עם המון אנשים מעולם הכדורגל."

בדרך לארץ נהדרת?

הוא התחיל בתור 'מיקו החקיין הבית"רי', אוהד שרוף שחיקה מהיציע כל מה שזז על המגרש ומחוצה לו, אבל די מהר כתבי השטח עלו עליו והוא החל ללהג את חיקוייו המוצלחים בתכניות הספורט השונות בתפקידי חקיין אורח. הוא עבד בערוצי ספורט ואתרי ספורט שונים ושימש פרשן בתכנית של דידי הררי עד שהגיע לערוץ הספורט. הרעיון לתכנית בסגנון 'בובה של לילה' עלה כבר לפני כמה שנים אך נגנז משיקולי תקציב. כשחשבו שם שוב מי יוכל למלא את משבצת החקיין שמאחורי הבובות, שמו של מיקו עלה באופן טבעי. "בזמנו פעלתי בשיתוף פעולה עם ערוץ הספורט, והיה רעיון לעשות דמויות על בסיס אולפן ליגת האלופות, אבל הוא נפל. מי שערך אז את ליגת האלופות משמש היום מנכ"ל ערוץ הספורט. הוא בא אליי וסיפר לי שהולכים לעשות 'לייט נייט', וכך הכדור התגלגל. התווספו רעיונות, דמויות, אורחים, והתכנית נבנתה כמו שהיא, תודה לא-ל."

אתה מחקה בעיקר דמויות מעולם הספורט, ולא דמויות פוליטיות, כמו שמקובל. למה לא רואים אותך ב'ארץ נהדרת' ודומותיה?

"גם השלב הזה יגיע. אבל משום שאני אוהב כדורגל, וגם משום שאמרתי לעצמי 'הופה, יש כאן נישה שאף אחד לא נגע בה', אני החלוץ, תרתי משמע, שעשה את זה, ועובדה שזה תפס."

אתה חולם להיות ב'ארץ נהדרת'?

"אולי פעם זה היה ככה, אבל היום אני עושה משהו שטוב לי בו, לא חסר לי כלום. אם ביום מן הימים הם יפנו אליי, אני אשקול אם ללכת אליהם."

ואם יחזרו לשדר את התכנית בשבת?

"גם יצפאן עמד בקונפליקט הזה כשרצו לתת לו תכנית ביום שישי בערב. זו בעיה, שהרי למרות שהתכנית לא מצולמת בלייב בשבת, סוף סוף זה לא נראה טוב, אבל אפשר להתגבר על הבעיה בכל מיני דרכים. כשנגיע לנהר נחצה אותו, אני עוד לא חושב על זה, אבל ברור שבשידור חי בשבת אני לא אופיע."

ממה אתה מתפרנס היום יותר, ממופעים או מטלוויזיה?

"גם וגם." כשאני שואל כמה הופעות יש לו בחודש כדי לקבל אינדיקציה, הוא קשוח יותר. "אני לא אגיד את זה," הוא מודיע חד משמעית, "יש דברים שלא אומרים, בשביל מה אנשים צריכים לדעת את זה? אתה רוצה שמחר בבוקר ידפקו לי בדלת ממס הכנסה?!"

"אתה יכול לחקות אותי עכשיו, אחרי הריאיון הזה?" אני שואל את מיקו והוא שולף חיקוי שלי כשאני מצחקק. "עוד קצת שיפוצים ויהיה לי חיקוי מדויק שלך," הוא מחייך לקול צחוקי, וכשהחיקוי מוצא חן בעיניי אני שואל אם יש לו פייסבוק. "מה נראה לך, אני חי במערה בליפתא?" הוא תמה.

תשמע, ג'אמל נשמע קצת מערתי...

"יש ג'אמל מערתי ויש ג'אמל שהוא בקלאסה."

רק תסביר לנו מאיפה בא לך השם 'מיקו'.

"אני קרוי על שם אבא של סבא שלי ששמו בכלל מכלוף, ולא אומרים כבר מכלוף, אז אומרים מיכאל, ואחר כך נולד הכינוי מיקו. בהתחלה לא אהבתי אותו ואמרתי לכולם 'אני מיכאל!' אבל לך תתמודד."

מיקו נשמע קומי יותר, אפילו אותן אותיות.

"כן, וגם קצת עולם תחתון, אם אתה מקבל טלפון באמצע הלילה ממי שנקרא מיקו ג'אמל - זה לא נשמע כזה סימפטי (וכאן מגיע החיקוי של ג'אמל לעצמו בגרסת העולם התחתון:) 'חבל אח-שלי הפרצוף שלך יפה, חבל לגמור את זה ככה,' שמע, שם כזה הוא מחייב."

הטיפים של מיקו לחקיין המתחיל:

1. אם אתה חושב שאתה טוב, ואתה מספיק מאמין בעצמך, אל תפחד, תעוף על עצמך, תלך ותנסה, עם הזמן החיקויים ישתפרו.

2. בתחילת הדרך תקליט את עצמך. לא את החיקויים, את הקול האמתי שלך, כדי להכיר קודם כול את עצמך. רק אחר כך תחקה אחרים.

3. תנסה את החיקויים קודם כול בבית, אל תנסה חיקויים ראשונים על במה. אם הם תופסים - אתה יכול לרוץ על זה.

4. חייבים לשמור על הגרון ביום יום. לא לאמץ אותו, לא לצרוח סתם, לא לשתות הרבה קפה עם קפאין וגם אלכוהול לא טוב. שמור על הקול שלך לא פחות מזמר. קולך הוא כלי עבודתך.

5. מומלץ לא לעשות חיקוי שיאמץ את מיתרי הקול יותר מדי. אם הצלחת לעשות את החיקוי דקה וחצי ואחר כך נגמרת - הוא לא שווה את המאמץ.

6. חשוב לאמץ לא רק את הקול אלא גם את התנועות ואת הבעות הפנים, לנסות לקחת את הדמות כמה שיותר קדימה מכל הבחינות שלה.

7. לפני הופעה - תדבר, אל תשתוק, שחרר את הגרון - אל תקשיב לכל מי שטוען ההפך.

 ----

בובה של לילה – בין החרצופים לארץ נהדרת

בובה של לילה היא תכנית ספורט סאטירית ישראלית המשודרת בערוץ הספורט. בתכנית מככבות, כנרמז משמה, בובות בנוסח 'החרצופים', שמהוות סאטירה על דמויות בולטות שונות מעולם הספורט בישראל, בעיקר מתחום הכדורגל. התכניות בנויות לפי תבנית קבועה, עם פינות, דמויות ואלמנטים חוזרים. התכנית שהתחילה כפינה לאוהדי ספורט מושבעים בשעות המאוחרות של הלילה זכתה בתוך זמן קצר לפופולריות רבה ויש המגדירים אותה אף כקאלט (תכנית פולחן שזוכה למעריצים רבים ולהשפעה על קודי תרבות, שפה, וסלנג). בתכנית משתתפים בדרנים מפורסמים רבים וביניהם חברי שלישיית 'מה קשור', אלי יצפאן, נדב אבקסיס וירון ברלד (השמן מארץ נהדרת). מנחה התכנית והתסריטאי הראשי שלה הוא השחקן אלי בן דוד, שמשחק את דמותו של 'שוקו', איש הזוי מתולתל ומשופם שממונה על ניהול להקת הבובות והדמויות המופרעת שיושבת לצִדו. בימים אלה משודרת העונה השלישית של 'בובה של לילה' (אפשר לצפות בשידורים חוזרים באתר ערוץ הספורט). בו בזמן, בסוג של פרודיה רצינית, הגישה חברת BNC תביעה נגד יוצרי התכנית ואלי בן דוד באשמת הפרת זכויות היוצרים. החברה טוענת כי דמותו של שוקו נגנבה ללא רשות מסדרת המערכונים שבבעלותה 'החיים על פי שוקו'. מנהלי ערוץ הספורט והשחקן טוענים מנגד כי הדברים יתבהרו בבית המשפט. נו, למה ציפיתם מתכנית של חיקויים?    

לתגובות נדב גדליה בפייסבוק