קרדיט צילום- אוהד סולימן
שיר עם מסר
ראיון חשיפה ראשון עם הזמר והיוצר אביחי פרץ ('מילואים') שבגיל 38 חבר למפיק אייל מזיג (חנן בן ארי) והחליט ללכת על כל הקופה.
נדב גדליה | להזמנת שירותי כתיבה מתקדמים וקבלת ניוזלטר: גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן nadavgedalia.com
קולמוסים רבים נשתברו על שאלת השאלות היהודית: האם מוזיקה צריכה לכלול מסר? יש אומרים: תן לקהל מוצר מרגש, צפה מהם להתרגש והמשך האלה. יש אומרים: כולנו רקמה אנושית אחת שרוצה תובנות על החיים בעולם הזה. ככה או ככה, שירים בלופ נטול מסר - יש הרבה. השירים המרגשים מעטים הם והאחרונים בשרשרת המזון הם אלו המקפלים בתוכם רגש ומסר, בו זמנית. שתי ציפורי שיר במכה אחת. כזה הוא אביחי פרץ, זמר יוצר עולה שזכה להצלחה רבה עם 'מילואים' הסינגל הראשון שלו בהפקת אייל מזיג (חנן בן ארי) שיצא לפני כשנה ויצר סערת רגשות גדולה בקצונה הצה"לית.
תכף נחזור לסיפור הנדיר הזה. בינתיים, קחו נשימה ארוכה ותכירו את הזמר-יוצר החדש אביחי פרץ (38, גם לסוגיה הזאת נגיע), במקור מעפולה ובהווה מהיישוב אבני חפץ. הוא למד בישיבת איתמר, התגייס לגולני, ניהל את מחלקת הנוער באבני חפץ ולפני עשור הקים את 'עוגן דיגיטלי' - חברת דיגיטל בה הוא עובד לפרנסתו השוטפת. אביחי נשוי לנטע, קלינאית תקשורת ואב לארבעה (הגדול חגג לאחרונה בר מצווה והקטן בן חמש). השאלה המתבקשת: למה לו מוזיקה עכשיו, באמצע היציבות השלווה של החיים? "האמת שהתחלתי לכתוב עוד כשהייתי ילד. הפעם הראשונה הייתה אחרי אסון המסוקים, הייתי בן כ-12 ומשהו ברגש מאוד בער בי והתחלתי לכתוב על זה. יצא שיר על אסון המסוקים שאולי עד היום נמצא אצל ההורים שלי בעפולה באיזו מגירה".
מאז האסון הכואב ההוא, נפתחו לאביחי מעיינות הכתיבה. הוא הבין מה עושים עם רגשות; לאו דווקא שירים.
***יומני היקר***
"כתבתי הרבה יומנים שתיארו את הרגשות שלי", הוא מגלה. "במבט לאחור, אני מבין שלא לימדו אותי, כגבר, לדבר על רגשות - אז פשוט כתבתי את הדברים שאני מרגיש בהמון קטעי יומן".
*על מה כתבת?
"בנערותי כתבתי הרבה על נושאים חברתיים שלא מצאתי על מי לדבר עליהם. תשמע, בכתיבה הזאת יש משהו שמסדר את המחשבות. אפשר לומר שבשלב מסויים היד כותבת מעצמה את מה שאתה מרגיש". בהמשך, בישיבה באיתמר, השתכללו המילים הזורמות והפכו לשירים של ממש.
"בישיבה הגבוהה התייעצתי עם הרב רונצקי לגבי כתיבה. ידעתי שהוא כותב גם וניגשתי אליו. אמרתי לו שאני כותב והוא אמר לי שאני חייב להקדיש לזה כל יום זמן כי אני לא יכול להתעלם מהכישרון שהקב"ה נתן לי וכך היה. לקחתי את הדברים של הרב ברצינות. לקחתי גיטרה, פסנתר חשמלי, מצאתי חדר ריק בישיבה וכל יום הייתי כותב, מלחין וגם כותב כתיבה יומנאית, כמו בנערות, כדי לשחרר רגש.
כל יום הייתי עסוק בהבעת הרגשות במגוון דרכים ואפשר לומר שבישיבה זה כבר התגבש אט אט לכדי משהו שקרוב יותר לשירים; מילים ולחן - בצורת שיר".
לא פחות מהיצירה עצמה, מציין אביחי, הייתה התובנה שלו לגבי עצמו, כיוצר.
"אחת הנקודות המשמעותיות שם היו כשהבנתי שאני לא יכול להתייחס לזה יותר באופן לא רציני".
השנים חלפו להן במהירות. ככה זה עובד כשנהנים מעשייה ברוכה; אביחי צלל לחיי משפחה על כל המשתמע מכך והיצירה תמיד הייתה שם ברקע כדי להניח את הרגש בתוך מילה במקום שיתפזר לו בין חדרי הלב.
"כל השנים הייתי כותב ואפילו מקליט סקיצות על המחשב או בטלפון. מטבע הדברים, החיים סחפו אותי, ברמה הכי פשוטה ויפה של המושג.
יש את הצורך לפרנס את הבית, לטפל ולגדל את הילדים ועשיתי גם תואר ראשון ושני כשברקע תמיד - היצירה. גם אם לא מקצועית - זאת יצירה שמביעה רגש. משחררת אותו".
*איך עובד הקונספט של יצירה תוך כדי החיים עצמם?
"לדוגמה: הייתי קם לילד בלילה - כותב עוד איזו שורה של שיר או יומן או בלילה כשכולם ישנים כותב קטע. תמיד זה היה אחרי כל המשימות החשובות ככה שלא נותר תמיד מקום להתמסרות ליצירה". אביחי שמח בחלקו ואין בו מיליגרם תלונה על מהלך חייו שגרם לו להניח את היצירה בצד, באופן יחסי. ההיפך. "כאנשים מאמינים, אנחנו תמיד מתמודדים עם השאלה הזאת: איזו מצווה דוחה מצווה? בניית בית וחינוך ילדים - דחה אצלי את הצורך לממש את הכישרון שלי, למרות שכבר היה לי ברור בזכות הרב רונצקי שצריך לעשות עם הכישרון משהו. תמיד אמרתי בלב וגם לאשתי: יבוא יום ואני אעשה את זה, כמו שצריך".
***מה עושה יוצר מאוכזב?***
ואז הגיע יוטיוב לעולם והפך לבמה המרכזית של המוזיקה. כבר לא היה צריך לטרוח להגיע לקהל. האפשרות להפצת מוזיקה מהבית הייתה מעין חלון הזדמנות לאביחי. "הלכתי להקליט סקיצות באולפן ביתי והייתי מעלה את השירים ליוטיוב, אבל כלום לא קרה עם זה - וזה איכזב אותי".
*מה עושה יוצר מאוכזב?
"התשובה היא קלה: כותב עוד שיר וממשיך להעלות שירים", מחייך אביחי. "אכזבה זה רגש שלילי וכשליוצר יש רגש שלילי - הוא כותב שיר. עם הזמן אתה למד לכתוב גם מתוך מקומות משמחים ולא רק מתוך צער וכאב. אני חושב שיצירה שמחה היא בוגרת יותר. מביאה עם מבט רחב יותר".
אחרי האכזבה מיוטיוב הגיעה התובנה. "בשלב מסויים, הבנתי שעשיתי משהו לא נכון ולכן זה לא עובד", מספר אביחי.
"פניתי לחברים מהתעשייה והם אמרו לי שזה לא מספיק טוב. טענו שזה לא מוקלט בצורה איכותית והם צדקו. אחד מהחברים שלי היה יעקב אסרף. פגשתי אותו בבית שלו, הוא הקשיב ואמר לי בכנות שזה בוסר. ב"ה, הייתי כבר בוגר יותר ולא נפגעתי. הוא אמר לי עוד דבר: אין דבר כזה 'רק מוזיקה'. הקהל רוצה את האיש, את האמן עצמו. הוא רוצה לפגוש ולהכיר אותו. זה שינה לי את התפישה כי בהתחלה הייתה לי תפישה כזאת שרק המוזיקה תדבר את עצמה".
"אחרי השיחה עם יעקב הבנתי שאני רוצה לעשות את המוזיקה שלי באופן מקצועי, להוציא אותה לאנשים ולהגיע לקהל. לגבי התובנה השניה; התחלתי להבין שכן, אני מוכן לצאת החוצה לקהל עם האישיות שלי ולא רק שהמוזיקה תדבר. זה היה שינוי משמעותי עבורי".
*מה השתנה?
"מהזמן שדיברתי עם יעקב ועד שהחלטתי להפיק אצל אייל מזיג - הייתי מספיק כן כדי להבין את זה ולהגיד לעצמי 'כן, לא רציתי את ועכשיו אני רוצה את זה'. ולא, לא מתוך אילוץ כי 'ככה זה עובד' אלא כי אני רוצה לפגוש את הקהל. אני חושב שבעבר אולי פחדתי להיפגע ולכן רציתי רק שהמוזיקה תדבר את עצמה וזהו וכעת - לא. אני מוכן להביא את עצמי".
***הילד בן 38***
*יש יתרון לצאת לאור בגיל כזה?
"אני דוחף כעת את המוזיקה עם יתרון ענק", מסביר אביחי, "כי אני לא מתמוטט מהשאלה אם עשו לייק או הקשיבו לשיר שלי - גם אם זה קהל זה יעד שאני רוצה להשיג. החיים שלי, ב"ה, יציבים. יש לי עסק, משפחה. האמנות לא מגדירה את כל מהותי. מצד שני: אני כן הולך על זה 'על כל הקופה'. בתעשייה הזאת יש כללים שאתה צריך לעמוד בהם, לדעתי: מקצועיות, להבנות את הדמות לציבור כדי שיכירו אותי, לעשות יחסי ציבור, לפנות לגופי תקשורת, להציע את עצמך".
*זה כיף?
"אני מוצא בזה כיף גדול גם כשאני שומע 'לא' כי הגעתי לזה בשלב ש'זה לא הורג אותי'", מפתיע אביחי. "תשמע, אין סיכוי שהייתי לוקח את זה ככה בגיל צעיר יותר. הייתי מתמוטט. אם הייתי נכשל כשהייתי צעיר יותר - זה היה כואב. חסד עשה איתי ה' שנתן לי אשה וילדים שגרמו שהדבר הזה יקרה בגיל מאוחר יותר. היום אני שלם לגמרי עם ההחלטה לעשות את המוזיקה שאני מאמין שאנשים צריכים לשמוע אותה ואני נהנה מהדרך שזה מאוד חשוב - לחבק כל הישג קטן. אני ממש לא רוצה להצליח בין לילה".
*תוך כמה לילות או שנים - מה השאיפות?
"להטביע חותם בתרבות הישראלית ושיהיה קהל. הוצאתי את 'מילואים' ב-2022 ו'עובר ושב' לפני כחודש ובתוכנית שלי כעת לעצור את הסינגלים ושההוצאה על ההפקה תזין את עצמה ממופעים, בע"ה.
התוכנית היא לצאת במופע קונספט בשם 'לפני שיהיה מאוחר' שבו אני מדבר את הסיפור שלי במסע הזה שנוגע גם לעניין הפחד מהחמצה. אני מדבר במופע על הרצון להגשים את החלום המוזיקלי שבער בי הרבה שנים ועל הסיבות למה לא; כסף, הפחד להיכשל וכו'.
המופע משלב שמונה שירים מקוריים וקטעי שירה מדוברת ומונולוגים שבהם אני מספר למה כן החלטתי ללכת על החלום.
אחד הסיפורים שאני מספר הוא שיום אחד קמתי בבקר והתחלתי לשתות סודה. זה סיפור אמיתי. כל כך התחלתי לאהוב סודה שעשיתי מנוי לסודה סטרים.
יום אחד אני מכין סודה טריה ואני מבין שאני... כן, מזדקן. הזמן עובר וברגע אחד השתנתה לי המחשבה לגבי 'מה יקרה אם אנסה ואכשל'.
התחלתי לחשוב אחרת: 'מה יקרה אם אפילו לא אנסה?'. אחד החששות זה כסף. כל שכן כשאני לוקח כסף מהמשפחה שלי כדי להגשים חלום אישי... לכן, התייעצתי עם אשתי והיא אמרה לי את אותו דבר: 'אתה לא יכול להרשות לעצמך להתעורר בגיל 70 - ולגלות שלא ניסית". עם הברכה שלה אני הולך".
***בסוף הסודה הולכים למפיק***
אחרי הסיפור עם הסודה וברכת אשתו - אביחי לקח את עצמי בידיים והגיע למפיק אייל מזיג. "אמרתי לו שאני הולך לעשות את זה כמו שעושים, ברמה הכי גבוהה שאפשר. איכשהו, בלי תכנון מוקדם, הבנתי שאני צריך להוציא ראשון את השיר 'מילואים' שהקלטתי כסקיצה. זה קרה בעקבות הסיפור הבא:
לפני ראש השנה שלחתי למג"ד שלי מהסדיר (כיום האלוף דוד זיני) את הסקיצה ל'מילואים'. הוא אמר שזה פצצה ושלח את זה לקצין מילואים ראשי. אחרי חמש דקות קבלתי טלפון מקצין מילואים ראשי של צה"ל. שם הבנתי שיש בשיר הזה משהו גדול. היום אין שיר מילואים שמבטא את המסירות וההקרבה שאנשים עושים במסגרת המילואים.
החלטנו להקליט את השיר ברמה גבוהה מאוד; עם תופים של דקל דביר (ישי ריבו, נ"ג), אבי סינגולדה בגיטרה וזה יצא מאוד טוב. אנשים מאוד אהבו את השיר ואת מה שהוא מבטא. הרבה משתפים אותו ברגע שהם יוצאים למילואים וגם בתקשורת פירגנו מאוד בלא מעט ראיונות.
אמרו שקלעתי בול לסיפור שמתאר מה זה להיות מילואימניק. כן, זה הפוך ממה שזה מצטייר. זה לא צחוקים. עצם העבודה שאתה משאיר את האשה עם הילדים - זאת הקרבה, כל פעם מחדש. ב"ה, סוף סוף מישהו סיפר את הסיפור הזה".
*איך לא חשבו על זה קודם?
"האלוף זיני פעם אמר לי, כשהייתי בגולני, לכתוב ספר על כל המבצעים שעשינו. בגולני אין מי שיכתוב. אנשים שם לוחמים. אולי זאת הנקודה; האנשים עסוקים בעשייה ואין מי שיצור למרות שיש שם אחלה סיפור".
*איך היה לך כאדם מרגיש ולוחם, בו זמנית?
"לא היה קל מבחינה פיזית ונפשית", אומר אביחי. "המחשבה שלי הייתה - וגם כתבתי את זה בזמנו - שאני לא חושב שאהיה לוחם טוב. אני לא חזק מספיק פיזית ונפשית, אבל אפשר לומר שהרגשתי על בשרי מה זה לא להיות פרטי. בסוף, התברר שאני טוב. הייתי בכ-15 מבצעים 'חוד גדודי' והכוח הזה אינו ממני. בפשטות, זאת האומה. אתה הופך להיות שליח והמשימה מוטלת על כתפיך וזה קצת כמו להיות אבא. אתה אומר: מאיפה יהיה לי כוח לעזור לאשתי ולקום לילד? אבל לא צריך לענות. כשזה קורה - אתה נדהם כמה כוח אתה מקבל. הרב רונצקי זצ"ל היה אומר 'וקווי ה' יחליפו כוח' - מקבלים התגברות אנרגיה. זה כמו שאתה עושה מתח ומרגיש שאין לך כוח לעשות עוד אחד אפילו ואז יש לך פתאום כוח חדש לעשות עוד 'שני מתח'. אתה מחליף כביכול כוח. גם בצבא, אני חושב שהתעצומות מגיעות מהחיבור להיסטוריה שלנו".
הסינגל האחרון של אביחי נקרא 'אדם עובר ושב' ואף הוא אפוף רגש ומסר. "השיר מדבר על ההתמודדות הכלכלית היומיומית, על התנועה הזאת שבה כל הזמן אתה מוצא את עצמך מרפרש בחשבון ובודק הוצאות", הוא מספר. "אני אדם שמאוד מודע לעניינים הכלכליים. בשלב מסויים, מצאתי שכל הזמן אני סביב זה. אין ספק, יכולים להתלוות לזה גם רגשות שלילים של פחד, לחץ, חרדה, כל שכן כשאני עצמאי. לדוגמה: בקורונה, תוך יום כל הלקוחות שלי עצרו את הפעילות שלהם".
*מה עשית?
"אמרתי לעצמי שאסור לחיות עם תחושה שלילית - והתמלאתי באמונה. זה בא מהבית. גדלתי בבית שהמסר בו היה פרנסה משמיים גם אם אנחנו עמלים למענה. בסוף, יש איזו הבנה ש'אדם עובר ושב'. אסור לך לחיות את חייך מתוך תחושה של פחד. צריך לשמוח ולהאמין ש'משביע לכל חי עומד כאן לידו', כמאמר השיר. לא משנה מה תעשה ומה יקרה איתך - הקב"ה ישביע אותך. כשזאת האמונה שלך אתה ניגש לדברים מתוך שמחה. הלוואי שאת המסר הזה עצמאיים יאמצו. לפי התגובות, זה בכלל לא קשור להיותך 'דתי' כלפי חוץ או לא. הרבה מאוד אנשים מאמינים בזה שהקב"ה שולח לאדם כדי מחסורו ואין לנו לחיות בפחד וחרדה אלא להאמין ש'יהיה טוב'"".
רוצה לספר את הסיפור שלך?
להזמנת שירותי כתיבה וקבלת ניוזלטר: גדליה כתב אמן nadavgedalia.com
***
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה