אברך כולל, בן 29, נשוי ואב לשניים
ובעברו ילד פלא מיתולוגי. נדב גדליה בראיון אישי עם מידד טסה שעזב את המנהל האישי
ויצא לדרך עצמאית עם סגנון מוזיקלי חדש לגמרי. המטרה: קהל רחב ושליחות אמונית: לחזק ולשמח את העם הזה.
מאת: נדב גדליה, עולם קטן | תמונות: יח"צ
לפני 11 שנים פגשתי את מידד טסה
בירושלים ללימוד גמרא וצילום כתבת וידיאו שתעדה את חייו כנער פלא הלומד בישיבת
'אור החיים' ונחשב - בו זמנית - לאחד השמות החמים בתעשייה המוזיקה היהודית. 'מידד
טסה לא נכנע לפיתויי הפרסום' הייתה כותרת כתבת הוידיאו שזכתה למאות תגובות
וכ-200,000 צפיות. "יראת שמיים ניכרת על פני האדם", הייתה אחת התגובות
לכתבה. אין ספק, היה בו משהו מיוחד, במידד. תום, עדינות ואמונה, בלי להתנצל, בלי
לשקר, עם חיוך. כעת, אחרי שנים רבות של טיפוח הקריירה האמנתית ע"י מפיקים
חיצוניים, הוא יוצא לדרך עצמאית לגמרי, עם מנהל חדש וקו מוזיקלי חדש לגמרי. אבל
לפני הכל, התורה, איפה היא תופסת אותו כשהוא כבר בן 29, נשוי למורה מחנכת (בבית
ספר ציוני-תורני) ואב לבן ובת. גווני הקול של ילד הפלא השתנו, אך קול התורה נותר
בעינו ועימו העיניים הטובות.
"כעת אני לומד טור שולחן ערוך
בכולל בגני תקווה בראשות הרב אסי עדני, תלמיד של הרב אלבז שאצלו למדתי בישיבת 'אור
החיים'", הוא מספר, בצניעות מבויישת. "לומדים שם אברכים שלמדו בעבר
ישיבת אור החיים והכולל פועל גם לחיזוק הנוער באזור".
*איך נראה סדר היום שלך?
"הכולל פעיל עד שבע. אני אישית
לומד עד אחת ואם אין לי אירוע - אני מגיע
גם לסדר שני שמתחיל בסביבות ארבע ומסתיים בשבע בערב.
אני יכול ללכת הביתה להפסקה בין הסדרים
או שאני נשאר ללמוד רצוף ואז חוזר קצת יותר מוקדם הביתה. גם בסדר שני אני לומד טור
שולחן ערוך; הלכות איסור והיתר, בשר וחלב, מיני תערובות. חשוב לי להיות מסודר
בלו"ז. אם אני אקח שני סדרים ולא יהיה לי זמן לעשות את המוזיקה - בסוף זה
יבוא על חשבון התורה. הגעתי למסקנה שצריך לעשות סדר אחד קבוע, כדי שזה יצליח ולא
לקפוץ על הכל. כשהולכים לאט לאט והולכים מסודר - אפשר להצליח לזמן ממושך. תמיד
חשבתי שאפשר להיות גם אברך מאה אחוז וגם להופיע. אבל זה לא מסתדר. צריך לדעת לנתב
את הדברים".הבנתם נכון; אצל מידד התורה היא על הבקר וכל הייתר - אחר כך. הוא
לא קובע עיתים לתורה, התורה היא הזמן החשוב לו ביותר. זמר יוצר שהוא לפני הכל אברך רציני - טרם ראינו
במחוזותינו ומרתק לגלות איך הראש שלו עובד, מבפנים.
"במשך כל השנים זאת הייתה המלחמה
שלי, למען האמת", הוא מגלה לי. "שאלתי את עצמי 'מה אני?', בן תורה ממש
או זמר וגם בן תורה. לאט לאט, עם השנים, הבנתי שאני חייב להגדיר את הדברים ולסדר
אותם כי אם לא - אמשיך לחיות באשליות בלי זמן איכות לכלום. זה נקרא 'ללמוד את
החיים'. יש רב שאני מתייעץ איתו והוא אמר לי את הדבר הזה: תהיה ממוקד מטרה וככה תצליח
וזה מוכיח את עצמו".
*תכניס אותי קצת לראשו של אברך עכשווי.
"את האמת את האמת, אני מרגיש
שתורה זאת לא איזו עבודה או משהו חיצוני שעושים. זה לא רק ללמוד אלא 'חיים'. כתוב:
'לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם'. נשאלת השאלה: מה זה לכו? תגיד 'בואו'? התשובה
היא מתי מרגישים את הבן תורה? כשאתה הולך מבית המדרש. האם התורה נשארת אצלך או
שלא? בני תורה - זה אומר שאנחנו רוצים שהתורה תהיה בנו. ממש. אם אתה 'בן תורה' -
גם אם אתה לא אברך כל היום - התורה מלמדת אותך איך לחיות; כיצד לעשות עבודת המידות
בחיי היומיום. אתה סביב התורה ולא רק היא מסביבך, לידך".
***יוצאים להפסקה***
הוא גדל בזכרון יעקב, הצעיר מבן 12
אחים ואחיות. מאחוריו שמונה-תשעה אלבומים ("תלוי איך סופרים ואם מחשיבים גם
אלבומי קאברים") ולהיטים היסטריים כמו 'על נהרות בבל' ו'אני בן של מלך'
שהגיעו לאוזניים שלא ידעו את יוטיוב. לפני כשנתיים, נפרד ממנהלו האישי אחרי כ-13
שנים של עבודה משותפת והחל לגשש את דרכו להמשך הקריירה המוזיקלית, לבדו. לא קל,
בלשון המעטה. כל שכן למי שמבע תם על פניו ועדינות כובשת היא חלק אותנטי מתכונותיו,
באפס מאמץ. "מאז שנהייתי עצמאי - עשיתי פסק זמן", הוא מספר לי. "לא
לקחתי שום מנהל ורק ניסיתי להרגיש את השוק. ניסיתי להבין איך אני מצליח לנתב את
עצמי אחרי שהייתי מנוהל מאל"ף ועד תי"ו מאז שאני ילד. במקביל, בן דוד
שלי עזר לי לשמור על העסק הקיים, לסגור עניינים מול המנהל הקודם ולענות לפניות
להופעות שהוזמנתי אליהן".
"אחרי שאתה מנוהל כל כך הרבה
שנים, אתה חייב להבין מה אתה רוצה באמת. זה דבר מאוד חשוב לנפש; החופש לבחור. לכל
אחד, כל שכן לאמן. מאז שהתחתנתי הבנתי יותר מה המשמעות של חופשי אמנתי הזאת כי כבר
מרגישים את זה בתוך הבית. כשאדם בונה בית - הוא לא יכול משועבד למשהו. מי שבונה
בית - משוחרר. הוא עם אשתו ואי אפשר להסתיר את הרגשות. שנים שרציתי דרך מוזיקלית
חדשה עם פחות הופעות וסגנון אחר, אבל לא ידעתי להגיד 'לא' ואיך להפסיק את הדרך
הישנה. קשה להסביר את זה. אבל כשאתה נשוי, ב"ה, האשה מנצחת - כי היא רואה את
טובתך ועוזרת לך. על ידה גילתי את הכוחות שלא ידעתי שיש בי. ההחלטה הזאת, לצאת
לדרך חדשה, הייתה בזכות אשתי".
***חגיגת עצמאות***
יום אחד, מידד החליט לקנות אוטו משפחתי
ופגש ביהונתן בן סימון (27). בחור צעיר ונמרץ שהתקדם במהירות בעולם עסקי המכוניות.
בן סימון שפשף את עיניו בתדהמה כשהוא ראה את הזמיר מבקש את נפשו למפתחות רכב חדש.
בן סימון, כך התברר למפרע, אהב מאוד את מידד ושיריו. מה שנקרא במחוזותנו: "כל
המילים בעל פה". מידד אהב את האישיות הנמרצת וזרק לבן סימון שיש לו הצעה
כלשהי, לגבי ניהולו האישי. ימים רבים עברו ומידד לא מיהר לסגור את העיסקה עם המנהל
החדש והמפתיע. בסוף השניים יצאו לדרך חדשה לגמרי בה הם מתחזקים שותפות מלאה
ותוכניות עתידיות לצרורות שירים חדשים שנבחרו בקפידה אחרי אפיון קו מוזיקלי ועבודה
עם המפיק הנחשב עידו נמר.
גולת הכותרת העכשווית: 'רציתי לגדול' -
קליפ חדש (שנוצר ביחד עם עידו נמר) שחצה ממזמן את רף המיליון צפיות ובו מידד מספר
ברוך את סיפורו האישי כילד פלא.
סיפורו של אמן פופולארי נוצץ, אך כולל
בעיקר עבודה קשה ותובענית. מידד לא כועס ולא מתחרט על מה שהיה, למרות הקשיים
שחווה.
"אני בחיים לא כועס ומאמין שכל מה
שעושה איתי בורא עולם הכל לטובה, גם אם אני לא מבין", הוא מצהיר. "אני
משתדל לחיות את זה ולא רק להגיד 'הכל לטובה'. למרות הקשיים האישיים שלי, הייתה לי
פה שליחות לעם ישראל, למפרע. המוזיקה חיזקה הרבה אנשים, אני יודע. אני בטוח שאם
הקב"ה היה מוצא לנכון שזה לא צריך לקרות - הוא לא היה עושה את זה ככה".
*מה עוזר לך להגיע למקום הזה?
"תראה, אף פעם ולא רציתי להיות זמר. לא היה לי חלום להיות על במות ואני לא נהנה לקדם את עצמי. פשוט הייתי שר, אוהב את זה - אז הכניסו אותי לעניין של המוזיקה. לפעמים, כשאדם רוצה את הבמות והפרסום - הוא לא מקבל כלום ודווקא אחד שלא רדף אחרי זה - פתאום נמצא שם. אמרתי לעצמי: זה מה שהקב"ה רוצה ממני. אני מסתכל על זה כמו שליחות משמיים. כאילו הקב"ה דחף אותי להופעות וכל זה. אני צריך את המוזיקה, כמובן, אבל באופן עצמאי, באיזון הנכון, בצורה מסודרת ועם חומרים שאני יותר מתחבר אליהם. זה הכל".
.jpg)
***יצירה חדשה תמיד הייתה בלב***
החומרים החדשים, הם היצירות שמידד כתב
והלחין בעצמו. שנים שהוא על במות, אך העולם לא זכה להכיר כמעט מפרי יצירתו האישית.
כעת הוא סופר כחמישים סקיצות שכתב
והלחין בעצמו בשנים האחרונות. עוד לפני שיצא לדרך חדשה, נהג להתיישב ליד הפסנתר
בלאט ולהוציא את ליבו על הקלידים השחורים-לבנים. לנסות להביע את מה שליבו הטהור
מרגיש.
"לפני היציאה לעצמאות, התחלתי
לכתוב ולהלחין. לא יודע, פתאום הקב"ה הוריד עליי את העניין של הלחנים",
הוא מנסה להסביר את המהלך השמיימי. "כל הזמן הייתי מנגן ושר לעצמי בבית - אבל לא הייתי מקליט את זה. לא היה לי משהו
לומר והלחן היה עובר ונעלם. רק אחר כך, כשהיה לי אולפן ביתי קטן והקלטתי את זה -
הבנתי מה יש לי ביד. הקלטתי לבדי שיר ועוד שיר, אבל גיליתי שזה לא הכיוון המבוקש
תחת הניהול הקודם שהתמקד בשירים שמתאימים לחתונות או בשירים חסידים ומזרחיים
חדשים. לא העזתי להוציא את החומר האישי שלי למרות שזה היה מרתק; באולפן אתה יכול
לעשות מה שאתה רוצה ומגלה עולמות. אצלי למשל, כל הלחנים - הולחנו באנגלית, למרות
שאני לא מבין אנגלית, אבל הייתי משתמש במילים באנגלית שאני לא מבין".
*מה זאת אומרת?
מידד צוחק קלות ומדגים לי איך הוא מזמר
בחצי ג'יבריש וחצי מילים קלות ומוכרות באנגלית. זה נשמע קסום. "בגלל צורת
ההלחנה הזאת, יצאו לי לחנים שלא הייתי רגיל אליהם. כנראה שזה כל הזמן היה בי - ולא
העז לצאת. הייתי מטפטף למפיק שיוציא את אחד השירים האלה, אבל זה לא היה קורה בפועל
כי זה לא התאים כנראה לקו המוזיקל-ניהולי. אבל בע"ה, אנחנו מכינים הרבה מאוד
חומרים שיצאו בצורה מסודרת עד שהקו המוזיקלי שלקח לנו הרבה זמן לאפיין אותו - ייצא
גם לקהל הכללי, הדתי לאומי והחרדי כמובן. אנחנו לא מוותרים על אף אחד. אני חושב
שמוזיקה זה דבר גדול שיכול להכיל את כל הקהל. הטקסטים ידברו לכולם כי אין להם
אלמנטים שיכולים לצרום לאף אחד. מוזיקה כללית, עם העקרונות שלנו. נעביר את המסרים
הטובים; להתחבר לה', אהבה בין אדם לחברו, בתוך מילים שכל אחד יוכל להתחבר אליהם,
בלי מניירות".
לדעתי, כל דבר תלוי בהגשה שלו. בתכל'ס,
רוב הקהל היום - אוהב את ה' ואת כולם. כל הייתר זה מסכים שמפרידים. אם אתה תגיד:
'אני בא לחזק' - אולי חלק מהאנשים יתנגדו. אבל אם תתן להם מסרים שהם מסכימים עליהם
בשפה מותאמת - זה יכול לתפוס".
*קשה להחזיר את הקהל שאהב את ילד הפלא?
"זאת שאלת השאלות. מאוד מעניין
לגלות שאנשים זוכרים היטב את 'בן של מלך' ו'על נהרות בבל'. העבודה שלי היא להחזיר
את הקהל הזה שלדעתי רוצה את השירים האלה - אבל בוויב אחר. העולם משתנה ונכנסים
סגנונות אחרים. אני חושב שהכיוון החדש שלא יכולתי להוציא - ושאני מוציא עכשיו -
יזכה לאהבת הקהל. לדעתי, כל זמר צריך להביא משהו מיוחד שרק הוא יכול להביא לעולם.
המטרה היא להגיע לקהל הישן וגם להגיע לקהל חדש".
***מוזיקה זה אחלה, אבל מי צריך
פרסום?!***
*איזה מוזיקה אתה שומע?
""אני לא שומע הרבה מוזיקה,
כי אין לי זמן. יוצא לי פה ושם לשמוע בעיקר מוזיקה ישראלית איכותית על טהרת הקודש.
לאחרונה שמעתי את השיר שקיעות אדומות של עדן חסון, הוא אמנם לא 'שיר דתי', אבל יש
לו מסר חיובי והוא פונה לכולם. אגב, עדן חסון למד איתי בכיתה בבית ספר. שמחתי
לשמוע את האמת שהוא מביא בשיר הזה."
*שיערת שחברך לספסל יהיה גם זמר?
"הוא לא הביע את עצמו. היה מוסתר.
בגיל 15 אמרו לי שהוא פתח אולפן בבית והתחיל לכתוב שירים ולהלחין. לא האמנתי שזה
מה שהוא עושה. פתאום יצא השיר הראשון, שמעתי אותו קצת והבנתי שהוא הולך להיות
מוכר. אתה שומע שיש לו כישרון. אני זוכר שפעם אחת באוטובוס שאסף אותנו לבית ספר
הסתכלתי עליו כשהוא עמד לידי ואז עבר לי בראש שיש לו אפשרות להשפיע על הרבה נשמות.
זה לא נשכח ממני כל השנים למרבה ההפתעה והנה יש לו הצלחה מאוד גדולה. זה
מדהים". "אולי אתה נביא?", אני שואלת בבת צחוק קלה. "אומרים
ששוטה הוא גם נביא. זה יכול להיות הברקות שהקב"ה נותן לכל אחד ואחד",
משיב לי מידד.
*יש לך עוד הברקות כאלה?
"לא דברים שהייתי אומר. יש עת
רצון. קוראים לזה הבזקים. יש לך הרגשה מסויימת, אבל זה לא איזה משהו מיוחד".
מה שבטוח מיוחד הוא שמידד חי את חייו
ללא וואטסאפ, ללא יוטיוב ואפילו ללא הבזקי חדשות. "כבר חצי שנה לא שמעתי
חדשות כי ראיתי שזה דבר שרק שובר את הנפש", הוא אומר. "לדעתי, תעשה פשוט
את ההשתדלות שלך לעזור לעולם וזהו. חשבתי שלהיות מעורה זה טוב, אבל השאלה אם זה
עושה לך טוב... אם זה עושה לך טוב וגורם לך להתחזק ולהתפלל על עם ישראל - אוקיי. אבל
לא ראיתי בן אדם שבגלל המצב ה'לא טוב' אומר שיר המעלות. יותר בכיוון של אנשים
מסוחררים ממה שהם שומעים. בזמן הזה, עדיף לעשות דברים מועילים; ללמוד תורה, לכתוב
שירים, להלחין, לעשות כלים בבית, כמובן. אני לא צריך להגיד לזה. זה דבר
פשוט".
*מה המשימות שלך?
"תשמע, ספונג'ה זה מסירות נפש", הוא צוחק. "אני זורק את הזבל, שוטף כלים קצת, שומר על הילדים, משחק איתם, עובד ובאולפן".
*תרצה שהבן שלך יהיה ילד פלא?
"לא הייתי מכוון אותו לזה אבל כן הייתי נותן לו כלים מוזיקלים; לנגן ולשיר עם חברים, בכיף, אבל לא לעשות מזה עבודה ופרסום. כי פרסום לוקח את האישיות וככה לא משקיעים בדברים של עצמך בגיל שבו הכי צריך להשקיע בעצמך. המון נערים מחליטים מעצמם, לא יודע איך ולמה, ללכת לעבוד בתור מלצרים. אתה שומע את זה ואומר: חבל על הזמן. אתם לא תרוויחו הרבה. גילאי העשרה זה זמן של התפתחות המוח עבור כל החיים של אחרי גילאי העשרים. תשקיעו בעצמכם - כדי לבנות בית טוב. אני בטוח שהקב"ה לא לוקח את הכישרון אם משקיעים את הזמן בלימוד במוסדות טובים, בגילאים האלה. ככה קונים קניינים. לא צריך למהר לצאת לעולם כאילו אין מחר".
לתגובות: גדליה כתב אמן nadavgedalia.com
***
**
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה