ראיון עם יוצר עוד ניפגש וווארט

מעל המסך יש שמים

הבמאי אורי גרודר עושה את מה שאף אחד לא הצליח לעשות לפניו: טלויזיה אמונית, עדכנית שקוצרת השפעה ממשית (וגם, גם רייטינג).

בין הטראש למבדר ולמה שלא באמת חשוב נמצא הבמאי והיוצר העסוק אורי גרודר (54) ועושה את שלו. המטרה: להשפיע טוב יהודי אותנטי ולקרב לבבות. האמצעים: סרטים וסדרות לגופי תקשורת ומדיה גדולים כמו 'רשת', 'התאגיד' ופסטיבלי סרטים נחשבים בעולם. האישיות: בוגר לימודי קולנוע באוניברסיטת ת"א, חוזר בתשובה בהווה ויוצר מוערך כבר בעברו, ברסלבר (כולל הלבוש החסידי ואפילו וסט בקיץ), אב לששה וסב לנכד מהעיר החרדית אלעד.
לפני מעל עשרים שנה הפציע בשמי המדיה הישראלית וזכה להערכה רבה, אחר כך חזר בתשובה, לקח הפסקה קלה מיצירה ושב אליה כשהוא שם על המרקע כישרון ונושאים כבדי משקל כמו היחס היהודי לזרע בו עסק בסרטו "זרע קודש" שחרך פסטיבלים ברחבי העולם ושודר בטלויזיה בישראל לצד שלל יצירות הנוגעות ברוחניות יהודית ואמונה מזוויות שונות.
לפני שנים אחדות, אחרי ששימש ראש מחלקת מורשת בתאגיד - החליט לפרוש וליצור באופן משוחרר את מה שמעניין אותו. גולת הכותרת: 'עוד ניפגש' - סדרה מדוברת שהפגישה בין חוזרים בתשובה לבני משפחותיהם. עונתה השלישית המשודרת כעת עוסקת בניכור הורי ומחברת בין ילדים להוריהם שעברו תהליך גירושין וההכנות לעונה הרביעית כבר בעיצומן (!).
"הסדר הייתה אמורה לצאת ב-8 לאוקטובר", מספר גרודר. "באותו רגע שזה קרה - שעוד לא הבנו מה קרה - זה גרם לי לחשוב על עצמי. רק אחרי כמה שעות שהבנו את גודל האסון - הכל התגמד. מה זה הרצון שלי לעומת מה שקרה כאן?! אתה מקבל פרופורציות לחיים, אבל חייבים להמשיך. הם רוצים לשבש אותנו אך אנחנו לא נדכא את עצמנו ונמשיך לחיות. כל אחד חייב להמשיך לעשות את שלו ביתר שאת", הוא אומר. "נביא המשכיות. כמו מצרים: הם אומרים פן ירבה ואנחנו אומרים כן ירבה.
נעשה פי עשר סרטים ממה שהיה עד עכשיו. נגדיל את היהדות - כי זה מה שהכי כואב להם. כשאנחנו גדלים - זאת המכה הכי גדולה שלהם. לא מעניין אותם אם מנצחים אותם כי הם מונעים משנאה ופשוט לא רוצים שנהיה כאן ומוכנים למות בשביל זה".

*מה מחזק אותך אישית?

"הדברים הקטנים. הנכד שנולד לי לפני שנה וחצי או ללכת לדבר עם ה' בשדה ולראות את השמיים, הפרחים, הדברים הקבועים שנראה שהם כאן לנצח. דווקא הטבע מביא לך חיות ומראה שהשם תמיד כאן, נמצא ומשגיח. אני מנסה גם לתפוס כמה שאפשר בלימוד תורה ותפילה ומשתדל להעריך יותר את מה שאני עושה. קבלתי חיות פתאום בגלל המצב לדברים יומיומיים חשובים שהייתי עושה כבקי ורגיל".

להיות אותנטי

נדיר מאוד שתוכן יהודי מקבל במה רחבה וזוכה לפופולריות. שנים רבות שמה שקוטלג כ'תוכן יהודי' בערוצי הטלויזיה 'הכללים' היה מונח בקרן זוית. פינת 'פרשת שבוע' קטנה או יצירה שמנסה להעביר באמצעים דלים, איכשהו, את האמונה או את הספק תוך כדי שהיא מתכסה באיצטלת יהדות. אצל גרודר זה עובד אחרת. הוא לא צופה בטלויזיה ובכל זאת מעודכן באופן מקצועי בשפת המדיה העדכנית ביותר ומבין מה יעבוד וכיצד.
"רציתי לחבר את כלל ישראל דרך סיפורים אישיים כי בסוף הסיפורים הקטנים שמוקרנים על המסך - מקרינים על הציבור", מסביר גרודר מה הוביל אותו ליצירת 'עוד ניפגש' המדוברת: לעשות שלום, כמו תלמידי החכמים בעולם.
"חשבנו איך עושים דוקו-ריאליטי על העולם החרדי והרעיון שלי היה לעשות כנגד 'שבאבניקים' דוקו-ריאליטי שמתרחש בעולם הישיבות החרדיות של החוזרים בתשובה. משם התגלגל הרעיון עד לפורמט שמחבר בין חוזרים בתשובה לבני משפחותיהם".

*למה רצית לעשות דבר כזה?

"תשמע, אנשים רואים את שבאבניקים למשל וחושבים שזה אמיתי - אבל זאת לא האמת של החיים והיה קשה לי עם זה. ממש הפריע לי שאנשים חילונים תופסים ככה את העולם החרדי. נכון, זה אולי גרם לאנשים לראות את העולם החרדי בעיניים חדשות, אבל אלו לא חיים מדויקים. זה לא נראה ככה. בסוף מדובר בעלילה, תסריטים, אנשים מודבקי פאות, זה רק המשחק שקורה הרגע, אי אפשר לקחת את זה איתך הלאה. זה אולי משמח בן אדם לצפות בזה - אבל דבר כזה לא יכול לשנות לך את החיים מהסיבה הפשוטה: זה לא אמיתי. רק מה שאמיתי יכול להשפיע על אנשים ולשנות את חייהם".
"אני לא חושב שיוצרי סדרות עלילה חרדיות קבלו טלפון ממישהו שעשה שינוי בחיים. הסיפור מגניב - אבל שינוי? קשה לי להאמין שמישהו הצליח לעשות בגללן. אולי מעט מאוד. אצלנו בדוקו-ריאליטי שעוסק בעולם החרדי מקבלים מאות ואלפי תגובות של אנשים שמספרים על תנועות נפש בתוכם, על שינוי בחיים! זה לא דב'לה גליקמן שעוד רגע יאכל ארוחת צהרים בסט. אצלנו הדמות לא יכולה לאכול מהכאב וזה נכנס ללב של הצופה כחץ הרבה יותר מבכי של שחקן".

*עד להיכן הדברים מגיעים מבחינת ההשפעה?

"לאחרונה קבלנו מייל הודאה על הסדרה ממישהי שסיפרה שהיא יוצאת בשאלה וההורים שלה לא דיברו איתה. היא החליטה שהיא יוצרת איתם קשר, למרות הכל. אחרי שנה וחצי שהיא הצליחה ליצור קשר עם אבא שלה - הוא קבל אלצהיימר. היא הודתה לנו שהיא התעוררה בזמן והרוויחה את אבא שלה במשך שנה וחצי, אחרי שנים שהיא לא הייתה איתו בקשר. לדעתי, זה מה שמדיה צריכה לעשות - לגרום לנפש לעשות פעולה חיובית. זה האוסקר של הקב"ה. כמובן שבמדיה זה גם יכול להיות לצד השלילי ואפשר להיות מושפעים ממדיה גם לרעה. הרוב של מה שמשודר היום אינו טוב לנפש האדם. לא צריך לראות טלויזיה".

*ואתה בעצמך יוצר אותה.

"יש הבדל ענק: אנחנו עושים משהו שהוא טוב. אם יש דברים מבוררים - אני כן יראה אותם. אישית, לא ראיתי סרט מלא לשם הנאה גרידא יותר מעשרים שנה. אני מרגיש שהפנימיות שלי נובעת מבפנים מהעולם שאני חי בתוכו, מהמצב החברתי, העולם החרדי-חילוני, מעיתונים חרדים שאני קורא שאני קורא ודרכם מבין מה הולך. גם אין לנו טלויזיה בבית. אבל ביננו, נגמר העידן הזה של טלויזיה - כי הכל לנגיש לכולם בטלפון. הילדים רוצים 'מוגן' וגם לי יש 'מוגן' (עם מספר כשר בלי SMS, נ"ג), אבל בסוף - אפשר להגיע להכל".

*איך מתמודדים עם זה בעולם החרדי?

"לא יודע איך להתמודד עם זה", אומר גרודר. "הילדים מגיעים לגיל 18 והם כבר לא ילדים. הם רוצים ווטאסאפ שכבר מקובל איפשהו בעולם החרדי ואז עם הווטאסאפ כבר אי אפשר לעצור את זה. אין לי מה לעשות. אני לא יכול לעצור אותם כי הם כבר לא שומעים. מה שכן יש יתרון בעולם החרדי שהטלפון לא ניתן לילדים בגיל צעיר יותר. אבל עדיין הם צעירים גם בגיל 18, לדעתי. במיוחד בקרב צעירים חרדים שלא מכירים את העולם הרחב ושהם מאוד סקרנים ממה שהסתירו מהם. לא יודע אם יש מישהו שיכול לעצור את זה".

קודם בני אדם, הרייטינג בסוף

'דוקו-ריאליטי' - הסוגה בה מתמחה גרודר (ולא רק) נחשבת לזרם פופולרי בטלויזיה העכשווית אך באותה נשימה נמצאת תדיר תחת ביקורת הנוגעת לאותנטיות שלה. משתתפים בתוכניות מוצאים את עצמם לא פעם מתלוננים על עריכה מגמתית, שהוצאו 'לא טוב' או שדבריהם גרמו להם נזק כי נחתכו או הוצאו מהקשרם. הם בין הפטיש לסדן: מצד אחד רוצים את החשיפה ומאידך רוצים לצאת טוב. דילמה.

*איך אתם מצליחים לשכנע אנשים להשתתף בתוכניות כל כך אישיות?

"יש לנו מערכת ליהוק מאוד רגישה", מספר גרודר. "כמו פסיכולוגיות; לא לוחצים ולוקחים את הזמן. לא מדובר כאן באנשים שרוצים להיות באח הגדול אלא בכאלה שהולכים לפתוח את הפצע האישי מול כל המדינה וגם יכול להיות שהם יתאכזבו ולא יצליחו לדבר עם הצד השני".

*מה עוזר?

"יש כמה דברים: אחד הדברים שעוזר זה לתת למשתתף עשרה ימים כדי להתנתק ולעבור מסע אישי שבו מתמקדים רק בנושא שלו. אלו עשרה ימים שהמשתתף לא ישן בבית ורק 'על זה'. פנוי לזה רגשית. הדבר השני שעוזר הוא מדריך צמוד שעבר דבר דומה בחיים. לא מטפל, אלא מישהו שלוקח את המשתתף יד ביד והוא רק שלו. לא 'פעם בשבוע' כמו פסיכולוג. דבר נוסף: חשוב לזכור שמדובר בסיפורים שחלקם עברו שלב של ייאוש שבו כולם ניסו לפתור את העניין ולא הצליחו ככה שאין להם מה להפסיד. ולא פחות חשוב: אנחנו מבטיחים למשתתפים שאם הם אמרו משהו שיגרום להרעת המצב - אנחנו מוציאים את זה החוצה ולא משדרים את זה. אין הבטחות כאלה בטלויזיה והם מאמינים לנו שמטרתנו היא שלום, לפני הכל".

*זה שאתם רגישים אליהם וכנים ברמה של להניח את הרצון שלכם בצד לטובתם?

"נכון, בדיוק. כולם באים עם חששות ואומרים שהטלויזיה צהובה - אבל הם נשלחים לראות מה עשינו בתוכניות קודמות והם חוזרים אלינו אחרי הבדיקה רגועים ומוכנים להשתתף".

להבין את הרווקות מבפנים

אחרי שהפגיש בין חוזרים בתשובה להוריהם וחיבר בין ילדים להורים שהתנתקו בעקבות הליך גירושין, עובר גרודר לתפוח אדמה הלוהט הבא: רווקות מאוחרת, שידוכים וחרדים. "זה יוצא אוטוטו", הוא מבשר. "קוראים לזה 'ווארט' - זה דוקו-ריאליטי שבו לראשונה יראו איך העולם החרדי משתדך. שנתיים אנחנו עובדים על זה ואפשר לומר שזה היה הפרויקט הכי קשה מבחינת ליהוק והפקה. הרעיון צמח אחרי שקראתי בעיתון 'משפחה' סדרת כתבות על רווקות מאוחרת מאוד שסיפרה עד כמה זה כואב".

*למי זה מיועד?

"באופן כללי, הסדרות שאנחנו עושים משודרות במקומות לא דתיים, בלשון המעטה. אנחנו מייעדים את היצירות למי שאינו דתי כדי להוריד את מפלס השנאה שנבנה מבורות ומזה שאנשים לא מכירים את הצד השני ובגלל זה חושבים דברים לא נכונים ומשם מגיעה השנאה. אנחנו רוצים שיגידו 'איזה טוב ה''. ולא; זה לא סרט תדמית על היהדות. יש גם חיים, כאב. אבל מצד שני אלו חיים עם משמעות ואמונה. לצד זה, אנחנו מייעדים את הסדרות גם לאלה שהם דתיים אבל בחרו לחיות חיים עם צפיה במדיה - שלפחות יראו דברים נקיים, בלי נגיעות וכו'".

מי מפחד מאמונה?

*תגיד, למה אין כמעט סדרות עלילתיות שעוסקות בדתיים וחרדים שאינם בקונפליקט לגבי אמונתם?

"זה נוגע למקבלי החלטות בכל הערוצים", אומר גרודר. "הם לא דתיים ואם הם רוצים משהו בקשר לדת - אז זה כן יהיה סביב הדברים שהצליחו עד עכשיו. גם אין מספיק יוצרים ואם יש - אולי זה לא מספיק מקצועי. לדעתי הכמות של התכנים בטלויזיה צריכה להיות 40-60 50-50 של עולם אמוני מול עולם כללי. אני מדבר על עולם אמוני שבו הגיבורים דתיים, מאמינים ולא שהסרט הוא על 'מתלבט'. אין לצערי הרבה גיבורים כאלה וזה מה שהעולם המתקצב פוחד ממנו".

*ממה ולמה?

"יש פחד שאנשים יזדהו עם הקב"ה והאמונה. אז יזרקו קצת פירורים - אבל לא יותר מדי ישימו אנשים שחיים אמונה כ'דיפולט'. הם מבינים את הכוח של זה בתת מודע שבסופו של דבר עם ישראל הוא עם מאמין וזה בעוכריהם". האם ההתעלמות מהשורשים והרצון להיות כאחד העמים צפוי להשתנות? "כעת יש חרם גדול על הפצה הסרטים הישראלים בעולם", מספר גרודר. "מיד אחרי הטבח הנורא בשמחת תורה היה פסטיבל סרטים ענק בהולנד והמנהל של הפסטיבל עמד שם עם שלט 'לשחרר את פלשתין. אז העולם, עכשיו, לא משנה גם אם תעשה לו סרט פרו פלשתינאי כמו שהיו עושים - לא ירצה אותך. זה כבר לא עוזר. גם את הכי שמאלני לא מקבלים... אז חוזרים הביתה, לקב"ה והעולם עוד יחפש אותנו ברגע שתתגלה מלכות ה' והיעוד של עם ישראל'".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק.