התשובה של גולן
לקראת חודש הסליחות, הושבנו את השחקן גולן אזולאי לשיחה מרתקת ועמוסת תובנות עם נדב גדליה.
נדב גדליה | להזמנת שירותי כתיבה מתקדמים וקבלת ניוזלטר: גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן nadavgedalia.com
למרות אווירת הסליחות, חודש אלול עושה
לגולן אזולאי רק טוב. הוא לא רואה סתירה בין בקשת מחילה ושמחת הצמיחה. "אלול
זה החודש שבו נולדתי, התחתנתי, התחלתי לחזור בתשובה, אפילו לחברת ההפקות שלי
קוראים 'אלול'. אין ספק, זה חודש שאני מופיע בו הרבה עם המופע שלי 'רוקד בין
עולמות' שאני מספר בו בין היתר את סיפור החזרה בתשובה שלי. אנשים פתוחים יותר,
רוצים לגעת ולהתחבר למסע תשובה שיעורר אותם וזה ממש לא אותו דבר כמו עוד מופע
באמצע השנה. אני לפעמים מופיע בצבא ולא יכול לספר על העניין של התשובה דווקא כדי
שלא יגידו שאני בא להטיף או משהו. אבל באלול, משום מה - זה יוצא טבעי והכל זורם.
תשובה, גם במקומות 'כלליים' - זה משהו שמתאפשר באופן רוחני גם במקומות כאלה. קשה
להסביר את זה. אני מרגיש שכאילו הנשמות נפתחות לאיזה מימד של לשוב לנשמה. בא אליי
חייל אחרי מופע - וקלטתי אותו כבר לפני שהוא נגש אליי -והתחיל לבכות חיבקתי אותו
ובכה יותר . אמר שנפתח לו הלב והוא לא מבין איך אבל המילים נכנסו לו עמוק לנשמה.
ראיתי שכל פעם שדיברתי על המסע שצריך לעבור כדי לגעת בעומקים שלנו ולא לפחד מהם -
הוא נדלק לא ידעתי עד כמה. אבל אפשר להבין למה; ע"פ תורת הסוד, הנשמה מגיל 20
שנים ומעלה מפסיקה לוותר לך. זה גם הגיל שסופרים בתורה את עם ישראל. כל הילדות
והנערות אנחנו צוברים מרחק מהנשמה. עד גיל 20 - זה מעין 'זמן קלקול'".
*במה זה מתבטא?
"כל אחד והסיפור שלו. כך
או כך, זה זמן שנוצרים בתוך האדם הפלונטרים, הדפוסים והפיצויים שהוא בונה כדי לא
להרגיש את החולשה שהוא חש בילדות. זה המשחק: הסתרה עד גיל 20 - ואז גילוי והבנה אט אט מה עושים עם כל מה
שצברת. 'אין שמחה כהתרת הספקות' מדבר על
החסמים בנפש שנבנו, בדרך כלל בילדות ובנערות עד גיל 20 ומשם צריך ללמוד להתיר אותם.זה גם בזהר וגם
בתורת ימימה שמבוססת על הזהר".
***ילדות ונערות זה לא תמיד
קל***
*ואז מה, בגיל 20 טבעי כביכול
'לחזור בתשובה'?
"לא תמיד העניין של
התשובה מתפרש כתשובה דתית דווקא", אומר גולן. "אני חזרתי בתשובה והתחלתי
לקיים מצוות רק בגילאי ה-30. אבל התחלתי
לנסות למצוא תשובות במשחק ובמוזיקה סביבות גיל 20. התשובה היא קודם כל להפסיק
לברוח מעצמך ולהפסיק לפצות את עצמך בכל מיני פיצויים וממדים של הפרזות בכל מני
דברים שאתה צורך או מחסיר מאוד".
*תן לי דוגמא.
"הפרזה יכולה לבוא לידי
ביטוי באלכוהול וסמים. יש כאלה ששותים אלכוהול כדי לדבר. כן, יש דור שלם של אנשים
שחיים ככה; שותים כדי לדבר.
אבל הפרזה יכולה לבוא לידי ביטוי גם
בדברים שעל פניו הם טובים כמו נתינה; כשאדם מפריז בה. הוא מעניק מעצמו עד שכוחותיו
נגמרים ולמרות זאת הוא נותן ונותן אפילו דברים שלא שייכים לו. מזכיר קצת ילד שנותן
דובי שאינו שלו לחבר - כדי למצוא חן ולקבל מזה חום למרות שזאת לא הדרך הנכונה לקבל
את זה ע"י פעולת נתינה כזאת. יכול לקרות לנער שהוא נותן מעבר לגבולות שלו
ומרצה מאוד. מצד שני יש גם את הצד ההפוך: אחד שרוצה להיות בחברה ולכן אפילו שהמוסר
הפנימי שלו אומר לו שמשהו מסוים 'לא שייך' ו'לא מתאים' - הוא עובר את הגבול שלו.
ואז עובר אותו עוד יותר. אחר כך כמובן שהוא כועס על עצמו, מתרחק מעצמו ומתבאס אבל
לא מצליח להיות עצמו - כי הוא בתוך לופ. זה עשוי לתסכל ולבוא לידי ביטוי בכעס
שמכסה על זה. כי כשנער כועס הוא מקבל מקום ושקט מדומה דרך הכעס ודרך 'טריקת הדלת'.
הוא מרגיש את עצמו וחש צודק. זה מתדלק ונותן כוח מסוים אבל זה לא אמיתי; זה פיצוי,
רק טריק כדי לקבל כוח, מקום וחום ולהרגיש חזק ושולט".
*אפשר להבין את זה און ליין?
"כמובן. לפעמים נער צריך
את הכעס הזה כדי לשרוד את התחושות ולהסתיר את החולשות. כשנער חווה משהו שהוא לא
מבין או שמשתלטים לו על הדעה וצועקים עליו - הוא חש חולשה בבטן והוא לא יודע מה
לעשות איתה, אז הוא מחפש דרכים להזיז אותה הצידה. או שיהיה ילד שיהפוך להיות מרצה מאוד מאוד את ההורים כדי שלא יכעסו עליו
ושלא ירגיש שוב פעם את החולשה ושלא אוהבים
אותו או שהוא מתחיל להתרחק, ולבנות מציאות
סודית משלו בחוץ".
*ואיך זה נגמר?
"יום אחד הוא מתעורר
ומבין שזה פשוט לא טוב לו", אומר גולן. "נהיית לו הכרה והוא מתחיל לחפש
איך לא לוותר על עצמו. נהיה לו רגש כלפי הקיום שלו. הוא מבין שזה פוגע בו - הנתינה
המוגזמת, הבריחות למיניהן או הכעסים".
*נראה שלא תמיד תהליך החיבור
החיובי מתרחש.
"ברור. אדם יכול להמשיך
לחיות בלופ השלילי המתואר עד גיל שמונים אם לא עושים עבודה ומתייחסים לעצמך בצורה
נכונה. אבל מה שיפה לראות זה שמדי פעם ההתעוררות תהבהב לך בצורת משברים או הארות.
אין מה לעשות, הנשמה קוראת לך מדי תקופה ואתה אחראי להסתכל על זה".
*איפה התנועה הזאת פוגשת אותך
היום?
"גם אצלי, למרות כל
המודעות, אני מבין לפעמים שאני צריך לעשות משהו מהותי - אבל היצר מושך אותי להעביר
את הזמן איכשהו ולא להתקרב פנימה".
*מה אתה עושה?
"קודם כל, אני מבין את
הטריק הזה ולפני הכול לא כועס על עצמי שאני 'סתם מעביר את הזמן'. אבל פעם הבאה -
אני עושה תפילה כדי לא ליפול למיותר - וזה עובד.
כן, תפילה עובדת וזה פשוט מה שצריך
לעשות; לא לכעוס על עצמך שלא עשית עבודה - ועם זאת להתפלל כדי לצמוח ולהתקדם
בעבודה הרוחנית האישית".
***התשובה למשברים: צמיחה****
השחקן והמוזיקאי גולן אזולאי (54), נשוי
ואב לחמישה מתגורר בירושלים ומאחוריו פרויקטים רבים שזכו להכרה ציבורית ומופע
פופולארי מאוד, 'רוקד בין עולמות' שמו עימו הופיע עד היום מעל 1000 פעמים (!).
במופע הוא מספר את סיפור חייו הייחודי הכולל משברים גדולים וצמיחה גדולה, לא פחות.
המשבר המרכזי הראשון התרחש בשנות העשרים
המוקדמות. "אחרי טיול גדול במזרח הרחוק הנשמה קראה לי", הוא מספר. משם
התגלגל ללימודי משחק מקצועיים והחל לעסוק ברצינות גם ביצירת מוזיקה. זה היה פתרון
זמני שהצליח לחבר אותו לנימי נשמת האמן החבוי בו, אבל אז הגיע גיל 30.
"אני זוכר שביום הולדת 30
בדיוק אמרתי לעצמי שאני רוצה להפסיק להיות כמה דמויות ולבנות לעצמי דמות אחת,
להתחבר לפנימיות שלי", הוא מספר.
"עדיין לא הייתי מפורסם
כשחקן. הרגשתי שאני לא יודע מי אני. נמאס לי להתרוצץ כדי לקבל תשומת לב, אהבה,
חום. משמיים שלחו לי את אשתי שעזרה לי להכיר את הדמות שלי. דרכה גיליתי את החיבור
לשליחות שלי בעולם. הבנתי מה טוב לי ומה לא טוב לי. ברור שאני כל הזמן משתנה, אני
לא מקובע, אבל הכיוון היצירתי וכל העשייה - בזכותה".
בדיוק כשהכל עמד על מי מנוחות והמיקוד
בתחום היצירה, המשחק והמוזיקה עמד על תילו - הגיע משבר הנישואין.
"זה קורה להרבה זוגות;
שנתיים אחרי החתונה ומציאת האהבה, ילדה חדשה והנה - 'החיים האמיתיים' מתנגשים בעצמה עם מורכבויות
אישיות.
יש גם רגעים מאוד יפים כמובן, אבל אם
אתה לא יציב מבפנים - השינויים יכולים להיות מאוד קשים".
בעקבות המשבר הנישואין המפתיע, פנה גולן
לאלוקיו וקבל את מה שהניח אותו על זרי הצמיחה עד עצם היום הזה: שיעוריה של ימימה.
"בזמנו, חיפשתי המון חום
ותשומת לב. ידעתי שאני צריך את זה ולא הייתי שקט לגבי זה. רציתי תשובות לחוסר
השלווה הזאת. למרות שלאנשים מהצד הייתי נראה סבבה - בפנים לא הרגשתי סבבה. הבנתי
שיש יותר. רציתי עומק וקבלתי את זה דרך הלימוד של ימימה שאליו הגעתי דרך חבר שלמד
איתי משחק. הלכנו לשיעור אצלו בבית ומשם הכול התפתח ללימוד קבוע וגם לקיום מצוות
ושמירת שבת תוך שנה וחצי.
קלטתי שזה וואוו שזה פותח לי את הלב
ומקרב אותי לאשתי ולילדים. לא היה לי שאלות בכלל. הרגשתי שהגעתי הביתה.
*תגיד, איך הסביבה הגיבה
לשינויים שלך בקיום המצוות?
"המשפחה שלי, ב"ה,
פרגנו ועד היום מפרגנים. באותה תקופה, ביחד איתי, כל אחד חיזק אחד את השני - עד
שכל המשפחה שלי חזרה בתשובה. חמישה אחים ואחיות וההורים. אמא שלי תמיד אמרה:
'הלוואי שתחזור בתשובה' וב"ה זה קרה בצורה די מפתיעה. תמיד היה לה את החיבור
למסורת. בשבת, למשל, היא לא הייתה מבשלת אבל הייתה נוסעת".
*איך אתה מסביר את זה?
"זה נקרא
'מסורתי-מרוקאי", צוחק גולן. "יש פלטה, לא עובדים בשבת אבל זה לא לגמרי
שמירת שבת כהלכתה. תשמע סיפור: הייתי פעם אצל הבעל שם טוב ודיברתי שם עם שתי נשים
מבוגרות שאמרו לי 'אנחנו מהשומרים של המרוקאים'. כאילו יש להם אגודה כזאת שעושים
קידוש אבל "לא מגזימים בשמירת שבת" לפי איך שהם תופסים הגזמה. אתה לא
תוכל להבין את זה. זאת מוסכמה כזאת שיש גבולות שלאעוברים וזהו. גם אני לא הבנתי את
זה. הייתי אומר לאמא שלי: 'עם כל הדיבורים האלה על חזרה בתשובה - אז תחזרי כבר
בתשובה וזהו'. לא הבנתי למה היא לא עושה את זה פשוט אם היא כל כך מאמינה שזה הדבר
הנכון.
עוד סיפור: פגשתי אשה אחת בסלוניקי שלא
שומרת שבת אבל כשרות? תשמע, אני פראייר לידה. היא אוכלת בחו"ל רק טונה
מקופסא.
כנראה מה שנתפס כערך שנשמר מהבית - נטמע
ומה שלא - לא".
*על מה היה לך קשה לוותר
בתהליך התשובה?
"היה לי קשה לוותר על
הרבה תפקידי משחק שלא התאימו לאורח החיים שלי ועל עבודה בשבת. בהתחלה, היה לי
בלבול. לא היה לי ברור האם אני צריך להיות שחקן או להיות בישיבה. האם להפסיק להיות
שחקן - זאת הדרך? לא ידעתי מה לעשות והיה לי מורה שמאוד השקיע בי בתורת ימימה -
אבל בלבל אותי. הוא אמר לי שאני צריך להיות בישיבה וכל המשחק זה חרטה. לא אשקר,
באיזשהו מקום הבנתי מה הוא אומר. ראיתי את הפתטיות בעולם המשחק, אבל משהו בפנים
אמר לי 'זה לא נכון'. אני לא יכול לעזוב לגמרי את המשחק. נכנסתי למשבר זהות מאוד
מאוד עמוק. זה קרה בסביבות גיל 36. הייתי כבר בתשובה, נשוי עם שתי ילדות ולא היה
ברור לי אם אני רוצה להמשיך במקצוע המשחק שהתנגש חזיתית עם הרצון שלי לשמור שבת
וקיים מצוות כהלכתן.
בתקופה ההיא שיחקתי בתיאטרון בית ליסין
ולא התחשבו בי לגבי עבודה בשבתות".
*מה עשית בפועל?
"גם עבדתי וגם
שמרתי", מסביר גולן. "ניסיתי; הייתי הולך לבית כנסת ושומר שבת בשבתות
שבהן לא הייתי עובד בתיאטרון, אבל עדיין לא לגמרי. הייתה פלטה, לא נסעתי אבל כן
הייתי מדליק אור. בסוף נשברתי. זה היה בלתי אפשרי. נפרדתי מהמורה שלי לתורת ימימה
בגלל זה והצלחתי לעזוב את ההצגה שעבדה בשבת ולמצוא תפקיד כשחקן מחליף בלבד. זה
איפשר לי לשמור שבת והייתי מבסוט. התחלתי לשמור שבת כמו שצריך אבל אז אותו שחקן
שהחלפתי עזב והייתי צריך לא לשמור שבת כדי לשחק בשתי הצגות בו זמנית, במקומו.
חטפתי בום. נקרעתי בפנים. הרגשתי פיזית ונפשית ממש לא טוב, בלשון המעטה. מי שעזר
לי להכריע היה סטיבן שפילברג. הוא עשה סרט מינכן על הטבח של הספורטאים באוליפיאדת
מינכן. רצו אותי, אבל הצילומים נפלו על שישי שבת. בזמן הזה התיאטרון היה בפגרה כך
שחזרתי שוב לשמור שבת.
בעקבות זה, אחרי התלבטות גדולה, קבלתי
החלטה דרמטית: אני לפני הכל יהודי שומר תורה ומצוות.
כשאמרתי לשפילברג 'לא' - פסק ההיסוס.
שמה המערכת שלי התחילה לחזור לעצמה וזה עזר לי לומר גם לתיאטרון 'לא'. ומה עם
פרנסה? אמרתי 'יהיה בסדר' והפרנסה שלי נהייתה על הפנים... לקח זמן, אבל אט אט
בניתי את המופע שלי, הופעתי ביישובים דתיים לאומיים שחיבקו אותי מאוד הופעתי
בצבא וב"ה, אני מתפרנס ממנו יפה טפו
טפו".
*לא קורץ לך הנוצץ שבטלוויזיה?
"בשלב מסוים, אחרי המופע
שמאוד שימח אותי ופרנס אותי - הבנתי שבתוכי יש את הילד שאוהב לשחק ורוצה גם את
המסך. הודעתי בפני אשתי שאני מה לעשות …לא מתוקן ויש בי את הממד הילדותי שרוצה
לשחק בטלווזיה ושיגידו 'וואוו'. עשיתי
תפילה על זה, דיברתי עם הסוכנת שלי ואמרתי לה להתקדם עם זה וב"ה קבלתי שני
תפקידים אחד ראשי ואחד גדול בצילומים שסיימתי לא מזמן". אבל היופי שאני מגיע כבר
ממקום אחר. חזק יותר .בנוי יותר ועם גבולות ברורים.ומקבלים אותי בהערכה על זה.
*ממליץ לצעירים ללכת לתחום?
גולן נחרץ. "אם אתה לא ממש חייב את
זה - תתרחק מזה", הוא אומר. "אני גם אומר את זה לבת שלי שרוצה להיות
שחקנית. בשלב מסוים קלטתי שזה חזק ממנה - אז אני עוזר לה".
*מה זה חזק?
"שזה לא מרפה. שאתה לא רוצה
דבר אחר - חוץ מזה. ג'וק. לא אכפת לך כלום. אצלי זה היה ככה. הבנתי שאני צריך
להיות שחקן ומוזיקאי. ניסן נתיב עשה לי אודישן ואמר לי שברור לו שאהיה שחקן גם אם
לא אלמד אצלו. היום יש מסגרות דתיות מקצועיות ואני אומר חד משמעית לצעירים: בשום
פנים ואופן אל תלכו ללמוד במקום חילוני. אדם דתי שלומד משחק במקום חילוני - יכול
להתפרק מבפנים. גם ככה אדם שהוא אמן הוא עדין ורגיש. אני לא רוצה לספר לך איזה
דברים עברתי בתוך שחקן. אי אפשר לכתוב את זה בעיתון דתי. בשתי מילים: התעללו
בנו".
*אבל 'בית ספר חילוני למשחק' נשמע נוצץ יותר?
"לנוער תמיד נראה שהעולם
החילוני יותר חופשי. אבל זאת עובדה: בעולם החול היה לי יותר בלבול ודווקא הדברים
שהם מוגדרים ומסודרים - שאולי מעיקים לפעמים בגיל הנעורים - עוזרים לאדם בהתבגרות
וגם לעבור בשלום את גיל הנעורים.
גרתי בשערי תקווה והייתי מביט על הנוער
הדתי שהיו עושים בר מצוות למעוטי יכולת. אני לא אומר שהכל נפלא - אבל בבסיס אתה
רואה משהו יפה מאוד: נוער שמחפש לעשות דברים משמעותיים.
לצידם, היה את הנוער מהמגזר הכללי;
שותים וודקות, בירות, שותים כדי לדבר. לא כולם ככה, כמובן. אין להכליל. אבל אין
ספק שהערכים של עם ישראל בנושאים כמו נתינה, שורשים, שייכות וזהות - נותנים המון.
מי שדתי - שיהיה גאה בזה שהוא דתי. יותר מגניב להניח תפילין מלהריץ ג'וינט".
*אפרופו תפילין, מה אתה חושב
על המצב במדינה?
"תשמע, אני עובד עם אנשים
מהתעשייה וסיימתי כעת צילומים של שתי סדרות לציבור הרחב - ואני רואה את התחושות
ומבין אותן גם אם איני מסכים איתן.
לדעתי, המצב כל כך מורכב - שאין מה
לעשות אלא להתכנס פנימה ולהוסיף אור בבית ומשם זה ייצא החוצה. להרבות אור בבית זה
לא מפרק אותי וזה מחזק אותנו כמשפחה וזה מאוד חשוב. בתקופות האלה צריך להיכנס לתיבת
נוח ולא להתעסק עם מה שקורה בחוץ כי זה מערבב ויש בזה הרבה ממדים שקריים ונטולי
פרופורציות".
רוצה לספר את הסיפור שלך?
להזמנת שירותי כתיבה וקבלת ניוזלטר: גדליה כתב אמן nadavgedalia.com
***
**
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה