המלחמה בעישון מיושנת כמעט כמו בתי הספר
כסף רב נשפך על 'המלחמה בעישון', אבל עונשים ואזהרות - זאת לא השפה של הדור הנוכחי (וגם לא של הקודם).
מאת: נדב גדליה | "הארץ"
1. בקרוב יחול יום ללא עישון. מדובר בפרויקט מבורך, ללא ספק. התנגדות לעישון היא אחד הדברים הבודדים שנמצאים בקונצנזוס בחברה, במשך שנים רבות.
אפילו בקרב מעשנים שמעולם לא רצו להפסיק - קשה למצוא דברי הלל על הסיגריות החבוטות.
עניין מוזר לכשעצמו, אך מוזר הרבה יותר היא הצורה השטחית בה נלחמים בעישון ובמעשנים, במשך שנים רבות.
הלופ חוזר על עצמו וכולל בעיקר הפקעת מחירים, עונשים, אריזות מלאות באזהרות עצומות וצבעים לא נעימים לעיין.
דה לגיטימציה במיטבה הנתמכת ע"י החברה - ומשאירה את המעשנים כעדר מודר שנאלץ לחיות\ליהנות עם 'הבעיה' שלו בשלום.
2. חשוב להדגיש: איני תומך בעישון והלוואי ו'יום ללא עישון' היה הופך לפרויקט 'חיים ללא עישון'.
יבורכו כל העוסקים במלאכת הקודש המשחררת מעשנים מסיגרייתם.
אבל בדור מודע, קשה מאוד להתעלם מזה שבמסגרת המלחמה בעישון לא עוסקים בשורש הדברים ומשנים את שפת המלחמה.
שהרי גלוי וידוע לכל מעשן באשר הוא שסיגריה אינה סך החומרים המתכלים בה אלא מה שהיא 'מעניקה' לבן אדם.
החל מפוזה בגילאים מסויימים, עבור דרך פעולה כלשהי להתעסק בה בעת צרה - וכלה בהמון דברים שקשה להגדיר במילים, מהסיבה הפשוטה:
לכל מעשן סיגריה עושה משהו נוסף מעבר לסיבת הניקוטין היבשה. יש בטקס משהו עלום שאף אחד לא עוסק בו.
השיח משעמם ביסודו: 'סיגריה = לא בריא'. גם אם תעשן סיגריה אחת ביום או בשבוע - אתה תחטוף את השפה הזאת.
3. נדמה שכל אבני הבליסטראות לטובת הבריאות - נזרקות על הסיגריות, במלוא העוצמה ובאותה צורת זריקה, במשך שנים.
נכון, יש מחקרים וסיגריות עשויות למכר ואינן בריאות, בלשון המעטה.
אבל רעלים נמצאים בשוק למכביר וגם התמכרויות לשאר מרעין בישין שלא זוכים למאית ממסעות הדה לגיטימציה שקבלה הסיגריה.
צריכת סוכר, לדוגמה. מעבר לסימון אדום - העטיפות מפתות והפרסומות, אוי הפירסומות - מספרות לנו ששם טמון סוד האושר,
בזמן שכולנו יודעים שזה בדיוק הפוך.
אבל אף אחד לא חושב להגביל פרסומות ועטיפות של מוצרים מפוצצים בסוכר למרות הנזקים למבוגרים וילדים.
תתארו לכם עולם שבו סוכריות נמכרות בעטיפה בצבע חום-אחיד לא מזמין כמו בסיגריות. מה רע? מי שמתעקש לקנות - שיקנה.
ההנחה, אני מניח, שפה אנו נוטים לומר: 'סוכר פותר לאנשים משהו וכל אחד צריך לשמור על עצמו ולמצוא את המינון הנכון'.
רגע, אתם באמת מאמינים שאנשים לא מגזימים מאוד עם סוכר בצורה שממש מזיקה להם?
הרי לפעמים בממתק אחד נמצאת כמות סוכר שאסור, בריאותית, לצרוך ביומיים ולמרות זאת - אנחנו לא נמנעים.
4. סוכרים היא דוגמה טובה לאפליה נטולת פרופורציות, ביחס לסיגריות, אך הדברים המזיקים לחיינו נמצאים קרוב יותר.
קחו למשל את שעות המסכים שיוצאות מפרופורציה, למשל, לכל הדעות בקרב צעירים ומבוגרים רבים.
ומי דיבר על התרגלות לקצב צפייה מהיר ואסקפיזם לא בריא בעליל כדרך חיים בסוף היום או בכל רגע פנוי?
רבים מאיתנו אפופים עשן מסכים שפוגע לנו במרקם החיים עצמם ובשמחה הטבעית - לא פחות מעישון.
נכון, קשה לכמת את זה לנזק פיזי שרואים בצילום ריאות. אבל אנחנו לא בדור נאיבי לגבי מסכים ורואים השלכות.
האם כל כך מסובך להחיל אזהרת התמכרות קלה, לכל הפחות, כחובה, בכל מיני פלטפורמות?
גם לגבי המסכים הגדולים יותר: יתכן ובינג' מענג את בלוטות העניין; אבל לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהבליסה הזאת לא מטיבה איתנו בשום צורה.
5. בסיגריות, מלחמת הדה לגיטימציה העצומה יוצאת מנקודת הנחה שכל המעשנים הם 'מעשנים מכורים וכבדים' והיא דואגת מאוד לצעירים
שלא יתמכרו. אך הדבר דומה לחלם בה בנו בית חולים מתחת לגשר השבור.
בדור הסיגריות האלקטרוניות הנגישות - האפקטיביות של 'המלחמה בעישון' מתפוצצת לנו בפרצוף.
אם חפצי חיים טובים אנו, אין לנו אלא להשקיע משאבים ואנרגיה רבה על מציאת השורשים הגורמים לבני אדם לעשן בכלל.
משם הכל מתחיל.
מה כל כך דחוף לאדם להכניס לגוף חומרים כאלה, למרות כל האזהרות שכל בן אנוש יודע לדקלם בעל פה?
מה חסר לאדם מבוגר בחייו כשהוא מדליק עוד אחת ועוד אחת בלי הכרה או אפילו נכנס לקטגוריה 'מעשן, אבל בפרופורציה'.
6. ביום שחלק ניכר ממשאבי המלחמה בעישון יוקצו להבנת בני האדם ויספקו מודעות לאלטרנטיבות דומות למה שמעניקות הסיגריות -
המעשנים יבחרו בעצמם, כמו גדולים, לעשן פחות או לא לעשן בכלל.
האלטרנטיבות יפצחו חלופה ראויה לצורך להתעסק במשהו ב'זמנים מתים', למשל.
(אולי סוכריית מקל ממותגת בצורה מגניבה עם תמציות צמחים בפנים ונרתיק לשימוש חוזר? לא יודע).
בגדול, לוחמי העשן יעסקו בללמד צעירים ומבוגרים כיצד להרפות בלי לעשן, להירגע בלי לאפר ובאופן כללי; לגבש זרימת חיים מעניינת,
מלאת משמעות שתוציא את העוקץ ממה שמעניקה סיגריה, ברובד העמוק שלה שממלא חסר כלשהו.
איש איש ומה שסיגריה נותנת לו. לזה - צריך למצוא תחליפים ולשווק אותם חזק לא פחות מאזהרות בריאות יבשות שלא מזיזות
לציבור רחב מדי (וזה אומר דרשני).
לפני עשרות שנים מסעות פרסום אגריסביים דחפו את הסיגריות לאנושות.
גילו שסיגריות לא בריאות, הגבילו אותן, אך אנחנו עדיין חיים באנושות מעשנת, למרות המודעות.
היחס המורכב בין האדם לסיגריה שלו - לא קיבל תפנית משמעותית, אך אין להתייאש.
כעת, לצערנו, 'המלחמה בעישון' נראית כמו מחנך נרגן שחוזר על קלישאות חבוטות בזמן שתלמידי הכיתה עסוקים בטלפון
ומחפשים סיגריה אלקטרונית בטעם 'מרגש'.
מה שצריך הוא לשנות גישה, בסך הכל; להילחם בעישון בחכמה משל היה סטאר-טאפ חדשני שדורש פיצוח.
וכמו בהייטק, מוכרחים לרדת לשורש הדברים, לחקור התנהגות משתמשים - ולהביא תוצאות.
כצעד ראשון, כדאי להפסיק לקרוא לסיפור 'המלחמה בעישון'.
אנשים לא משתנים כי נלחמים בהם. ההיפך. מלחמה - יוצרת התנגדות ו'ראש בקיר'.
**
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה