נדב גדליה
ירושלים
של אחרי ט' באב הופכת מוארת בימים אלו. העיר שחוברה לה יחדיו מרשה לעצמה
להרים ראש מהעיסוק בחורבן הבית ופותחת בדיוק היום (יום שני) את
פסטיבל 'חוצות היוצר' המפורסם לצד שורה מגוונת של אירועי זמר ואמנות שיוצגו בעיר הבירה בימים הקרובים.
התיירים
מכל העולם כבר פה, אך עיריית ירושלים לא חסה על המקומיים ופצחה בקמפיין
לעידוד העליה לרגל לירושלים ביולי-אוגוסט (כן, יש מצווה כזו, מתברר)
בהשתתפות הקומיקאי גורי אלפי, תושב גבעתיים המזמין את תיירי הפנים לעשות עליה לעיר הקודש שהצליחה להתאפק ולקבוע את האירועים הגדולים
של הקיץ הירושלמי לאחרי ימי בין המצרים, כאילו אורי לופולינאסקי עדין ראש העיר.
בתל
אביב, כמו בתל אביב, חגגו עם הזמרת סיה רגע לפני תשעה באב. ובירושלים, כמו
בירושלים, החזיקו את הקלפים צמוד לחזה עד אחרי תשעה באב
והביאו ארצה ארבעה אמני מוזיקה בינלאומיים בניחוח הכליזמר המאובחן ברחבי העולם כמוזיקה יהודית ללא עוררין.
'רביעיית ג'יטן בלונד' הם קוראים לעצמם, הם אינם יהודים חרף הכלייזמר השוצף מכלי הנגינה שלהם, ואם לא הספקתם להכיר אותם - זה רק כי בדרך כלל אמני כלייזמר
נותרים אנונימיים עד סוף ימיהם, גם אם מדובר בוירטואזים בעלי שם בינלאומי.
אנו פוגשים שניים ממנהיגי 'ג'יטן בלונד' בבית המלון הבוטיקי 'בית בלגיה' הנמצא בתוך האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים;
מריו
קורוניץ בן ה-52 האוחז בכינור וקריסטוף פטרס בן ה-43 המנגן בגיטרה. שניהם
כמו ייתר חברי הלהקה מתגוררים במינכן ומופעים ברחבי העולם במסגרת ההרכב.
רק לפני שעות אחדות הם נחתו על אדמת ארצנו, עייפים אך מוכנים לכל שאלה כשעל פרצופם סבר פנים יפות,
משקפי
אנשים טובים לאפם, וחיוך רחב על שפתותיהם. מפעם לפעם הם אפילו צוחקים, ולא
שניסינו להצחיק אותם, פשוט החבר'ה מבסוטים על ארץ הצבי כאילו ניתנה
לאבותיהם.
בכל זאת, החיבור לניגונים היהודים עשה להם משהו בכל הנוגע לחיבור לארץ היהודים.
*מה מושך אתכם לנגן מוזיקת כלייזמר שנחשבת למוזיקה יהודית כל כך?
מריו: אני יודע שנהוג בקרב יהודים לתפוס מוזיקת כליזמר כמוזיקה יהודית שורשית, אבל בעיניי זו פשוט מוזיקה מסוגת 'מוזיקת עולם'.
מוזיקת הכלייזמר אמנם מקושרת בניגונים ספציפים ליהדות אבל מקורותיה של המוזיקה הם לאו דווקא יהודיים, אולי 'גם' יהודים.
אבל לא פחות ממה שהיא יכול להחשב יהודית - המוזיקה הזו מגיעה מבולגריה, מזרח אירופה, ארצות הבלקן ועוד.
בחרנו לנגן דווקא מוזיקה כזו לא בגלל שהיא קשורה ליהודים אלא כי אנחנו רוצים לדבר בשפה כלל עולמית.
ורק דרך הכלייזמר אני יכול לדבר בכמה שפות בו זמנית ללב הקהל".
קריסטוף: "אני דיי מסכים עם מריו. החשיפה הראשונה שלנו למוזיקת הכלייזמר הגיע דרך יהודי דווקא, המאסטרו גיורא פיידמן.
מאז שהכרנו אותו אנחנו מגננים איתו הרבה גם בארץ וגם בעולם.
גיורא, וכדאי שאנשים שאוהבים כלייזמר יידעו - הוא זה שהביא את המוזיקה הנפלאה הזו לחשיפה כל כך גדולה ברחבי העולם כולו".
---
הם לא פעם ראשונה בארץ. ב-2014 כשהמצב הביטחוני בארץ היה בכי רע הם התעקשו להגיע כדי להרים את המורל.
הפעם
'רביעיית ג'יטן בלונד' הגיעו ארצה לשבוע שלם שיכלול שורת סדנאות לימוד
אליהן צפויים להגיע תלמידים מכל רחבי העולם ושורת מופעים במגוון מקומות
כמו מוזיאון ארצות המקרא, כיכר ספרא, תיאטרון ירושלים, יד ושם, מתחם התחנה, וגולת הכותרת הפסטיבלים הגדולים של הקיץ -
פסטיבל הכלייזמרים הבינלאומי בירושלים ופסיטבל הכליזמרים הבינלאומי הראשון בשומרון שיתקיים השנה בישוב 'רבבה' תחת ניהולו האמנותי של האמן חנן בר-סלע.
שם הלהקה המעניין 'ג'יטן בלונד', כך מסבירים לנו חבריה, נולד מהשפה הצרפתית.
"ג'יטן בלונד אומר בתרגום חופשי - 'הצועניה הבלונדינית'", אומר קריסטוף.
"בחרנו את השם הזה כי המוזיקה שלנו היא לאו דווקא כלייזמר אלא גם צוענית, שילוב של משהו ייחודי בין הבלונד למה שנתפסים ככהי עור - הצוענים.
"האמת?
השם של הלהקה צמח מזה שכשהתחלנו לנגן הייתי בלונדיני", צוחק מריו, "אבל
היום השיער שלי אפור, אתה חושב שצריך לשנות את השם של ההרכב בגלל זה?".
"אני אספר לך משהו", הוא אומר ועננת הצחוק עדין על פניו.
"ג'יטן בלונד זה גם שם של חברת טבק, אני מניח שמעשנים כבדים מכירים אותה גם בארץ.
אפילו
פעם אחת קיבלנו מייל תלונה מלקוח של חברת הטבק הזו שכתב לנו שהטבק שהוא
רכש היה יבש מידיי וזה לא בסדר, הוא הודיע שהוא לא מרוצה
וביקש פיצוי הולם..."
*צוחקים-צחוקים, אבל מה דעתכם על ה-BDS, לא פחדתם שיחרימו אתכם כי אתם מופיעים בישראל?
"מה זה BDS?", שואלים השנים, לא מבינים במה מדובר.
כשאנחנו
מסבירים להם קצת על רוג'ר ווטרס מלהקת 'פינק פולויד' המדבר סרה בישראל
ומצלצל לאמנים כדי לשכנעם לבטל את הופעתם במדינת הכיבוש
הם מרגיעים ומספרים שהם לא ממש מתעסקים בענייני חרמות וטרם קיבלו טלפון מהבחור מפינק פלויד.
"אנחנו לא מתעסקים עם ענייני פוליטיקה", אומרים השניים בהחלטיות, "זה לא ממש מעניין.
לא קרוב אלינו בשום צורה ועובדה שאפילו להתקשר לא התקשרו אלינו, אנחנו רוצים להרבות אהבת חינם".
*למרות שמה ששוטף את העולם משני עבריו, דאע"ש ולהבדיל טראמפ - נראה יותר כמו שנאה.
קריסטוף: "אנחנו מאוד מאמינים שאפשר להפיץ את אהבת החינם, אני מרגיש שבשביל זה אנו חיים - להרבות אהבה,
כל אחד בדרכו. וכמוזיקאים הדרך היחידה שלנו היא להעביר את האהבה שלנו דרך המוזיקה שאנחנו עושים בכל מקום בעולם".
מריו: "לגבי אהבה; ככל שאתה נותן יותר אהבה ככה אתה מקבל יותר. אבל לדעתי אהבת חינם זה לא מושג שבאמת קיים
גם אם נהוג להשתמש בו בעברית דיי הרבה כמטבע לשון.
כי אפילו שאתה נותן מבלי לצפות לתמורה - וזה נראה כאילו זה 'חינם' - אתה מקבל המון אהבה בחזרה בסופו של דבר.
מהקהל בהופעות ובכלל. אז זה לא ממש חינם. אין חינם".
"אנשים שלא נותנים שום דבר גם אין להם שום דבר, מי שנותן - מקבל, ומי שלא נותן - אין לו שום דבר לתת וגם את זה אפשר להבין.
אהבה שאינה תלויה בדבר היא רק כשאתה נותן אותה בלי לרצות לקבל כלום. שום דבר. גם לא אהבה בחזרה".
*מה אתם אוהבים ביהודים בישראל?
מריו: בהופעות שלנו בישראל אני הכי נהנה מזה שיש פה קהל שמגיב בספונטניות, בלי מעצורים. קהל חם שמגיב במיידית
למה שאנחנו עושים על הבמה, וכמי שהופיע בהרבה מקומות בעולם, זה ממש לא מובן מאליו. הרבה אנשים מגיבים בנימוס, באיפוק,
עם כל הכבוד לנימוס - לאמן הכי פאן לשמוע את הקהל שלו בעצמה כמה שיותר גבוהה".
קריסטוף: "בישראלים אני הכי אוהב שהם חשים בנוח לשיר את כל הניגונים יחד איתנו. הם לא חייבים לנו כלום אבל הם לא יכולים
שלא להצטרף כי אצלם הניגונים שאנחנו מנגנים זו מסורת מהבית, זה הרבה יותר ממוזיקת עולם שננגן במקומות אחרים".
*האם יש סיכוי שתתגיירו יום אחד?
השניים צוחקים. בכל זאת, אנשים מבוגרים שנדמה שמצאו את אושר חייהם עלי אדמות.
מריו: "בתור מוזיקאי אתה כבר דתי. המוזיקה זו דת של ממש. מאוד קשה לצאת מהמעגל הזה ולהיות דתי במובן של דת כמו יהודי.
המוזיקה בעיניי זו דת ששייכת לכל הדתות ודרכה אני מחובר לכל הדתות בעצם".
קריסטוף: "גיורא פיידמן אמר לי פעם שמוזיקה היא כמו תפילה רק מבלי שאתה משתייך לדת. אני מניח שהרבה מוזיקאים
מרגישים את זה בעצמם. אז אולי לא נהפוך ליהודים, אבל אנחנו נמשיך להתפלל בזה אני בטוח".
*אילו ניגונים יהודים אתם הכי אוהבים לנגן?
קריסטוף: "ממש בעייתי לבחור קטעים ספציפים ולהגיד שאני אוהב אותם דווקא, כי מוזיקת הכלייזמר ומחרוזות ניגונים זה כמו מקשה אחת,
כמו ספר טוב עם הרבה פרקים שאתה אוהב את כולם. בחרתי לנגן אותה - כולה - בגלל כולה, לכל ניגון יש משהו שמושך רגש בזכות עצמו".
מריו:
"היינו באיזו חזרה להופעה והתאמנו על שיר צועני. היינו שם ארבעת חברי
הלהקה ואשתו של אחד מחברי הלהקה שמנגן באקורדיון היתה איתנו
וקראה ספר. התחלנו לדון ביננו לבין עצמנו מה הניגון הזה עושה לנו בדיוק. למה הוא מרגש אותנו כל כך וכל מיני כאלה,
ואז היא הרימה את הראש מהספר שלה, עצרה את הדיון ואמרה שהניגון נשמע לה כמו סיפורי האחים גרין, סיפורי מעשיות, זה מה שהזכיר לה.
ואז חשבתי שכל ניגון בעצם בא לספר סיפור כלשהו למי שמקשיב לו. לא סיפור כמו שמקובל לתפוס 'סיפור',
אבל התחושות השונות מרגישות משהו שכביכול מספר לך משהו חדש על עצמך. פתאום אתה מבין משהו או נזכר במשהו".
קריסטוף: "את הניגון 'פפי רושן' למשל אפשר לנגן בהמון דרכים שונות לגמרי ובכל אחת מהן יש סיפור אחר לחלוטין.
הנגינה היא כמו אדם שמדבר, הוא אומר את אותן מילים ברוגע או בתוקפנות ובכל פעם המאזין מקבל חוויה אחרת.
אותו דבר בניגון; אם הוא עשוי בקצב או בעיצוב מלנכולי - לכל אחד הלב מגיב אחרת לגמרי".
לצערנו מריו וקריסטוף לא שמעו על אמן הקלנרינט הפופלארי חיליק פראנק. סצינת מוזיקת הכלייזמר הבינלאומית לא הכניסה עדין לשורתיה את הבחור ממאה שערים.
*יש אמני מוזיקה יהודים או ישראלים אחרים שאתם אוהבים במיוחד?
קריסטוף: "אני אוהב את נגן המנדולינה הידוע אבי אביטל, הוא גר היום בברלין ומצליח מאוד בעולם.
בחור מאוד מוכשר שמנגן הרבה מוזיקה קלאסית".
מריו: "אני אוהב את הכנר היהודי יצחק ברמן, את נפתלי ברנד ועברי גיטליס".
---לנגן כמו אלופים----
חברי 'רביעיית ג'יטן בלונד' גדלו בקצוות העולם. מריו גדל בקרואטיה וקריסטוף בגרמניה.
שאר חברי הלהקה; קונסטנטין איסצ'נקו המנגן על אקורדיון העביר את שנות ילדותו באוקראינה,
וגיורגי מאקושווילי המנגן על הקונטרבס בהרכב צמח בגיורגיה.
הארבעה נפגשו באקדמיה למוזיקה במינכן במה שמכונה במקום 'קופי מיישין'.
"אני מנגן מגיל חמש", מספר מריו ומצביע על חברו, "וגם קריסטוף, אבל אף אחד לא הכין אותנו ללימודים כל כך אינטנסיבים
באקדמיה
למוזיקה במינכן. אין כמעט זמן לדבר, אבל יש שם כמין מקום כזה עם מכונת
קפה - בתוך האקדמיה. שם יש קצת זמן להיפגש עם סטודנטים
ומורים לסתם שיחה של חולין והיכרות שהיא מעבר ללימודים.
כך בעצם נוצר ביננו הקשר הראשוני בזכותו הפכנו להרכב. מזל שיש קופי מיישין", צוחק מריו.
*אנחנו נמצאים בתקופת האולמפיאדה בריו ומדברים הרבה על 'איך נהיים אלופים' במשהו.
איך באמת נער או נערה יכולים להפוך לאמן נגינה ברמה בינלאומית, במה זה תלוי?
מריו: "זה שילוב של המון דברים לאו דווקא של גנים מוזיקלים ושל כישרון מלידה.
אני אמנם מנגן בתזמורת הקאמרית של מינכו מ-1990, אבל קריסטוף הוא ממש מורה למוזיקה.
בוא תשמע מה יש לו לומר".
קריסטוף: "זה עבודה מאוד קשה להיות נגן ברמה בינלאומית, אבל בעיניי הכי חשובה היא התמיכה של ההורים,
חבל לי לפעמים שיש הורים שלא תומכים בילד שכל כך רוצה להיות מוזיקאי דווקא.
מצד שני - הורים שרוצים שהילד שלהם דווקא כן יהיה מוזיקאי טוב, אולי אפילו בינלאומי -
לא צריכים להכריח את הילד לנגן ולהתאמן, אלא לחנך שבאופן כללי מוזיקה זה דבר חיובי, אפילו כתחביב".
קריסטוף הוא לא רק מורה למוזיקה, ביום יום שלו, בחיים שמעבר ללהקה הוא מנהל בית ספר למוזיקה באזור מינכן. בית ספר המחזיק
כ-1250 תלמידים. "זו גישה חינוכית", הוא אומר, "ילד לא חייב לנגן בפסנתר כמו שההורים רוצים. לא בזכות זה ילד יאהב מוזיקה.
ההורים צריכים לכוון את הילד אולי לנגינה על כלי אחר, לפתוח את הראש, מוזיקה זה דבר מאוד רחב, לא להיות כבולים לחלום המדוייק שלהם".
*איך גורמים לילד לאהוב מוזיקה בכלל?
"הכי טוב לשאול את הילד מה הוא רוצה ולזרום עם הילד, לא בהכרח שילד של הורים מוזיקאים ייצא מוזיקאי,
ואולי דווקא הפוך - הילד ירצה להתרחק ממוזיקה בגלל שההורים שלו כאלה".
"מוזיקה איכותית שמושמעת בבית - יכולה לפתח אהבה וחיבור למוזיקה אצל הילד. רק לא להכריח את הילד
כי בחיים זה לא יכול לעבוד מבלי הרצון של הילד. אין סיכוי לגרום לילד לאהוב מוזיקה או משהו בכלל".
מריו: "באתי ממשפחה של מוזיקאים והיחסים בין אבא שלי לאחי היו מורכבים כי היתה ביקורת, וביקורת מהורים זה דבר קשה,
אבל בשלב מסויים אתה מבין שזו ביקורת שבאה לבנות אותך. זה אתגר אותי לגדול במשפחה כזו, רציתי גם לנגן טוב כמוהם,
ודווקא בזכות האתגר והביקורת הבונה מהקרובים ביותר אליי הצלחתי לעלות".
*נדמה שלפעמים נגנים מקצועיים מאוד נשאבים לנגינה באופן טוטאלי, והתחביב שלהם זה פשוט לנגן, בדיוק כמו המקצוע בו הם עובדים.
האם יש לנגנים בינלאומיים גם תחביבים אמיתיים?
מריו: "אולי זה לא נראה עליי, אבל אני מתקן אופנים, כן, ואני עושה את זה ממש טוב לדעתי".
קריסטוף: "הדבר שאני מאוד אוהב לעשות זה ללכת להליכות בחיק הטבע, לטפס על הרים, דברים כאלה, הפתעתי אותך?".
לתגובות: 'נדב גדליה' בפייסבוק
תכנית הרדיו שלי דאז, "סבבת שלום":
תכנית הרדיו שלי דאז, "סבבת שלום":
http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=347246
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה