חגיגה מעולם אחר
אפשר לחגוג,
אפשר גם אחרת. קבלו את בני המצווה ובנות המצווה שהחליטו שהחגיגה לא תחלוף על פניהם
בלי שניצלו אותה לעוד מעשה קטן וטוב
נדב גדליה
1. התמחות בכתיבה תורנית
אברהם פרידמן,
תלמיד כיתה ח' בישיבה התיכונית אמי"ת בלבב שלם בירוחם, החליף את חגיגת בר
המצווה שהתבטלה בגלל הקורונה במיזם משמעותי אחר: כתיבת מאמר תורני רציני שעסק, איך
לא, בנושא 'ביטול אירוע בתקופת הקורונה'. המאמר זכה במקום הראשון בתחרות היצירה
התורנית, תחרות ארצית של עבודות חקר בתחומי התורה שבעל פה.
"הקורונה
פרצה חצי שנה לפני בר המצווה, כך שהיה לי זמן לעכל שזה כבר לא יקרה", מספר
אברהם. "נאלצנו לעשות את האירוע בחוץ, קטן ומצומצם, בלי הרבה חברים וקרובים.
התכוננתי לזה נפשית, אז ברמה האישית לא מאוד התאכזבתי. בעקבות החגיגה המצומצמת שלי
התחלתי לחשוב על ילדים אחרים בגילי שאולי לוקחים את זה יותר קשה ממני, וכך הגיע
הרעיון לכתוב את המאמר ולהשתתף בתחרות".
חסר לך משהו טוב לקרוא?
חדש: גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן - הניוזלטר
טורים אישיים שנונים, כתבות שוות, הרצאות מחכימות וולוגים מצחיקים.
הכל בניוזלטר אחד - למנויים בלבד!
להרשמה >> www.nadavGEDALIA.com
איך ניגשים
לכתיבה תורנית בגיל צעיר כל כך?
"את העבודה הכנתי בליווי הר"ם שלי, הרב הושע צור", מספר אברהם.
"הוא סייע לי מאוד, בדק את המקורות ואת ספרי השו"תים, פנה לדיינים
ולפוסקים חשובים והגיע למסקנה שבמקרה של מכת מדינה בעלי העסק צריכים לשאת בנזקים
ולא משפחת בר המצווה".
העבודה של
אברהם גם זכתה בתחרות וגם מוכרת לו כעבודה חלף בגרות כחלק מהבגרות בתורה שבעל
פה. "המסר שלי מכל זה הוא שלפעמים החיים מזמנים לנו לימונים: פשוט תהפכו אותם
ללימונדה", מסכם אברהם.
2. סיום התלמוד הישראלי
נהורה מרצבך
מיד בנימין חגגה את בת המצווה לפני שנים אחדות בדרך ייחודית ביותר: "את התלמוד הישראלי פגשתי לראשונה בכיתה ג', לא
זכור לי איפה, אבל זה לא היה במסגרת מאורגנת", היא מספרת. "פשוט ראיתי
את הדף, והעיצוב והצבעים שלו משכו את העין שלי. ככה התחלתי לקרוא ולעיין בו.
"אני
מאוד אוהבת להציב לעצמי יעדים ומטרות ולמלא אותם. מצאתי את עצמי בהדרגה, ערב ערב,
לומדת לבד את התלמוד הישראלי, עד שאימא ואבא שלי החליטו להצטרף אליי, והלימוד הפך
ללימוד פורה ובעיקר מעורר קרבה, חיבור ואהבה ביני לבין ההורים שלי. זמן איכות
שהתקשר בעזרת התוכן של התלמוד הישראלי לכל מיני דברים בחיים. ככה הלימוד קיבל טעם
מתוק ומיוחד יותר".
נהורה סיימה
את הסדרה לקראת הבת מצווה שלה, לא לפני שהזמינה לאירוע את עורך התלמוד הישראלי אבי
רט. "הוא
התרגש מאוד בשמחתנו ומעצם הרעיון שנרקם לאורך השנים. היום אני לא בטוחה שאני
זוכרת הכול, אבל אני כן יכולה להגיד שבזכות הלימוד קניתי לעצמי דרך של עמל, עקביות
והתמדה. ככה נקנית תורה, כאשר אדם יגע ושמח בה ובמה שהיא מביאה איתה בשמחת הלב שבה".
ממליצה
לאחרות?
"לבנות
מצווה אני ממליצה לקחת כמה דפים או מסכת קצרה, להתעניין להתרשם מה מסקרן ומה פחות,
ולנסות להתמיד. זה מרחיב אופקים בתחומים רבים שהתוכן בתלמוד הישראלי מזמן לצד זמן
איכות עם ההורים, עם חברה ואפילו עם עצמך. אני גיליתי שהלימוד לבד עזר לי לגלות את
עצמי".
3. כאן בונים
נעם מרדכי
אורבך (13), חניך בבני עקיבא בסניף מצפה אילן, חגג בר מצווה לפני חודשיים לערך,
והחליט שגם אחרים ישמחו. הוא בנה רהיט מעץ כדי לתרום לנזקקים. "חשבנו על
רעיון לפעילות מיוחדת עם החברים", מספר נעם. "רצינו פעילות פשוטה. משהו
שאפשר לחגוג בבית, ועם זה פעילות מלאת תוכן שכולם ייהנו ממנה, שיעבדו בה כצוות,
שכל אחד ימצא בה את המקום שלו וירגיש שהוא חלק מהעשייה שתעביר מסר של תרומה ונתינה
לאחר.
"פנינו
ל'בעצמכם' (סדנאות נגרות, נ"ג), ודותן מבעצמכם כיוון אותנו וייעץ לנו בהכנת
מוצר שמתאים לתרומה ומתאים לגודל הקבוצה ולהרכבה. החלטנו לבנות ספסלים ופינת ישיבה
כדי לתרום אותם".
היה שווה את
המאמץ?
"הסדנה הייתה כיף גדול", מצהיר נעם. "דותן ליווה כל אחד ואחד
באופן אישי, עירב את כולם, נתן לכל אחד ואחד מקום על פי היכולות שלו ויצר סביבת
עבודה משותפת באווירה טובה ועם תוצר איכותי. לאחר מכן יצרנו קשר עם בני עקיבא
והחלטנו שאנחנו רוצים לתרום את פינת הישיבה לסניף פאר בעפולה.
"אחרי
שתרמנו את פינת הישיבה חניכי הסניף שלחו לנו הודעת תודה וצירפו תמונה של הפינה
בשימוש בסניף. היה מרגש ומשמח מאוד לראות את ההערכה והוקרת התודה שלהם ולדעת
שהשמחה שלי השפיעה הלאה ושימחה גם ילדים אחרים".
נעם מעביר מסר
לחבריו: "בר או בת מצווה זה הרבה מעבר לרק חגיגה. יש בה
משמעות של מעבר והתבגרות. בתוך ההכנות וההתעסקות הרבה חשוב מאוד לראות גם את האחר. אני ממליץ בחום
לכל אחד לחשוב על תחום פעילות שהוא אוהב, משהו שהוא טוב בו, ולראות איך הוא יכול
להשפיע בנקודה זו ולעשות טוב גם לאחרים".
חסר לך משהו טוב לקרוא?
חדש: גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן - הניוזלטר
טורים אישיים שנונים, כתבות שוות, הרצאות מחכימות וולוגים מצחיקים.
הכל בניוזלטר אחד - למנויים בלבד!
להרשמה >> www.nadavGEDALIA.com
4. מסע יהודי עם סימני ליל הסדר
אביב גלעד גרה
במושב צפרייה, ולא מזמן, באביב, חגגה בת מצווה. "חבר של אבא שלי הוא ליצן רפואי, וחשבתי להצטרף אליו
ולצאת למסע בין חולים, לשמח אותם ולהרגיש שאני חוגגת את כניסתי לעולם המצוות דרך
מעשה של חסד. בסוף זה לא התאפשר בגלל הקורונה, אז ירדנו מזה. אחר כך אימא שלי
העלתה רעיון לערוך יום לימוד והפעלות שיש בהן נתינה, חסד ושמחה לאחרים על ידי מסע
בין סימני ליל הסדר. יצאנו למסע מרתק".
איך זה עבד?
"הסימן הראשון הוא 'קדש', ואיתו יצאנו לדרך. הוריי בחרו לערוך לי היכרות עם
בית מדרש לנשים מת"ן ברעננה. זה בית מדרש מלא בספרי קודש, ובו נפגשתי עם ציפי,
שמלמדת תוכנית לבנות מצווה ואימהותיהן. ציפי הסבירה לי שקדושה פירושה ייחודיות,
שונות. הלימוד היה מאוד כיף, ובחרתי בהמשך להצטרף עם אימא
לסדרת מפגשי זום בעקבות נשים יהודיות לאורך הדורות, נשים שעולם ערכים יהודי הניע
אותן לעשייה".
איך נמשך המסע
בסימן ליל הסדר?
"בסימן
'רחץ' הכנו נטלות, והענקנו אותן לסבים שלי. ואז המשכנו לאורך הסימנים והשתדלנו
לחפש עוד ועוד תכנים שיש בהם נתינה למען הזולת. בסימן 'כרפס' יצאתי להתנדבות
בעמותת ניצב רפאל שבמושב חמד. שם פגשתי עוד הרבה נערים ונערות שבמסגרת חגיגות
המצווה שלהם באו לארוז מוצרי מזון, פירות וירקות למשפחות נזקקות".
קשה.
"אבל שווה. היו בפעילות הרבה סיפוק ושמחה גדולה. בהמשך גם בישלתי אוכל
ואפיתי עוגות למטרות תרומה. עברנו מסימן לסימן, ומילאתי את אירוע הכניסה לעולם
המצוות שלי באוסף נדיר של עשייה למען המשפחה, החברה והעם שלי".
5. להכיר את המיוחדים
אליאב, בחור
צנוע, בוחר לשתף אותנו בסיפור המרגש שלו בשם בדוי. "אני בן 14 וחצי. בבר המצווה
שלי עשינו פעילות מאוד מיוחדת, מרגשת ומעצימה. זאת הייתה החגיגה הכי יפה בחיים:
עשינו מהבוקר פעילות של שעתיים עם חברת נכים שנקראת כולנו יכולים. מטרתה היא
שילדים בריאים יחוו את הקשיים שיש לאנשים מוגבלים.
"היו
שלוש תחנות: עיוורון, חירשות ונכות. חילקנו את המשפחה והחברים לשלוש קבוצות. שיחקנו
בכדור בעיניים קשורות ברטייה כדי להרגיש מה זה שלא רואים, למדנו שפת סימנים כשעל האוזניים
שלנו מורכבות אוזניות שחסמו את השמיעה כדי להרגיש איך זה כשלא שומעים, ושיחקנו
כדורסל בכיסאות גלגלים".
בסוף הפעילות
סיפרו את הסיפורים האישיים שלהם אדם עיוור, אדם חירש ואדם נכה, "סיפורים
מרגשים עד דמעות. הם בירכו אותנו שננצל את הכישורים שיש לנו ונגשים חלומות עכשיו,
כשאנחנו בריאים".
חסר לך משהו טוב לקרוא?
חדש: גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן - הניוזלטר
טורים אישיים שנונים, כתבות שוות, הרצאות מחכימות וולוגים מצחיקים.
הכל בניוזלטר אחד - למנויים בלבד!
להרשמה >> www.nadavGEDALIA.com
איך הגעת
לפעילות המיוחדת הזו?
"אצלנו
במשפחה כל ילד בן 12 בוחר נושא שמעניין אותו, ואנחנו חוקרים את הנושא עם אימא שלי.
אני הילד השמיני במשפחה, ובחרתי את הנושא שלי כבר כשהייתי בן 11. הנושא היה
'התמודדות שמצמיחה טוב'. רציתי לפגוש מתמודדים בכל מיני גילים עם כל מיני
התמודדויות. רציתי לברר איך מרגיש אדם מתמודד, מה נותן לאנשים את הכוח שלא להישבר,
במה הם נעזרים ומה אני לוקח מסיפור ההתמודדות של כל אחד".
הפעילות
המיוחדת הייתה חלק ממסע ארוך בן כשנה שהתחבר לסיפורו האישי העוצמתי של אליאב. "הקב"ה בחר בי לעבור עם משפחתי
התמודדות עצמית ועוצמתית משלי", הוא מספר. "כשהייתי בן 11 ורבע נפגעתי
בתאונה ונפצעתי פציעת ראש קשה. הייתי מחוסר הכרה 17 יום. כשהתעוררתי הייתי צריך
ללמוד הכול מחדש. ללכת, לאכול, לדבר, לקרוא ולכתוב. החברים שלי חוו את הטראומה של
התאונה אבל לא היו שותפים לתהליך השיקום הארוך שעברתי. למעשה נותק הקשר בינינו.
מסיבת בר המצווה והפעילות היו הזדמנות לחבר בינינו ולשתף אותם מקצת התהליך שעברתי.
"אחרי בר
המצווה שלי ניגשו אליי חבריי ואמרו לי שזאת הייתה מסיבת בר המצווה הכי יפה, מעניינת,
כיפית ומרגשת שהיו בה אי-פעם והם לעולם לא ישכחו את החוויה הזאת".
6. ריצה
בהרי ישראל
שירה פוגל מזיכרון
יעקב ציינה את בת המצווה במסע מהיר בין הרים בישראל.
"רצנו במשך עשרה חודשים, כל חודש בהר אחר בארץ", מספרת שירה. "למסע
לקחנו איתנו מדי פעם חברים ומשפחה. השתדלנו לתפוס את הזריחות, ולכן קמנו ממש
מוקדם, לפעמים גם בשלוש בלילה".
איפה רצתם?
"רצנו בכרמל, בהר מירון, בהר תבור, בהר עצמון, בהר קנאים, במצפה רמון, בהר
ישי ליד עין גדי, בגלבוע, בצוק מנרה, ואחרון חביב בחרמון, ממג'דל שמס עד לרכבל
למעלה. בסך הכול 80 קילומטר וטיפוס של 5,000 מטר".
איך חשבתם על
זה?
"בזמן הקורונה אבא שלי ואני רצנו הרבה בשטח בסביבה שלנו בזיכרון יעקב. חשבנו
איך אפשר לשלב בין האהבה לריצה לבין בת המצווה, משהו שיהיה מיוחד ושיהיה אפשר
ללמוד ממנו לחיים. אבא שלי הציע את הפרויקט, שהוא מאתגר מאוד מצד אחד אבל אפשרי, משהו
שיחבר אותי גם לארץ, ילמד אותי להתאמץ ולהתגבר על קשיים. שגם אוכל ללמוד על הארץ וגם
להאמין בעצמי יותר.
"היה קשה בטירוף מצד אחד, אבל מצד שני זכיתי לראות
נופים מטורפים של הארץ שלנו בזריחה. בדרך גם פגשנו אנשים שעשו את שביל ישראל, והם
ראו שילדה קטנה רצה בהרים האלה, וזה נתן להם מוטיבציה להמשיך. להתחיל לטפס להר
כשעוד יש חושך מסביב ולא רואים כלום, ולאט לאט האור מתחיל להפציע, הנוף המטורף של
הזריחה, זה הדבר הכי כיף ושווה".
כנסו לאתר של נדב: www.nadavgedalia.com
סרטון תדמית מקורי לעסקים, עמותות ואמנים - דרך כאן >>
****
חסר לך משהו טוב לקרוא?
חדש: גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן - הניוזלטר
טורים אישיים שנונים, כתבות שוות, הרצאות מחכימות וולוגים מצחיקים.
הכל בניוזלטר אחד - למנויים בלבד!
להרשמה >> www.nadavGEDALIA.com
כתיבת תוכן, כתיבת שיווקיתכ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה