שיר מתוך האור
בדרך שלו: ראיון אישי ומיוחד עם הזמר
והיוצר ביני לנדאו לרגל השקת האלבום החדש שלו, "חי רצון"
נדב גדליה, עולם קטן | צילום: יצחק הרץ
ביני לנדאו (44) נחשב אחד מהיוצרים
המוערכים בסצנת המוזיקה היהודית. עם חותם קול ייחודי ומבע מוזיקלי עכשווי, מצליח לנדאו
לעשות את מה שרבים וטובים מייחלים לו: לגעת בלב היהודי הפועם ולרומם אותו מעלה
מעלה. זקנו כתום ועל ראשו כיפה-כובע בסגנון ארצישראלי, יהיו שיאמרו תנ"כי.
הוא ממעט להתראיין. מזה שנים שאני מנסה לקשור אותו לראיון כלשהו במגוון במות. אך רק
כעת, הוא ניאות. "יודע שאני מרואיין לא קל", הוא אומר לי, לפני הכול.
"אבל אשתדל לענות מהלב".
*מה גרם לך להסכים להתראיין הפעם?
"מהפעמים שכן הסכמתי להתראיין -
הבנתי בדיעבד שזה מורכב לי ואני לא נהנה
מזה, אבל לפעמים גם יש בי רצון לשבור את זה שאני לא מתראיין". וכאן מגיע, כפי
שמתאר לנדאו "עוד ניסיון לצלוח ראיון". ברדיו זה פחות עובד. "אני
די מייאש את השדרנים שממש נתקעים מול שתיקות שלי והנהונים עם הראש ככה שהמאזינים
אפילו לא מצליחים להבין מה אני עונה", הוא משתף בקונפליקט הזמר היהודי שאינו
חובב פרסום בלשון המעטה אך נאלץ לעשות 'מה שצריך' כדי לקדם את האור שלו בעלמא
הדין. "ברדיו, רגע אחרי השידור נפתח לי הדיבור ואני כבר יכול בכיף לשבת ולדבר.
הלוואי ואצליח להאמין שיש לי מה לומר ולהגיד את זה", הוא חותם.
כעת חיה הוא מוציא לאור מיני אלבום חדש
(EP)
עם ארבעה שירים חדשים. "אני מאוד מחובר אליהם ומתרגש לשחרר אותם הלאה. ב״ה,
זוכה להופיע ברחבי ארץ הקודש ולפגוש הרבה אנשים שמתחברים ומתחזקים מהשירים ולקבל מהם
אור חוזר שנותן לי כוחות ורצון להמשיך ולעשות ולהאמין במה שאני עושה. אז למרות שאני לא הולך ממש בדרכים
הרגילות של רוב מי שעוסק בתחום, אני כן משתדל לקדם את זה ומתפלל שאזכה להמשיך
ולהצליח להביא אור".
נווד ברשות התורה
הוא אמנם פעיל מזה שנים בסצנה ונחשב שם
נרדף ל'מוזיקה יהודית מקורית'. אך למרות שמאחוריו מספר אלבומים מצליחים; החל
מ"מעבר לגבולות" שנולד אחרי שנות שטח רבות עבור דרך אלבומי ההמשך
"משכן", "מבוע" ועד שלל פרויקטים, סינגלים ושיתופי פעולה - חידתו האישית טרם פוצחה. כפי
שהבנתם, הוא מסרב 'לשחק את המשחק'; נראה כמו דמות תנ"כית ועם זאת קוצר פופולריות
חוצה גבולות. "איזה אירועים עצבו את האישיות שלך?", אני שואל אותו כדי
לפצח, אולי הפעם, סוף סוף, את סודות הקול שמאחורי כנפי הרוח הגדולות.
"הרפתקאות, מסעות ודברים שעברתי
בדרך - עיצבו אותי", הוא אומר. יודע שהוא לא דומה לשום דבר אחר ששמענו ומונה
את חדרי ליבו אחת לאחת, משאיר לקהל לעשות את החשבון לבד: "לגדול בקרית ארבע.
לנשור מהתיכון. לגדל עדר צאן ולצאת לנדודים. לחצות את הארץ עם שלושה חמורים. להגיע
ככה לצו ראשון ולעוף ישר לקב״ן... להסתובב ברחובות. במדבריות. להתחתן בגיל 18 בלי
הבנה כמעט בכלום. בלי לדעת לעבוד. בלי בית ובלי כסף. להמשיך לנגן. להתפלל. להאמין.
להגיע פעם ראשונה לרבי נחמן - ואז לראש השנה. להתגעגע לארץ ישראל. להמשיך לנדוד -
הפעם יחד עם אשה ופרד ועגלה, במשך חודשים - בלי לדעת לאן. להיות נגן רחוב. להפוך
לאבא. להבין פתאום שיש לי מה לתת. לזכות לכתוב שירים. להקליט אותם ולהתחיל להופיע
ולהשפיע. לחזק, לנחם, לעודד. להבין שלא משנה מה היה - תמיד אפשר להתחיל מהתחלה.
להתגייס בשלב ב' ולהתחיל לשרת במילואים. לגלות כוחות ותכונות שלא הכרתי. לכתוב
שירים ומנגינות שלא דמיינתי. לעצום עיניים בהופעות ולשמוע איך כולם יחד הופכים
למקהלה אחת גדולה של נשמות".
וואוו. ואיך נראה היומיום שלך כעת?
"באמת אין לי תשובה מה אני עושה
ביום יום. תמיד הפליא אותי לקרא ראיונות ששואלים את הלו״ז של הבן אדם ויש לו תשובה
סדורה לזה. החיים דינמיים ולא קפואים. יש ימים שבהם אני קם מוקדם עם רצון לעוף ולהשפיע על כולם שפע וחסד ויש
ימים שלא בא לי בכלל לקום ואני בקושי מצליח להעיר את הילדים... באופן כללי,
אני אחראי בדרך כלל על להסיע את כולם למסגרות ולהכין את הסנדוויצ׳ים. סיבוב כזה לוקח
לי הרבה זמן ולהגיד שזה תמיד באותה שעה - אני לא יכול".
וברצונות, מה קיים אצלך?
"יש בי רצון להתפלל ולצאת
להתבודדויות. יש תקופות של הקלטות שזה מאוד ממלא אותי ולפעמים יכול להיכנס לזה
לימים ולילות שלמים בלי לאכול ולישון ויש תקופות עמוסות של הופעות; זה מאוד מיוחד
המפגש עם הקהל, האדרנלין, האורות והתחושה המדהימה שכולם שרים יחד. ויש את הנסיעות
הארוכות לפעמים לכמה ימים ויש את הדרך הביתה. גם זה זמן מיוחד שאני אוהב. ויש גם
תקופות שקטות יותר, הרבה בבית והליכות בהרים פה מסביב ושוטטות במחשבות שלי".
מה אתה לומד בתורה?
"אני לומד מהחיים, באמת. יש פתאום
תובנות שמחזקות אותי. זה יכול להיות דיבור שאני שומע או איזה שיר שמתנגן או איזה
פסוק שמאיר לי. גם בזה אין לי סדר. פעם אמרתי לאשתי שאם היה לי חוק לישראל' - הייתי לומד בהתמדה. היא קנתה לי
את כל הסט ומאז זה יושב שם אבל משתדל - אפילו אם יש פתאום איזה התעוררות קטנה
לתפוס משהו; איזה דיבור מהצדיקים. אני מחובר מאוד לבעל שם טוב ולרבי נחמן ולספרים
של הרב קרליבך. ממליץ מאוד על 'אבן שלמה'. אני גר בחוות מעון בדרום הר חברון ומודה
לה׳ על החיים".
הילד המתבונן והלחן הראשון על ההר
לנדאו גדל במרחבי קריית ארבע.
"למרות שאני אוהב את כל ארץ ישראל, כשאני חוזר להרים האלה של חברון - מרגיש
שהגעתי הביתה", הוא אומר. ילדותו נפלה על תחילת האינתיפאדה הראשונה ולוותה
במגוון חוויות שאפיינו את האזור לפני כ-35 שנים. "קיבלתי מהורי המון אמונה
והבנה איפה אנחנו נמצאים ולתוך מה גדלים ואהבה גדולה לארץ שלנו", הוא מגלה מה
חיזק אותו בימים ההם ושב להביט לעומק עיני הילד שהיה; ילד מופנם, ביישן עם עולם
פנימי עשיר. "הייתי מסתכל הרבה על השמיים", הוא מספר. "למדתי
בתלמוד תורה ואהבתי לשנן וללמוד בעל פה את הפסוקים". המשך הקשר עם מערכת
החינוך היה מורכב יותר מאהבת תורה גרידא. "לדעתי, התחלתי בתור תלמיד 'בסדר',
אבל לאט לאט התחלתי להרגיש מחנק ורצון לחופש. דילגתי על כיתה ח׳ - ישר לתיכון
ואחרי כשנה בישיבה תיכונית החלטתי שזה כבר לא בשבילי ועלי להמשיך בדרך שלי".
איך התרחש החיבור שלך למוזיקה?
"מגיל צעיר מצאתי את עצמי משוטט
במרחבים", מספר לנדאו על המפגשים הראשונים שלו כנער צעיר עם החופש הקמאי
המוחלט. "קניתי גיטרה
הכי פשוטה תוצרת סין בצבע כתום מזעזע ופשוט התחלתי לנגן. למדתי כמה אקורדים וזה
בעצם מה שאני יודע עד היום. החיבור למוזיקה היה בעיקר סביב מדורות במשך
לילות שלמים וכמובן - האזנה לקלטות שהפכו לדיסקים של מוזיקה מכל מיני סגנונות
מהעולם שהשפיעו עלי". מאז אותם ימי חופש עלומים - הגיטרה לא עוזבת אותו.
"מרגיש שהיא עוזרת לי לבטא את
התפילה, הזעקה והסערה שבתוכי", הוא מסביר בכנות. "עם הזמן התקבצו
והתלקטו השירים שהם בעצם התפילות שלי. הפתיע אותי שאנשים התחברו אליהם ועדיין
מפתיע אותי כשזה קורה. לא חשבתי בכלל להקליט אותם בהתחלה אבל עם הזמן הבנתי שאם
קיבלתי מתנות - אז לא קיבלתי אותם רק בשביל עצמי וכמו שרבי נחמן אומר: כל אחד
מאיתנו צריך לשוב לאוצרות שלו ולהשתמש בהם ולהשפיע הלאה לכולם. כשהתחלתי לנגן
הייתי בעיקר מנגן פסוקים מתהילים ובהשראת דוד המלך התחלתי לחפש את המילים
והמנגינות שנובעים מתוכי. לפני כחודש זכיתי להוציא חלק ראשון מתוך פרויקט מיוחד
שחיכיתי לו הרבה שנים ועבדתי עליו המון שנקרא 'תהלים לייב וקיים' שבו מנגנים ושרים
איתי חברים ונגנים מדהימים את השירים האלה".
מה הקשר שלך לר' שלמה קרליבך, אבי
סצינת המוזיקה היהודית?
"אני זוכר שפעם רבי שלמה קרליבך
הגיע להופיע בחברון ופשוט זה לא עניין אותי באותו זמן. אחרי שנים הצטערתי על
הפספוס הזה. רק כשנה אחר פטירתו דמותו התחילה להשפיע עלי מאוד ופתחה לי איזושהי
דלת לעולם של עומק שלא הכרתי. הוא סיפר על צדיקים ועל תורות שלא שמעתי מעולם, ועד
היום אני לומד את תורותיו ושר ומנגן מניגוניו".
הלחן הראשון שלך, אתה זוכר אותו?
"זה היה זה על אחד הצוקים בהרים
שבהם הייתי מסתובב; הייתי יושב שם כל יום, משקיף לאופק ועף על כנפי הדמיון. ערב
אחד עם הגיטרה ביד התחלתי לשמוע ולהרגיש לחן נובע ומתחבר יחד לשיר. קשה לתאר את
התחושה של שיר חדש. זה רגע מיוחד, מתנה וזכות גדולה. האדם הוא לא היוצר אבל הוא כן יכול להתחבר לאור
שהיוצר הגדול מאיר לעולם ואם זוכה - אז גם להיות שליח טוב להאיר את זה הלאה.
השירים והאלבומים בעיניי הם כמו תחנות ומדרגות שונות במסע של החיים שלי ואני עדיין
בתנועה ומקווה ומתפלל שאזכה להמשיך".
לפרוש כנפיים לשמיים
אחד מלהיטיו הגדולים שזכו לפרוש כנפיים
ולגעת בשמי הלב של רבים - הרבה מעבר למתחם המאזינים ב'סצנת המוזיקה היהודית
המקורית' - הוא 'כנפי רוח' שנוצר בשיתוף הישיבה לצעירים בירושלים (ישל"צ).
"את המילים כתב הרב קוק ולפני שנים הלחינה אותו אביגיל עוזיאל עמר", הוא
מספר על מסעו הייחודי של השיר. "הוא עבר מפה לאוזן וגלגולים רבים עד שהגיע
אלי ולהפקה הספציפית הזאת של ישל״צ. זה סיפור ארוך עם הרבה השגחות פרטיות",
הוא אומר. "אחרי הרבה זמן פגשתי את אביגיל לראשונה סמוך לקבר של חבר משותף
ואמרנו שאם נפגשנו ליד קברו אז כל הזכויות של השיר המיוחד הזה - כנראה
לכבודו". לחבר, אם שאלתם, קראו איציק שמוש, נשמתו עדן. "באמת הרגשתי שיש
בשיר משהו שהוא הרבה מעבר והוא התחבר להרבה אנשים. פעם באיזה כיתת אמן עם מורים
מאיזה רשת חינוכית גדולה סיפרו לי ש'כנפי רוח' הפך לצלצול בכל בתי הספר שלהם אז הם
שאלו אותי בתור פליט לא הכי מוצלח של מסגרות החינוך אם אני מאשר להם להשתמש בזה,
עניתי להם בחיוך שכן אבל רק לצלצול בסוף שיעור ולא בסוף ההפסקה", מחייך
לנדאו.
דור שלא היה כמותו
התקופה האחרונה תפסה את לנדאו אופטימי,
למרות הכאב. "זאת תקופה עוצמתית מאוד", הוא אומר. "היא מרגישה לי
תנ״כית. שהדיבורים של הנביאים. מתייחסים אלינו ממש. אנחנו לא מבינים מה קורה אבל
ברור שיש פה בורא שמנהיג את הכול לטובה גדולה ונצחית. אני מרגיש גם צימאון גדול
לעומק בחיים, דווקא מתוך כל הקידמה והסחות הדעת אנשים מבקשים פשטות בכל התחומים.
ובהסתכלות אמיתית, אם לא מתמקדים בחדשות וכו׳ - אני מאמין שכולם מבקשים להתקרב לה׳
יתברך ורוצים אחדות. אני אומר את זה מתוך מה שאני פוגש בדרכי
לאיפה כל זה הולך לדעתך?
"עם ישראל בתפארתו, כל הדורות לא
העזו להיות במקומנו. הדור הזה לא היה כמותו, הוא לא מתייאש ולא נשבר, גם כשמקבל
מכה ולמרות כל מה שעבר - ממשיך קדימה, הולך למקום אחד: גאולה שלמה. אמן".
מה החלום שלך? יש תוכניות?
"בעזרת ה׳, למלא את השליחות של הנשמה שלי שלשמה הגעתי לפה, והלוואי אזכה להמשיך בעשיה הזאת של המוזיקה. יש בי רצון להגיע לכל מקום שיכול להשפיע טוב ולחזק. ויש הרבה תוכניות וחלומות הלאה. מתפלל שה׳ יאיר ויכוון וייתן ברכה במעשה ידי".
תודה נדב על ראיון נחמד, נהנה לקרוא את מה שאתה כותב, בפרט כשאתה נשאר נאמן לקב"ה בדרך שלך. חזק ואמץ, תצליח
ReplyDelete