נדב גדליה
הספדים מכלי ראשון על שלשת הנערים החטופים אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל. קוראים ובוכים
אייל יפרח הי"ד, 19, אלעד
"בא לעשות טוב"
דוד (שם בדוי), הדריך יחד עם אייל בסניף באלעד. הם הכירו כבר כמעט שלוש שנים והעבירו יחד הרבה שבתות. "אני גר בפתח-תקווה, אבל הדרכתי בסניף שבו הדריך אייל, ולכן בשנתיים וחצי האחרונות, כמעט כל שבת הייתי מתארח אצלו, בשביל שאוכל להגיע להדרכה בסניף. מהר מאוד נוצר בינינו קליק".
דוד מספר כי אייל תמיד ידע לתת תחושה טובה, אירח אותו מכל הלב. "הרגשתי אצלו כמו בבית", הוא אומר. "תמיד כשאייל היה מגיע לשבת, זה היה שונה מכל שבת אחרת. קלטת שהוא עושה את האווירה. הוא היה פייטן אדיר, היה לו קול, חבל על הזמן. אמנם הייתי ביישן, אבל הוא היה סוחף אותי ואת כל הבית לשיר שירי שבת. אמא שלו שתחיה, הייתה מאוד מבסוטה שהוא עושה שבתות בבית. היא הייתה ממש גאה בו ובדוגמה שהוא הציג לאחים הקטנים ממנו, בתור אח בכור".
גם נעם כהן הכיר היטב את אייל. הוא מספר כי בפורים האחרון הוא קיבל מחבריו הודעות-טקסט רבות. אבל ההודעה של אייל הייתה אחרת "אתה יודע איך זה, כל החברים שולחים 'פורים שמח' וכל מיני בדיחות ושנינויות. אתה צריך לראות את ההודעה שאייל שלח לי, כל כולה דברי תורה. הוא כתב שם דרשה שלמה, זה היה מיוחד מאוד".
אייל גם השתתף בפרויקט של"פ (שמיניסטים לעיירות פיתוח). חברו, שהכיר לו את הפרויקט, מספר איך התגלגלו הדברים:
"היינו חברים מאוד טובים, וכל פעם כשהיינו מדברים, הייתי מעלה כל מיני רעיונות מה אפשר לעשות. פעם אחת דיברתי אתו על של"פ. הדגשתי שמקבלים דמי כיס, אוכל חינם פה שם, הלהבתי אותו שזה יהיה ליד הים, יהיו צחוקים, וכמובן גם נלמד....
בהתחלה זה היה נראה הזוי, אבל כשהגיעו לדבר אתנו על כך בסניף, דחפתי אותו לזה, ובשלב מסוים ראיתי את הניצוץ שבו, שהוא אהב את הרעיון. אני עדיין התלבטתי, אבל הוא כבר היה סגור על זה. הוא לא ידע שאני מתלבט בכלל והתייחס לכל הקטע הזה מאוד ברצינות.
אחרי כמה זמן הייתה לנו שיחה רצינית ושאלתי אותו למה הוא באמת רוצה ללכת לשל"פ, מה רע לו בתיכון. ואז אייל אמר לי משפט כזה: "אני רוצה לעשות טוב, המטרה שלי בחיים היא לעשות טוב. אם אני הולך ללמוד ואני עושה טוב לאנשים תוך כדי - אז טוב לי!"
אמרתי לו שהוא מדבר ב'קיטשיות', אבל הוא הסביר לי שזה לא מוטו שהוא רק אומר אותו, אלא שזה מה שמשמח אותו - לעשות טוב לאחרים - והוא משתדל ללכת לפי זה. אחרי ששמעתי את זה, הבנתי מה ההבדל בינינו ובחרתי שלא ללכת לשל"פ. באמת, ככה זה היה אצלו: בא לעשות טוב. היה מגיע לסניף - בא לעשות טוב. מקפיץ את הבנות מהסניף הביתה, עוזר לחברים".
"הזיכרון
הכי טוב שלי מנפתלי הוא בערך משבוע וחצי לפני החטיפה", מספר אחד מחבריו
הקרובים. "זה היה אחרי בגרות, יצאנו קצת להשתחרר, לשחק כדורסל. אני, נפתלי
ועוד כמה חבר'ה. התחלנו משחק כדורסל והחלטנו שמשחקים עד שכבר אין לנו כוח.
אני הייתי נגד נפתלי, וכמו שכולם יודעים הוא ממש אתלט והמשימה הייתה קשה.
היה ממש כיף, כל הזמן הייתה נקודה הפרש בין הקבוצות וכל קבוצה הייתה חייבת
להיות הכי טובה כדי לנצח. שיחקנו עד 80-90, משהו כזה. לשחק מולו היה משהו
מיוחד, לראות איך הוא מכניס את כל כולו למשחק.
"אני מספר את זה משום שזה לא היה רק כישרון בספורט, אלא היכולות שלו להכניס את עצמו, כל כולו, בכל דבר. זה אופי כזה, של אדם משקיען שמשקיע את עצמו עד הסוף במה שהוא עושה. כשהוא לומד גמרא, לומד תורה לשמה ומכל הלב, לומד ברצינות עד הסוף. הוא היה צריך להיות הכי טוב עד הסוף, כדי לקבל סיפוק מהעניין".
"פעם הייתה לנו שבת ישיבה", מספר חבר אחר. "במקרה לא הייתה לו חולצת שבת. הבאתי לו חולצת שבת בהשאלה, ואז מיד, יום אחרי שבת, הוא החזיר לי אותה. לא רק מכובסת, אלא גם מגוהצת, כמו שצריך".
יאיר, אחד מחבריו של נפתלי לחדר בישיבת 'מקור חיים', מספר: "נפתלי ידע מה הוא רוצה לעשות בחיים, הוא היה חכם מאוד והצליח בכלל בלי להתאמץ. כשדיברת אתו, קלטת איזו חכמת חיים יש לו. ועם כל הגאונות שלו, הוא היה גם חבר כיפי שיודע לחייך וליהנות מהחיים.
"שבוע לפני שהוא נרצח הייתה לנו מתכונת בביולוגיה. הוא למד יום לפניה, ניגש לבחינה, ואחרי זה ישבנו לשחק כמה חבר'ה".
יאיר מספר על הנדיבות של נפתלי: "אתה יודע איך זה בפנימייה, מישהו מוציא איזה חטיף או מאכל בחדר ומכבד את החבר'ה. אצל נפתלי כולם תמיד ידעו שהוא אומר בלב שלם 'קח כמה שבא לך, אחי'. הייתה לו מידת נדיבות חזקה מאוד".
גיל-עד שער, 16, טלמון
"המון חברים"
"בתחילת השנה ניסיתי להבין את יחסי הכוחות בשכבה", מספר אהוד, המדריך בפנימייה בישיבת 'מקור חיים'. "נוהל מקובל; לדעת מי המרכזיים, מי החכמים, לדעת מה הולך כדי להתכונן לשנה החדשה. בהתחלה אמרנו לעצמנו שגיל-עד לא נחשב בחור בולט מדיי. אבל לאט לאט הבנו מי הוא גיל-עד באמת. יום אחד הוא פרסם שהוא קונה דגים חדשים וחוגג לדגים יום הולדת... היה נראה קצת מוזר בעינינו, אבל פתאום גיליתי שכולם בקטע, כל המחזור מדבר על זה המון.
"הגיע הערב ובאמת, כמו שהבטיח גיל-עד במודעה שתלה בישיבה, הייתה מסיבת יום הולדת. לכבוד יום ההולדת הוא אפילו הכין עוגה וקרא לדגים שמות: ברני וניסו.
"פתאום קלטתי את הכוח שלו. אחרי שאנחנו המדריכים מנסים לאחד את החבר'ה בזמן חורף ולעשות הכול כדי לגרום להם לבוא לפעילות, הוא בהברקה אחת הצליח לארגן פעילות ואווירה חברתית. כולם צחקו ונהנו. הוא הבין טוב מאוד מה תופס אנשים וכמה בקלות אפשר למשוך אנשים וליצור אווירה ועניין. לכן יש לו כל כך הרבה חברים טובים כל כך.
"אחרי שנחטפו החברים, חשבנו מי מהחברים קרוב אליו יותר. גילינו שבמעגלי הקרבה הראשונים שלו נמצאים ממש המון חברים".
"גיל-עד הקפיד לחגוג יומולדת לכולם", מספר לנו חבר מהשכבה. "היה לו לוח שנה, שבו מצוינים תאריכי יום ההולדת של כל המחזור. לתשעים אחוז מהמחזור הוא היה חוגג יום הולדת, לרוב בהפתעה. לכל אחד עשה משהו אחר. לפעמים מסיבה עם חטיפים בחדר, לפעמים היה לוקח את נער יום ההולדת לפיצה. זכורה לי גם פעם, כשהגיע תלמיד חדש לישיבה, גיל-עד ארגן הקרנת סרט למחזור לכבוד יום ההולדת שלו. זה היה ממש כיף ועזר מאוד לאותו תלמיד להשתלב עם החבר'ה".
לצד פעילותו החברתית וימי ההולדת שערך לחבריו, שמעידים על האכפתיות ועל שמחת החיים שלו, מתגלה בגיל-עד צד נוסף. שלום, החברותא שלו, מספר כי גיל-עד היה לומד תורה בסגנון מיוחד. עוד הוא מגלה כי במשך תקופה ארוכה הם היו לומדים יחד דף יומי. "תמיד היינו מקפידים ללמוד, גם כשלא היינו בישיבה, היינו לומדים דרך הטלפון בערך ארבעים דקות". הוא מסיים בסיפור עצוב במיוחד: "כל חמישי בערב יש 'משמר' בישיבה אל תוך הלילה. גם באותו יום חמישי, יום החטיפה, היה משמר בישיבה, אבל גיל-עד היה צריך לנסוע הביתה. סיכמנו שנשלים יחד את הלימוד ביום שישי בבוקר דרך הטלפון. אבל זה כבר לא קרה, לצערנו".
לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק
הספדים מכלי ראשון על שלשת הנערים החטופים אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל. קוראים ובוכים
אייל יפרח הי"ד, 19, אלעד
"בא לעשות טוב"
דוד (שם בדוי), הדריך יחד עם אייל בסניף באלעד. הם הכירו כבר כמעט שלוש שנים והעבירו יחד הרבה שבתות. "אני גר בפתח-תקווה, אבל הדרכתי בסניף שבו הדריך אייל, ולכן בשנתיים וחצי האחרונות, כמעט כל שבת הייתי מתארח אצלו, בשביל שאוכל להגיע להדרכה בסניף. מהר מאוד נוצר בינינו קליק".
דוד מספר כי אייל תמיד ידע לתת תחושה טובה, אירח אותו מכל הלב. "הרגשתי אצלו כמו בבית", הוא אומר. "תמיד כשאייל היה מגיע לשבת, זה היה שונה מכל שבת אחרת. קלטת שהוא עושה את האווירה. הוא היה פייטן אדיר, היה לו קול, חבל על הזמן. אמנם הייתי ביישן, אבל הוא היה סוחף אותי ואת כל הבית לשיר שירי שבת. אמא שלו שתחיה, הייתה מאוד מבסוטה שהוא עושה שבתות בבית. היא הייתה ממש גאה בו ובדוגמה שהוא הציג לאחים הקטנים ממנו, בתור אח בכור".
גם נעם כהן הכיר היטב את אייל. הוא מספר כי בפורים האחרון הוא קיבל מחבריו הודעות-טקסט רבות. אבל ההודעה של אייל הייתה אחרת "אתה יודע איך זה, כל החברים שולחים 'פורים שמח' וכל מיני בדיחות ושנינויות. אתה צריך לראות את ההודעה שאייל שלח לי, כל כולה דברי תורה. הוא כתב שם דרשה שלמה, זה היה מיוחד מאוד".
אייל גם השתתף בפרויקט של"פ (שמיניסטים לעיירות פיתוח). חברו, שהכיר לו את הפרויקט, מספר איך התגלגלו הדברים:
"היינו חברים מאוד טובים, וכל פעם כשהיינו מדברים, הייתי מעלה כל מיני רעיונות מה אפשר לעשות. פעם אחת דיברתי אתו על של"פ. הדגשתי שמקבלים דמי כיס, אוכל חינם פה שם, הלהבתי אותו שזה יהיה ליד הים, יהיו צחוקים, וכמובן גם נלמד....
בהתחלה זה היה נראה הזוי, אבל כשהגיעו לדבר אתנו על כך בסניף, דחפתי אותו לזה, ובשלב מסוים ראיתי את הניצוץ שבו, שהוא אהב את הרעיון. אני עדיין התלבטתי, אבל הוא כבר היה סגור על זה. הוא לא ידע שאני מתלבט בכלל והתייחס לכל הקטע הזה מאוד ברצינות.
אחרי כמה זמן הייתה לנו שיחה רצינית ושאלתי אותו למה הוא באמת רוצה ללכת לשל"פ, מה רע לו בתיכון. ואז אייל אמר לי משפט כזה: "אני רוצה לעשות טוב, המטרה שלי בחיים היא לעשות טוב. אם אני הולך ללמוד ואני עושה טוב לאנשים תוך כדי - אז טוב לי!"
אמרתי לו שהוא מדבר ב'קיטשיות', אבל הוא הסביר לי שזה לא מוטו שהוא רק אומר אותו, אלא שזה מה שמשמח אותו - לעשות טוב לאחרים - והוא משתדל ללכת לפי זה. אחרי ששמעתי את זה, הבנתי מה ההבדל בינינו ובחרתי שלא ללכת לשל"פ. באמת, ככה זה היה אצלו: בא לעשות טוב. היה מגיע לסניף - בא לעשות טוב. מקפיץ את הבנות מהסניף הביתה, עוזר לחברים".
נפתלי פרנקל, 16, נוף-איילון
"הכי טוב - עד הסוף"
"אני מספר את זה משום שזה לא היה רק כישרון בספורט, אלא היכולות שלו להכניס את עצמו, כל כולו, בכל דבר. זה אופי כזה, של אדם משקיען שמשקיע את עצמו עד הסוף במה שהוא עושה. כשהוא לומד גמרא, לומד תורה לשמה ומכל הלב, לומד ברצינות עד הסוף. הוא היה צריך להיות הכי טוב עד הסוף, כדי לקבל סיפוק מהעניין".
"פעם הייתה לנו שבת ישיבה", מספר חבר אחר. "במקרה לא הייתה לו חולצת שבת. הבאתי לו חולצת שבת בהשאלה, ואז מיד, יום אחרי שבת, הוא החזיר לי אותה. לא רק מכובסת, אלא גם מגוהצת, כמו שצריך".
יאיר, אחד מחבריו של נפתלי לחדר בישיבת 'מקור חיים', מספר: "נפתלי ידע מה הוא רוצה לעשות בחיים, הוא היה חכם מאוד והצליח בכלל בלי להתאמץ. כשדיברת אתו, קלטת איזו חכמת חיים יש לו. ועם כל הגאונות שלו, הוא היה גם חבר כיפי שיודע לחייך וליהנות מהחיים.
"שבוע לפני שהוא נרצח הייתה לנו מתכונת בביולוגיה. הוא למד יום לפניה, ניגש לבחינה, ואחרי זה ישבנו לשחק כמה חבר'ה".
יאיר מספר על הנדיבות של נפתלי: "אתה יודע איך זה בפנימייה, מישהו מוציא איזה חטיף או מאכל בחדר ומכבד את החבר'ה. אצל נפתלי כולם תמיד ידעו שהוא אומר בלב שלם 'קח כמה שבא לך, אחי'. הייתה לו מידת נדיבות חזקה מאוד".
גיל-עד שער, 16, טלמון
"המון חברים"
"בתחילת השנה ניסיתי להבין את יחסי הכוחות בשכבה", מספר אהוד, המדריך בפנימייה בישיבת 'מקור חיים'. "נוהל מקובל; לדעת מי המרכזיים, מי החכמים, לדעת מה הולך כדי להתכונן לשנה החדשה. בהתחלה אמרנו לעצמנו שגיל-עד לא נחשב בחור בולט מדיי. אבל לאט לאט הבנו מי הוא גיל-עד באמת. יום אחד הוא פרסם שהוא קונה דגים חדשים וחוגג לדגים יום הולדת... היה נראה קצת מוזר בעינינו, אבל פתאום גיליתי שכולם בקטע, כל המחזור מדבר על זה המון.
"הגיע הערב ובאמת, כמו שהבטיח גיל-עד במודעה שתלה בישיבה, הייתה מסיבת יום הולדת. לכבוד יום ההולדת הוא אפילו הכין עוגה וקרא לדגים שמות: ברני וניסו.
"פתאום קלטתי את הכוח שלו. אחרי שאנחנו המדריכים מנסים לאחד את החבר'ה בזמן חורף ולעשות הכול כדי לגרום להם לבוא לפעילות, הוא בהברקה אחת הצליח לארגן פעילות ואווירה חברתית. כולם צחקו ונהנו. הוא הבין טוב מאוד מה תופס אנשים וכמה בקלות אפשר למשוך אנשים וליצור אווירה ועניין. לכן יש לו כל כך הרבה חברים טובים כל כך.
"אחרי שנחטפו החברים, חשבנו מי מהחברים קרוב אליו יותר. גילינו שבמעגלי הקרבה הראשונים שלו נמצאים ממש המון חברים".
"גיל-עד הקפיד לחגוג יומולדת לכולם", מספר לנו חבר מהשכבה. "היה לו לוח שנה, שבו מצוינים תאריכי יום ההולדת של כל המחזור. לתשעים אחוז מהמחזור הוא היה חוגג יום הולדת, לרוב בהפתעה. לכל אחד עשה משהו אחר. לפעמים מסיבה עם חטיפים בחדר, לפעמים היה לוקח את נער יום ההולדת לפיצה. זכורה לי גם פעם, כשהגיע תלמיד חדש לישיבה, גיל-עד ארגן הקרנת סרט למחזור לכבוד יום ההולדת שלו. זה היה ממש כיף ועזר מאוד לאותו תלמיד להשתלב עם החבר'ה".
לצד פעילותו החברתית וימי ההולדת שערך לחבריו, שמעידים על האכפתיות ועל שמחת החיים שלו, מתגלה בגיל-עד צד נוסף. שלום, החברותא שלו, מספר כי גיל-עד היה לומד תורה בסגנון מיוחד. עוד הוא מגלה כי במשך תקופה ארוכה הם היו לומדים יחד דף יומי. "תמיד היינו מקפידים ללמוד, גם כשלא היינו בישיבה, היינו לומדים דרך הטלפון בערך ארבעים דקות". הוא מסיים בסיפור עצוב במיוחד: "כל חמישי בערב יש 'משמר' בישיבה אל תוך הלילה. גם באותו יום חמישי, יום החטיפה, היה משמר בישיבה, אבל גיל-עד היה צריך לנסוע הביתה. סיכמנו שנשלים יחד את הלימוד ביום שישי בבוקר דרך הטלפון. אבל זה כבר לא קרה, לצערנו".
לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה