הראיונות עם סאבלימינל

נדב גדליה

 

סאבלימינל (קובי שמעוני) מגדיר את עצמו חילוני אך טרח להסביר לנדב גלעד  מדוע לאחרונה החל להיות שם שמים שגור בפיו, למה החליט שכדאי לו להתחתן, עד כמה מצער אותו שאין לו זמן ללמוד תורה, מה מדליק אותו בתקשורת ובמדינה הציונית, ואיך התחיל לעשות זהב למרות היותו ילד דילסקט שרק המורה לתנ"ך מבין אותו. ויש גם ראיון מהרדיו וכתבת וידיאו שעשיתי ל-YNET

כשאני נכנס לאולפן של סאבלימינל אני לא שם לב שאני מכניס  איתי נעליים מבוצצות,
אבל הראפר שכבר הספיק להיות מוכר לציוני העם בשמו הפרטי - קובי - שם לב,
אבל מעלים עין, איך עושים את זה? חבל שלא שאלתי.
לעומת זאת, קובי שמעוני, להלן קובי ולעיל סאבלימינל, מאוד קשוח כשמדברים איתו על הטעון ניקוי במדינה.
"היינו צריכים להודיע לפלשתינאים, ברגע שהם חטפו את גלעד שליט, שאם הם לא מחזירים
אותו אלינו אנחנו מוחקים להם מכאן ועד כאן, אבל מה? אנחנו פחדנים, לא עומדים במילה
שלנו, ואצל הערבים הקטע של הכבוד הוא שאתה עומד במילה שלך, הם רואים
שאנחנו לא רציניים וממשיכים בשלהם. אפילו ליברמן שהוא ימני, עד שמביאים
לו מיקרופון, מה הוא אומר? תודה רבה שהיה תיאום מלא בין משרד ראש הממשלה
למשרד החוץ. נו, בסדר, הבנו שאתם ב'שולם'".

קובי מאוד ציוני, מגן דוד אצלנו זה בייסיק, ובאחד האלבומים הוא מצא לנכון להעניק
תשורה נאה לקונה האלבום; תיליון מגן דוד ממתכת, כדי שירגיש ישראלי-ציוני על חשבון הברון,
טרם היותו מובן מאליו.

*הפסקת עם הקטע של לחלק מגן דוד ממתכת באלבומים?

"כן, זה היה בהתחלה, עכשיו הכל עם יהלומים, זה יקר מידי", צוחק הקובי,
ומוסיף "סתם, היום אף אחד לא קונה דיסקים, האלבום ההוא מכר 100,000 עותקים נניח,
והיו גם אלבומים של 25 ו-40 אלף בערך,
ברוך השם, המספרים שמכרתי הזויים לחלוטין, היום אמן שמצליח מוכר שלוש, ארבע אלף".

אפשר לשפשפף עיניים מקנאה  על המספרים והאפסים שלצידם ולנסות לתרגם את זה לכסף,
זה יוצא דיי הרבה, אם נאמץ לרגע את סיפורו של של קובי שמצהיר בפני כי האולפן שלו מקצועי
ברמה של ד"ר דריי מאמריקה הגדולה, מי שהביא לחיי העולם הזה כמה משמות הראפרים המפורסמים בתבל,
אך בל נשכח שסצנת ההיפ הופ בישראל אותה קידם קובי מחיתוליה ועד היתה לגוי, לא היתה קיימת כמעט בכלל עד לפני מספר שנים לא רבות.

*האמנת שיצליח בכלל כל הקטע של ההיפ הופ הישראלי?

"זה הרבה יותר חזק מהאמנתי, כי אמרתי בשירים שאם אני לא אצליח אני אמות בנסיון,
כל מי שהכיר אותי בתור ילד 'קובי הראפר', ידע שזאת לא שאלה בכלל.
התאגדנו חבורה שקראנו לה 'תאקט' ועשינו פשוט הכל בשביל שזה יצליח.
הייתי בן 15 ואף אחד לא ידע, מה שעשה אותי מבוגר יותר מבחינה חזותית היה הזקן".

*והשרירים.

"אני חושב שהגודל של הגולגולת עשה את העבודה, סתם...
ברגע שהתגייסתי בגיל שמונה עשרה, חברים שלי הפסיקו להיות חברים שלי שהבינו שאני ילד
וכביכול עבדתי עליהם".
"באותה  תקופה לא ידעו להגדיר היפ הופ אז קראו לי פריק, ולאן שלא הלכתי היה לי כמין צבא
של חבר'ה, אף אחד לא הבין את המוזיקה והסאונד שלה שבהיפ הופ זה יותר סאמפלים
וכולם נגנו על מודולים, הם לא הבינו איזה סאונד אנחנו רוצים, אבל את הכסף
שקרעתי את עצמי בשבילו הם דווקא ידעו לקחת טוב מאוד.
בסופו של דבר החלטתי לעשות את זה לבד וקניתי ציוד".

