מאחורי המסך | נדב גדליה, מגזין 'מקום בעולם' | הרשמה לניוזלטר של גדליה
נדב גדליה בראיון עם לירון אפוטה, האיש שעומד מאחורי הקליפים הכי מושקעים במוזיקה היהודית ומחזיק בעצמו סיפור אמונה אפוף השגחה, כנות ויצירתיות.
כנסו לפלייליסט המרכזי של המוזיקה היהודית האותנטית >> | AJM - Authentic Jewish Music
ההפקות של הקליפים שלו נראות כאילו יצאו מאחד הסטים המושקעים בהוליווד. לא שיש לי משהו בעד הוליווד, רק רציתי להמחיש לכם את הסטנדרט הבינלאומי. הכירו את השם החם הנוכחי בתחום יצירת הוידיאו היהודי: לירון אפוטה, בן 40, נשוי ואב לשישה מהקריות החתום על הקליפים המושקעים ביותר במוזיקה היהודית לגווניה; מהראפר וגר הצדק ניסים בלאק ועד הלהיט הנוכחי 'אלייצור', עבור דרך היוצר החדש והמסקרן 'אביעד' ("יש לי אבא מלך"). בשונה מהעולם הנוצץ שבחוץ בו הבמאי יכול להרשות לעצמו רק לשבת על כסא הבמאי ולתפעל אנשי צוות מסביבו, אפוטה עושה לפעמים לעשות הכל, כפשוטו, כדי שהדברים יראו 'מיליון דולר' למרות פערי התקציב בין התרבות היהודית ל'תרבות ההוליוודית'. הוא מתמחה בהפקה, בימוי, צילום, עריכה, קולורינג (עריכת צבע, בלע"ז). "בקיצור, כל מה שיוצר וידאו מרמת התסריט ועד המוצר הסופי", הוא אומר בחיוך שמסתיר סיפור חיים מורכב ומפתיע שמתקשר היטב לחודש אלול בו נולד.
אתם מאזינים
בשביל להבין את הסיפור של אפוטה צריך לחזור אחורה לחייו הקודמים. צעירים רבים חולמים ליצור ולהגיע להצלחה מקצועית בתחומם שתרדוף אחריהם ותציג אותם לעולם באור יקרות בוהק. גם אפוטה רצה להיות יוצר מוערך, אך דווקא בתחום אחר לגמרי: מוזיקה. הוא שימש במשך מספר שנים כ-DJ במועדונים ובמסיבות בכל העולם. הוגדר כ'תגלית מוזיקלית' בתחום התקלוט אחרי ששימש כ-DJ מגיל צעיר מאוד בצוותי בידור בבתי מלון באילת ויצר בעצמו רמיקסים ללהיטים גדולים.
לצד הצלחתו בעולם התקלוט עבד אפוטה גם כעורך מוזיקלי בתחנת הבת לצעירים של רדיו חיפה. "הייתה לי תוכנית יומית של מוזיקה עדכנית בין 14:00 ל-16:00", הוא מספר. "היה לי אולפן הקלטות, עשיתי מיקסינג וסאונד, אבל תמיד משהו היה חסר. כמו שחז"ל אומרים: "אינו דומה תא שמע לתא חזי" (לא דומה מה שרואים למה ששומעים, נ"ג). ואני - רציתי לראות את מה שאני שומע". חיי הזהר והיצירה רצו בקצב מסחרר. היה נראה שהחיים תחת כנפיה של המוזיקה מספקים את הפרנסה והקשר עם בת הזוג שהכיר כבר בגיל 17 - היה נראה רציני מאי פעם. גם החלום המוזיקלי היה מוגדר: לתקלט במסיבות גדולות באיביזה. "בגיל 25, קרה הרגע ששינה הכל", הוא מספר וחוזר לרגעים ההם. "רציתי להפתיע את אשתי (לעתיד, נ"ג) בהצעת נישואין תוך כדי טיסה במטוס בשמי הארץ, הכנתי מראש שלט ענק עם "התינשאי לי", ביקשתי מחבר שיצטרף לטיסה ויצלם את ה"חוויה", אבל כל המטרה שלי הייתה ליצור קליפ הצעת נישואין מקורי שיוקרן בחתונה". לאפוטה לא היה מושג בעריכת וידיאו וציקלונו היצירתי הכיל גם חוסר ניסיון בצילום. "אבל היה לי ויז'ן ברור בראש ופשוט זרקתי את עצמי לעולם הצילום והעריכה", הוא מספר. "נאבקתי שלושה חודשים עם כל טעות אפשרית - עד שהקליפ יצא בדיוק כמו שחלמתי ומשם הכל התגלגל. גיליתי את הכוח של וידאו לרגש ולספר סיפור. גיליתי איך אפשר להרגיש את המוזיקה גם בעיניים, לא רק באוזניים".
לאתר האמנות של נדב גדליה: NadavGedalia.com
בד בבד, עם כניסתו לעולם הוידיאו, במהלך ביקור בארצות הברית החלו לנבוט בו הרהורים על סגנון החיים שלו. "ראיתי איך אנשים חיים במרדף אחרי החומר, וזה התחיל להציק לי", הוא מספר. "הרגשתי שאני רוצה מסגרת, שלא אהיה כמותם". אירוע אחד בדרך נחרט בו באופן מיוחד. "כשהייתי בארצות הברית, ניגש אליי שליח חב"ד והזמין אותי ואת החברים לסעודת שבת. היינו רחוקים, עם פלאפונים בכיסים, יושבים פתאום סביב שולחן שבת מפואר ושופע, ומקבלים אותנו במאור פנים ובהרגשה של שייכות. האוכל היה בשפע והתאים במיוחד עבורנו - שלא אכלנו כבר הרבה זמן אוכל מבושל של בית. מה שהכי תפס אותי היה הילדים של המשפחה – ילדים טהורים, מתוקים, יושבים בשקט ליד השולחן ושואלים שאלות של תוכן, כמו ילדים של שבת אמיתית. לפני שהלכנו, שאלנו את בעלת הבית איך היא לא מפחדת להכניס חילונים לבית, שזה לא יקלקל את הילדים... והיא ענתה לי במשפט שאני לא אשכח כל החיים: 'אני מחנכת את הילדים שלי, לא את הסביבה שלהם'. המשפט הזה מלווה אותי עד היום כהורה. לדעת לחנך את הילדים בביטחון, ולהאמין שהם ידעו לבחור נכון – גם כשהסביבה שלהם פחות מושלמת".
אחרי שחזר ארצה מארצות הברית - הרצונות החדשים החלו להתבהר. "חזרתי לארץ ורציתי לשמור שבת", הוא מספר. "אבל פחדתי. כמישהו שהתרגל לבלות בלילות שישי במועדונים ובשבתות בים – היה נראה לי בלתי אפשרי לעשות את זה. אמרתי לעצמי: 'ננסה שבת אחת, לפחות ככה אני אדע שזה לא בשבילי'". הדברים התגלגלו בצורה מופלאה, כמו תסריט שמיימי מתכונן מראש, על מצע חסד ורחמים. "בדיוק כשהחלטתי לנסות לשמור שבת אחת, חבר נתן לי את הספר "המהפך" של הרב זמיר כהן. לא הצלחתי לעזוב אותו כל השבת, נהניתי בצורה לא מוסברת, ובסוף השבת הבטחתי לעצמי: מכאן אני שומר כל שבת". מכאן כדור התרי"ג התגלגל מעצמו. "בגלל שהתחלתי לשמור שבת - עזבתי את העבודה כדי ג׳יי במועדונים. הבנתי שחיי משפחה לא הולכים עם חיי לילה, ושאלתי את עצמי: למה לא לנסות לעבוד בעריכת וידאו?". מרעיון לביצוע. "עשיתי חיפוש תמים בגוגל. כתבתי: "דרוש עורך וידאו דתי" ומצאתי משרה בארגון לזיכוי הרבים". נסיון קצר הוביל לעבודה קבועה. "הם אהבו – והתחלתי לעבוד שם, בלי כיפה ובלי ציצית, רק שמירת שבת".
*איך הגיבה הסביבה לתהליך?
"החברים אמרו: זהו, אכלת אותה. 'יעשו לך שטיפת מוח'. ואני? הייתי בטוח שלא. אבל תוך כדי עריכת ההרצאות, משהו בי התחיל לזוז. אמרתי לעצמי: 'וואו, זה כל כך נכון', עד שיום אחד שמתי כיפה. כולם אמרו: 'אמרנו לך, עשו לך שטיפת מוח'.
ואני כבר עניתי בגאווה: 'נכון. היה הרבה מה לשטוף, וטוב שכך'. ככה התחלתי להתחזק, צעד אחרי צעד, אחרי שכבר הייתי נשוי. האמת, זה לא היה קל לאשתי בהתחלה. היא שאלה: 'מה, לא נלך יותר לקולנוע?', 'אתה תהיה חרדי? זה לירון שהתחתנתי איתו?'. כן, היה בלגן, הרבה "אורות", חוסר הדרכה, והרבה טעויות בדרך. תודה לה׳ שנתן לי את אשתי שסבלה אותי בתקופה הזו ומכאן המסר שלי: למי שמתחזק – תעשו את זה עם הדרכה. בלי רב ובלי הכוונה, לפעמים הולכים אחורה במקום קדימה".
*מה השתנה בך מאז התחלת את התהליך של החזרה בתשובה?
"מאז שחזרתי בי – הכל השתנה בי, ממש כפשוטו", מכניס אותי אפוטה למאחורי הקלעים של לבו. "ההסתכלות על החיים קיבלה עומק אחר: לדעת שיש תכלית לעולם הזה, שיש תיקון שעליי לעבור, שיש מידות שעליי לתקן. אני משתדל כל יום לחזור בתשובה ולהתקרב אליו עוד ועוד. בעוונותיי, החטאתי את הרבים במסיבות ובדברים שלא הובילו לשום מקום. היום אני משתדל לתקן ולעשות טוב, לזכות את הרבים ולהביא אור לעולם. כמו שאומר רבי נחמן בשיחות הר"ן: 'אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן. כשהתחלתי את תהליך התשובה, נתתי לה' הבטחה אחת ברורה: אני אשתמש בכישרון שהוא ייתן לי – רק כדי לקדש שם שמיים. כמו שכתוב: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ". כלומר, כבד את ה' - ממה שהוא נתן לך. אם ה' חנן אותך בקול יפה – תשיר לכבודו. אם ה' חנן אותך ביצירתיות – תשתמש בה להאיר את העולם ולקדש את שמו. לא פעם מגיעות אליי הצעות "מפתות" – לעבוד עם אמנים גדולים או לקוחות "שווים". ואני גאה לומר להם: "אני אדם שומר מצוות, וזה נוגד את הערכים שלי." זה לא תמיד קל, ולא תמיד הם מבינים – אבל היי, הבטחה זו הבטחה. שנזכה תמיד".
רחמים על חילונים
*אתה באמת מאושר יותר היום?
"באמת, ברור לי, פשוט לי. גם אז הייתי מאושר של שקר. אתה חושב שאתה מאושר. אתה מבלה - אבל חוזר אחרי מסיבות עצוב, בדאון מטורף ולא יודע למה. זאת שאלה טובה 'למה זה ככה?', אבל ההסבר הוא רוחני בסוף: כשאתה עושה משהו חומרי - יצר הרע משלם לך במזומן, באותו רגע. וברוחני - לא תמיד. מצד שני: כשאתה הולך לחוויה רוחנית; שיעור תורה, מעשה טוב כמו חסד - ברור שאתה מרגיש שלו ורגוע יותר".
*מתגעגע לפעמים לחיים ההם?
"האמת - שבכלל לא. אני רואה אנשים שחוזרים בשאלה וממש מרחם עליהם כי אני יודע איפה הם נמצאים. יש לי קולגה שהוא חסיד לשעבר ואני אומר לו בפנים: אני מרחם עליך. רואים בעיניים שלא כיף לו והכל סתם. הוא היה רוחני אבל קבל את הרוחניות באופן לא נכון. אולי החינוך נעשה בצורה לא נעימה, קשה? יכול לקרות. הוא לא אמר לי שזה בגלל זה - אבל וודאי לי שהוא קבל את התורה לא נכון כי אם הוא היה מקבל את התורה נכון - הוא לא היה חוזר בשאלה. ראיתי את זה, אגב, גם בהפקות של תעשיית המוזיקה יהודית; אני מכיר שם אנשים שבאו מהארדקור דתי והם בוחרים לא להתפלל מנחה, למשל, כי בלב שלהם 'הם לא שם'. כואב לי לראות את זה כחוזר בתשובה. למה לשחק את התפקיד של פורים? יש לנו, ב"ה, הרבה דרגות ביהדות; אפשר להיות בכל מיני סגונות ולעבוד את ה', אבל זה מצחיק אותי לראות אנשים שחיים בשקר. בוא תמצא את ה' בדרכך".
*אתה רואה סרטים היום?
"לא ראיתי סרט 15 שנה כמעט, חוץ מטריילרים שאני רואה כדי להבין מה הולך היום מבחינה מקצועית. לשבת ולראות סרט שלם? זאת נראה לי הזיה. מרגיש לי ביטול תורה גם אם אני לא לומד כל דקה... זה סתם טמטום, מרגיש לי ריקני. פעם כל סרט שהיה יוצא הייתי רואה. מה השתנה? קראתי פעם שכשנכנסת אהבה למשהו אחר - יוצאת האהבה למשהו השני ונראה שהאהבה שלי לסרטים הלכה למקומות אחרים; לילדים, לאשה ולתורה. משפחה מצריכה הרבה תשומת לב וסבלנות. אני מעדיף בשעתיים האלה במקום לראות סרט - לשבת עם הילד או עם אשתי".
מסיבת אומנים
המהפך מאיש סאונד הושלם כשאפוטה סגר מעגל ואחרי פרסומות רבות שעשה - התחבר שוב לעולם המוזיקלי, הפעם כבמאי קליפים בתעשיית המוזיקה היהודית. "עם כל אומן שאני עובד, נוצר חיבור מיוחד – ובסוף אנחנו נהיים חברים טובים", הוא מגלה. "אם זה עם ניסים בלאק, שטסנו יותר מתשע שעות לצפון נורווגיה, סוף העולם, כפשוטו, רק כדי למצוא את עצמנו ב-3 לפנות בוקר מטפסים על הר קלינוטר בתקופה שאין בה לילה, והכול בשביל כמה שוטים טובים – והכול כדי לקדש שם שמים. אם זה עם אביעד בקליפ הראשון 'אבא מלך' – אחרי יום ארוך בשמש, מצאנו את עצמנו אוכלים מאותה צלחת, מסתכלים אחד על השני וצוחקים. יום אחד שאנחנו כבר מכירים, וכבר מרגישים כמו אחים". מטבע הדברים, לא תמיד העבודה 'חלקה'. "עם יאיר אליצור, היו לפעמים אי הבנות", הוא מספר. "הייתה פעם שאמרתי לו: 'זהו, אחי, אני לא עובד איתכם יותר!' והוא, עם החיוך שלו, חייב אותי להגיד 'בלי נדר' והסביר לי שזה כמו 'שלום בית' – לומדים אחד את השני, מתאפסים, משלימים והכול כדי לקדש שם שמים. עם כל אומן ואומן, זה הופך למסע מיוחד עם חיבור אמיתי – כי בסוף זו לא רק עבודה או עוד פרויקט, זו לגמרי שליחות; לקחת את כל מה שהשם נתן לנו – היצירתיות, היכולת והמצלמות – ולהשתמש בזה כדי להפיץ טוב בעולם, לשמח יהודים, ולעשות הכול כדי לקדש שם שמים".
*יש לך עצת זהב ליוצרים מתחילים?
"בכל יצירה אדם צריך לשים לב מה הנזק ומה התועלת שיכול לצאת מזה. אתה לא יודע איך דברים ישפיעו על אנשים, אז תשתדל שזה יעשה טוב. למשל, אלייצור מראה לרב ארוש את התסריטים כי זה על גבול הבעייתי, אבל הוא פונה לקהל מאוד רחוק. אין לזה סוף, אבל לפחות להשתדל לקחת את הכישרון ולעשות משהו שה' יהיה שמח בו".
*בפועל, מבחינה טכנית, מה לעשות?
"ללמוד AI קודם כל כי הכל הולך לשם", אומר אפוטה. "בהתחלה הייתי בטוח שעורך חייב לדעת לצלם, לערוך ולעשות סאונד ועריכת צבע. זאת הייתה תמימות ולכן ניסיתי ללמוד את הכל כדי להיות 'עורך וידיאו' למרות שהתברר לי אחר כך שלא ממש צריך. אבל היום - דווקא כן כדאי ללמוד הכל כדי להיות 'וואן מן שואו' כי זה לא קשה כמו פעם. היום אפשר לעשות הרבה ב-AI, לקנות מצלמה לא יקרה ולהתמקצע. אפילו בטלפון אפשר להביא תוצאות טובות".
*כמי שמתפרנס מוידיאו, אתה לא מודאג מה-AI?
"אין דבר שמשמח אותי יותר מה-AI", מצהיר אפוטה ומסביר: "כי פעולות שהיו לוקחות לי הרבה זמן והיו מסרבלות את העבודה - הפכו להיות נגישות וקלות. זה שזה נגיש לכולם - זה לא מפחיד כי בסוף צריך להכיר את הכלים ולדעת איך להשתמש בהם עם הכלים מסורתיים. אבל לפני הכל חשוב לי לומר: אדם שחי באמונה - יודע שהפרנסה היא משמים ואני באמת מאמין בזה במאה אחוזים. אני לא חושב שאני עושה משהו, חוץ מהשתדלות. אני מסנן הרבה עבודות שאני לא מתחבר אליהן גם אם יש שם הרבה כסף כי אני מאמין שפרנסה משמים. זה הסטטוס הקבוע שלי בווטאסאפ: המאמין - שמחה תמידית על פניו. כך כותב המהר"ל מפראג. זה עובד אם אתה מאמין; הכל אתה מקבל באהבה, גם אם יש קשיים ועבודה פנימית להגיד שהכל לטובתי. התחום שלי ובפרט כעצמאי - דורש אמונה, ללמוד ספרי אמונה וחסידות ולתחזק את זה כל הזמן. חייב".
*תגיד, מה החלום הנוכחי שלי?
"שיתקדש שם שמים ברבים", אומר אפוטה בפשטות. "שכולם יזכו להכיר את השם, לדעת שאנחנו בניו, ושהוא אוהב אותנו ומחכה כל רגע לגאול אותנו. וכמובן, שכל החטופים יחזרו במהרה, שהשם ישמור על החיילים, וייתן רפואה שלמה לפצועים".
No comments:
Post a Comment