ודברתי אל הנביאים
ראיון בלעדי עם להקת שוטי הנבואה שחוזרים אל הבמות
מאת: נדב גדליה
נדיר שלהקת עבר מצליחה לחזור לאוזניים ישראליות בקלות, אך עכשיו זה קורה ובענק: 'שוטי הנבואה' - ההרכב האהוב ששיריו חרכו את הרדיו לפני כעשרים שנים והפכו לנכסי צאן ברזל - חוזר לבמות. הקהל בהיסטריה, רוכש מאות כרטיסים במהירות - שלא מביישת כוכבי פופ עדכניים - והופך את האירועים ל'סולד אאוט', בנקל.
מתברר שהאוזניים הישראליות כמהות למוזיקה רוחנית מזווית אחרת לגמרי ממה שמקובל לשמוע היום.
למי שפספס, נספר כי 'שוטי הנבואה' (ממנה צמח אברהם טל) אחראים על הלהיטים קול גלגל, כל הילדים קופצים רוקדים, אין אני, ידיעה ועוד. שירים שנוצרו כדי להישאר וממשיכים להוות חלק מפס הקול הישראלי האלמותי.
המוזיקאים רואי לוי וגלעד ויטל, חברי ילדות ממטולה, ייסדו את הלהקה ב-94 והיא התפרקה ב-2007.
סגנון הלהקה אופיין בהשפעות אתניות, רוק, ראפ ורגאיי. המסר העיקרי של שירי הלהקה היה (ועדין) קריאה לשלום מתוך מודעות היסטורית לתחיית היהדות בארץ ישראל. מקור שם הלהקה הוא באמרה מהגמרא, של רבי יוחנן: "מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות".
עכשיו, כשרואי וגלעד, שני חברי הילדות שייסדו את הלהקה, נמצאים כבר בעשור השישי של חייהם, הם חוזרים לבשורה העתיקה שהביאו לעולם המוזיקה עם 'שוטי הנבואה' שמטרתה מקדמא דנן היתה להשפיע רוח טובה על העם היושב בציון ולהפוך את העולם למקום רוחני, חברתי ונעים יותר. בלי משוא פנים וללא קריצה מסחרית.
"ידעתי שאוהבים אותנו, לא הופתעתי מהביקוש", אומר ויטל (שלמען הגילוי הנאות לקח חלק בהפקת השיר שלי 'תשמח' בו התארח כזמר גם רואי לוי). "אפשר לומר ש'שוטי הנבואה' זה סיפור שממש חדש לי, לגמרי. תכל'ס, עברו 14 שנים ולא התעסקנו עם זה. המוח שלי לא רגיל לזה. במשך השנים, אחרי הפירוק, כל הזמן חושב על שירים ויצירה ועובד כמפיק מוזיקלי, אבל פתאום היצירה זזה לכיוון אחר לגמרי. קשה להסביר למילים את הוויב של 'שוטי הנבואה', אני ורואי חברים מגיל 10 ובשבילי עכשיו זה כאילו לחזור אותו צינור של יצירה מוכרת. פתאום בהשראה באים לי דברים אחרים שמתחברים לוויב הייחודי של שוטי הנבואה. זה קטע. רואים הפרדה אצלי בין השנים ועכשיו אני כותב ליישות הזאת שאני חלק ממנה. חיים מוזרים".
"הכל חדש וישן לי בו זמנית", אומר רואי. "היינו בגולה וחזרנו בסופו של דבר, אבל הכל היה אמור להיות ככה. ההרגשה היא המשכיות, שזה המקום הנכון כי גם כשפעלנו מוזקילית ביחד או בנפרד תחת שמות אחרים - זה לא הרגיש לי נכון. אנחנו גם 'פשוטי העם' ו'שמעון ולוי' אך הקהל מכיר אותנו כשוטי הנבואה והתחושה היא לקרוא לילד בשמו. יש געגוע, ריספקט ותודה על האחים כרמלי ואברהם טל שהיו איתנו בעבר בלהקה וכעת הם לא איתנו, אבל הם מאוד מפרגנים".
***העולם בתנועת 'אם לא עכשיו - אימתי?!'***
*מה התחדש בשירים שלכם ממה שהיה ב-94 ותחילת שנות ה-2000?
גלעד: "יש עיבודים חדשים לשירים, אבל זה לא לגמרי עיבודים אלא לקחנו את אותו וויב של השירים הישנים והכנסנו להם חידוש. תפקידים של כלי נגינה השתנו ונוצרו חיבורים מוזיקלים מגניבים בין כל מיני שירים מוכרים שלנו. הקהל עף על זה. אייל (מזיג, נ"ג) הגאון שמפיק אותנו מוזיקלית הביא רעיונות יפים והפך את כל השירים למשהו ישן-חדש. הקהל שומע מה שהוא רגיל, אבל נזרק לזווית אחרת לגמרי, כמו בלונה פארק".
*תגידו, מה איפשר לחיבור לקרות דווקא עכשיו?
"הבנו שאין כבר זמן לחכות", אומר רואי. "אני מרגיש באופן כללי שיש עכשיו תחושה בציבור שרוצה לעשות כאן ועכשיו את הדברים. דברים שפעם היו אומרים לגבם 'עוד שנה שנתיים נעשה ככה וככה', השתנו. זהו. אי אפשר כבר לדחות את השליחות שלך בעולם. "אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה". הקורונה היתה טריגר לכל התנועה הזאת בעולם וזה רצון ה'. אנשים מרגישים שאי אפשר לשבת על הגדר יותר".
גלעד: "זה קשור לגיל ולקורונה. הסגר הראשון נתן לי הרבה זמן לראות את החיים אחורה ולהפנים מה לעשות, אבל כבר לפני הקורונה נפגשנו בבית של אברהם טל ודיברנו על להקים את שוטי הנבואה שוב וזה התמוסס".
"אני חושב שדווקא עכשיו השירים שלנו והוויב הזה - יכול לעזור לאנשים. תראה, זאת תקופה לא פשוטה".
*ומה מוזיקה מסוגלת לעשות? האם היא אשכרה משנה אנשים?
רואי: "מוזיקה היא כלי תקשורת. מקום שבו הנשמה פתוחה, עוד לפני המילים. אנחנו, היוצרים, רק צינורות להעביר את זה הלאה. לפתוח. כשאנשים רוקדים יחד או מקשיבים - זה פותח את הנשמה. יש סיפור כזה שמספר שהנשמה הנצחית לא רצתה להיכנס לגוף בהתחלה. רק אחר כך היא התרצתה להיכנס לגוף בזכות שירת המלאכים. זה עזר לה להשתכנע, כביכול להיכנס לגוף. אחר כך, המלאכים הפסיקו לנגן והנשמה נכלאה בגוף, כביכול. לכן, כל פעם כשהנשמה שומעת מוזיקה היא מרגישה טוב. עם הניגון הנכון, כמובן".
גלעד: "המוזיקה פועלת ומשנה, שכבה אחרי שכבה. אתה יוצא מבסוט מהופעה, מחר מקרין את זה ולאט לאט זה דועך אבל אז אתה שומע עוד שיר והרגש מתחזק ואתה שוב מקרין את זה החוצה. אישית, אני לא כותב שירים על בן ובת שלא מסתדרים. יש גאונים שעושים את זה טוב ממני. אין לי מה להגיד בנושאים האלה. אני חושב שיש דברים גדולים יותר ועבודה חשובה לעשות. חסר שירים שהתוכן שלהם הוא עניין אחר. הכי קל זה בינו לבינה. תמיד להכניס את האשה פנימה. אבל תתגבר, מותק".
***שמנו, גלשנו, אבל יהיה טוב***
*מה הדבר העיקרי שהשתנה ב-15 שנים האחרונות שבהם 'שוטי הנבואה' לא פעלה?
גלעד: "מוזיקלית - קרה פה משהו שלא שמים לב אליו. הוצאנו את האלבום ב-2000 ומאז האנשים בארץ הזאת קפצו בעשר רמות במוזיקה. יש בארץ טכנאי על ברמה בינלאומית. כמות של עשרות אם לא מאות. קח דוגמה: בזמנו, אהבנו רגאיי אבל לא מצאנו אף קלידן שיודע לנגן רגאיי כמו שצריך. ותחשוב שגרנו בת"א, ככה שהכרנו את רוב הקלידינים שפעלו בתעעשייה. ואילו היום - כל קלידן יעשה לך רגאיי. יש הרבה מוכשרים, צעירים, שמנגנים נפלא. אני חושב שזה קשור לעליה מרוסיה. הבנתי את זה שפגשתי מוזיקאים עם מבטא רוסי".
*ומה השתנה חברתית בעיקר?
גלעד: "בתור חברה - קצת השמנו והתחלנו לבעוט. התרגלנו. ככה זה. כשאתה חי טוב - אתה דורש את שלך ולא הגיוני לך שאתה לא מקבל את מה שאתה רוצה. יש משפט 'מדהים' שמקובל לומר: "בכל מדינה מתוקנת זה לא היה קורה". ואני אומר: רגע, תראה לי את המדינה המתוקנת הזאת שאתה מדבר עליה. כי אני - לא מכיר אותה. אחי, זאת המדינה הכי מתוקנת שאפשר להגיע אליה ונגיע לעוד, אבל לאט לאט".
"המקום שאנחנו חיים בו מדהים ואנחנו לא אומרים מספיק תודה. תראה את סוריה, אוקראינה, כל העולם. אנחנו חיים בנס ואין הערכה לזה. אנחנו חיים פה ומדברים עברית אחרי 2000 שנים, חברים. תראו את התמונה הגדולה - שלא רואה ממטר את כל הטענות שלכם. אז מה שצריך - נתקן. למעשה, לנצח נתקן את מה שצריך, אבל פרופורציות. בהכרת תודה, בהערכה, וגם ביננו לעצנו. לפעמים נראה שכשמישהו עושה טעות קטנה, אפילו במילים - כולם עליו. למה? למה? גם אתה טעית לפעמים, אז למה ככה? לא נגשים לתיקון העולם עם גרזן!
אבל כשאתה שמן ומוגן ויכול לקלל ולזלזל - אתה לא אומר תודה ואז כשאתה בא לתקן, אתה בה עם הגרזן כי עולה לך הסעיף על כל דבר לא מתוקן".
רואי: "תשמע, המהפכה האינטרנטית שינתה מהותית את החיים. האינטרנט עד 2006 בערך היה עדין ברקע.
עם כניסת הסמארטפון לכל כיס והרשת הזמינה בכל רגע - החברה השתנתה.
שוטי הנבואה נכתבו לא מתוך עולם אינטרנטי אלא בעולם שאנשים עדין ישבו, דיברו, ניגנו.
היתה נינוחות מסוימת. היום - הכל צריך להיות בשלוש שניות או בארבע. אנחנו מוצפים במסרים ודימויים והכל מהיר, אבל אין לו הישארות. היום כל יום עולים 60,000 שירים חדשים - רק בישראל. זאת אינפלציה.
לא נשאר לאדם מקום לזולתו כי כולם צועקים 'אני'. זה דור ה-I.
אנשים שולחים שירים בפייסבוק, שומעים שתי שניות ואומרים 'יפה'. כולנו ככה.
כולם 'מתרגשים' אבל מרוב התרגשות מי מתרגש? כל הזילות הזאת של הפועל רגש, התרגשנו, "יכולת לרגש יותר".
הכל הפך למסחרה", רואי נעצר לרגע, מצב הקשב של אחיו כואב לו כפי שלא דמיינו שיקרה אי פעם.
"אני לא רוצה להוריד", הוא אומר לי. "עדין יש לבבות של אנשים ואני פוגש אנשים ברחובות ואוהב אנשים. מאוד".
*איך אתה מוצא את הטוב?
"קוראים לי רואי, יש לי עיין פה ועיין פה. אנשים לא אשמים, דחפו להם את כל זה. גם הבן שלי, הקטן, ניר, בן 9, כל הזמן בסמאראטפון ואני מציע לו לבשל משהו, לצאת קצת מזה. אבל איך שלא נהפוך את זה. שים לב שברירת המחדל היא - מול מסכים. במדרגות לבית - עם מסך. אני מבקש ממנו - עזוב רגע את הטלפון, לפחות במדרגות".
*אישית, איפה זה פוגש אותך?
"אני כבר לא יכול להסתכל על המסך. מעדיף לדבר בטלפון. כל הסמיילי האלה - יותר מתאים ליפנים. אני פחות משתמש בהם. הם עושים עוד רידוד של הנפש האנושית".
*יש פתרון?
"אני לא יודע מה הפיתרון, אבל ה' יודע. אם אני אצעק תזרקו את הסמארטפון לפח - לא ישמעו לי.
אבל אני מזמין את האנשים להניח אותם, לפחות, זמן מה בצד. ב"ה שיש לנו שבת. תראה מה נהיה אם ה'לא תבערו אש' שנכתב בתורה וכמה הוא רלוונטי לעכשיו. יש לך יום שבו אתה לא עם הטלפון".
***יהודים אנחנו***
נראה שמשמיים שומרים על רואי. בלי שידע, הוגדרה אצלו פונקציה בוואטסאפ שמוחקת תוך כמה ימים את כל התוכן שנשלח אליו. כשאני מעלה בפניו את העניין - הוא מודה שהוא לא יודע מה נלחץ לו שם.
מה שמעסיק אותו כיום הוא החיבור לשורשים אליהם שב לפני כ-16 שנים.
"כשהבן שלי היה בן חצי שנה, אז קל לזכור", הוא צוחק. "המודעות לקיום ה' יתברך תמיד היתה בי, עוד לפני קיום מצוות בפועל. הרבה לפני שהלהקה הוקמה הרגשתי שזה יקרה. המסרים בשירים היו חזקים מאוד ולא היתה להם ברירה אלא לרדת לנייר, לדף ולצלילים. כבר בילדות ובנערות היתה לי תחושה שיום יבוא ומשהו שיתפרסם ברבים יעבור דרכי".
*מה זה ה'משהו' הזה?
"תובנות שמגיעות אליי בנושא של עם ישראל ותפקידו בעולם. שחרוזים ומנגינות - יהפכו לנחלת הרבים.
בדרך, שום דבר לא היה בקלות. עבדנו קשה ולמי שמתעניין אני מפרסם מידי פעם את 'תולדות שוטי הנבואה' בפייסבוק, כדי להסביר את התהליכים שבהם מתרחשים דברים בעולם.
אנשים רצים בעקבות רצונתיהם וזה מה שקרה שם - התאחדו הרצונות שלי ושל גלעד ואליו התלכדו עמית כרמלי, אסי גבעתי, אברהם טל ועידן כרמלי. הרצון המשותף גרם לתופעה שהתרחשה שהיום קוראים לה שוטי הנבואה".
לעומת רואי, גלעד אינו מגדיר את עצמו שומר מצוות, אך שומר כשרות, זוכה מידי פעם להנחת תפילין, מסייע ע"י חסד לחיילים שעברו פוסט טראומה וחיי אמונה מעוררים השראה.
"אני יודע שהכל מדוייק והכל קורה בדיוק כפי שזה צריך לקרות, כשזה מוצא חן בעיניי וגם לא", הוא אומר.
*מעבר לאמונה חזקה, איך אתה חווה את היהדות?
"היהדות מתחברת לי הכי להבנה שאנחנו עם ישראל, עם אחד. אנחנו הכי עם שיש בעולם כי יש לנו 3000 שנים של 'עם'. קח את סוריה - אין עם סורי. יש שם שבטים. אותו דבר בתימן ועיראק. אנחנו ה'פר אקסלנט' של עם יש לנו שפה, אמונה וסיפור משותף. חיבור לשורשים זה הדבר החשוב ביותר לבן אדם", הוא אומר. "כי כל מה שאתה יודע מגיע מהעבר וכל הערכים שלך הם משם. ככל שתכיר את העבר וההיסטוריה - תקבל יותר הכלים להבין את עצמך עכשיו. אנחנו נולדים ומתים תוך שמונים שנה, נכון? אז אני אומר - בוא ותראו את התמונה הגדולה".
מכיר את המשפט 'כל אחד יראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'? כשהייתי צעיר לא הבנתי את המשפט הזה. דמיינתי שאני הולך במדבר וזה לא התחבר לי. היום, אני מבין שההיסטוריה היא מגדלור עבורנו כדי שנדע איך להעריך את ההווה ואיך לתקן את הבעיות בו. הסטרטאפ הכי קל זה להוסיף חיים מאחורה. לפי החשבון שלי יוצא שאני כבר בן 3200. איזה יופי".
***
לתגובות: www.nadavgedalia.com | נדב גדליה - עיתונאי, יוצר וכותב תוכן
לרכישת הספר הדיגיטלי הקצר "ברגוע" - להירגע בקלות. בפשטות. בלי הרבה דיבורים >>
האזנה לאלבום המוזיקה המלא של נדב גדליה "משהו חדש לגמרי" >>
צפיה בסדרת הרשת החתרנית "גלעדי ימכור אותך" >>
סדרת הקורסים "מסדרונות לתעשייה" - לאנשי מדיה ויוצרים מתחילים ושאפתנים >>
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה