נדב גדליה
בראשית
שנות ה-90 היה נדמה שיש לרוק הישראלי עדנה. להקות רוק צעירות עם הרבה רעש כבד עלו
על הבמה במטרה אחת: להראות שיש גם רוק תוצרת הארץ. הרדיו והעיתונות הכתובה דאז פרגנו,
אך לאחר תקופה מסוימת הקול חזר למקומו. הרוק הכבד נותר נחלתם הבלעדית של חובבי
מוזיקה אלטרנטיבית, והרוק הפופולארי נשאר בחו"ל. טל בריל, המוכרת יותר כטל
קנון, הייתה סולנית בלהקת רוק שניבאו לה בעת ההיא גדולות נצורות. "הוצאה
לפועל" היא קראה ללהקת הרוק שלה. חברת התקליטים 'הליקון' מצאה עניין רב ב"הוצאה
לפועל" וחתמה עם בריל חוזה ל-20 שנה. האלבום הראשון יצא לאור, אך רגע לפני
הפריצה הגדולה החלה בריל בתהליך חזרה בתשובה, שהביא לפירוק הלהקה ולגניזת החלומות
על להקת רוק ישראלית מצליחה באמת.
לשאלה
המתבקשת מה מוביל כוכבת רוק לזנוח מוזיקה שהיא אורח חיים יש לבריל תשובה ברורה: "אני
חושבת שהחיסרון של השמחה הוא שהוביל אותי לחפש את המשמעות לחיים", היא אומרת.
"זה קרה ממש ברגע אחד. חייתי מין מציאות רוחנית שנפתחה בפניי. הבנתי שאני
יכולה לבחור אם תהיה משמעות לחיים שלי או לא. כשהבנתי שבמוח ובמחשבות שלי אני
יכולה לבחור שהדברים שאני עושה יהיו נצחיים ובעלי תכלית, דברים שירוממו אותו ויגדלו
אותי – התחילה הדרך שלי בחיפוש משמעות.
אחרי
שנים הבנתי שאברהם אבינו, האיש הראשון שחיפש את ה', עבר תהליך דומה. למה קראו לו 'אברהם
העברי'? כי הוא היה מעבר אחד של העולם, וכל העולם היה מהעבר השני".
בריל
מספרת על חיפוש עצמי כתוצאה מעצבות ובדידות. כשאני שואל איך נותר מקום לעצבות בלהקת
רוק מלאת רעש ושמחה, היא מצננת לי את ההתלהבות: "אנשים חושבים שהאושר שלהם
תלוי בזה שהם יוציאו דיסק או כל דבר אחר שהם חולמים עליו, ואז על אף שהחלום מתגשם –
הם מגלים שהם לא מאושרים. ופתאום מתברר שהאושר הגשמי אינו מצליח למלא את החיסרון
הרוחני שלך".
"מבחינתי
אז, זה היא לשקר ולספר בראיונות כל מיני דברים רק בשביל להיות מדליקה, או לשחק
אותה איזה דמות כזאת שאנשים רוצים לשמוע אותה, וכל הפוזות האלה – עשיתי את זה, אבל
הרגשתי שקרנית. ככה זה 'שואו-ביזנס', אתה מבין".
למרות
כל מה שאת מתארת כשקר שקיים בעולם הזה, הרבה אנשים שנמצאים שם לא עשו את מה שאת
עשית.
"אני
חושבת שכל נשמה של אדם מחפשת תשובות. עצם זה שאתה מדבר אתי, אני חושבת שזה מעניין
אותך. לאדם יש יצר סקרנות, כל הזמן לדעת 'למה'. כך הוא טבע האדם. את החיפוש הרבה
אנשים עושים, אבל כנראה שבשלב ההחלטה משהו נתקע".
גם
בריל עצמה עברה תהליך חיפוש עצמי. היא עסקה במדיטציות וברוחניות מסוגים שונים עד שבסוף
שבוע
אחד
פתחה עיתון תל-אביבי ונתקלה במודעה שמזמינה להרצאה ב'תיקון הנפש'. לבריל זה היה
נשמע מעניין, ולא הפריעו לה האותיות הקטנות 'ע"פ רבי נחמן מברסלב'. בתקופה
ההיא, חסידות ברסלב לא הייתה נפוצה כמו היום, ולבריל הצעירה לא היה מושג מיהו רבי
נחמן והיכן היא ברסלב. "בהרצאה ישב דוס אחד, באמצע החדר", היא נזכרת,
"ומסביבו היינו מאה חבר'ה חילונים. הוא התחיל להסביר בפשטות את מה שהוא קרא מהספר
'ליקוטי מוהר"ן'. הקשבתי והייתי פשוט ממוסמרת לכיסא. לא הייתי מסוגלת לנשום
מרוב התרגשות".
מה
הוא סיפר שם?
"הוא
דיבר על מה שדיברתי איתך, על אברהם אבינו, על חיפוש. הוא דיבר על איך אתה מתקן או
מגלה את כוחות הנפש שלך ע"י הכרת התורה והקדוש ברוך הוא ואיך שהוא פועל בעולם.
בעצם קלטתי שמה שכתוב בתורה זה משהו שאני יכולה למצוא את עצמי בתוכו. בכל מהלך נפש
שלי, בכל עניין בחיי".
בריל
לא עזבה מיד את להקת הרוק שלה, אך מההרצאה הראשונה החליטה לחקור את היהדות לעומק.
"עד
אז ניסיתי קצת בודהיזם, קצת נצרות, והיהדות תמיד נראתה לי משהו שחור ואפל",
היא מספרת. "ואז ראיתי את הגאוניות שבתורה וקלטתי שצריך גם לקיים את מצוותיה.
המצוות היו מרגשות מאוד בשבילי,
למשל
לברך על אוכל ושתייה – להגיד 'תודה' על כל דבר. ואז אתה מתחיל לקלוט את השפע שניתן
לך... לאחר מכן לקחתי על עצמי עוד דברים – הבנתי את הכוח שיש בצניעות בלבוש. פשוט
החלטתי לנסות את זה. וכשניסיתי, ראיתי שזה דבר מדהים שנותן לי כוח פנימי
עצום".
"זה
היה חיבוק פיזי"
בתקופה
ההיא בריל עדיין לא שמרה שבת. באחת השבתות, עת ישבה עם חברותיה ללמוד הלכות, היא
נתקלה במאמר "קול באישה ערווה", שבעצם מלמד שאסור לה להופיע מול גברים. "פה
כבר התחיל הסרט. קיבלתי 'בום'. הבנתי שבשביל להיות יהודייה נחמדה שעושה את רצון
הקדוש ברוך הוא אני צריכה לוותר על משהו שהוא במהות שלי. מהגן של לְבָנָה אני שרה,
זה משהו שגדלתי אתו, וזה היה נראה לי קרבן עצום. זה היה מעין צומת דרכים; אם אני
מוותרת – אני ממש בדרך. בכיתי שלוש שעות ברציפות, הקישקע שלי יצא, הרגשתי שאני ממש
מקריבה את החיים שלי. בסוף אמרתי: 'ה' אני אוהבת אותך, ובשבילך אני אעשה את הצעד
הזה'".
ואיך
הרגשת אחרי ההחלטה הזאת?
"הייתי
אמורה להרגיש רע מאוד, כלומר 'ומה עכשיו?' - אז עוד לא ידעתי שאני יכולה לשיר מול
נשים – אך משום מה אחרי הוויתור הגדול הזה, הרגשתי כזה חיבוק מהקדוש ברוך הוא, ממש
'פיזית' (בריל צוחקת). כזאת שמחה פנימית עצומה שמעולם לא הרגשתי. זה היה רגע גדול מאוד.
מאותו רגע הרגשתי שהפכתי להיות 'מקיימת מצוות'".
בתקופה
ההיא למדה בריל במדרשה בירושלים. היו שם אמניות ושחקניות, ולאחת מהן קראו נועה
ירון-דיין. בריל חברה לירון-דיין ויחד הן יצאו להופיע ולשיר מול נשים בלבד. "אני
אדם שאוהב לשיר בכל מקום, והצורך הקיומי שלי הוא לשיר. היינו הולכות יחד להופיע
לקשישות, למשוגעות, לאן שיש".
שרתן
בשבילן?
"בשבילן,
בשבילנו..." היא צוחקת.
מאז
חלפו 14 שנה ובהן בריל לא מפסיקה להופיע, כמובן מול נשים בלבד. "אני אהיה כנה
אִתך. אלו לא אותן עצמות שהייתי רגילה להן", היא אומרת, "אך קיבלתי מתנה
גדולה. הוצאתי דיסק משלי, ולמדתי לנגן על כלים שונים. יש לי הרכב עם כנרית, יש לי
הופעה עם נועה ירון, יש לי הופעה משותפת עם לאה שבת עם החומרים שלה בגוון הרוחני
יותר. אני מופיעה עם כל מיני נשים, ומאוד כיף לעשות את כל הגיוונים האלה".
לא
מתחשק לך לפעמים לחזור להיות כוכבת רוק?
"בכנות,
זה דבר שלא עוזב אותי אף פעם. כל פעם יש לי המלחמה הזאת עם עצמי במדרגה אחרת. אולי
בגלל שעזבתי את זה בשיא. יש לי עדיין הגעגוע לעשות מוזיקה טובה, להרגיש את הבאסים
מתחת הרגליים".
עכשיו
המוזיקה לא מספיק טובה? אני
תמה.