"הייתי ילד דיסלקט, דיי בעייתי", מספר קובי על חייו בבית הספר הישן,
"הייתי יודע לקרוא כמו קריין, אבל לא הייתי זוכר כלום.
הייתי קורא ספר שלם, אבל זוכר רק את המשפט האחרון".

*ואת השירים איך היית זוכר?

"כמו שקשה לי לזכור את מה שאני קורא, ככה קל לי לזכור כשאני שומע.
ומספיק שאני שומע שיר ביפנית פעמיים - אני יודע אותו בעל פה, במיוחד שהייתי ילד, זה  היה קיצוני אצלי.
כשאמא שלי היתה שואלת אותי איך הולך השיר של גרמניה בארוויזיון תוך רגע הייתי שולף לה את הפיזמון, למשל.
לפני שאיבחנו אותי, חשבו שאני בעייתי ולא מסתגל למסגרת הבית-ספרית.
הייתי הילד שיושב בכיתה של המורה שמבקשת לכתוב את מה שהיא אומרת,
ואם הייתי כותב לא הייתי מצליח להקשיב לה. ואם הייתי מקשיב לה אז לא הייתי כותב.
לכן תמיד היו מענישים אותי ואני הייתי מתעצבן ויוצא מהכיתה ונחשב לילד גרוע שנכשל בהכל.
בשלב מאוחר יותר, המורה שלי לתנ"ך שאהב אותי מאוד כי ידע שאני יודע את החומר כי הייתי בכיתה,
וברגע שכיבדתי את המורה כי הוא לא כעס עלי ולא הוציא אותי, הייתי בא לשיעור ומקשיב.
היתה לי מחברת כללית שהייתי מצייר בה, כי אם לא היא הייתי מצייר על השולחן, ותוך כדי כל מה שהייתי שומע בשיעור היה מוקלט אצלי.
זה היה מאוד קיצוני, בביולוגיה שהייתי בכיתה עשיתי חמש יחידות והוצאתי בכל המבחנים מאה".

*וההורים שלך, איך הם קבלו את זה?

"ההורים שלי אנשים מאוד מאוד טובים, והלימודים שלי היו מאוד חשובים להם. אני בן הזקונים,
ושני אחים שלי היו מאלה שננעלים בחדר לפני מבחן, ורק אני כמו הכבשה השחורה של המשפחה,
הילד שבונה אופניים ומערכות".

*גם כבשה שחורה כי אתה עושה מוזיקה שחורה...

"נכון, אבל את זה לא ידעתי עדין.
ההורים שלי היו מאוכזבים, הם יכלו כלכלית לממן לי חוגים, ספרים ולימודים, אבל אני לא רציתי כלום,
רציתי רובוטריקים, אז אבא שלי אמר לי שבשביל רובוטריקים עלי לשטוף את המכוניות של השכנים
העשירים שלנו".

*לפחות היו שכנים עשירים.

"כן, זה עבד יפה, קניתי את כל הרובוטריקים. הייתי ילד דיי עסקן, עשיתי כל מיני משחקים
בגיל מאוד קטן. היה משחק של צמידים ששמים על הידיים והיו ארבעה צבעים,
אז לקחתי ארבעה כאלה, חתכתי אותם והלחמתעי עם מצית והרכבתי אחד שעשוי מארבעה צבעים שונים,
וזה היה שווה במיוחד, כי רק אני ידעתי מאיפה 'קונים' אותם".

*ואין לך רגשות אשמה על זה?

"למה רגשות אשמה?! עד היום האנשים מחפשים מאיפה קונים את הצמידים עם הארבע צבעים,
זה נכס, עזוב אותך".

*ואיך בסוף איבחנו אותך?

"תנ"ך עניין אותי וגם אבא שלי לימד אותי בבית תנ"ך וממש שחיתי בחומר, וכשהמורה לתנ"ך ראה  את המבחן שלי  הוא אמר לי לשבת במקום
ובסוף המבחן שאל אותי את הכל בעל פה ועניתי לו את התשובות נכונה, הוא אמר שקבלתי מאה ואז עבר איתי על המבחן, ושאל אותי למה עניתי ככה וככה, ואמרתי לו שחשבתי שהשאלה פה כזאת ושם כזאת, כל מיני תשובות דפקטיות כאלה.
ואז שלחו אותי לאיבחון בניצן ופתאום התברר שהילד הדיסלקט הוא בכלל מחונן, שאלו אותי לאוניברסיטה וחוגים,
וגם מהם ברחתי, כי לא התאמתי למסגרת ורציתי לחיות יותר את חיי",
"מה שמעניין שהיום אני חי בדיוק את ההיפך, קורא כל יום חוזים עבים וזאת שנאת חיי,
אבל זה לא הצד החזק שלי, הצד שכיף לי להיות בו".

*מתי הפסקת עם הקומיבנות והצמידים  הצבעוניים והתחיל אצלך הסיפור המוזיקלי?

"מאוחר יותר, בגיל 12 התחלתי להיות DJ ופתאום יצאו לי כל מיני יכולות, בניתי פליקר מהבקליט של הרכב,
אורגני אורות, בניתי רמקולים מחלקים שקניתי מדרום ת"א, ואז גיליתי בתחילות שנות ה-90
את מוזיקת הטכנו של פעם, ושם היה ראפ קטן באמצע השירים ואת זה אהבתי יותר מכל השיר,
היום אני יודע שזה היה ראפ בריטי גרוע, אבל אז הייתי שומע את זה פעמיים ויודע את זה בעל פה.
קלטתי שאני טוב בזה, ורק אח"כ הבנתי שקוראים לזה ראפ וזה חלק מתרבות שלמה של היפ הופ,
והתחלתי פתאום לגלות את האנגלית ואת הסלנג והמשחק שיש בהיפ הופ".

אך לפני כעשור חדר לתודעה הישראלית עם טקסטים ישירים ואפילו בוטים מידיי שתצילנה אוזניים
מלשומען, אך לאחרונה הוא חבר לזמר החרדי גד אלבז ושר עימו במשותף את 'הכל מלמעלה',
שיר עם טקסט יהודי, שגרם לכמה אנשים לזלוג, ולנו לנוע לכיוון השאלה האם הראפר הידוע
מתחזק? בפעם הבאה מצאנו את עצמנו מאזינים לסינגל בועט שלו בו הידוע
פשוט מברך 'ברוך את ה'', בשם ומלכות.

נכון, לא הייתי בטוח שאודי דוידי היה מכשיר אמירת ברכה ייחודית משלך לפני שהיא קבלה
את הכשר הרבנות לענייני ברכות, אך השאלה רק התחזקה; האם הוא מתחזק?
"שואלים אותי אם אני מתחזק", מודה קובי שמגדיר את עצמו עדין 'חילוני',
"ואני אומר שתמיד הייתי חזק, אולי לא שרתי על זה,
אבל המסורת אצלנו במשפחה היתה כל הזמן.
אבא שלי יודע יותר ממני על היהדות, ואם אני רוצה לדעת משהו אני שואל אותו.
אני רוצה ללמד את הבן שלי גם  ואם זאת השיטה אז הבן שלו כבר לא יידע כלום על יהדות.
אני רוצה לדעת יותר כדי ללמד את הבן שלי יותר, מאוד חשובה לי היהדות,
אני חושב שהתורה שלנו היא תורת חיים, כל כך הרבה דברים בחיים בסופו של דבר באים ממנה.
אני אדם דעתן ואני רואה כל כך הרבה חכמה".

*תן לי דוגמא.

"הכל. שבת למשל, אני חושב שאם לא היתה שבת הייתי מת".
"אני לא צוחק", הוא מוסיף כשאני מחייך,
"אם הייתי גר במדינה אחרת שאין שבת מבחינת עבודה, הייתי מת נפשית ופיזית,
אני עובד 24 שעות ביממה, כל הזמן, רוב החיים אני בעבודה ואני לא סופר את זה, אבל
בשבת אני רוצה להגיע ולהיות עם המשפחה שלי, והמשפחה של אשתי,
ולראות את הילדים של אחי ואחותי.
זה אצלנו בבית מגיל אפס, מאצל סבא וסבתא שלי, אנחנו מאוד מסורתיים".

*ביום יום איזה עוד חיבור  יש לך ליהדות?

"חלב ובשר, אני מפריד את הכלים, כל החגים.
בעיני כל החגים היהודים קדושים לא פחות מהחגים הישראלים.
זה מאוד מקומם אותי שדתיים מצפצפים על החגים הישראלים.
צריך לזכור שבאנו מהגלות לכאן בקשיים גדולים, ואחרי שאנחנו פה אתה לא יכול לזלזל,
וזה לזלזל בו  (קובי מצביע לשמיים ומתכוון לאלוקים, נ.ג) גם כי זה כאילו התפללת, קיבלת את מה שרצית,
ועכשיו אתה ממשיך להתפלל כאילו לא קרה כלום, ואתה מתעלם מהטוב שקיבלת".

*יוצא לך ללמוד תורה לפעמים?

"לצערי, לא".

*למה לצערך?

"כי זה נורא מעניין אותי, אבל אני נורא בלופ של החיים שלי, עבודה והישגיות ולהתפרנס,
ולהמציא את עצמי מחדש כל פעם מחדש, שזאת גם פונקציה של להתפרנס בסופו של דבר,
ואם הזמן שלי היה פנוי ברור שהייתי לומד.
זה נובע יותר מהנפש שלי שצריכה את זה.
הבעיה שלי כיום, זה שאין לי זמן לעצמי ולנפש שלי.
האולפן הזה כמו שסיפרתי לך הקליט שבעים וחמש אחוז מהמוזיקה שאתה שומע היום במוזיקה הישראלית,
והיום הוא סגור כבר חודשיים, בגלל שהחלטתי להתחיל לפנות יותר מהזמן בשביל הנפש שלי".

*מה בדיוק נשמע לך מעניין ללמוד? אפילו גמרא?

"הכל מעניין אותי, אני יכול להגיד לך שכשאני הולך לבית כנסת זה מרתק אותי כל פעם מחדש,
ואני לא סתם פותח את הספר. אני לא יודע מספיק, זאת האמת, והייתי שמח לדעת יותר,
אבל זה לא דבר שאני יכול להשים ביומן שסגור לי שלשה חודשים קדימה, מתי אני יושב ולומד.
דרך אגב, יש לי כמה חברים טובים, חלקם גם מפורסמים, שהתחילו לעשות חוג ביתי
של פעם בשבוע ללמוד, אני לא מכה את עצמי בעניין כי אני יודע שיום אחד זה יקרה,
כי אני רוצה ללמד את הבן שלי, ובשביל זה אהיה חייב לדעת.
גם עברתי תהליך פנימי בחיים שלי, שעכשיו התחתנתי ועכשיו אנחנו בהריון,
ופתאום כל המוזיקה והחתירה להצלחה הפכו להיות מקום חמישי, אפילו לא שני.
קודם כל האשה הבית, המשפחה והפרנסה, לדאוג לזה, וכל השאר בא אחרי זה".

*הנישואין לא מפריעים לך לקריירה?

"מפריע?!", תמה קובי,
"אני חושב שמי שיש לו ראש מבין שאמן הוא דיי מרחף, פעם לא הייתי יודע מה זה יום ולילה בגלל זה.
ואם אין לאמן את הבסיס היציב של החיים שזה אשה-משפחה-בית, לא כי זה כתוב בתורה,
הוא יכול לעוף בלי לדעת איך לחזור, וזה קורה לכל כך הרבה אמנים שהם גאונים, ועם ההצלחה הם עפים
לסמים ואפילו לא מתחתנים.
מה אנחנו עושים פה בכדור הארץ בכלל?! היו לי עשרות שירים שהיו מקום ראשון, מה אני יכול עוד לעשות
שהם יהיו מקום ראשון גם על הירח?! תכל'ס, כשבעז"ה אני אחזיק את הילד שלי ביד,
כל מה שעשיתי עד עכשיו יהיה משהו מה-זה קטן וחסר חשיבות,
נראה לי שזאת היצירה האמיתית שלי, זה הייעוד שלי והדבר הגדול האמיתי".

*החברים שלך הופתעו מזה שפתאום התחתנת?

"כן, כי אנשים שאין להם את הבסיס הזה לא מכירים אותו וכל כך חולמים על הזוהר וההצלחה והאפשרויות
שהם לא בדיוק זוגיות, ואני עם כל הפיתויים האלה בחרתי דרך אחרת לגמרי, בדרך המקובלת כמו שחינכו אותי
בבית. והאמת, הכבוד הגדול מגיע לאחי הגדול שבגיל מאוד מאוד צעיר שהתחלתי עם כל הבאלגן שלי סיפרתי לו והתייעצתי איתו,
והוא אמר לי שהוא יודע שמה שסיפרתי לו מאוד מפתה, ואז הוא שאל אותי 'האם אתה רוצה מתישהו שיהיה לך בית נורמאלי כמו
שאנחנו גדלנו עליו, או שאתה רוצה לעוף לסרטים של מדע בדיוני?', ואז פשוט החלטתי שזה מה שאני רוצה,
ולא נתתי לפיתויים האלה לסנוור אותי וללכת אחריהם".

רוצים לשמוע עוד? חפשו בגוגל את  תוכנית הרדיו שלי 'סבבת שלום'.

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק gilinada@gmail.com
------------------------------

------