שירי החפצה זה הרבה מעבר לקאקדילה
1.
בזמן שבתקשורת רכבו על עוד שיר חדש כדי להסביר לעם היושב בציון שמדובר בשיר לא יאה,
קצת שכחנו את האמת: 'החפצה' זה לפני הכל בלב, בשיחות עם חברים ובינך לבין עצמך.
מהי החפצה? פשוט מאוד: כשאתה נדרש לסוגיית היחס האישי שלך לאינטימיות ושואל את עצמך בכנות
האם אתה מקדש אינטימיות או מוכן לחלל אותה בשביל יצריות רגעית - שם נמצאת התשובה.
במה אנחנו מרשים לעצמנו להרהר ומה התפישה שלנו לגבי בני ובנות אדם? גם שם נמצאת התשובה.
רק אנו יודעים אותה.
2.
לגבי מוזיקה: בסופו של דבר, ההחפצה הראויה לתיקון נמצאת דווקא בשירים ה'נקיים'.
אלו שמסבירים לנו בפשטות עד כמה פאן להיות "מאוהב".
בשירים הללו הכל מתוק, בהסכמה, בריקודים, בהחפצה דו כיוונית. כולם כאן למען מטרה אחת;
ובכן, מה היא? אני מנסה להקשיב לתדר של שירי המסיבות האחרונים, אלו שאיש לא יצא נגדם,
ומזהה שם החפצה גדולה הרבה יותר מעוד איזה שיר עם מילים ברוסית.
בשירים ההם, מדובר ב'החפצה שקטה'; בלי מילים מפורשות, אך עם מסר ברור ופשוט
שכולל החפצה מהזן הכואב והלא הומוריסטי בעליל: החפצת המושג אהבה וקשר.
3.
שימו לב, התמהיל בחלק משירי המסיבות, כולל רכיב מרכזי שממחזר את עצמו בויריאציות שונות
שהמשותף לכולן הוא החפצת המושג 'אהבה' והפיכת מערכת רגשות קסומה ועדינה - לחפץ שימושי למצב רוח.
שיר ועוד שיר ו'קשר זוגי' - הדבר הכי עדין ויפה בעולם - הופך בתרבותנו לרעש קולני ומבולבל.
המוני צעירים וצעירות מתהלכים בעולם וחושבים שככה נראית אהבה: ג'ין טוניק, המוניות, פוזה,
החצנה של כל היקר לך וקלילות מעושה - לכל דיכפין.
כשאתה צעיר, אתה בז לכל המתעמקים למיניהם שמנסים למצוא עדינות ורוך בכל קשר זוגי.
יש לך את אלילי הנוער הקלילים שלך (שמספרים שיש להם גם "אהבה").
ובכלל, למי יש סבלנות לעומק כשהעולם הרחב ושיריו מטיפים לחופש קליל בלי יותר מדי פרוצדורות רגשיות?
אז יאללה, נפתח בקבוק, נשים ביט, נשכח את הלב ונשקע בסוג של החפצה שקטה, בהסכמה.
אבל את הלב לא מעניין אווירת הצחוקיה. הוא יודע מה הוא רוצה, תמיד: קשר אמיתי, עמוק, מכיל, מלא בעדינות, רוך ויופי.
אחרי תקופת ההתעלמות מהלב למען הכיף המיידי, מגיע המיאוס והכמיהה ההגיונית לאהבת אמת עדינה ועמוקה - מבצבצת.
עכשיו זה כבר קשה.
אולי יש כמה שמספרים לנו איך הם הצליחו להניח מחיצה בין רגשות ליצרים ובין אהבה ומשחקים -
אבל לרוב הציבור זה לא עוזר.
בתווך, מול יחידי הסגולה (הם קיימים בכלל?), עומדים רווקים ורווקות ומשוועים למבוגר אחראי שיעשה
להם סדר ויסביר להם איך מוצאים ומפתחים קשר, אהבה וזוגיות, בצורה רצינית, סבלנית
וללא מסכות שנשארו מימי הקלילות האגריסיבית.
כמה הקלילות המעושה הזאת עולנו לנו, כחברה?
הביטו ימין ושמאל וראו את עולם האהבה התקוע בלופ הממאן להיכנע ולעשות ריסטרט:
לוותר לעד על קלילות אגריסבית למען אהבה עדינה.
אנחנו לא אשמים. נולדנו לתוך עיוות המושג אהבה ואחר כך עירבבנו קשרים בלי קשר, על בסיס הבנתנו הראשונית.
אחרי שקלילות אגרסיבית נטמעה בנו מימי הנערות - קצת קשה לנו לדמיין עולם שיש בו אינטימיות טהורה, בלי ריחות של מסיבה.
קשה - אבל אפשרי. כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן. השלב הראשון הוא מודעות לתפישת האהבה שלנו, התכווננות מחדש ופתיחת הלב. לא מומלץ לעשות זאת תוך כדי האזנה לשירי מסיבות. זה פשוט לא יקח אתכם לכיוון הרצוי, אתם מבינים.
https://youtu.be/hV-V9h-4zao
לתגובות: הכנסו לאתר המתעדכן של נדב www.nadavgedalia.com
***
רוצה משהו טוב לקרוא?
גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן - הניוזלטר
כולל: טורים אישיים שנונים, כתבות שוות ועוד.
להרשמה >> www.nadavGEDALIA.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה