אהרן רזאל בראיון אישי לנדב גדליה, לקראת אלבום הבר מצווה שלו.
מתוך: שבועון עולם קטן | צילום: אוהד רומנו
בקר. פנים. יום. במדרשה קטנה בירושלים יושב לו היוצר אהרן רזאל ולומד גמרא בעיון, עם ראשונים, אחרונים, כל העסק. "כמו בישיבות, סדר א', עד אחת וחצי", הוא מחייך במתיקות. רק כשתזוז השמש לעת הצהרים הוא יסגור את הספרים ויצוק את מה שלמד אל תוך היצירה הייחודית שלו המנגישה תורה, הומור ובן אדם בלי להתנצל. מציגה לראווה חומרים מוזיקלים מפתיעים שלא דומים לאף דבר אחר.
כעת, אחרי 24 שנות קריירה רציפה ויציבה, הוא עומד לקראת יציאת אלבום הבר מצווה שלו (13 במספר) ומשיק פרויקט גיוס המונים שבסופו ייצא אלבום חדש לאור עולם. זאת לא פעם ראשונה שרזאל בוחר בפרויקט גיוס המונים המלווה את יציאת אלבומו, אך לפני שאני מספיק לשאול למה הוא צריך את כל הסאגה הזאת כשבכיסו מונחת קריירה ענפה וקהל מגוון הוא עוצר אותי.
"אני עושה תפילה לפני הראיון", הוא אומר ופוצח בתפילה חצי חרישית: "שיצא מזה ברכה לך ולי ולכל עם ישראל".
נוסח התפילה המקורית מתארך וקצת שכחנו איפה עצרנו. "למה זמר וותיק כמוך צריך גיוס המונים?", אני מזכיר. "אה, כן", הוא אומר.
"תשמע, גיוס המונים קרה כבר כמה פעמים באלבומים הקודמים שלי, לפחות ארבע או חמש פעמים, אני לא סגור על זה", הוא אומר ומפריח לאוויר שוב את החיוך המפורסם שלו. "אני עושה את זה כי אני מאוד אוהב את הקשר הבלתי אמצעי שנוצר עם הקהל שלך דרך זה.
זה נותן תחושת התרגשות עוד לפני שהאלבום יוצא וככה נוצר דיבור על השירים שיוצאים. חשוב לי לומר שזה ממש לא תרומות. אני למעשה מוכר כל מיני מוצרים או בשמן הידוע - 'תשורות': הופעות סלוניות שזה עניין שנהיה מאוד פופלארי בתקופת הקורונה או שאני מלחין טקסטים שיושבים אצל הקהל במגירה ומחפשים לחן. יש גם אפשרות לקבל שיר לאירוע משפחתי של אחד המשתתפים במיזם או לקבל סדרת מפגשי ייעוץ איתי לאמנים שמתכננים קריירה מוזיקלית או לקבל אצלי שיעורי הלחנה".
*אתה מתחייב לתת כל כך הרבה דברים מסובכים, לא עדיף להוציא 'אלבום וגמרנו'?
"זה דווקא תמיד נחמד. אני עד היום בקשר עם המוזיקאים שנפגשתי איתם במסגרת התשורות. נוצרים חיבורים שנשארים גם הרבה אחרי שהאלבום בחוץ. קשה לי להגדיר את עצמי, אבל אני חושב שאני אדם שתמיד אהב ואוהב את הקשר הבלתי פורמלי, האישי, עם אנשים. למרות שאני הרבה שנים זמר, אני מתחבר יותר לדרך הפשוטה. לא רוצה ליצור איזו חומה ביני לבין הקהל. זה בעיניי מה שמיוחד בחברה הישראלית, הישירה, המשפחתית, למרות שאני כביכול 'הזמר'".
*מתי הבנת שלפנות לציבור זאת הדרך עבורך ליצור אלבום?
"תשמע, כל הנושא של אלבום היום הוא מאוד בעייתי", אומר רזאל. "עם הזמן, הבנתי את הטרנד החדש של להוציא רק סינגלים שיקבלו פוקוס ולכן אני גם מוציא לא מעט סינגלים שהם חלק מהאלבום. 'אני העני' שיצא עכשיו - הוא הסינגל הרביעי שלי מתוך האלבום שיצרתי אותו ביחד עם אשתי וצפויים עוד סינגלים, אבל סינגל זה לחיות את הרגע ולאלבום יש ערך מוסף שממסגרת תקופה מסויימת של יצירה.
גם אחד הדברים היפים באלבום זה שאפשר להשים שם שירים שלא מיועדים לרדיו ולהיות להיטים. היום כל סינגל צריך להיות ישר לקהל רחב, למה אני חייב את זה ככה? אני רוצה לעשות יצירה מסוימת ובאלבום הזה יהיו בע"ה 3-4 שירים שאני רוצה שמי שאוהב אותי - יקשיב להם. הם יותר עמוקים וצריך גם לתת את המקום לעניין הזה. אין ספק שיש משהו מאוד מעצבן בזה ששומעים היום מוזיקה בנייד, עד השיחה הבאה שנכנסת, במקרה הטוב".
*כמי שהיה כאן הרבה לפני תקופת היוטיוב, מה עושים עם זה?
"אין מה לעשות. לא ניסיתי להילחם בזה, אני לא אדם עקשן שמאמין במלחמות. יהודים צריכים ללכת נגד הזרם אבל לא להילחם בו, כמו דג סלמון שאגב, בגלל זה יהודים אוהבים אותו - כי גם הוא הולך נגד הזרם. לא, אני לא רוצה לרדת על תרבות הווטאסאפ, אבל יש בזה משהו נכון. כשהכל מיידי - זה לא מתאים לשירים מסוימים שלוקח להם זמן להתבשל בציבור עד שהם תופסים".
"צריך להבין: אלבום זאת צורת חשיבה. מי שגדל על תקופת הדיסקים - זאת לא היסטוריה רחוקה עבורו ואנחנו רואים אצל אמנים שכל אלבום מביא איתו הלך רוח מסוים. אני נהנה מהדרך הזאת כעת של הוצאת אלבומים שנפלה בחלקי, אבל לך תדע, אולי זה האלבום האחרון שלי והייתר יהיו רק סינגלים".
***השילוב הקדוש***
רזאל, נשוי לאפרת ואב לתשעה, מתגורר בנחלאות מזה שנים רבות. הוא נחשב לאחד מפורצי הדרך במוזיקה היהודית וחתום על להיטים שלא נס לחם. שומר על שגרת יצירה שנעה בין 'זמן הגאולה' ל'קבעתי את מושבי בבית המדרש' שהצליחו לחצות קהלים ולהיטמע בתוכם.
בשמונה שנים האחרונות, הוא פותח את יומו בלימוד תורה ב'מדרשת זיו' הירושלמית ומלהטט באמנות רבה בין חיי משפחה עשירים, חברותות עם הילדים בפרק 'המפקיד', שגרת יצירה המולידה שירים חדשים ברצף מפליא, הופעות למגוון קהלים והתבודדויות.
*איך עושים את כל זה, יחד?
"קודם כל: אני מתחיל את היום בלשלוח סרטוני ברכה לבר מצוות. זה שני שליש משרה. השליש הנוסף זה לתקן את מה ששלחתי ולשלוח שוב כי שכחתי להזכיר איזה פרט בסרטון ואתה יודע איך זה עם סרטונים של אלה שמבקשים סרטוני ברכה... את התיקונים האלה אני עושה בערב. זהו, נגמר היום. וברצינות: לגבי כל הנושא של שילוב משפחה, אמנות ותורה - אני לא חושב שאני יודע את הסוד. אני בחיפוש תמידי לגבי זה. כשהוצאתי את השיר 'צא מן התיבה' - שאלו אותי למה התכוונתי והכוונה שלי היתה שאנשים ישאלו, זה הכל. אין נוסחה סודית למשהו כי היהודי תמיד צריך להיות קשוב לרגע המתהווה. אנחנו מחפשים את הנוסחה הקבועה והחיים, אין מה לעשות, זה לא ככה.
כדאי להפנים את זה. כשאדם מתבודד עם קונו וקשוב לעצמו הוא מבין שמאוד מסוכן להיכנס עמוק בקריירה או להשקיע רק בילד אחד ואז להגיד 'החמצתי'. צריך לב פועם ורגיש לחיים של עצמך, אולי זה הסוד".
*איך מגיעים לזה?
"לימוד תורה", פוסק רזאל. "כן, אני מאמין בלימוד תורה. הצינור העיקרי כדי לגלות מי אתה - נמצא שם. יש לי הרבה חברים שאומרים לי 'אהרן, איך אני יכול לשבת וללמוד... אולי בגלל לימוד התורה הזה אני בעצם מוותר על הכישרון שלי?' ואני אומר להם: 'ההיפך, חברים! התורה תדייק את הכישרון שלך. כשיהודי נכנס חזק ללימוד תורה היא מגלה לו את כל הכישרונות שלו. בין אם זה נגרות, כתיבה או מוזיקה. התורה היא לא 'עוד מקצוע' אלא הקשר שלך לעצמך".
*מה לגבי טוטאליות במשהו?
"לא כל אחד בנוי ללמוד 18 שעות ביום. יש כאלה שיש להם מתנה לתת לעולם. ביני"שים, למשל, שכבר לומדים תורה, שואלים אותי הרבה כמה זמן להתאמן במוזיקה, אם כבר יש להם כישרון נגינה. האם להשקיע בזה או פשוט לשבת וללמוד בזמן הזה? אז לא. אין לי תשובה, תכתוב את זה בעיתון. זה חשוב לי. אני לא יכול להגיד לאנשים מה לעשות אבל אני חושב שגם לכתוב שירים מסוימים ולשיר - יכול להיות 'תורה' ועבודת ה'. אפשר לעבוד את ה' בהמון דרכים, אך חשוב לזכור שלימוד תורה זאת לא עוד דרך אלא אלה חיינו. זה מתחיל משם, לא הפוך.
ברור שאם בעל תשובה או מישהו יחנוק את הכישרון - זה ייצא מתי שהוא. נביא לא יכול לכבוש את נבואתו. אסור לו לעשות את זה.
ולכן, צריך לפני הכל ללמוד תורה כדי שהיצירה תנבע משם ותהיה כמו נבואה".
*מה יש לך לומר למי שקורא כעת ואומר: 'אני לא מתחבר ללימוד תורה'?
"אפשר לחשוב על זה ככה: אנחנו חיים מאוד בעולם של 'כאן', שולחים הודעות, סטטוסים, תמונות ודווקא בלימוד תורה אתה מקבל הרגשה של מועדון אקסלוסיבי שהוא נגד הזרם; אתה עושה משהו לא למען כסף או כבוד, אלא בשביל חיי נצח. זה מאוד מיוחד כי בסוף כולם רצים בשביל משהו והנה, אתה מחובר לנצח הדורות, נגד ההגיון המקובל, כדי להכיר את עצמך. כתוב שהמלך כותב ספר תורה 'וקרא בו כל ימי חייו'. הנתיבות שלום אומר שהתורה מספרת לך מי אתה. הטקסט הוא רק מנוף כדי לגלות את החלק שלך בתורה, להביא את החידושים שלך. התורה היא חיה. צריך להתייחס ללימוד לא כמשהו יבש, טכני או כמו 'לקרוא ספר'. כשמתייחסים לזה ככה - כל הלימוד מקבל צורה אחרת".
***כולם רוצים שירים***
*איך אתה יוצר? מה נותן לך השראה?
"כמו הרבה יוצרים, היצירה שלי נובעת מהתערות בחיים עצמם. למשל אחד השירים האחרונים שלי: 'בני ברק' נולד ככה.
אצלנו במשפחה בנסיעות וטיולים עם הסאן יאנג 8 מקומות שלנו, לפעמים אשתי נוהגת ולפעמים אני. היתה פעם שאשתי נהגה ואני ישבתי לידה ברכב עם גיטרה. נסענו ועברנו ליד השלט של העיר 'בני ברק' והתחלתי לשיר עם הגיטרה את ההתחלה של השיר 'בני ברק'. זה מצא חן בעיני אשתי ומשם זה רץ".
*ככה? שיר בשליפה בת רגע?
"אחרי הרעיון הבסיסי - עבדנו הרבה על השיר. הרעיון נולד בדקה אבל הוביל להרבה שעות כתיבה ובאולפנים כדי לדייק את המילים והלחן. להוסיף בית, להוריד פזמון. אני יכול לספר לך שהיו 10 גרסאות לשיר הזה. גם השיר שכתבתי לזכרו של אהוביה דרש עבודה רבה.
זה קרה כשנכנסתי לבית של משפחת סנדק כדי לנחם. איך שראו אותי אמרו לי 'בוא שב ליד האבא, אברהם'. האבא הציע לי להלחין שיר מתוך המכתב שכלל שני עמודי מחברת והייתי צריך לקרוא ולחבר משפטים שמתאימים ללחן".
*מה מנחה אותך כשאתה ניגש ליצור יצירה כזאת ובכלל?
"הרצון לגעת. אני רוצה להיות צינור להעביר את מה שזכיתי להוריד לעולם. במקרה הזה, המכתב של אבא של אהוביה היה מאוד מרגש ורציתי להנגיש את זה, זה הכל. אין לי אג'נדה".
*ברצינות?
"יש לי, אבל אני לא יוצר בגלל אג'נדה. אם הייתי פועל בגלל אג'נדה יכולתי להקים ארגון כלשהו ולא להיות יוצר.
אני יוצר כי משהו מרגש אותי. אמנות זה משהו שהוא בספירת ה'כתר'. במעל המודע. 'אמנות מטעם' לדעתי יכולה להיות מעצבנת. הרבה אנשים פונים אליי ומבקשים שאעשה שיר למען משהו, אבל זה לא עובד ככה".
*מה אנשים מבקשים?
"עכשיו, אחרי 'בני ברק', כל פעם שאני בא לאיזה עיר רוצים שיר על העיר הזאת. למה לא שיר על כפר סבא גם?
או שאחרי השיר על 'מועד קטן' - אנשים שואלים מה עם 'יבמות'? ואני אומר: הקב"ה שולח שיר, זה לא אני. במקרה של השיר על 'מועד קטן' קראתי את הסיפור שממנו נוצר השיר עם דמעות וגם הוא, עד שהוא יצא בסוף לקח משהו כמו שנה אחרי דיוקים, השמעה לאנשים, כתיבה מחדש ושיפורים. חשוב לי להדגיש שאשתי אפרת היא חלק מובנה ביצירה שלי. חוץ מזה שהיא שותפה מלאה לכל מה שאני עושה ועובר; גידול הילדים ולימוד תורה. מטבע הדברים, היא יותר בבית והיא העוגן של המשפחה. וזה - אף על פי שהיא יוצרת בעצמה, פעילה והוציא כבר שני אלבומים משלה. אשתי היא ברכה גדולה מאוד בחיים שלי והם לא היו נראים ככה בלעדיה. זה ברור".
***זה רק אני והתקופה שלי***
רזאל מרבה להציג הופעות מסוגים שונים; לפעמים לבדו, עם 'החיים כניגון' - הספר שכתב, מופעים מותאמים לשבתות או אירועים הכוללים שיחת חברים בסגנון 'באומר וצליל'. תקופה הקורונה סגרה את הכל באחת והותירה את רזאל על הקרקע האישית שלו.
"זאת היתה תקופה מאוד מבלבלת", הוא אומר. "לדעתי, לפני הפרנסה והדברים הטכנים, אתה שוכח מי אתה. אתה מוצא את עצמך יושב בבית ועושה חביתות לילדים. זה מוביל לשאלות כבידות כשנשמטת המציאות. אבל אני רואה את הדברים הטובים שצמח מזה. תראה, תמיד היה זומים לבתי ספר וישובים ואני חושב שדווקא האמנים זכו שתמיד היה להם איזה המשך, בדיגיטל או איכשהו, למרות התקופה המוזרה".
*מה למדת מהתקופה?
"התחלתי לעשות שיווק של חלב תנובה", הוא מוכרח לצחוק שוב. "וברצינות? למדתי בפשטות ש'אין עוד מלבדו'. הבלתי יאומן קרה. זה נשמע כמו מדע בדיוני. אנשים הכי עשירים - הושפעו מזה. כל העולם נסגר. הכל מתבטל וריק. היה הזוי. אבל מצד שני, בסך הכל, זה היה זמן מבורך עם המשפחה והיצירה, למרות התיסכול שהיה, שמתי לב שהרבה דברים נשארו לי קבועים. סגרו את המדרשה, אבל למדנו בזום ודרך הטלפון, עשיתי חברותות עם הילדים. התורה נשארה קבועה, גם אם לא בבית המדרש - אז בבית. לגבי היצירה - היה נסיון להמשיך ליצור ולקיים את הקשר עם הקהל וב"ה שזה עבד".
*אתה אב לתשעה, הרעש בבית מסביב לא מפריע ליצירה?
"מתרגלים לזה. אנדרו היידו, המורה שלי, שקיבל פרס ישראל - לימד אותי בסלון שלו תוך כדי שילד קטן שלו היה מידי פעם נכנס ומבקש שימרח לו שוקולד על הפרוסה. ממנו למדתי שמוזיקאי לא צריך להיות במגדל השן ושאפשר ליצור מתוך החיים עצמם.
יש משהו בחיים של יהודי שתמיד משאיר אותך על הקרקע; אתה צריך לקום וללכת ללמוד תורה, ללכת לבית הכנסת. אתה לא יכול לשבת כרוזן מנותק בעליית הגג וליצור. היצירה צריכה להיות שזורה עם החיים. לא צריך שקט כדי ליצור. את ההקלטות - אני עושה אצל המפיק אבי טל, לא בבית. עד כאן", הוא צוחק.
***נעים להכיר: נשמה יפה יותר משחשבת***
*מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת על שיר במשך 24 שנות קריירה?
"הרבה אנשים אומרים לי כל מיני דברים מחמיאים על זה שאני כותב על התורה. למשל: נשות אברכים מקבלות חיזוק מזה שהן בדרך הנכונה למרות הקושי ואיך שמסתכלים עליהן לפעמים, לצערי. יש כאלה שמספרים לי שהמוזיקה היא הפס קול של החיים שלהם. מאוד מפרגנים ואומרים לי שאין לי מושג כמה הם שומעים את השירים, יומם ולילה. שזאת מוזיקה שמחזירה אותם למסילה, לדברים שהם מאמינים ורוצים להאמין בהם. אבל אני משתדל לשכוח את המחמאות אחר כך, כדי שזה לא יכנס לאגו. אני לא צריך את המחמאות", אומר רזאל וצוחק.
*מה מצחיק?
"נזכרתי בסיפור יפה: פעם הייתי בהופעה והיה שם הנשיא יצחק נבון ז"ל וכל הזמן שיבחו אותו. היינו יחד מאחורי הקלעים והוא אומר לי: 'אדם לא מת מעודף מחמאות'. ברור שמחמאות זה נחמד אבל זאת לא הסיבה שאני יוצר בגללה".
*אמן לא עושה את שלו כדי שיאהבו אותו?
"כל אדם עושה את מה שהוא עושה כדי שיאהבו אותו. אהבה זה הרגש שממלא לנו את הלב; לה', לאשה, לילדים. כל אחד זקוק לזה - אבל מי שמתמקד רק בזה - זה גם לא נכון. אנדריי, המורה שלי למוזיקה אמר לי שאדם יוצר כדי להכיר את עצמו, זה הסיפור. הנשמה שלנו היא חידה והיצירה היא להעלות את המי תהום מבפנים ולבוא איתם במגע. גם בשביל אהבה, גם".
*מה מרגש אותך?
"אני אדם שחי ומתרגש מהיום יום, מהדף הבא בגמרא, מקורות השראה ביצירה. אני לא מתחיל סטארטאפ, אני פשוט חי".
*מה התוכניות לעתיד?
"הייתי רוצה להוציא מחזמר עם שירי האלבום 'קבעתי את מושבי בבית המדרש' או בכלל, משירים שלי. הייתי רוצה לעשות מופע קהל עם הרבה מהשירים הישנים שלי. לצאת מהשירת אגו של זמר סולו ולשתף אנשים במעין קומזיץ. התאהבתי בפורמט הזה של השירה ביחד".
*סיימנו.
"רגע, אני רוצה לברך את כל הקוראים של העלון המקסים שיזכו להתבודד ולהתחזק בתורה, אהבת ישראל ובלהודות לה' על הדברים המיוחדים שיש לנו בדור הזה. זכינו לדברים גדולים, אז לא לפספס את זה - ולדעת שהתורה היא אוויר לנשימה שלנו. זה מזכיר לי סיפור: היו שני רבנים שדנו ביניהם על התורה. אחד אמר: התורה היא כמו אוויר לנשימה. השני לא הסכים איתו ואמר: זה לא נכון! התורה היא החיים עצמם, לא אוויר הנשימה, שזה כבר ה'הכי תמצי' לחיים. לימוד תורה תמיד מביא ברכה. בוודאי גם לפן הגשמי בחיים ואת זה צריך לזכור".
להצטרפות לשותפי הפרויקט של רזאל : חפשו 'עוד ניגון אחד' בגוגל.
=============
רוצה משהו טוב לקרוא?
גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן - הניוזלטר
כניסה לאתר > www.nadavGEDALIA.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה