לחן עממי, לא מסחרי
נדב גדליה
נדב גדליה בראיון אישי עם עדי רן, חוזר בתשובה ותיק, זמר רוק, אבל לפני הכל אמן יהודי אותנטי שלא מסתדר עם התעשייה המסחרית המוזיקלית.
לפני שש שנים עדי רן (64) החליט להפסיק
לעשן אחרי הרבה שנים של מסך עשן שעלה וירד לסירוגין. "היה לי אירוע לבבי
והרופאים אמרו שצריך להפסיק לעשן. רק אחר כך הרופא גילה לי שהאירוע הלבבי היה בכלל
בגלל שומנים בדם. אני חושב שזה עניין גנטי. אבא שלי עבר אירוע דומה בערך באותו
גיל, 58 והוא לא עישן. אבל עכשיו חזרתי לעשן", הוא מעדכן אותי. "החזקתי
שנתיים ובאיזו הופעה נשברתי. אני מנסה להפסיק, אבל קשה להפסיק לעשן, בוא נאמר
שכדאי מאוד לא להתחיל. זה יותר קל לא להתחיל - אבל כשאדם מתחיל לעשן אין את השכל
להבין את זה. אצלי הסיגריה הראשונה הייתה בכיתה ב'. אמא שלי לא ממש עישנה, אבל
החזיקה בבית קופסת סיגריות 'אירופה'. פה ושם היא הייתה מחזיקה סיגריה ומוציאה את
העשן בלי להכניס לריאות". אחרי כמה שנים, באזור כיתה ז' ההרגל התקבע.
"יש לי טבק של שבת, משהו מיוחד של תימנים ששמים אותו מתחת ללשון ובעזרת זה
אפשר להיגמל די בקלות, אבל זה מעצבן כי צריך לירוק את זה כל הזמן. זה פתרון טוב גם
למי שקשה לו לשמור שבת כי הוא מעשן. עם הדבר הזה - אין 'דודא' ולא מחכים למוצאי
שבת בטירוף. החזרה בתשובה שלי, בגיל 32, הייתה בזכות שהפסקתי לעשן. אחרי שחודש לא
עישנתי בדרך נס", הוא חושף. "זאת הייתה מניעה גדולה מלשמור שבת ובדרך
ניסית, לא יודע ולא זוכר איך - הצלחתי להפסיק ופתח את האפשרות לשמור שבת ראשונה
בלי המניעה הכי קשה".
מהתנ"ך למצוות
תכף נחזור לאותה שבת דרמטית בחייו של
עדי רן. אך לפני הכל אני שואל את עדי מה גרם לו בכלל לרצות להתחבר ליהדות בתור איש
רוק כבד מלב שינקין, עם הופעות, להיטים, קהל, סגנון, הומור. "לא היה איזה
אירוע ספציפי", הוא מספר לי. "היה חיפוש רוחני שהתחיל מקריאת ספרים רוחניים,
אבל לא של היהדות. מאוד נמשכתי לדברים רוחניים. תמיד שמחתי בשלשה דברים: ביהדות
שלי, במגורים בת"א ושאני עושה רוק'נרול. אבל העניין היהודי - היה הכי דרמטי
ומשמח. ה' שמע אותי ועזר לי מאוד להתקרב. התחלתי להבין שיש דברים אמיתיים מעבר למה
שרואים ומרגישים. הייתה לי חיבה לתנ"ך מאז שאני נער ובלימודים בתיכון הייתי
במגמת תנ"ך. אחרי קריאת ספר שאני לא זוכר את השם שלו - זה לא היה ספר יהודי -
הוא דיבר על מקובלים עברתי מהפך פנימי. משם המשכתי לסיפורי התנ"ך ולרעיונות
שם. פשוט קראתי תנ"ך; משלי, שיר השירים, אבל קהלת דיבר אליי ממש חזק. נמשכתי
לדברים שם. הקשבתי להם".
*יכולת להישאר חובב תנ"ך, איך התגלגלת לקיום מצוות בפועל?
"על המקום, איך שגמרתי את
התנ"ך אני חושב - קבלתי החלטה שאני שומר שבת. לא חוזר בתשובה. ראיתי את שמירת
השבת ככוח רוחני. חשבתי להישאר אותו דבר בדיוק, בלי סממנים חיצונים 'דתיים', רק עם
שמירת שבת. היה לי חבר חצי הומלס, אבל חכם. שאלתי אותו כמה שאלות ודיברנו על זה
שאני רוצה לקנות כמה ספרי קודש כדי להבין מה לעשות בשבת. קניתי קיצור שולחן ערוך
והוא המליץ לי על סידור ספרד, רינת ישראל. של המזרוחניקים. עד היום אני מחבב את
הסידור הזה. באותה חנות קניתי גם 'כיפה של חילונים' וספר של הרב שטיינזלץ שמסביר
על היהדות. ידעתי שאסור להדליק חשמל ואחר כך למדתי יותר פרטים על בורר
ומוקצה".
קצר בשבת הראשונה
עדי רן השקיע וקנה אפילו פלטה לכבוד
השבת הראשונה שהחליט לשמור. "זה היה בתחילת החורף. קמתי מהספה הנמוכה שלי
בדירה בת"א באזור שינקין - ופגעתי ברגל בטעות בתנור ספירלה והוא קיצר לי את
החשמל בדירה. הבנתי כבר אז שאסור להרים את השלטר ולפתור את זה טכנית. היה לי ברור
שזה 'ניסיון משמים' ונשארתי בחושך". אחרי השבת ההיא, התחבר לרב חב"דניק,
מקומי. "באזור שינקין היה את הרב גרליצקי. הוא קלט אותי והבין שיש פה
פוטנציאל והזמין אותי לשבת. באתי אליו עם חברה שלי והתברר שהוא גר שני בתים לידי.
היה מאוד מוזר, אבל נחמד. היה 'לחיים', וויסקי כל שניה בקדושה, עם דברי תורה
ואורות". למרות חב"ד ברקע, בהמשך התחבר לרבי נחמן. "כמה חבר'ה
התלבשו עליי. דיברו איתי וחיברו אותי לרב ברמת גן. הוא לא היה קשור לברסלב אבל כל
החבר'ה המפורסמים היו מגיעים לשם. נעה ירון, למשל. היו שם קבוצת אנשים שהכירה את
רבי נחמן והתחלתי להתחבר לזה. דברו על התבודדות ואמרו לי שעושים אותה בירקון.
אישית, הייתי עושה את זה כל הזמן, גם כחילוני. הייתי נכנס עם הטוסטוס לירקון
ומתבודד; מדבר עם עצמי, מקבל החלטות, מסתכל על המציאות - ככה ראיתי את זה. פתאום
הם אומרים לי שרבי נחמן מדבר על זה - והיה נראה לי טבעי שיש צדיק שמדבר ככה".
*למה דווקא התחברת לרבי נחמן?
"רבי נחמן נתפס אצלי כמשהו צעיר, רענן, שמסוגל לרכב
על סוס, לנסוע בספינה. חשבתי שכל היהודים ככה וזה הראש שלהם. מהר מאוד הבנתי שיש
כל מיני קבוצות - אבל נדבקתי כבר בקטע של רבי נחמן. אני זוכר שהיה רב אחר ששלח
אותי לישיבת חב"ד בצפת. עמדתי בכניסה בבגדים של מתחיל. כובע מצחיה וחולצה
ירוקה, ג'ינס. כולם מסתכלים עליי. באמצע הישיבה מה אני רואה על השולחן באמצע?
ליקוטי מוהר"ן. נכנסתי והתחלתי ללמוד בספר. זה היה מצחיק ממש כי באתי בקטע של
מרד סביבתי. ראיתי שאני לא שייך לחב"ד שנשמעו לי כמו הדוסים האחרים שמדברים
באידיש. ככה תפסתי את זה, בזמנו ורבי נחמן היה נראה לי מגניב, האמנות, המשוררות
שבתוכו. הבנתי שזה שייך אליי. לקח לי זמן להבין שלא כל הברסלברים זה 'נ נח', כמוני".
*תעשה לי סדר: במה שונה ברסלבר 'נ נח' מה'רגיל'?
"מי שמאמין בפתקא שקבל שקבל בדרך
נס ר' ישראל דב אודסר שהפיץ את ברסלב בארץ באופן חזק. מי שמאמין בזה - הולך בדרך
כזאת שהוא לא מתחבר לרבנים וחצרות, עוסק בהפצות בכל דרך שהוא יכול. מוזיקה או לא
משנה מה. בקיצור, אחד מגניב יותר - זה נ נח", הוא צוחק. "רואים את זה
בעיניים".
הדור הבא של החוזרים
בעשר השביעי של חייו, הוא מוקף בתשעה
אלבומי מוזיקה וארבעה ילדים גדולים. הכרתי אותו לפני שנים רבות דרך ראיונות בתוכנית
הרדיו שלי "סבבת שלום" זצ"ל. אחר כך התחברנו בערבי הופעות מוזיקה יהודית
שארגנתי, בלב תל אביב. פעם אחת הפתיע אותו והזמין אותי לבמה לשיר איתו
"ושמרו". היה מרגש, אך השנים עברו מהר יותר משחלמנו. התחתנתי (הוא הופיע
כזמר אורח) והילדים שלו צמחו. הילדה הקטנה שהתלוותה להופעות ההן בת"א - היום
כבר בת 16. הגדולים יותר בני עשרים ומעלה. איך הדור החדש של החוזרים בתשובה מרגיש
בפנים? אני שואל אותו. "מצד אחד יותר קל להם, מצד אחד יותר קשה
להם", הוא אומר. "יש יותר מידע - אבל הם לא בחרו בזה. היו לפעמים כמה
ירידות. שנים לקחתי אותם לאומן והם לא העריכו את זה כל כך. אתה יודע, כמו ילדים,
חשבו שככה זה רגיל". אחרי הירידה הגיעה העליה. "יש לי בן שהחזיר את
הפאות ונסע לאומן", הוא אומר בשמחה. "אבל תשמע, אבא עובר מה שעובר.
הילדים הפרטיים - זה חשוב אבל העיקר הוא מה קורה עם עם ישראל. אתה עושה מה שאתה
יכול כאבא ומסתכל על התמונה הגדולה; אני מרגיש שיש התחזקות גדולה בעם ישראל ועם
זאת קליפות חזקות מאוד שנלחמות בה. אבל הן נחלשות. רואים שרבי נחמן נותן את
ה'ברייען' האמיתי. מי שבא לאומן לא שם על התעמולה נגד וכל הקשקושים של
הקפלניסטים".
אין חרטה, יש נשמה של אמן
בשנים האחרונות, לצד יצירתו המוזיקלית
האוונגרדית (השיר האחרון שיצא הוא 'מתפרק' בשיתוף פעולה עם יוסי נטיב), ההופעות עם
הלהיטים הגדולים שלא נס לחם ("אתה קדוש", "ושמרו" ועוד) ותפקיד
השופט בתחרות המוזיקלית של 'קול חי' - הוא גם מצייר. "תמיד אהבתי לצייר והרבה
פעמים איירתי את העטיפות של האלבומים. לאחרונה התחלתי לצייר באופן מקצועי יותר; על
קנבס. אני מצייר מה שבא לי. כמו מוזיקה, יש לי רעיון כללי - ואני מתחיל לזרום.
התייחסתי לזה מההתחלה כצייר מקצועי במטרה למכור את הציורים. אני רוצה שיהיה את
האופציה הזאת - להתפרנס מזה, כי אני לא מחזיק מתחביבים. צריך שיהיה רציני. מידי
פעם אני מוציא פרסומים ויש אנשים שמכירים את זה. אבל הבעיה שלי וככה גם במוזיקה -
שאין לי כל כך מוטיבציה להתעסק בעניינים האירגוניים ולהתייחס לדברים כמו ביזנס.
אני צריך להתבגר בנושא".
*ממרום גילך ובאווירת התחדשות של שנה חדשה; יש טעויות? חרטות? משהו שהייתי עושה אחרת?
"באופן שטחי - כן. במוזיקה הייתי
מטופל בעבר אצל שני אמרגנים גדולים מאוד ועדיין - ההתנהלות שלי לא הייתה כמו של
אחד שרוצה להצליח. במקום להיפגש עם מפורסמים להתיישב עם הברנז'ה ולהחזיק ראש -
פעלתי אחרת", הוא אומר, "אבל עזוב, יש לי קריירה נהדרת. הרבה יותר מ'לפי
הספר' כי אנשים באו אליי מפה לאוזן וזה הרבה יותר אמיתי. בטח. מה תקשורת עושה
בעצם? היא מחליטה לך משהו ובוחרת מה טוב לך. אבל אם חבר שלך אומר לך 'בוא תשמע
משהו מיוחד' - זה אחרת. עד היום אני עובד ככה וכשאני עושה הופעות בכל מיני זולות,
בבתים, בפרדסים, תמיד זה מוזר - אבל אני הכי אוהב את זה כי לשם באים הקהל שלי ולא
רק אלו שמכירים את הלהיטים הגדולים. הם מבקשים שירים שלא עשיתי 15-20 שנים שצריך
לשחזר וכבר שכחתי".
*מבחינה כלכלית, זה עובד?
"אין לסגנון הזה יותר מדי תקדימים.
אני לא מכיר הרבה אמנים שהתנהלו ככה. בתחילת הדרך יותר הוצאתי אלבומים עם יחסי
ציבור ושני האלבומים שהוצאתי בתור דתי יצאו ע"י חברה גדולה וזה יצא ככה גם
בתקשורת החילונית. אחר כך התחלתי לעבוד רק עם דתיים מבחינה עסקית. איכשהו נגררתי
לזה, אבל הכל, מההתחלה - לטובה. סך הכל אני מתפרנס ממוזיקה במשך הרבה שנים וגם
שופט בתחרות של 'קול חי' וגם מוכר מאוד וזה עוזר".
*לא חשבת למסד את עצמך בצורה מסודרת כדי שיהיה לך כמה מיליונים בצד, בשביל הילדים?
"כן, חשבתי על זה, אבל עסקתי
במחשבות בלבד", הוא צוחק. "אני אגיד לך מה, אני חושב שאני אעשה את זה
יום אחד; אחשוב על זה בצורה עיסקית אחרי
האמנות או לפני האמנות. תשמע, השבוע
הקלטתי שיר עם זמר בשם איתי בירמן. באתי בתור זמר אורח וראיתי איך הוא לוקח את הכל
ברצינות. ראיתי איך יש לו תוכנית מסודרת וכאלה דברים מבארים לי שאני צריך לעשות
רעש מהאלבום הבא שלי והרעש הזה בע"ה יביא את הכסף. אני חושב שאם היית נותן לי
לנהל קריירה של מישהו אחר - הייתי עושה את זה מצוין. היה לי עסק של תיאטרון בובות
לילדים וזה עבד טוב, למשל. החלום שלי הוא שיעשו ניהול ויח"צ למה שאני עושה
בלי ליצור דברים לשם מסחר. אני מרגיש שאני קרוב לזה ויש לי עוד כמה שנים שאני יכול
עוד לקפוץ על הבמות. את האלבום האחרון בחיים אני יוציא מסודר. הכי טוב בחיים. נראה
לי. החלום שלי הוא לפרוש בגיל 70 ולעסוק רק בתורה. יש ביטוח לאומי, מה אתה דואג?".
*תגיד, איזו מוזיקה אתה שומע היום?
"אני בדרך כלל שומע מה שאהבתי
לשמוע לפני התשובה, אם אני רוצה לקבל השראה. שנות השישים-שבעים-שמונים שהיו בהן
להקות - זאת התקופה הטובה ביותר של המוזיקה. שירים ארוכים, היית שומע סולו גיטרה.
אני אמנם מתעדכן קלות, אבל יש עדיין זמרים שאני אל מכיר בכלל עד שאומרים לי שהם ממלאים
את קיסריה. עידן כזה ועידן כזה. לכולם קוראים משהו עם עידן".
לאתר האמנות; ספרים, סרטים ומוזיקה של נדב גדליה ושירותי תוכן לארגונים לחצו כאן>>
גדליה סושיאל - שירותי כתיבה, ניהול תוכן וסרטונים קצרים: 054-56454111
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה