ראיון עם להקת הפיל הכחול

נדב גדליה

אחרי אלבום ראשון מצליח להקת 'הפיל הכחול' חושפת את היעד הבא (גרמניה),
מתרגשת כשמישהו מבקש שיכתבו על המצבה שלו משפט משיר שלהם (ולא מפרסום),
ויוצאת נגד המסחר בדת (וגם שרה על זה משהו) *
------------------------------
כשלירון אטיה, מייסד להקת 'הפיל הכחול' החליט שהוא צריך לגלוש בסנובורד הוא לא ידע איך זה
יגמר. "הייתי ילד שאוהב אקסטרים בטירוף, התחלתי לגלוש בגיל 10,
ואם אין גלים אז רולר או סקייטבורד וכל דבר אחר שיכול לשבור את הראש,
זה מה שהיינו עושים כל היום, ואז אמרתי לחבר'ה; מה קורה עם סנובורד שעדין לא עשינו,
הגעתי לחרמון עם ביטחון עצמי של בחור שעשה אקסטרים כל החיים,
היו שם בעיות עם הציוד והכל היתה משוואה אחת גדולה של 'למה החיים שלי הולכים
להשתנות היום', בסוף זה לא היה תלוי בי אלא במישהי שהתנגשה בי".
*וכיום אחרי כשמונה שנים איך אתה מרגיש עם זה?
"לא אתלהב עליך ואגיד לך שהשלמתי עם זה ואז מישהו בכסא גלגלים איפשהו בעולם יקרא את זה
ויגיד איך הוא עשה את זה ואני לא, כי זה תמיד קשה אבל וואלה, הכל בסדר,
יש מה לעשות ויש חיים עם כוונה ויש לך משמעות והכל כיף.
זו לא תרופת פלא וכעת אני מאושר מאחרים, יש לילות קשים אבל אני ממש שמח ומרגיש
שיש לי מקום פה ואני לא סתם מעביר את הזמן".
אחרי התאונה הקשה הגיעו החברים לבית לוינשטיין שם אושפז לירון
והתחילו לנגן סביבו כדי לשקם את רוחו וליבו,
כשבתווך תרופה חדשה מנסה לעשות את עבודת השיקום הפיזי.
"בתקופה ההיא עשו כל מיני ניסויים עם גלולה כחולה שלא עשתה כלום חוץ מנזק, לא משהו בלתי
הפיך, אבל ככה החלטנו לקרוא בסוף ללהקה".
"הגלולה הכחולה לא נשמע משהו אז הלכנו על הפיל", מספר גלעד לוי (25),
סולן הלהקה כיום שמנמק את הבחירה בו לסולן רק כי הוא 'שר בסדר ונראה טוב', כהגדרתו.
"שם זה לא הדבר החשוב, מה שחשוב הוא מה שזה עושה לאנשים".
*הפיל הכחול זה גימיק.
"מה זאת אומרת גימיק?! מה המשמעות של 'החיפושיות'? זה לא באמת משנה השם
אלא מה שזה עשה, השם אמנם נותן את הקונטוציה שלנו למה שעברנו באותה תקופה
ומשם הוא נובע, אבל אני מאמין ששם של עסק או בן אדם זה לא משהו שמשנה".
"זה שם גרוע, ככה הגענו למסקנה, אבל אמרנו 'יאללה מתרגלים לזה'", מתוודה לירון,
"לדעתך זה שם טוב כי קבלת אותו ככה, אבל כשיש לך מלא אופציות אתה מפרש כל דבר לעומק
וישנן טובות יותר".
*איזה שמות ללהקה היו האופציות האחרות?
"אני לא אחשוף לך את זה כי החבר'ה האחרים יהרגו אותי", צוחק לירון,
"זה כמו שמטאליקה יגידו לך שפעם קראו להם 'נירוונה', אי אפשר לגלות, אתה לא יכול",
עומד לירון על שלו, כשבתווך אני את תפקידי מנסה לעשות ומצליח לחשוף לפחות בפני עצמי
שני שמות פיקנטיים שהיו יכולים להיות תחת השם החייתי הנוכחי.
וכמו שלימדונו חכמים, השמות שמורים במערכת.
אם חשבתם שהצלחת הלהקה וחשיפתה הגיע בזכות הסיפור המיוחד של לירון,
כנראה שתטצרכו להפסיק עם זה.
"המוזיקה טובה, לפחות ככה אני חושב", צוחק גלעד,
"אני אוהב את השירים שלי, והאמת זה עוזר, אני לא רוצה לפגוע במישהו חלילה
אבל גימיקים מתפיידים באוויר בסופו של דבר, אתה צריך משהו אמיתי שיחזיק", אומר גלעד
ומביא כמה דוגמאות גמיקאיות בעליל שלא החזיקו מעמד ומבקש באותה הנשימה שלא נזכיר
אותן בכתבה בגלל חוסר נעימות.
"הנה, אם יש לך גימיק אתה תחזיק חצי שנה ותעלם", הוא חותם את תורתו.
גלעד לוי ולירון אטיה מהאנשים המרכזיים ב'פיל הכחול' הם חברים מאוד טובים הרבה שנים
וכיום גרים השניים באותו הבית באשקלון.
גם לפני התאונה הקשה עסק לירון במוזיקה, אמנם אלטקרונית, אבל מוזיקה.
הוא יצר והוציא אלבומים אינסטרומנטאלים.
"אבל הפעם הראשונה שהבנתי שאני יכול לכתוב שיר עם מילים היתה שם", הוא אומר.
*חשבתם שתצליחו כל כך?
"זו לא הצלחה כפרה, זה קשקוש בלבוש!", טוען לירון בלהט,
"הצלחה זה לכתוב הרבה שירים
ולקבל מכתב אישי ממישהו שהשיר הזה עזר לו, הצלחה בטלויזיה וברדיו זה חארטה
בארטה, אני לא יודע לה כולם שואפים לשם, זה פתח לנו אמנם דלת להרבה אנשים
אבל זו לא אינדקציה לכלום. אף אחד מאיתנו לא לקח את זה ברצינות ונהנה מזה.
הייתי שם הייתי פה, וזה שלוש אחוז מרגש מלשמוע מבן אדם שהשיר שלך היה חלק מהפסקול
של חייו או עזר לו וקרה שאנשים רשמו על מצבה של יקירם שורה מהשיר שלנו, זה מה שמרגש".
*כתבו שיר על המצבה?!
"קרו מקרים ולמשל 'שיר על הים' שכתבתי פעם והייתי בטוח שמדבר רק אליי ועליי,
פתאום מגיע מכתב למייל; 'אהלן הפיל הכחול, אבא שלי היה דייג וקרה ככה וככה
והנה המצבה שלו', ואז אתה קולט על המצבה משפטים שכתבת לבד בלילה לעצמך.
בעיקרון זה הפזמון של 'שיר על הים' שנכתב על המצבה שלו".
*כרגע אתם אחרי אלבום שני,
איך זה להוציא אלבום שני אחרי הצלחה כל כך מטאורית עם הראשון,
קשה לשחזר את ההצלחה?
"באלבום השני היה פי אלף יותר כיף", אומר גלעד,
ומי אמר שצריך לשחזר הצלחות?! זה משעמם אחי, אתה עושה עוד משהו אחר,
אני לא בעד שחזורים, זה לא אמיתי!".
"אני לא יודע מי שם את המידע הזה של 'לשחזר את ההצלחה' באינטרנט!", נדלק לירון,
"ולמה בכלל זה הגיע לכדי מידע ריאלי, אני לא בא אליך בטענות, אבל זה לא נכון.
האלבום הראשון היה אלבום של הרבה מאוד שנים שאספנו חומר וכל פעם שאתה מוציא
שיר אומרים לך זה יפה וזה לא יפה ואם כתבת אלבום חמש שנים אז אתה נשאר עם שירים
שנשארים מתאימים לתקופות מסויימות, לכל אחד היה סיפור אהבה עם איזה שיר
ועשינו אוסף של שירים שכולנו אהבנו ואז מגיע האלבום השני שבו יותר מתגבש
מי אתה ומי הלהקה, כל תהליך היצירה שלו מאוד שונה ולא ניסינו לשחזר שום דבר".
*עדין יש לכם מטרה להצליח ברדיו?
"לא!", מפתיע גלעד, "הרדיו ואנחנו בכלל לא באותו גל.
אני לא אתנגד שהשירים שלנו יתנגנו ברדיו, בכל זאת, ככה זה יגיע ליותר אנשים,
זה מקצר את התהליך, במקום שזה יעבור מפה לאוזן, אבל זו אינה המטרה,
פרסום זו לא המטרה, המטרה היא לעשות מוזיקה יום אחרי יום וליצור כמה שיותר,
מספיק שזה יגע בשני אנשים שאני לא מכיר - עשיתי את שלי".
*אתה אומר את זה כבוגר, או שמגיל 16 אתה מדבר ככה?
"בגיל 16 ראיתי חברים מנגנים בגיטרה ורציתי את זה. זה כיף שאוהבים אותך,
אבל לעשות מוזיקה בארץ, מזה אף אחד לא יהיה כוכב גדול.
גם שלום חנוך לא גר באיזו טירה בקיסריה.
זה כמו ללכת ולהיות רופא, כשאתה עושה מוזיקה בארץ זה לא בקטע של להיות מגניב
ושיצלמו אותך פפארצ'י, זו יותר שליחות.
אין לי בעיה עם מזרחית, אבל שאתה פותח גלגל"צ אתה שומע ארבעה שירים שנשמעים
אותו דבר...".
*גם השיר 'יסמין' היה גלגל"צי בטירוף.
"ביננו, אני אוהב את השיר הזה, הוא עשה את שלו, אבל זה לא השיר שאני הכי אוהב
אצלנו. לכל שיר את התקופה שלו. באלבום החדש יש את השיר 'ספירות', ווואלה אחי,
הפזמון שאומר 'אין לי חלומות גדולים, לא באתי להוכיח כלום לאף אחד,
תנו לי להעלם בשקט, הלוואי הייתי כל מה שיכולתי להיות', ואני חושב שזו המשמעות שלנו,
לא באנו להרשים מישהו, אנחנו עושים מוזיקה כי זה פשוט כיף לנו וגם אם אף אחד לא ישמע
אותנו אנחנו נמשיך לעשות מוזיקה".
*למה אתם ממשיכים לגור באשקלון?
"כי כיף פה, אתה חייב לבוא! אתה לא מבין, יש לך אחלה ים וכשיש גלים אז יש גלים,
עכשיו יש תקופת יובש וזו בעיה, כבר חודש וחצי אין גלים.
אני לא אוהב את תל אביב בשביל לגור שם".
*גם שם יש ים.
"כן, ים, אבל עם מלא ביוב אחי, בלאגן".
את המוזיקה הם עושים בפשטות ובשביל הנשמה ואת הכסף למחייתם הם מייצרים כל אחד בדרכו שלו.
מורן ואיתי בעלים של פאב, גלעד עוזר להם בעסק ועושה גם מוזיקה מהצד לאנשים אחרים,
לירון מתעסק בוידיאו וגם המתופף נוגע בכל מיני דברים אחרים.
"להתפרנס ממוזיקה בארץ זה כמעט בלתי אפשרי, אתה יכול להתפרנס מזה שנה-שנתיים וזהו,
נגמר הסוס מתישהו, זה לא משהו אין סופי, אנחנו לא להקה עם חמישה אלבומים מאחוריה,
זה תהליך ואמן שנצליח להתפרנס רק ממוזיקה, בינתיים כל הכסף ש'הפיל' עושים
הולך להקלטות שירים נוספים לקניית ציוד ועוד.
כעת כבר יש לנו אולפן ואנחנו עושים את המוזיקה אצלנו".
*חשבתם לנסוע לחוץ לארץ ולעשות שם מוזיקה?
"אולי, למרות שישראל זה הבית והמקום שלנו בראש ובראשונה,
אבל לא צריך לשלול דברים", מתנסח גלעד בעדינות אבל לירון מחליט לחשוף את התוכניות.
"אנחנו עובדים כרגע על דיסק באנגלית ונוסעים לגרמניה", הוא מגלה,
"אבל אנחנו לא נפסיק לעשות מוזיקה בארץ, כאן זה הכיף שלנו.
בגרמניה יש כיוון להתחלה, איתי הגיטריסט שלנו הופיע בגרמניה עם אבי עופרים,
אנחנו לא בונים על משהו אבל הכי טוב לכוון רחוק".
*תהליך הכתיבה באנגלית הוא שונה במהותו?
"יש בזה יתרונות וחסרונות כי יש דברים שאתה רוצה להגיד - ואיך שתגיד
אותם זה נשמע מכוער", אומר לירון.
"יש הרבה מילים שלא נשמעות טוב,
אבל באנגלית אין הרבה מה לומר, אבל כשיש לך מה לומר הכל מעוטר ביהלומים,
כל המילים מתעגלות והכל נכנס וזה כיף חיים.
זה טיפה יותר קשה לבטא את עצמך, אבל כשהרעיון מגיע זה אחלה.
העברית היא יפה בצורתה הישנה אבל עכשיו אם תשמע שירים זה ארבעים אחוז סלנג.
אם תביא מילה כמו 'מחשבותיהן', פעם זה היה יפה, והיום מילה כזאת שורפת
לך את כל השיר, זה קצת עצוב אבל זה המצב".
*יש לכם שיר שמדבר על 'רבנים שלא גונבים', איך נולד כזה שיר
ומה היחס שלכם לדתיים?
"זה לא שיר שאנחנו כתבנו, אלא חבר שלנו שחר", אומר גלעד.
"הוא גם מאשקלון ואני אומר לך שבשנים הקרובות אתה תשמע על הרבה מוזיקאים אשקלונים.
לגבי הדת, רובנו באנו מבית מסורתי של קידוש ואמונה,
אבל יש מסרים שאתה רוצה להעביר שבסופו של דבר כולם בני אדם ולא משנה מה הם לובשים.
זה שאתה שם מכנס ארוך או קצר לא אומר עליך שום דבר מבחינת בן אדם.
אני יודע שלא הבנת מה אני אומר כי אני לא רוצה להעליב, אני לא רוצה לומר
פשוט שאם אתה עם כיפה זה הופך אותך לבן אדם טוב אוטומטי.
אני לא שופט בן אדם עם הוא גיאורגי או אם הוא מאיזו מדינה אחרת,
אני שופט בן אדם לפי אם נחמד לדבר איתו ולא משנה אם הוא לובש כיפה או בגדים שחורים".
*או כובע קטסט אופנתי.
"אין בעיה, כל מי שהוא בן אדם, בן אדם טוב.
הגיטריסט הראשון של הלהקה חזר בתשובה ועזב את הלהקה.
הוא חרדי מאוד היום, הוא לא רצה שכשהוא יופיע יהיו בחורות בקהל,
אנחנו חברים טובים והיינו בחתונה שלו לפני כחודש.
אני בטוח שיש דתיים שהם אנשים נפלאים, הייתי באירוע התרמה של 'קו לחיים'
ועשרה ימים הייתי כמו אבא ואמא של ילד בשביל לתת מנוחה להורים וכל מי שראיתי
שם היו דתיים לאומיים וזה מה-זה יפה, שלא תבין לא נכון,
אני לא רואה בדת משהו שלא מסתדר לי".
*ראו על החבר להקה לשעבר שהוא יחזור בתשובה?
"לא ראו עליו את זה", מספר גלעד,
"הוא בא ממשפחה מסורתית והוא חלם איזה חלום
ועזוב אני לא אדבר על זה בפירוט, וכל דבר שהוא עושה הוא עושה את זה ברצינות
והוא הלך עד הסוף עם העניין של התשובה, הוא בכללי אחד האנשים הכי מדהימים
שפגשתי בחיי. אני יודע שהוא לא רוצה שאני אדבר עליו, כי אם הוא היה יודע
הוא היה מתעצבן".
"לא היתה לי בעיה עם החזרה בתשובה שלו
אלא אם זה שהוא פשוט נעלם לי מהחיים", מספר לירון,
"חבר שדיברנו חמש פעמים ביום ופתאום
לא מדברים, הוא החליף טלפון ופתאום אומר שזה אסור וזה אסור,
שנה וחצי לא דיברנו עד שהוא התחתן
ומאז אנחנו לא בקשר למרות שבחתונה הייתי ואפילו הלכתי לרקוד עם הכסא גלגלים".
*ושאר חברי הלהקה, חשבתם שאולי יום אחד גם אתם תחזרו בתשובה?
"לך תדע אחי", מחייך גלעד,
"אני לא אגיד שאני לא אדם מאמין, אבל אתה יודע - לא יודע,
היית לי תקופה דתית אבל אני מתחבר לדת בקטע אחר, אבל עזוב אני מדבר עם
עיתון דתי ואני אצא טיפש. אם אחזור בתשובה? אולי.
בדיוק עוד יומיים אני הולך לחתונה של בן דוד שמנסה להחזיר אותי בתשובה, אם הוא
יצליח - יצליח, הוא מנסה בכל הכוח".
"אני בחור שלא מאמין", מספר לעומתו לירון
"הרבה פעמים אנשים באים אליי ומפילים את כל הצרות
שלי על זה שזאת טעות שלי על זה שבגלגול הקודם אולי לא התנהגתי בסדר,
וכבר כואב לי המוח ואני לא יכול יותר.
השיר על הרבנים לא נכתב בשביל ללעוג, יש לי חברים טובים שחזרו בתשובה והכל בסדר,
והשיר הזה נכתב על מי שהפך את הדת למשהו מסחרי ולמשהו מאוד מפחיד".
השיחה עם השניים זורמת, מילים תוצרת אשקלון והדרום שיובאו למרכז
כמו 'אחי' ו'כפרה' מככבות אצלם אם לא בתחילת משפט אז בסופו או לפחות באמצעיתו.
הם לוקחים את החיים ומנסים לא להזכיר את הכאב, למרות שעננה כבידה שלו מרחפת מעל ראשם
כל העת בדמותה של הגלולה הכחולה שהפכה לפיל כחול ולא מאיים.
"אם מחר אומרים לי שהכל נגמר לא אשקר לך שלא אתבאס", מודה גלעד,
אבל צריך לקחת הכל בכיף".

לתגובות נדב גדליה בפייסבוק