אברך בג'ינס: נתי לוי חושף את חייו החדשים

כך הפכה שיחת רעים של נדב גדליה עם נתי לוי, אחד מכוכבי הזמר המזרחי בשנות התשעים, לריאיון שחושף לראשונה את חייו הרוחניים של לוי בעשור האחרון * ההתעקשות על כיפה אגב סיכון חוזה ההקלטות, הנישואים השניים וקולות הילדים שהגיעו בעשור החמישי של חייו

נדב גדליה

בבית מדרש קטן בפתח תקווה נחבא אל הכלים הזמר והיוצר נתי לוי ולומד בעיון 'חק לישראל'. בעוד רגע יעצור מסדר לימודו להפסקה קצרה לתפילת מנחה, ואחריה ישוב אל הספר הפתוח.

בערב שוב יגיח לאותו בית מדרש ויאזין לשיעור הדף היומי בגמרא או יקפוץ לשיעור הלכה. בין לבין ("רק אם יש משהו דחוף") יתעסק גם במוזיקה, יקפוץ לסידורים וישוב אל הספר כמו אביו, סבו, סבא של סבא שלו, אנשי מלאכה שלימוד התורה היה חלק מובנה בחייהם. זה מה שלוי רוצה. אומנם הכיפה הונחה על הראש כבר לפני כעשרים ושבע שנים, כששב בתשובה אחרי מרד נעורים שרוקן אותו למרות ההצלחה המוזיקלית הגדולה, אך בעשור האחרון לוי אוצר סוד כמוס: הוא מתחזק חיי אברך בג'ינס.

כיפה סרוגה שחורה בגודל ממוצע לראשו, פניו מגולחים למשעי, ג'ינס קלסי וחולצת טי עדכנית לגופו, אבל יומו סובב סביב ספרי קודש, מקווה ומוזיקה לנשמה, לפרנסה ותו לא. היום הוא ניאות לחשוף לראשונה בפרהסיה את חייו האמיתיים, אלו שמעבר לשירים, שמהם הוא יונק את לשד יצירתו.

רוצה משהו טוב לקרוא?

גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן - הניוזלטר 

כולל: טורים אישיים שנונים, כתבות שוות ועוד.

להרשמה >> www.nadavGEDALIA.com

 

"המטרה שלי היא לעשות קידוש השם", הוא אומר לי, "זאת זכות בשבילי לקבל במה כזאת". ולא, אין לו סינגל דנדש לקדם או הופעה כלשהי. לוי אינו משחק את משחק התעשייה העכשווית, והרוגע הנסוך על פניו אפוף אמונה תמה טבולה באפס אחוז לחץ. קטע לא ברור שטעון ביאור. כל שכן בדור שבו מקובל כל הזמן לנסות לקדם משהו. כשאני שואל על כך הוא משיב לי מלימודו היומי.

"אתה יודע מה למדתי היום בגמרא?" הוא נהנה לשתף בהתלהבות. "שאלו בגמרא: אם יזרעו בשעת זריעה ויקצרו בשעת קצירה, תורה מה תהא עליה? אז נשאל את זה גם על המוזיקה: אם אלמד תורה, המוזיקה מה תהא עליה? אבל זה לא נכון. תאמין לי, אם אתה ילד טוב וה' רוצה לתת לך להיט, הוא יכול לתת לך אותו בחמש או עשר דקות. צריך להיות רגועים. אנחנו לא א-לוהים, רק בובות. גם מי שעושה משהו צריך לדעת שהוא רק כאילו עושה את זה בעצמו.

"לפעמים יוצר יושב באולפן ושום דבר לא הולך. שעות, חודשים, תקופות, כלום לא יוצא. כלום! ופתאום בחודש אני כותב ומלחין חמישים שירים. עכשיו אני בתקופה טובה. השדה פורה במוח. ברור לי שבזכות לימוד התורה מעיין היצירה הולך ומתעצם. אני מקבל לחנים לראש ומקליט בטלפון, ואז הולך לאולפן, עושה סקיצות. יש לי המון. חוץ מיצירה התורה מעדנת ומשנה את האדם לטובה. נתי של היום, לעומת נתי של לפני עשר שנים, זה שמונים אחוז אדם אחר לגמרי. הייתי, ה' ירחם, עקשן וקפדן מאוד. עד היום אני קצת כזה, אבל זה כבר אחרת לגמרי. למדתי הרבה יותר לוותר ולקבל את האחר".

 

שיתפוצצו על הכיפה

נתנאל, המוכר בשמו נתי לוי (52), נחשב לאחד ממייסדי המוזיקה הים-תיכונית הקלסית. יותר משלושים שנה שהוא במקצוע. תחילה כזמר בעל קול פעמונים, בהמשך גם כמלחין וכותב. הדור הצעיר שמע פחות את שמעו, אך מאחוריו שורת נכסי צאן ברזל במוזיקה הישראלית ויותר מעשרה אלבומים.

לוי גדל בראש העין, נחשף לתפילות ולמזמורים בבית הכנסת התימני ופעל החל מאמצע שנות השמונים לצידם של גדולי הזמר המזרחי דאז: חיים משה, מרגול, אחיו הגדול ישי לוי ועוד. ההצלחה המוזיקלית נבנתה בד בבד עם שיבתו למסורת שזנח.

"תהליך התשובה התבשל בתוכי לאט לאט, בלי השפעות חיצוניות של רב כזה או אחר", הוא מספר. "הגעתי לאיזו חשיבה כזאת שלא יכול להיות שאלו יהיו החיים שלי: הופעות, כסף והתהוללות. משהו התעורר בי. זה לא היה בהתלהבות רגעית אלא מתוך חשיבה. לא נראה לי הגיוני לחיות ככה. הבנתי שזה לא נורמלי לחיות כמו שחייתי והחלטתי בשלב מסוים לשמור שבת".

הגבות הורמו בראש העין, אבל לוי התעקש על המצווה שלו, והמתנות משמיים החלו לזלוג. לא עבר זמן רב, והוא רשם את אחד השיאים בחברת התקליטים הגדולה הליקון. "הם חיפשו זמר מזרחי ראשון. אמרו שלוקחים אותו לחברה 'לבנה' וממוסדת כדי להשקיע בו. כמו זמר שחור שמאמצים אותו בחברת תקליטים אמריקאית? ככה זה היה פעם. הליקון תכננו שאני ואתניקס נשתף פעולה. שמחתי. התחלתי לעבוד איתם, ובהיכרות איתם הייתי בלי כיפה.

"בשלב מסוים אתניקס לא הסתדרו עם הליקון ויצאו מהתמונה (ושיתפו פעולה בהמשך עם זמר מזרחי צעיר אחר ששמו אייל גולן. נ"ג). ככה נשארתי לבד עם חוזה יפה בהליקון. הם הסכימו שלא אעבוד בשבת מטעמי מסורת, אבל אז החלטתי להוסיף על השבת גם את חבישת הכיפה. תפסתי הזדמנות אחרי השבעה של דודה שלי ופשוט השארתי את הכיפה".

איך הגיבה הסביבה?

 "זה היה ממש לא מקובל. אפילו בראש העין המסורתית הסתכלו עליי מוזר ולא הבינו איך יכול להיות זמר מזרחי בכיפה. היו עקיצות והסתכלו עליי כאילו אני מסכן. יש לי רגשי נחיתות, ואני חסר ביטחון לפעמים, וזה היה אנטיתזה להתנהג ככה, נגד הזרם. הייתי לוקח ללב כל הערה. לא היה קל לשרוד דבר כזה. אבל קיבלתי תעצומות א-לוהיות והתעקשתי. בהליקון, כשבאנו לסגור על כל החומרים, החלטתי לבוא לפגישה איתם בכיפה בפעם הראשונה. אמרתי לאמרגן שלי: 'אם זה יתפוצץ בגלל הכיפה, שיתפוצץ'".

איך הרגשת?

"רעדתי. זה היה חצי מיליון שקל השקעה של חברה הכי גדולה בארץ. לא ידעתי איך לשבור את הקרח. באתי למנכ"ל רוני בראון והסברתי לו ככה: 'נכון שיש אנשים עם קעקוע ועגיל? אז אני שם כיפה. זה העגיל שלי, ואם יש בעיה מסוימת, אין חוזה ואני לא כועס והולך הביתה'. מה רוני בראון אומר לי? 'מישהו דיבר איתך בכלל על כיפה?! בוא פשוט נעשה את התקליט'.

"האמרגן שלי הפך לנציב מלח. זה היה נס. ה' זיכה אותי להקריב, וקיבלתי מתנות כי אני איתו. ניסים ונפלאות. הכוחות האלה זה לא אני".

עד לאותו רגע היה לוי זמר מזרחי בעל קול ושם. מסצנת הכיפה והליקון נפתחו לרווחה שערי היצירה של לוי, והוא החל לכתוב והלחין שירים משלו. "לראשונה התחלתי ליצור, והפתיע אותי שהליקון חתמו על תשעים אחוז מהיצירה והסכימו להכניס אותה לאלבום. התביישתי בהתחלה להשמיע דברים שהלחנתי וכתבתי. חשבתי שיצחקו עליי, אבל בהליקון התלהבו מאוד".

 

הכאפה המצלצלת

בכיפה על הראש וחוזה ענק בחברת התקליטים הגדולה בארץ יצא אלבומו של לוי 'האור קרוב'. "עד פה היו ניסים ונפלאות, אבל סוג המוזיקה שעשינו באלבום לא היה אני. נסחפתי לסגנון המערבי באופן מוגזם, והקהל לא קיבל את זה. האלבום היה כישלון בשנים הראשונות שלו. רק אחרי כמה שנים גילו את האלבום ואהבו אותו". לוי קיבל את המסר השמיימי וחזר אל עצמו, לפאתי מזרח. אחרי כשנתיים הוציא בהליקון את 'למענך', אלבום מזרחי למהדרין, וזה נחל הצלחה גדולה.

שירים רבים עברו מאז בנהר היצירה של לוי. הוא המשיך להוציא לאור שירים בקצב רגוע וצבר רפרטואר עשיר וקהל אוהד. בערוץ היוטיוב שלו יש יותר מחמשת אלפים וחמש מאות מנויים, והלהיט העכשווי הגדול ביותר שלו הוא 'הצייר', שעניינו כוח הדמיון והיצר הרע שמנסה לכבות את ליבו של כל יהודי באשר הוא. קרוב למיליון צפיות צבר השיר, אף שהוא עשוי חומרים רחוקים כרחוק מזרח ממערב ממה שהולך היום בתעשיית המוזיקה. "אני שמח בזה ברמה כזאת שהשיר הזה שווה לי יותר מכל הקריירה", הוא מצהיר.

עד כדי כך?

"היה שווה לי להיוולד לעולם ולשיר סתם במועדונים כדי להגיע לשיר הזה בסוף. אם יבוא לי עוד שיר כזה, אני מפחד שלא אישאר בין החיים כי השלמתי את התיקון. זה לא שיר של גאוניות, זה משהו שיורד מהמוח ליד ומהיד לדף. השיר נכנס לפלייליסטים בלי יחסי ציבור, ואמרתי עליו ככה: 'אם אעלה לשמיים ולא אוכל לדבר שם, אגיד להם שישמיעו את השיר הזה, והוא יפעל לטובתי".

איך נולד שיר שכזה?

"לפני כשנתיים הייתי במצב רגשי שקשה לי להגדיר בדיוק", מספר לוי. "הטקסט יצא מהתת-מודע ועוסק במשהו שאין יהודי בעולם שלא עובר אותו. אני מדבר על הקול האחורי הזה שמבלבל את השכל ומייאש אותך. כולם עוברים את זה, ירידות, עליות".

חוזרים בתשובה מתחברים לזה יותר?

"לא רק, אבל אם אתה בקטע של תשובה ואתה מבקש דברים רוחניים כמו להישמר מדברים אסורים ומכעס, וגם זה לא עובד לך, זה ייאוש מוחלט, ברמה של 'הלוואי שאשמור שבת'. עשיתי עם הקב"ה הצהרה שאני אומר לו בשיר, כמו בן לאביו: יש לי חולשה, ואם אעשה כך וכך, זה לא אני, תעזור לי. אני לא רוצה את זה. זה לא אני.

"לא היה לי איך לכתוב את השיר ולשמור, אז כתבתי אותו בצ'אט בוואטסאפ לזמר מהמגזר החרדי כדי שהטקסט יישמר. זה היה ביום חמישי. ביום שישי אשתי אומרת לי: 'מה אתה נותן למישהו אחר את השיר המופלא הזה? קח את זה לעצמך, זה לא עוד טקסט'.

"ניסיתי להלחין אותו, ולא הלך משום כיוון ושום סגנון. הבנתי שמשהו מהשמיים קורא לי לשחרר את הלחן ולא לנסות בכוח. הרגשתי בנשמה שהלחן לא לי. לקחתי אותו לאריק זנטי, ולמרבה הפלא אחרי יומיים הוא החזיר לי סקיצה כמו כפפה ליד, לחן שישב מעולה על הטקסט. אתה יודע, קשה לקלוע ככה בתעשייה ולהתאים מילים ללחן. למרבה האבסורד, כל מי ששמע את השיר לא התפעל ממנו. אמרתי: אפילו אם אשתי תשנא את השיר הזה, על גופתי, אני עושה את השיר הזה.

"בתוך זמן קצר השיר התחיל לפעול פעולות בקרב הקהל הכללי, שמאוד אהב אותו, ב"ה. המסר נוגע לכל אחד: כל אדם שחושב להתקרב, כל יהודי, צריך להבין שגם המעט שהוא עושה צריך לשמוח בו בפשטות ותמימות. והעיקר ללכת, להמשיך, לא לעצור".

 

לשחרר, אבל באמת

אחרי משברים, זוגיות וילדה מנישואין קודמים מצא לוי את מקומו הביתי השלו. כיום הוא נשוי לגלית ואב לטליה (5) ולמאיר (4).

"התפיסה שלי לגבי זוגיות שונה לגמרי ממה שהייתה בעבר", הוא אומר ממרום שנותיו. "אני כמעט לא מעיר לאשתי הערות, חוץ מדברים עיקריים של שבת ומקווה. פעם לצערי הייתי אומר מה לעשות. מתנהג כמו 'בהמה דתית'. אבל כל גבר שבא במלחמת חורמה יוצר התנגדות. גם לימוד תורה מביא יראת שמיים. אדם ששוטף את עיניו בחוץ ברור שלא יהיה לו טוב בבית. זוגיות מתחילה משם. כשלא רואים אחד את השני. בסתר. אם אתה עושה שטויות בחוץ, אפילו רק מסתכל או היא מסתכלת, זה לא יעבוד.

"זה לא שאני צדיק. אני עושה מלחמת חורמה ורוצה להתנקות. לחזור הביתה נקי יוצר אווירה טובה. אני חותם על זה".

בן 52, אב לשני ילדים קטנים. ציפית לזה?

"האמת שיש לאשתי שני ילדים מנישואין קודמים, והתחתנתי איתה על דעת זה שאני רוצה לחיות עם אישה בכשרות וזהו. לא דיברנו על ילדים בכלל. אנשים חושבים שהאישה היא אובייקט להולדת ילדים, ואם זה לא קורה, נהיה משבר. למרבה הפלא, באו שני ילדים אחד אחרי השני".

איפה זה תפס אותך?

"זאת הייתה שבת תולדות. מיום חמישי אשתי עוברת לידי וצוחקת צחוק מוזר. בלי קשר. לא הבנתי מה קורה. לא שאלתי. אם אתה לא קולט מה המצב של האדם מולך, תן לו לזרום עם עצמו עד שיקיא מעצמו מה הוא רוצה ומה יש לו. בשישי התכוננתי לשבת. רגע לפני היציאה לבית הכנסת היא מראה לי בדיקת היריון חיובית. לא האמנתי שזה קורה לי. זה היה כל כך שמיימי".

יש לך הסבר ארצי לזה?

"תשמע, פתחנו את הידיים לשמיים. שחררנו. אמרנו: ה' ציווה אותנו להתחתן, זו כבר סיבה למסיבה. חוסר הלחץ האמיתי שהיינו בו שחרר את הכול. תדע לך שלפני החתונה נשבעתי לה שזה לא משחק פסיכולוגי כדי לשחרר".

ואיך זה לגדל ילדים בגיל כזה?

"למזלי אשתי היא האריה. יש לה כוחות. אפילו אם אני לא קם פיזית בלילה, אני מתעורר, מתעצבן, וכמובן מתחרט אחרי זה. הילדים של 2021 הם אריות. בבוקר הם קמים על מאה. צרחות לתוך האוזן. פיקוד העורף קם בחמש ומתחיל ישיר פזמונים".

מה אתה עושה במצבים כאלה?

"מבקש: א-לוהים, רחם עליי, ומעריך יותר את אשתי. עוצר לפני הקידוש באשת חיל ומודה לאשתי, ב'ידיה שלחה לאביון' – שאני אביון. נכה בקטע הזה. לא יכול לקום לילדים ואין לי סבלנות. אני צריך לשבת, להירגע. אני מקליט בבית קטעי שירה, ואתה יודע כמה שירים הקלטתי והילד צועק פתאום בתוך הטייק? היה מקרה שפשוט השארתי את זה ככה בשיר שיצא. כלי הנגינה בולעים את זה, אבל חדי האוזן שמו לב שיש ברקע ילד מתוק שצועק".

לתגובות: הכנסו לאתר המתעדכן של נדב www.nadavgedalia.com

 כתיבת תוכן עיתונאי ושיווקי>>

רוצה משהו טוב לקרוא?

גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן - הניוזלטר 

כולל: טורים אישיים שנונים, כתבות שוות ועוד.

להרשמה >> www.nadavGEDALIA.com