הצל והקליפ הראשון שצולם בשומרון

קליפ ראשון בהיסטוריה צולם בשומרון

ראיון עם 'הצל' לרגל הקליפ החדש לחיזוק עם ישראל, בלי להתנצל על הטון.

מאת: נדב גדליה

למרות שמדובר באחד מחבליה היפים ביותר של הארץ, זה לא קרה עד עכשיו, משום מה: צילומי קליפ מוזיקה של צמד מוכר וידוע במוזיקה הישראלית. כעת, אדמת השומרון יכולה להכריז לא עוד'. צמד הראפרים המיתולוגי, "סבלימינל והצל" יחד עם רביב כנר, צילמו את הקליפ החדש שלהם בהרי השומרון לשיר העונה לשם 'זה עלינו' העוסק במלחמה, תקווה ואחדות. הכל התחיל מסיור תמים של צמד הראפרים עם ראש מועצת השומרון יוסי דגן שהציע לצלם את הקליפ על האדמות היפות ששזפו עיני הצמד. משם התגלגלו הדברים בסיוע של דגן ולפני ימים אחדים שוחרר הוידיאו-קליפ לעם ישראל. "המוזיקה במאה ומשהו הימים האחרונים באה לידי ביטוי בהופעות חינמיות בעיקר", מספר לי יואב אליאסי (הצל). "ארבעים-חמישים הופעות שמתוכן קבלתי תשלום רק על אחת. תשמע אחי, זה קשה מאוד. גם היצירה בכיוון המצב; אמנם כל השירים שכתבנו בשנות האלפיים נהיו מקומות ראשונים במצעדים כי הם מדברים על המצב בארץ שחזר על סטרואידים - אבל רצינו שיר חדש על המצב. בתכל'ס, אי אפשר להוציא שיר שמח אז הלכנו לכיוון של שיר שנותן תקווה, אבל גם לא מתנצל, נכנס כמו פלדה ואני מקווה שהוא יחזק הרבה אנשים, אך בלי פוצי מוצי. נכון, אולי צריך להיות עם משקפים ורודות כדי לדבר על אחדות בעם, למרות הפערים, אבל מישהו צריך להגיד את זה: בלי אחדות לא יהיה בית לדור הבא. זה מסר מאוד חשוב".

השומרון כל כך יפה, לא חבל?

לדידו של אליאסי, הצילומים בשומרון מתבקשים. "גם לי וגם לסאבלימינל, אידיאלוגית, השומרון חשוב לנו. אז החלטנו להשים את זה על השולחן. אני לא חושב שמספיק אנשים נחשפים למקום המדהים הזה. עזוב מאיפה הגענו והקשר היהודי לשומרון, זה פשוט מקום יפהפיה, כמו טוסקונה. גם אני בהלם שמדובר בקליפ הראשון בהיסטוריה שצולם בשומרון".

*איך זה קרה?

"אני חושב שנעשתה עבודה מאוד קשה ודמוניזציה למקום המופלא הזה. אנשים לא מבינים שהם נקראים 'יהודים' בגלל יהודה ושומרון. גרמו להם לחשוב שזה מקום 'אי שם מעבר להרי האופל' ומסוכן שם - אז אנשים חושבים פעמיים אם להגיע לשם. אישית, אני מרגיש שם בטוח יותר מתל אביב. יש שם יותר כוח אבטחה מכל תל אביב. פי עשרה. גם המודעות לביטחון בשומרון מאוד גבוהה. נכון שיש שם פיגועים לפעמים, לצערנו, אבל גם בת"א יש פיגועים".

*נראה אותך עובר לשומרון?

"אח שלי גר בשומרון, בברקן, אבל אני תל אביבי, במהות שלי. מתנחל בת"א, אידיאולוגית, אני והדעות שלי. אגב, המילה מתנחל - 'מצחיקה'. כי כשהנאצים פרצו לגבולות ישראל בשביעי לעשירי, כשהם נכנסו לקיבוצים הם צעקו תכבשו את ההתנחלויות".

ארוכה היא הדרך לחיבוק ההתיישבות

*אתה חושב שהצד המכונה בישראל 'שמאל' - התפכח?

"אני חושב שגם אלה שעדיין מסרבים להודות בזה - התפכחו באופן מסוים", אומר אליאסי. "האם הם יהיו פחות אקטיביסטים ופחות יצעקו להפיל את הממשלה? לא נראה לי. הם לא מוכנים לקחת מספיק אחריות. הם תמיד יאשימו את ביבי. מה שכן, עכשיו הם מבינים מי האויב ומה הוא רוצה ואיפה המיקום שלהם בשרשרת המזון בעולם. הם קולטים שהעולם רואה אותנו בתחתית ומאשים אותנו, למרות מה שקרה. עד היום חשבו שאם יחבקו את האויב - יהיה טוב יותר וזה כבר לא יקרה. כל השאר עדיין מטושטש. מבחינתם כל מה שקשור להתיישבות יהודית - זאת קללה. אני חושב שעדיין לא ברור להם שהם קיימים בת"א בזכות ההתיישבות ביהודה ושומרון. צריך לשנות טרמינולוגיה, לקרוא לשומרון 'השכפ"ץ של ת"א' כדי להפנים את המסר הזה. הוא חייב לעבור ואת זה אנשים לא מבינים בת"א. אני לא יודע מתי ההתפכחות לגבי זה תקרה. לעם ישראל יש זיכרון קצר, לצערי. אנחנו חוזרים על אותם טעויות. אנחנו עם קשה עורף ולא לומדים מההיסטוריה. אין הבדל בין השמאל למתיוונים. הם חוזרים על אותם דברים במה שקשור לניתוק מהדת היהודית. הילדים שלי לומדים בבתי ספר בת"א ומזוזות לא היה להם בכיתות כי זה 'העליב כביכול את המורים הערבים'. אני לא חושב שזה נכון והיה סך הכל תירוץ מגוחך. אבל נו, היום יש שם מזוזות, ב"ה. זה המצב: נגנבים מהחגים של הגויים ואם תביא מישהו שיניח תפילין מחוץ לבית הספר זאת 'הדתה'. זה לגמרי חופף למתיוונים. ההיסטוריה חוזרת".

*מה עושים בפועל?

"אני בסופו של דבר חי את חיי ועברתי מהפך מאתאיסט למאמין", מגלה אליאסי.. "זה מה שלימדו אותי בבית הספר - 'לא להאמין'", הוא מסביר על קצה המזלג את התהליך העמוק שעבר שאולי עוד יום אחד נדבר בו בהרחבה. "התחלתי לשאול שאלות בגיל שלושים ומשהו כשנולד לי הילד הראשון והמשכתי להתגלגל לאמונה למרות שאני 'חילוני'. אחי, מי שחי בארץ שלנו - למרות כל האויבים מסביב - בלי אמונה הוא אדם הזוי. בשביעי לעשירי לא היה אתאיסט אחד בקיבוצים שעברו את הטבח. כולם צעקו שמע ישראל בבתים. בסופו של דבר, אין אתאיסט על מטוס שעומד להתרסק. אנשים מאמינים בתוכם, אבל ירשנו מחלה שנקראת אוטו-אנטישמיות, שנאה עצמית. אנחנו רוצים להיות מישהו אחר, לא זה ששונאים אותו מהיום שהוא נולד. עשו לנו דברים נתעבים והעולם מסרב לגנות, כולל ארגוני הנשים - זה בלתי נתפס. היום מבינים שלמרות הרצון שלנו להיות נאורים, אנחנו יהודים, לפני הכל. אני רואה שיש גל של התחזקות, גם בתל אביב. אנשים צריכים להרגיש שמישהו שומר עליהם. הרבה אנשים שיצאו מנובה התחזקו מאוד. אני לא יכול לדעת לאיפה זה יילך".

*אתה אופטימי?

"כן ולא, אחי", אומר אליאסי, מהורהר. "להיות אופטימי במאה אחוז זאת פריביליגיה. אבל עם כל הרוע, אני כן חושב שכל דבר מוביל לדבר אחר. כמו שהשואה הובילה לא"י, ככה עכשיו. אולי הדבר הכואב הזה יוביל אותנו לדבר טוב יותר. אני מקווה. היינו צריכים לעבור שיעור מסוים ואנחנו עוברים אותנו ולך תדע מה קם בזכות השיעור הקשה הזה שקיבלנו. עומד להיוולד לי ילד בקרוב, זה בן, ילד שלישי וזאת הרגשה שהוא יוולד למען תקומת ישראל. עניין שאני מחובר אליו. לבכור שלי קוראים קאי - קדושת ארץ ישראל ולקטנה תאיה - תוצרת ארץ ישראל היפה".

*תגלה לי את השם של השלישי?

"זאת הפתעה, אם זה הראש שלי בשמות - אתה יכול להבין שגם הפעם זה יהיה מיוחד. יכול להגיד לך שזה יהיה ראשי תיבות, אתה תראה כבר לאיפה זה הולך. אבל לגלות לך? תגיד, אתה רוצה שהאמא שלהם תחסל אותי?"