מזל קשת \ נדב גדליה
כשילדים, נהנים יותר. זוכר אני את הקשתות שסבי ז"ל, מכפר סבא, היה מכין לנו עת הייתי רך בשנים. מעולם לא הצלחתי לירות את פיסת החץ אל על. עם הזמן, מצב הקליעה למטרה לא השתפר. התנחמתי שבגלעיני משמש ("גוגואים" בילדית תקנית) הייתי דווקא בסדר והמשכתי את חיי ללא מחסור בביטחון עצמי. עד שהגיע ל"ג בעומר השנה והתברר לי שהקשתות חזרו לאופנה ואני לא הייתי שם כדי לתעד.
מאוכזב מהילד שהייתי יצאתי למסע בין בני אדם מן השורה שלקחו ברצינות את התחביב הלא מוצלח שלי באופן מקצועי. נועדנו כדי לקבל השראה זה מזה. הסברתי שהכתבה מיועדת לעיתון דתי לנוער - וההתלהבות גאתה. עם שוך הגלים הגיעו השאלות. שלהם.
"נשמח גם ללמוד ממך מהכיוון הדתי, אם אפשר", ביקש ממני בני יגר ממועדון הקשתים בבית לחם הגלילית. "זה שהכל קשור לכוחות בר כוכבא שהשתמשו הרבה בקשתות זה ידוע, אבל איך נוצר המנהג שבו אב מכין לילדיו קשת בל"ג בעומר?". אתם כבר יודעים איך זה עובד: כשיהודי שואל - אני משתדל לענות לו דרך כתבה.
הפעם אין משהו חד משמעי. הדעות חלוקות לגבי מנהג חץ וקשת בל"ג בעומר. יש אומרים שהעניין הגיע ממחגיגות ה-1 במאי (המאיאלס) או מליל ולפורגה - מנהגים כפריים אירופאיים בימי הביניים שהיו קשורים במלחמה במזיקים בעונת הקציר שאף הם כללו קליעה בחץ וקשת.
מאידך, המהרי"ל קבע כי ל"ג בעומר הוא יום שמחה שבו נערכת 'סיום מסכת' חגיגי אשר במסגרתו התלמידים ומלמדיהם יצאו לחיק הטבע, כולל אימוני חץ וקשת. האימונים התבססו על הציטוט מקינת דוד: "ללמד בני יהודה קשת", שפורש בהקשר של מלחמות בר כוכבא או בהקשר הסימלי של מלחמות ביצר הרע.
גרסה אחרת מייחסת את הירי בחץ וקשת למסורת הגורסת כי בחייו של רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה הקשת, מה שסימן את העולם כ'זכאי' ולא ראוי לקללה.
בהמשך, חץ וקשת קיבלו משמעות ציונית וחוברו לדמות הלוחם של בר כוכבא שסימל את היהודי החזק.
בשנת 1893 נוסד ארגון 'אהבת ציון' במסגרת טיול ל"ג בעומר ואחרי הקמת צה"ל צוין ל"ג בעומר בתחרויות קליעה ומטווחים טקסיים בהשתתפות חיילים ונוער.
***כל יום קשת***
אחרי שאנחנו יודעים את הדעות השונות לגבי היווצרות המנהג אפשר לשעוט קדימה אל העוסקים במלאכה בחיי היומיום השוטפים, בזמן שאנחנו דבוקים למסכים.
עדן זאבי עוסק ביומיום השוטף בהפקת אירועים וסרטים (שוב מסכים, זה לא עוזב אותנו הדבר הזה גם בכתבה מודפסת!). זאבי מתגורר במושב גן יאשיה ויורה בחץ וקשת כבר מהגיל בו אני פיקששתי והתייאשתי מהתחביב: גיל שמונה. כיום, הבחור בן 52 וממשיך להחזיק בתחביב בו החזיק גם, תחזיקו חזק - אביו.
"אבי היה מראשוני הקשתים בישראל ודרכו נכנסתי לתחום", הוא מספר לי בנינוחות של ציד.
*תסביר לי, מה הקטע? למה אנשים מתחברים לזה?
"זה ספורט מקסים שמשלב קליעה למטרה, טבע, יכולות והבנה טכנית ובעיקר סבלנות והרבה התבוננות פנימית", אומר זאבי. "יש מספר סוגים שונים של ירי בחץ וקשת וכל אחד מתחבר לסגנון שמתאים לאישיות שלו.
אני אישית, יורה בקשת גלגלות שהקטע שלו זה ירי בטבע בזויות שונות ומשונות. ההתמודדות היא מול תנאים משתנים, כמו בצייד. יש כאלה שאוהבים דווקא את הקשת של הסגנון האולימפי: רק עומדים מול מטרה נייחת ומנסים לקלוע למרכז המטרה. יש כאלה שמתחברים יותר לסגנון האינסטנקטיבי בו הקשתים יורים כמו פעם ומשתמשים בציוד כמו של פעם. כול אחד יכול למצוא את הסגנון האהוב שלו ולהתחבר אליו".
"זה ספורט אולימפי ובגלל זה - זה מושך אנשים", אומר גיא מצקין (31) מרמת גן, המשמש כמנכ"ל 'איגוד הקשתות' ואוטוטו מסיים את תפקידו בתור מאמן הנבחרות. "אישית, נכנסתי לתחום כשהייתי בן 14. ככה שאפשר לומר שמרבית חיי אני בענף", הוא מחייך. "אחר הדברים היפים זה שקשת זה מאוד קורץ כי אנשים ראו את זה בסרטים או לא משנה איפה, אבל מצד שני - אפשר להצליח בתחום גם אם לא היית ספורטאי מצליח בתחומים אחרים. הרבה אנשים פתאום מתחברים דווקא לחץ וקשת. אנשים שמנסים - נדלקים. ברגע שהם מקבלים קשת לידיים ומבינים איך זה עובד - הם לא עוזבים את הענף לנצח".
"אנשים מתחברים לזה כי כאשר אתה יורה, אחרי מספר חיצים, אתה מרגיש מחובר לזה באיזה אופן לא מוסבר", טוען יגר ממועדון קשתי בית לחם הגלילית.
"יש שריר בגב שמשתמשים בו רק לירי בקשתות וכך אפשר לומר ולא באופן מדעי - שירי בקשתות מחובר למעשה לדי אן איי שלנו. בנוסף, כיום כמעט כל איש או אישה מגילאי 8-80 שיחזיקו קשת לראשונה ויקבלו הדרכה מקצועית - מהר מאוד ישתפרו ויפגעו באמצע, ממרחק התחלתי של שלוש מטר. העניין הזה נותן מהר מאוד, יחסית לסוגי ספורט אחרים - תחושת מסוגלות והצלחה ואנשים אוהבים את התחושה הזאת".
"יש בירי משהו ראשוני, משהו שמחבר את האדם לעבר הרחוק והקדמוני", מוסיף אסא אנדר בן 49 מרמת השרון המוכשר כמדריך ירי מוסמך בחץ וקשת ממכון וינגייט ובעל סדנא ייחודית לבניית קשתות (הראשונה בארץ).
"כמעט כל אחד ואחת שיורים - מרגיש סוג של התעלות", אומר אנדר "גם הפגיעה במטרה גורמת לתחושת התעלות ומשחררת לגוף תחושת הישג.
"התחלתי עם העיסוק הזה בארצות הברית בטיול של אחרי צבא", מספר שלמה ביבס, גימלאי בן 58. "מארה"ב הבאתי את הקשת הראשונה שלי ובארץ כשהגעתי חזרה - המשכתי לצוד עד שביטלו לי את הרשיון ציד. לפני כחמש-שש שנים גיליתי את המועדון בבית לחם הגלילית, הגעתי לשם להתנסות והתמכרתי.
אחד הדברים שמושך אנשים לתחום לדעתי, זאת התחרות עם עצמם. עם כל אימון יש שיפור.
אני יודע שיש כמה וכמה תלמידים וסטודנטים שנגמלו מריטלין בעקבות העיסוק בחץ וקשת וההצלחה שלהם בתחום".
***ההווה והעבר***
ארבעה סוגי קשתות נפוצות כיום בארץ: קשת אולימפית, קשת ציד (קומפאונד), קשת עירומה (במבנה היא כמו אולימפית רק בלי כוונת ומאזנות) וקשת אינסטקטיבית.
"כיום, כל אחד מתחבר לקשת אחרת שדורשת פרסונה אחרת", מגדיר מצקין. יש חבר'ה תחרותיים שהולכים לכיוון אולימפי, יש כאלה שרוצים לפגוע טוב ומהר, יש כאלה שאוהבים את האתגר ויש כאלה שמתחברים למסורתיות של הירי". הקשתות היא אחד הענפים הוותיקים בהיסטוריה. "הרבה מדינות בעולם פיתחו מסורת של חץ וקשת, בהתאם למדינה. תורכיה, מונולוגיה, קוריאה, לכל אחד מהמדינות יש קשת מסורתית משל עצמן".
הרבה לפני מסורת המדינות השונות, הקשת היתה כאן. למעשה, עוד מימי התנ"ך בו נאמר על ישמעאל "ויהי רבה קשת". המומחים מחלקים את התקופות לשלוש: עד תקופת מצריים העתיקה חץ וקשת שימשו לצייד והגנה מפני טורפים והן כללו קשתות פשוטות וחיצים מעץ. לאחר מכן, ממצריים העתיקה עד לסוף ימי הביניים, החלו לפתח את הברזל וכך נוצרו חיצים עם ראשי חץ מברזל והקשת הפכה לכלי לחימה מרכזי.
ההיסטוריה של חץ וקשת מודרניים מתחילה בערך בשנת 1620 בה נפתחה התקופה השלישית הממשיכה עד היום.
עם כניסתו של הנשק החם, הקשתיים האנגלים התאגדו באנגליה לקבוצות ספורט והתחרו ביניהם בירי בחץ וקשת לעבר מטרה. מספרים שהמרחקים של הירי האולימפי היום, נלקחים מאותם משחקים מוקדמים בהיסטוריה.
בהמשך, באולימפיאדת פריז 1910 ירו גם כן בקשתות, אך רק נשים השתתפו בתחרות.
בשנות ה-30, הוקם האיגוד העולמי שמיסד את התחום באופן רשמי. כך התחילו תחרויות מעורבות שממשיכות עד היום בסוג קשת שנקראת 'ריקרב אולימפי'.
ישנן שתי סוגי תחרויות עיקריות: 'טרגט' - ירי למטרה קבועה במרחקים שונים (וזו גם התחרות האולימפית): 8 מטרים, 50 מטרים ו-70 מטרים. סגנון שני מכונה 'פילד' בו ישנם מצבים המדמים צייד והמטרות יכולות להיות מטרת עיגולים או מטרות תלת מימדיות.
"ברמה הפשוטה", מסביר מצקין. "בכל התחרויות יש סבב מוקדמות שהוא יחסית ארוך ויורים בו בין 60-72 ל-140 חיצים, כל אחד מקבל דירוג מוקדמות ולפי זה ממשיכים. יש נוק אאוטים מסוגים שונים וטבלאות, קרבות ראש בראש - על פי רוב, עד שמוכתר המנצח הגדול".
***לחברי מועדון בלבד***
לפני שאתם מתכננים את השביל שלכם אל הגביע, כדאי לדעת שכל ספורטאי הרשום באיגוד הקשתים ומתאמן במועדון כלשהו - חייב להשתתף ב 4 תחרויות בשנה לפחות. התחרויות יכולות להיות בתוך המועדון או מחוצה לו. "אלה ארועים חביבים", מעיד אנדר. "רוב האנשים מכירים האחד את השני והאוירה קלילה וספורטיבית. משתתפים באירועים הללו בני נוער מגיל צעיר מאד ועד אנשים בגילאי 80 פלוס".
"הרבה אנשים מתלהבים מהענף", מספר מצקין. "הם מזמינים ברשת ציוד וזה נתקע להם במכס כי אי אפשר להביא את זה ארצה בלי רישיון ייבוא. אי אפשר סתם לקנות ציוד קשתות בלי להיות חבר מועדון. ההמלצה היא למי שנדלק על התחום - לפני הכל: למצוא מועדון. אני ממליץ לעשות שיעור נסיון - ואם מתאים ממשיכים משם".
"יש פריסה רחבה של מועדונים ברחבי הארץ, ככה שיש לא מעט אופציות. ברוב המועדונים יש ציוד קל ובסיסי להתחלה. הרבה אנשים שהביאו ציוד מחו"ל, אחר כך, גילו שמה שהם הזמינו לא התאים להם בכלל, אפילו אחרי שהם נכנסו לתחום באופן רשמי".
"מכיוון שהספורט יכול גם להיות מסוכן - יש צורך ללמוד ולהבין מה מותר ומה אסור", חשוב לזאבי להדגיש. "לכן נכנסים למועדון. חץ וקשת שייך לקטגוריית 'צעצוע מסוכן', אך בכול מועדון מוכרים ציוד לחברי המועדון וברגע שאתה חבר מועדון - אתה גם יכול לקבל אישור אישי לייבוא".
*כמה עולה ציוד בסיסי למתחילים?
"בחודשים הראשונים ואפילו בשנה-שנתיים הראשונות לא צריך לקנות כמעט כלום ונהוג להשתמש בציוד המועדון. בהמשך, אפשר לרכוש. הציוד יכול לנוע בין 500 ש"ח לקשת פשוטה-פשוטה ועד ל-10,000 שקל לקשת מקצועית ומאובזרת". בסוף היום אני חוזר לקשת שהביא לי סבא אי שם בשנות התשעים. מדמיין אותה ומתגעגע אליה, לא יותר מזה. אני כבר מבין שקשת זה עניין של מזל שלא נוגע בכל אחד. נו, לפחות נולדתי בחודש כיסלו ולמדתי משהו על סמל המזל שלי.
--------------
סרטון תדמית מקורי לעסקים, עמותות ואמנים - דרך כאן >>
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה