נדב גדליה
מתוך כתבה נרחבת על משחקי קופסא. משפחה שמשחקת במשחק העתיק בעולם.
משפחת ג' שבחרה להישאר בעילום שם כוללת
שמונה ילדים בסך הכל, רובם נשואים
או לומדים מחוץ לבית, כך שהשבתות בבית המשפחה
כוללות לרוב זוג ההורים,
שני ילדים ולעיתים רחוקות שלשה בסך הכל,
אך זה לא מה שמפריע להם לפתוח כל שבת משחקי
קופסא שונים ולשחק בהם שעות ע"ג שעות,
ממש כמו פעם טרם עידן הדיגיטל שפלש לאזורנו.
השחקנים המרכזים הם אם המשפחה הצנועה שבחרה
שלא לפרסם את שמה
ושני הילדים; רבקה בת ה-14 ויצחק בן ה-25
שגם יכול להתהדר בתואר הבן האחראי
שהכניס את משחקי הקופסא למשפחה ביום אחד
בהיר,
ומאז הם מככבים במשפחה, בעיקר בשבתות.
"לפני כשנה בערך שמתי לב שיש ניתוק
מסויים בין בני המשפחה", מספר יצחק,
"קלטתי שכשהאחים הנשואים לא באים נוצר
מצב שאוכלים, שותים וכל אחד הולך לפינה שלו
לקרוא ספר או משהו.
אז החלטתי לעשות מעשה וקניתי פשוט משחק
קופסא מעניין מאוד בשם קטאן, זה משחק
מוכר שראיתי שהרבה חברים שלי משחקים אותו
עם המשפחה שלהם למרות
שהם ממש לא ילדים קטנים... הם המליצו לי
עליו כמשחק מעניין ומגבש
וכזה שיכול לתפוס את המשחקים שעות. לשמחתי,
זה מה שבאמת קרה.
ממשחק אחד לשם הנסיון בלבד ובלי התחייבות,
מצאנו את עצמנו פתאום משחקים עד שהולכים
לישון בליל שבת
או 3-4 שעות בשבת בבקר.
זה הפך משעות בהן כל אחד עם עצמו לשעות
איכות של משפחה.
בדרך כלל זה אני אחותי ואמא, לפעמים גם
אחי בן ה-21,
וכשבאים אורחים הם כמובן גם מצטרפים למסורת
החדשה".
מאז משחק הקופסא הראשון שרכש יצחק זורמים
משחקים שונים בבית המשפחה.
הבולטים ביניהם הם משחק הקלפים הפופולארי
הוותיק טאקי, משחק הקלפים ס"ט וג'נגל ספיד.
"מה שהכי משמח אותי כאמר זה שסוף סוף
אנחנו יותר ביחד", אומרת אם המשפחה.
"זה לא חייב להיות משחק, לפעמים הגיבוש
המשפחתי שלנו הוא הרכבת פאזלים
של אלפי חלקים ביום חול, כשזה מותר".
"העיקרון הוא לא המשחק אלא העניין
שחשוב להיות ביחד גם בזמנים שהם רגועים,
לא רק במטלות הבית או בשיעורי בית,
או בשיחות טכניות של מתי חזרת הביתה ואיפה
היית אתמול".
"אני מרגישה שיש נחת גם לי וגם לילדים
מהמשחקים שמחברים ביננו וגולשים למעבר למשחק.
יש משהו משותף שלכל אחד יש בו חלק שווה
וזכות דיבור אבל
יש גם שיחות וצחוקים. גם כל אחד מגלה את
האישיות המתפתחת של השני דרך המשחק,
את דרך החשיבה, אפשר לומר שזה מעין דייט
משפחתי", מחייכת האם,
"דרך מצויינת ליצירת קשר, במיוחד אם
נמצאים בפערי גילאים או באופי יותר שקט כזה -
כך שפחות מדברים סתם שיחות של שעות בסלון'".
רבקה בת ה-14 מצטערת קצת שהמסורת המשפחתית
לא התחילה עוד בילדותה המוקדמת,
כשהאחים הנשואין עוד היו נערים ונערות בגילה.
"אבל אף פעם לא מאוחר", היא אומרת,
"הנה, למרות שאחים שלי גדולים ממני
החוויה היא משותפת ושווה לגמרי. כבת הקטנה
בבית זה נורא כיף שכולם ביחד,
אין פערי גילאים, זה מגבש את כולנו, ואני
ממליצה לכל אחת מהחברות שלי לאמץ את החוויה".
"חוץ מזה שזו תעסוקה להעביר שבתות
ארוכות", היא מוסיפה בחיוך.
"אגב, המשחק קטאן עצמו הוא משחק ממכר
לכשעצמו,
שלוש שעות עוברים בשניה כשאנחנו משחקים
אותו שזה דיי הפתיע אותי בתור אחת
שלא גדלה על משחקי קופסא מהסוג הזה".
*איך הלו"ז המשחקי שלכם?
"בדרך כלל זה קורה אחרי האוכל",
מספרת רבקה,
"כולם מתיישבים בסלון, אמא מכינה דברים
טעימים לנשנש כמו פלחי תפוחים, עוגות, פופקורן,
ומתחילים. כל שבת מוציאים משחק אחר להתחיל
איתו ע"פ הסכמת כולם.
וככה מתחילים, בדרך כלל במשהו קל כמו טאקי
למשל ואז עוברים למשחק מורכב כמו קטאן.
מי שניצח מקבל את הזכות להתחיל את המשחק
החדש.
חוץ מהאווירה הטובה בזמן המשחק עצמו, אני
מרגישה
שהכיף נשאר גם לאחרי המשחק, שהמשחקים האלה
משפיעים על הקשר ביני לאמא ולאחים".
*בחורף משחקי הקופסא אפקטיבים יותר?
"לא דווקא", מפתיע יצחק,
"גם בשבתות שנעים בחוץ כיף לנו לשבת יחד,
כי כשיש לך משהו שבאמת כיף אתה עושה אותו
לא מתוך אילוץ רק כי חם או קר בחוץ,
אלא בוחר בו. האמת? לא יודע איך לא חשבתי
לקנות את המשחק הראשון שקניתי למשפחה קודם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה