ראיון אחר עם "הצל"

 נדב גדליה

מוצאי יום השואה. בדרום תל אביב אווירת היום הקודר מתחלפת אט אט בזרימת הלילה הסואנת. בתי הקפה פושטים בגדי עצב ומזמנים אליהם היפסטרים מקומיים הנעים בינות לגרפיטי הרחוב האמנתים המרמזים לא פעם על מחאה, כלשהי. בדירה קטנה יושב יואב אליאסי ("הצל") ומנסה להרדים את בנו הבכור קאי, ללא הצלחה ייתרה. שלשת הצ'יוואוות שלו פולטות נביחות קולניות במקום לזמר שיר ערש. ערב לא קל."אתה יודע מה הדרך הכי טוב שלי להרדים אותו?", שואל אותי אליאסי. "באיומים", הוא משיב בחיוך בלי לצפות לתשובה ומיד מופק סימולטנית האנלוגיה הנוגעת הלעה למעשה למלחמה האישית שלו בטרור ובשמאל המתייפייף, כלשונו | צילום: פלאש 90

"אני קונה לקאי צעצוע בבקר ואם הוא לא רוצה לישון - אני אומר לו שהוא יפסיד את הצעצוע, וזה עובד, כי יש לו מה להפסיד". "אותו דבר צריך לעשות מול הערבים - לאיים עליהם שמי שלא יפגין נאמנות למדינה - יפסיד את הזכויות שלו כאזרח. עכשיו הם עושים מה שהם רוצים, תומכים בטרור לא פעם מסיבה אחת פשוטה: אין להם מה להפסיד, הם יודעים שהמדינה לא תעשה להם כלום". "היום הייתי בפגישה ברחוב שוקן, מטר מהמערכת של 'הארץ'. כולם עומדים בדממה בצפירה מכבדים את המעמד, ואז עובר לו ערבי צעיר עם אופנים וצוחק לנו בפרצוף, שורק, עושה קטעים, לא יכולתי להכיל את זה, ניסיתי להושיט יד ולא הצלחתי לתפוס אותו.

בסוף אמרתי לעצמי מזל שלא הצלחתי לתפוס אותו... קשה לשלוט בדחף הזה שאוחז בך ביום הטעון הזה. כל הלילה אתה רואה סרטי שואה, שומע עדויו., ראיתי ערבים יושבים בחנויות בשקט ועם זה אין לי בעיה, ואז בא לי הנער הערבי הזה ככה... בשבילי, אישית, זה יום מאוד ריגשי. סבא שלי מצד האמא היה ניצול שואה. הוא היה אדם מאוד מופנם שלא אהב לספר על השואה. אבל ממילה פה מילה שם שלו הבנתי שהוא היה פרטיזן ונלחם קשות ביחד עם אחיו. את סבתא שלי הוא הכיר על רכבת במחנה השמדה, זהו, הלוואי והייתי זוכה להכיר אותו יותר".

*נדמה שאתה לוקח הכל קשה מידיי.

"אני בנאדם כועס, יש לי הרבה בבטן על המדינה ואיך שהיא מתנהלת ואני פשוט מוציא את זה. המטרה שלי היא להעיר אנשים, זה הכל. להראות שעובדים עלינו, אחי. עכשיו ראיתי שמוכרים לנו מצתים בפיצוציות יעני של ציונים כחול-לבן וכל הקטע של עצמאות. אממה, חסר במפה כל החלק של יהודה ושומרון. בעיניי זה לא מצת זה דפוס פעולה קבוע של איך מתייחסים למדינה. אתה יכול להגיד שאני מגזים בתגובה שלי, אבל הייתי רוצה לראות מדינה אחרת שיעקרו ככה חלק נכבד מהמדינה שלה ואוהבי המדינה יישבו בשקט. העיתונות שוטפת לנו את המח ובמקום מחבל כותבים פלסטיני וכשיהודים נרצחים כותבים שהם נהרגו".

*פיתרונות יש לך?

"אני לא פולטיקאי ולא רוצה להיות פולטיקאי. אנשים חכמים ממני לא יודעים מה לעשות, תן לי אחשלי להגיד את הדברים שמעצבנים אותי, זה הכל".

*אתה יכול להיות קצת יותר עדין בצורת ההגשה.

"אני לא מתנשא אחי, אני מדבר כמו שהרחוב מבין, אני לא משחק תפקיד של מישהו שצריך להיות ממלכתי. מי יאמין לי אם אני לא אהיה אמיתי?! בדיוק כמו שאני מדבר עם חברים שלי ברחוב, ככה אני מדבר בפייסבוק".

*מה הדבר שהכי מעצבן אותך?

"הצביעות. היא הדבר שהכי מטריף אותי, והיא חוגגת פה קשות. היום להיות חבר כנסת - הופך אותך אוטומטי לצבוע. אתה אומר מה שמתאים באותו רגע לרוח הזמן או מה שיביא לך יותר קולות גם אם זה לא יושב בול באידיאולוגיה שלך או בקו האמיתי שאתה מאמין בו בלב".

לא רק הצביעות מכעיסה אותו. לא מזמן פרסם אליאסי פרסומת שלו ביחד עם לבנת פורן הצוחקת על תחלואי הביוקרטיה בישראל. הפירסומות הפכה לויראלית מאוד וזכתה לתהודה רבה בכלי התקשורת. "לא הרווחתי על זה כסף", הוא מצהיר, "כולם קוראים לי פראייר, אבל לא - היה לי חשוב להילחם בביוקרטיה, זה גם אחד הדברים הכי קשים פה לדעתי, ואין עם מי לדבר".

*אתה ולבנת פורן, חיבור לא ממש טבעי.

"מישהו שלח לי סרטון מצחיק על בנאדם שעשו לו עיקול על הרכב בהוצאה לפועל. מה עשה הבנאדם? חתך את הרכב שלו לחתיכות ואמר להם שיבואו לקחת", צוחק אליאסי. "בתור ילד הוצאה לפועל היו גרים אצלנו ופירסמתי את הסירטון כי הוא נורא הצחיק אותי. אבל לבנת פורן לא קיבלה את זה בצחוק בגלל שקטלו אותה בתגובות. היא התקשרה אליי והסבירה שהיא אמנם מוציאה צווי עיקול אבל מעולם היא לא מימשה בפועל צו. היא אמרה שזה רק איומים והזמינה אותי לפגישה במשרד כדי שאראה בעצמי שכך היא פועלת. היא שונה ממני מאוד בדעות, אבל התרשמתי ממנה, נהיה קליק ואז היא הציעה שנעשה משהו יוצא דופן ויצא הסירטון הזה. נגענו בנקודה מאוד חשובה מצביע בהמוניו בלייקים ובשיתופים".

--ילד הרחוב שהפך למיליונר שנעלם---

יואב אליאסי (38) התפרסם בשלוש שנים האחרונות בעקבות גיבוש תא הימין "האריות של הצל" והקמת עמוד הפייסבוק שלו 'הצל - The shadow' שטיפס במהירות לראש רשימת דפי הפייסבוק הנצפים ביותר בישראל עם למעלה מ-220,000 אוהדים. בדף מפרסם אליאסי את הדברים שמעצבנים אותו. סרטונים, תמונות וסטטוסי וידיאו אישים של אליאסי עצמו בהם הוא מציג לאוהדיו עד כמה הערבים הם מחבלים, השמאלנים הם הזויים, ועם ישראל וחייליו הם הטובים. הדף האולטימטיבי עבור אנשי ימין שמשוועים למעט עצבים ומתברר שיש המון כאלה. תחילת דרכו של אליאסי בתל אביב, בן לאם העובדת כמורה לחינוך מיוחד ואבא שעסק ב...

"עזוב את העיסוק של אבא שלי, קשה לי לדבר עליו", נסגר לרגע האיש הגדול והשרירי שנדמה כי איש לא יוכל לו. "הייתי בן 17 וניסו לחסל אותו בחמישה כדורים", הוא אומר ומציב על פניו סימון הזועק סוף פסוק. ילד הרחוב שסבל מעוני והסתבך בגניבות התחבר למוזיקת הראפ, התחיל לכתוב מוזיקה ולהתלבש כיאה לראפר ישראלי בניחוח אמריקאי ואז פגש באקראי את מי שלימים יתפרסם כראפר מפורסם בישראל - קובי שמעוני (סאבלימינל). השניים הוציאו יחד את אחד מאלבומי ההיפ הופ הישראלים המצליחים בכל הזמנים שגרר אחריו גל מוזיקה שחורה שאפיין את אמצע שנות האלפיים עד שנעלם כליל למספר שנים וחזר שוב בשנתיים האחרונות בזכות אליעד, טונה ואחרים.

"הייתי מיליונר מהמוזיקה, מכרנו עשרות אלפי אלבומים, אבל אני וכסף לא חברים טובים", הוא צוחק בקלילות. "לא נשאר לי כלום מהתקופה ההיא, אפילו נכנסתי למינוס. קניתי מכוניות כמו נעלים, הייתי אוכל בחוץ ב-40000 שקל בחודש, גרתי בסיטי טאוור וגם עזרתי למשפחה שלי ושילמתי לאחים שלי על קניית מקצוע לעתיד שזה מה שהכי משמח אותי".

"היום אני מצליח לשמור על זה שיהיה לי את מה שאני אוהב, תוסיף לזה שאני כבר לא ילד כמו פעם, אז אני מסתדר לא רע. היה לי נורא חשוב להגיד לעולם שיש לי, להביא את הפוזה בגלל המקום ממנו באתי וזה שהייתי הילד שאין לו". אליאסי ושמעוני הסתכסכו בסופו של דבר ומערכת היחסים הדועכת הפכה במהרה לפינג פונג תקשורתית רווי צבעים לא נעימים. בסוף הסאגה אליאסי בקש סליחה מחברו לשעבר. "עכשיו אנחנו חברים בחצי כח", מספר אליאסי ובקולו הלוחמני נמהל דוק עצב קל. "אני מאוד אוהב אותו. מאוד מתגעגע אליו וחבל, חבל לי שהוא לא לצידי".

*יש סיכוי שתחזרו להקליט יחד?

"הלוואי. מבחינתו, לא נראה לי שזה הולך לקרות, לצערי".

*איך בכלל הפכת ממוזיקאי יוצר לאיש מחאה?

"תמיד המוזיקה שלי היתה הדרך להביע את המסר של ציונות ואהבת המדינה. בזמנו, נשלחנו מטעם אריאל שרון לייצג את ישראל בקולג'ים בארצות הברית. תמיד הייתי לוחמני אבל לפני שלוש שנים נולד לי קאי, הבן הראשון שלי ודברים השתנו לי בראש, כל התפיסה שלי השתנתה, פתאום אני בלי מסיבות ובנות והמחשבות על איך נראים החיים פה - עולות לראש. גרתי בזמנו ליד 'הבימה' והיתה הפגנה של שמאלנים שהתנגדו למלחמה של צה"ל בפצמר"ים שעפו פה. חברים מילואימניקים שלחו לי הודעות - בגלל שתמיד הייתי פוליטי - איך זה יכול להיות ככה בתל אביב בזמן שאנחנו אוכלים חצץ ונלחמים בטרוריסטים. הם בקו האש, שומעים שיש הפגנה נגדם בת"א ולא יודעים שמדובר בקומץ שמאלנים. אז יצאתי עם דגל מולם, להבימה, להפגנה נגדית, ומשם הכל התחיל".

*והאריות של הצל, ככה, קרה בלי שהתכוונת לגבש קבוצה שלמה של לוחמים?

”באותו יום שיצאתי עם הדגל קראתי לחברים לבוא איתי להפגין והיתה היענות מאוד גדולה. אנשים פה כועסים מאוד שמקללים חיילים, אחשלי, אבל אף אחד לא אמר עד אז כלום! שום דבר! איפה הפטריוטיות שלנו? אהבת המולדת? כלום. לדעתי רוב תל אביב היא לא כמו הקומץ השמאלני ההוא, אז החלטתי לקחת את זה עליי, להניף את הדגל. פירסמתי מודעה על ההפגנה שלי עם תמונה של אריה מחזיק דגל ישראל. לקח אותי אחד מהמשטרה וניסה לעשות סדר, אמר לי: 'בוא בוא, מי זה האריות שלך?' מאז זה נהיה 'האריות של הצל', אימצתי את הקראייטיב של המשטרה".

--מפחד ממלחמת אחים---

אליאסי מבטיח שישוב לעשות מוזיקה מתישהו. "לא יודע מתי, אבל ברור שאמשיך לעשות מוזיקה, משם אני בא, אבל עכשיו אי אפשר". סוג של "עת לעשות לה' הפרו תורתך"? אני מברר. "צריך להיות במוד יצירתי ובמצב רוח נפשי מסויים כדי לעשות מוזיקה טובה, ואני ממש לא בכיוון הזה. אני כל הזמן במצב רוח מלחמתי", הוא אומר.

*ופרנסה מנין?

"אני עובד כקופירייטר, יוצר פירסומות ויראליות לטלויזיה. ועדין מופיע עם השירים הוותיקים שלי ושל קובי במועדונים בישראל".

*ארץ נהדרת ציירו אותך כדמות של ילד מגודל שגר אצל אמא, פתאטי לגמרי, איך התחושה?

"אני חושב שאם הייתי עושה את כל הבאלגן ולא הייתי מקבל דמות בארץ נהדרת - זה אומר שלא הצלחתי", אומר אליאסי במבט לא עליב בעליל. "אני לא נפגע מזה. אני מסתכל וצוחק. ומבסוט מזה שאני מצליח להוציא אותם מהשלווה שלהם. יש גרוע מזה, כאלה שמגיעים לשפל מוסרי כדי להעליב אותי וזה לגמרי ניצחון שלי. התקשורת מחדירה הרבה שקרים לאנשים לגביי - עד שהם עצמם מאמינים בשקרים האלה... אני רוצה לגלות לך, אחשלי; מעולם לא נחקרתי על הסתה, אין לי שום תיק במשטרה, לא פעלתי באלימות, אף פעם, מלבד הגנה עצמית ועובדה שלא הורשעתי בתלונות שהגישו נגדי.

אני לא גזען. אין לי בעיה בכלל עם ערבים. גדלתי עם ערבים ביפו בילדותי, למדתי בבית ספר מעורב ומעולם לא הייתי בקטע איתם. יש לי בעצמי חברים ערבים. יש לי בעיה עם ערבים רעים כמו שיש לי עם יהודים רעים. מי שבעייתי למדינה - יש לי בעיה איתו. זה הכל. הפכו אותי למשהו הזוי שהוא לא אני. אני רואה בחדשות שש-שבע דקות שמדברות עליי, ים של השמצות ושקרים. הם לא מבקשים ממנו תגובות, מנסים לעשות לי דה לגיטימציה, אבל לשמחתי זה עובד הפוך. פתחתי לו מזמן טלויזיה והביאו מישהו שבמשך ארבע וחצי דקות רק קילל אותי. וזה כבר לא סאטירה וצחוקים. הוא התחיל מ'שמן' והגיע עד קללות כמו אומלל וטיפש. בנאדם מתסוכל ברמות קשות. לא האמנתי שאני רואה את המונולוג הזה מול העיניים. הביאו אדם מבחוץ שיעשה להם את העבודה השחורה של הלשון הרע".

*למה אתה לא תובע על הוצאת דיבה?

"אם אצטרך לתבוע דיבה אצטרך לעבוד בזה יום יום, כל הזמן. מאוד קשה לתפוס טיפה אחת בגשם של השמצות, זו כמות בלתי נתפסת. שנתיים וחצי שאני ב'עסק' ולא עבר חודש שבו לא הייתי כותרת ראשית עליי בחדשות".

*וחוץ מהתקשורת, איך אנשים מגיבים לדמות שלך?

"בגלל זה שאני לא מתייפייף אנשים מקשיבים לי", אומר אליאסי. "נמאס לאנשים מכל התרבות הפולטיקלי קורקט. אני אביא את האמת מול הפנים - ומי שיכול - שיתמודד. אני השליח בסך הכל. ותשעים אחוז מהדברים שאני מעלה אלו דברים שאני מקבל מאנשים ברשת. בינתיים אני לא יכול ללכת מטר בלי שיחבקו אותי וינשקו אותי", מכריז אליאסי בגאווה ולפתע מהרהר לרגע. "מצד שני אני מקבל איומים ברצח", הוא מגלה.

*ממי?

"מאנשים שאני מעצבן אותם, שתופסים את הפרסונה שתפרו לי בתקשורת. שולחים לי תמונות של הבן שלי וארונות קבורה לידו. תמונות שלי עם כוונות של רובים. לא אחד ושניים, יש פה איומי אלימות מפורשים וגם מעשים; פינצ'רו לי 11 פעמים את כל ארבעת הגלגלים של הרכב שלי, שרטו לי את כל הרכב, הניחו לי דוקרן בגלגל. 12 תלונות הגשתי במשטרה, עם שמות, וכלום לא יצא מזה".

למה?

"אין לי מושג למה. לא יכול סתם להגיד שהמשטרה נגדי. אבל אני יכול לומר דבר כזה: פעם מישהו שלח לזהבה גלאון איום מרומז, תוך פחות משעה הוא היה עצור... ובמקרים שלי - לא. תעשה את החשבון לבד".

*לא נראה שמשהו מרתיע או מפחיד אותך.

"מה שאני כן מפחד ממנו אחי, זה שתקרה פה מלחמת אחים. אני אוהב את המדינה ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, אני אוהב את כל ההיפסטרים בתל אביב - אלא ששונאים אותי. אוהב לראות את ירושלים בקודש ואת ת"א בחול שלה. מלחמת אחים יכולה לפרוץ פה על כל דבר. על המתח בין אשכנזים לספרדים, בין שמאלנים לימנים או דתיים וחילונים. הסיבה היחידה שזה לא פרץ עד עכשיו זה כי יש לנו מה להפסיד כי אנחנו חיים בנוחות עם אינטרנט, טלויזיה, חשמל וכסף. אלה שאין להם מה להפסיד - מתחרפנים ואז קורה האביב הערבי. אם לא היה לנו מה להפסיד ברור לי שהיינו באביב היהודי".

*איך היחס שלך לדתיים?

”מצחיק, כי לדתיים היה מאוד קשה איתי בגלל החילוניות והקעקועים, והיום רוב הקהל שלי זה דתיים. עשיתי סיור בשומרון וקיבלתי שם המון אהבה. אין רב גדול בישראל שלא התקשר אליי, אני לא רוצה לומר שמות כי אני מתאר לעצמי שהם לא ירצו בזה. כל פעם שאני אומר שם - נהיה לאנשים נזק בגלל היחס העוין נגדי. בוא נאמר שאלו רבנים שאנשים מחכים להם בתור חודשים".

*מאמין באלוקים?

”היה לי מאוד קשה בתור ילד להאמין באלוקים. הרגשתי שאף אחד לא מקשיב לי ותפילותיי אף פעם לא נענו. אחר כך הגשמתי דברים בחיים בצורה כזו שאי אפשר לומר שאין אלוקים. אני מסתכל על חברים דתיים שהם באמונה שלמה וחסרת פשרות, מקיימים מצוות והכל - ואני מקנא בהם. כי כשיש לך את אלוקים שעוזר לך בהרים שקשה לך לעבור, כשיש לך למי לבכות כשכואב לך - בעיניי זה הכח הכי חזק שיכול להיות לבנאדם. אני מאמין, אבל האמונה שלי מן הסתם שונה מזו שלך. אני מסתכל על החיים ואומר - אין סיכוי שאין מישהו מלמעלה שכתב לי אתה דרך, מישהו שמכוון אותי יום יום מלמעלה. מסורת אנחנו שומרים; עושים קידוש, צם בכיפור כמובן, שומר חגים, גם בשביל הילד שלי, נרצחנו על המסורת היהודית - מי אני שאפסיק את זה?!".

"שבת זה דבר קדוש ובגלל זה אני נגד אוטובוסים בשבת. יש דבר אחד שמייחד את העם שלנו - המסורת,ואם יש יום אחד שהוא קדוש ושקט והכל קפוא, גם בתל אביב - זו הרגשה שחשוב לשמר".

*ועם כל החיבור הציוני והערכי, קראת לבן שלי קאי...

"תצחק, אבל בשם קאי היתה לי כוונה חוץ מזה שזה שם יפה; זה ראשי תיבות של קדושת ארץ ישראל".

 

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק.

הרצאה וסרט של נדב גדליה - להזמנות ופרטים הכנסו לאתר
 https://sites.google.com/view/8889