"כל
הקטע של להיות יהודי זה להכניס את עצמך לתוך גבולות. חוץ מעדי רן אני לא מצליחה
למצוא משהו שבאמת מרגש אותי במוזיקה היהודית. אני שומעת הרבה, אבל רוק ישראלי כמעט
אף פעם לא בא עם זמר או זמרת טובה".
איזו
מוזיקה את שומעת?
"אני
די תקועה בקטע של המוזיקה. מצד אחד אני צריכה משהו עם עומק שיזיז אותי, ובמוזיקה
החסידית זה חסר, מצד שני מוזיקה ישראלית זה רדוד לי – גם מבחינת רמת המוזיקה וגם
מבחינת הטקסטים".
ומוזיקה
בינלאומית?
"המדד
שלי במוזיקה הוא שאני רוצה שהמוזיקה תעלה אותי, לא תדכא אותי. וכשאני שומעת מוזיקה
לועזית, אני מרגישה שזה מביא אותי לנימי הדיכאון. זה לא מגביה אותי. אני יכולה לשמוע
את זה מדי פעם, אך אני לא מוצאת שם משהו שיביא אותי לשמחה ולתקווה".
רק
רוחניות מביאה את האדם לשמחה?
"ברגע
שנפתח לי העומק הזה אני לא יכולה לחזור אחורה. אפשר ליהנות קצת ממשהו פשטני, אך
אמנות בשבילי - ולא רק במוזיקה, גם בריקוד ובציור – זה משהו שאני אחווה אותו והוא
ישנה לי את החיים".
אפשר
להתפרנס מהמוזיקה שלך בפורמט העכשווי?
"בטח,
איזו שאלה", מחייכת בריל. "בתור חילונית המצב הכספי שלי היה בקאנטים. אולי
זה בגלל שאין ריבוי של זמרות מקצועיות בציבור הזה. זו פרנסה ממש טובה, אך כרגע סדר
העדיפויות שלי הוא אחר, זה לא כקריירה. יש לי ב"ה שישה ילדים, וקודם כל אני
צריכה להיות אמא ואישה לבעלי. זה לא מוזיקה וחיים, המוזיקה זה החיים. לפעמים היא
באה לידי ביטוי גם בלעמוד על במה ולהופיע, אך זה תמיד פה – הניגון הוא
החיים".
הכוח
האנרגטי של הנשים
בריל
מופיעה מול נשים בלבד, וגם את האלבום שלה, "אגלי טל", היא מוכרת רק
בהופעות. "רק בזמן האחרון אני מבינה את הקטע הזה שטמון בחיבור של נשים בלבד.
לא כל השנים הרגשתי את זה. יצא לי לא מזמן להופיע בימי עיון של ארגון 'לב הדברים' מול
אלף נשים שמחוברות בכוונה אחת, וזה פשוט כוח אנרגטי עצום שלא ראיתי בשום
מקום".
גם
לא במופע רוק?
"במופע
רוק יש 'כוח' מבחינת הסאונד, אך בחיבור הזה בין נשים – מדובר במושגים רוחניים. זה
יוצר אהבה שאני מרגישה שממש משנה את העולם, מרוממת את העולם. ויש משהו נורא נקי בהופעה
מול נשים. כי בהופעות מול גברים תמיד נכנס האלמנט הזה של 'איך אני איראה בעיניהם?'
וכאן זה נקי מבחינה רוחנית, ההתעסקות הזאת איננה".
את
מדברת על דברים רוחניים, ואלו דברים שצריך לנסות כדי להבין.
"אני
חושבת שכל העולם הולך לכיוון הזה. אנשים כבר יודעים לברור דבר שהוא ריק מתוכן, צריך
רק לרצות, לחפש – וזה מגיע. צריך למקם את זה כמטרה – שאתה רוצה עומק בחיים, שאתה
לא רוצה להסתפק ברדידות הזאת בחיים".
איך
הציבור החרדי מקבל את זה שאת שרה?
"הייתי
פעם בהופעה מול נשים מחסידות גור, והן התחילו לצחוק במבוכה. הן לא היו רגילות לאישה
ששרה מעצמה ונותנת את הנקודה הפנימית שלה, תמיד זה שירה בציבור שהן שרות יחד בשביל
הכיף. אני תמיד מתפללת שאזכה לתת את הנקודה הפנימית שלי לקהל. גם מנהלת בית הספר
של הבת שלי לא ידעה איך לאכול את זה שאני זמרת. זה חתיכת מקצוע מוזר. מאז יצא לי
להופיע בבית הספר הזה והתלמידות מאוד נהנו. הן פשוט לא הכירו את זה לפני כן".
כיום
בריל מופיעה מול סוגי קהל שונים ומגוונים של נשים; דתיות-לאומיות, חסידות ברסלב וחרדיות,
אך לחילוניות היא הכי מתחברת. "אחרי הכל אני באה משם. אני מרגישה שאנחנו
מדברות באותה שפה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה