החסיד הראשון שעה היסטוריה ופרץ את 'מחסום גלגל"צ' - בשיחה אישית ומרגשת עם נדב גדליה: סיום הש"ס, הפיוס עם ההורים והמתכונים הסודיים לשירים שיגיעו לקהל רחב.
נדב גדליה | להזמנת שירותי כתיבה מתקדמים וקבלת ניוזלטר: גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן nadavgedalia.com
מאחורי הקלעים בסדרת המופעים האחרונה
של חנן בן ארי: זמר חדש, חרדי, חסיד, עם פאות ושיר בפלייליסט של גלגל"צ
שבמהירות הודבק לו התואר 'חנן בן ארי החרדי'. הזמר מתייעץ עם מי שהפך לשם נרדף
לקונצנזוס ושואל את בן ארי מה עושים עכשיו, אחרי שהכינוי הוטמע בציבור במסמרות
והוא מציק לו באוזניים ובלב.
בן ארי מייעץ לזמר החדש להמשיך ליצור
והקהל יבין, עם הזמן, שהוא ממש, אבל ממש לא 'בן ארי החרדי' אלא יוצר שעומד בפני
עצמו.
לחסיד המתייעץ קוראים נותי ליברמן,
חסיד בן 22 מבית"ר עלית שעשה היסטוריה כש"ים של דמעות" - הסינגל
הראשון שלו השתחל בנקל לפלייליסט וגרף מאות אלפי צפיות. מאז הספיק נותי (קיצור של
נחמן נתן) הצעיר להוציא את 'לונה פארק' ו'מילים' שסימנו אותו כאחד המועמדים
המדוברים בתעשיית המוזיקה לתואר 'פריצת השנה'. אני תופס איתו לראיון חשיפה כשהוא
מתזז בין הכנות באולפן לקראת יציאת אלבומו הראשון שיכלול שמונה שירים מקוריים לבין
ההכנות לחתונתו המתקרבת עם בת גילו, או בת זוגו, תלוי איך מפרשנים את ראשי התיבות
החרדיים-מסתוריים 'עב"ג'. ליבו של נותי פתוח כאולם ויעידו על כך מילות השירים
העוסקות ביחסי הורים וילדים (תכף נעסוק גם בזה), אך כשאנו פולשים לשאלות אישיות
הנוגעות לאירוסין הוא מבקש להשאיר את הדברים סמויים מן העיין, מתוך אג'נדה סדורה
היטב. "יש חיים ציבוריים ויש את החיים האישיים", הוא אומר בהחלטיות.
"אני מעדיף לשמור על פרטיות. אין לי רשות לספר את הסיפור שלנו והיא רחוקה
מאוד מהעולם הזה של התרבות והפרסום. ארוסתי מתרחקת מזה כמו מאש. היא רוצה משפחה,
פשוטה, לא חיים ציבוריים. היא - מאחורי הקלעים.
אם היא 'ציבורית' - היא צריכה לנהל אימפריה משלה ולא יהיה לה זמן לבית ולא
אליי. כן, ככה זה".
*ומה לגביך? יש חששות שהקריירה המוזיקלית תשפיע על הבית?
"גם לפני הסינגלים המקוריים
הופעתי באירועים כזמר. הבנתי שב"ה - אני אדם שיודע לנווט קריירה ובית ביחד.
תראה, אני חי כעת בבית עם ההורים שלי ואני יודע לזרוק את הזבל ולעמוד במה שההורים
שלי מצפים ממני מבחינת התפקידים שלי בבית; אז למה שעם אשתי שלא אדע?".
***ילד בלי מטריה***
הוא גדל כסנדוויץ' מרובה שכבות
כשלצדדיו שמונה אחים ואחיות למשפחת עולים מצרפת המשתייכת לחסידות ברסלב הארד-קור,
כולל הלבוש, תחת הנהגת המוהרא"ש.
החיים בביתר עלית מלידתו ועד היום
הכניסו אותו תחת כנפי החסידות שמעבר לברסלב. הוא למד ב'חיידר' של חסידות
צאנז, בישיבת מודז'יץ הבני ברקית ובעוד
ישיבת "שלא אנקוט בשמה", כהגדרתו, "כי הרמה הלימודית לא הייתה שם
טובה".
שנה אחת בלבד נותי שהה בה ואפשר לומר
ששם התחילו ה'בעיות', לאו דווקא "בגלל הישיבה". הייתה זאת 'ההחלטה
הדרמטית' של נותי שעמדה בעוכריו, בדיעבד ומעשה שהיה כך היה. "אני לא ממש אוהב
לספר את סיפור חיי לפרטים", הוא מדגיש, "אבל אם מישהו יתחזק וילמד משהו
על עצמו לטובה - בזכותי - והיה זה שכרי. אז ככה: בתור ילד, לא הייתי הכי מוצלח
בלימודים ובחברה ב'חיידר'. הייתי חוטף מכות מכולם - והחלטתי שזהו. נגמר הסיפור
הזה.
בישיבה הקטנה - אני פותח דף חדש. מי
שיתקרב אליי - אני מחזיר לו. הייתי מאוד עדין - אבל בכל זאת החלטתי 'להתגבר על
העדינות', כביכול, כדי לשרוד".
"הגעתי למסקנה - מוטעית, בדיעבד -
שכדי לשרוד אני חייב להיות קצת יותר אלים. נמאס לי שיפגעו בי. אמרתי 'סטופ'. עליתי
לישיבה הקטנה וככה זה עבד: כל בחור שרק צייץ לכיוון שלי - חטף מכות. הלכתי מלא
מכות וככה עברו עליי הימים. מצד שני, הרגשתי בטוח יותר כדי להצליח בלימודים".
*איך אתה מסביר את זה?
"כנראה שהכוח שהפעלתי יצר אצלי
אפשרות להתרכז ולא להתעסק בפחד מהפגיעות. הביטחון העצמי שלי עלה. אמנם הייתי בוכה
מבפנים על זה שאני צריך להרביץ. זה ייסר אותי. אבל אמרתי 'לא! אני אשבור את המידה
הזאת של העדינות כי נמאס לי שפוגעים בי'.
למדתי טוב וחוויתי את אחת הפעמים
הראשונות בחיי שהצלחתי להבין גמרא לבד וללמוד בצורה רציפה".
היה נדמה שנותי מצא את מקומו בחברה
והצליח להרחיק מעצמו את כל המציקים לסוגיהם ולהתרכז. אך אז הבין שהישיבה בה הוא
לומד אינה מתאימה לו ונאלץ לעבור לישיבה שתתאים לרמתו הלימודית שהחלה להתפתח יפה.
לישיבה החדשה, ישיבת מודז'יץ, הוא הגיע
עם יכולת לימודית לצידה של בעיה מרכזית.
"למדתי טוב, אבל באתי לישיבה החדשה עם האלימות שפיתחתי והמשגיח
לא עשה לי הנחות. הוא התחיל לטפל בי כמו שצריך".
*מה כללו שיטות הטיפול?
"למשל: הוא העמיד אותי בקנסות
כספיים. גבה ממני 50 ש"ח קנס על כל פעם שהרמתי יד, לא משנה מי היה אשם ולמה.
זה החוק שהוא הציב מולי וזה עזר.
אתה יודע איך זה בפנימייה; לפעמים לא
אוהבים את האוכל והכסף הזה היה ממש האוכל שלי. לא רציתי להפסיד את זה בשום אופן
ונאלצתי להתיישר ולהפסיק להשתמש באלימות כלפי מי שהעז להציק לי".
*כמה כסף הפסדת בשנה הזאת?
"האמת שלא הרבה", מפתיע
נותי. "כי המשגיח החזיר לי את הכסף בסוף ה'זמן', אבל האפקט עשה את שלו כי לא
ידעתי שהוא יחזיר לי את הכסף בזמן הגביה.
כך הוא נתן לי שיעורים לחיים. אין ספק
שהקנסות האלה לימדו אותי להיות בן אדם טוב יותר ולהגן על עצמי בצורה לא
אלימה".
השינוי הדרמטי באורח החיים, הוביל את
נותי לישיבה הגדולה שם הצליח להתפקס על לימוד תורה שאפתני, כך שבגיל 20 כבר סיים
את התלמוד הבבלי כולו,
אחרי שלמד במשך תקופה ארוכה בין 7 ל-10
דפי גמרא (!).
"את השאיפות התורניות לסיים
ש"ס - קבלתי בבית, מאבא שלי שכל הזמן דיבר על לימוד וידיעת התורה. עדיין לא
עשיתי 'סיום'. שמרתי קטע קצר מסוף הש"ס לסיום שבע"ה יקרה בקרוב",
הוא אומר.
השאיפה לסיים את הש"ס הייתה
מוערכת ע"י צוות הישיבה, אך הצוות החינוכי לא התחבר לכך שנותי עוסק בלימוד
תורה שאינו קשור לסדרי הישיבה וסוחף אחריו בחורים נוספים ללימוד בהתמדה בבית
המדרש, אך באופן מנותק מהחומר הנלמד בישיבה.
עם הזמן, נותי מצא את עצמו מחוץ
לישיבה. "העיפו אותי על עניין אזוטרי כלשהו", הוא אומר בהבנה.
***החיים מתחילים לנגן***
התחנה הבאה הייתה הישיבה החסידית 'אורייתא'.
ישיבה המיועדת לגילאי 'קיבוץ' (19 ומעלה בערך).
"שם גיליתי את עולם ההגשמה
העצמית, בקטע טוב", הוא אומר ובעיניו זיקי שמחה.
"אמרו לי שאפשר להביא גיטרה, פסנתר,
אבל כשאתה מביא - תנגן גם באירועים בישיבה. האווירה הזורמת הזאת - מאוד התאימה לי.
בישיבה הקודמת היה אסור בכלל להביא כלי
נגינה ולנגן".
מהר מאוד הנגינה הפכה לחלק מובנה
מחייו. הוא שר, ניגן ותוך זמן קצר קושר למפיקים שהחתימו אותו על חוזה למספר שנים
והחלו לסגור לו אירועים קטנים כמו שבע ברכות ואירוסין.
החיים החלו להתנגן מעצמם; אירועים
והורים בבית שלא ממש תמיד היה מבסוטים מההתנהגות של הכוכב החדש שצומח בבית על מצע
'הגשמה עצמית'.
הטוויסט בעלילה הגיע מכיוון בלתי צפוי
עת הוזמן לשיר באירוע 'דינר' חסידי ענק בו השתתפו כ-1500 חסידים.
"חלק מצוות הישיבה היה שם - וראש
הישיבה הודיע לי שאמנם עם אירועים קטנים הוא 'זורם' ואין לו בעיה איתם - אבל
להופיע בדינר, מבחינתו, זה מוגזם. לא מתאים. ספס-נישט. הוא ביקש שאבחר בין החוזה
עם המפיקים כזמר - לבין הישיבה. חשבתי על זה יומיים. אבא שלי אמר לי: 'אתה רוצה
לעזוב את הישיבה - אין שום בעיה. אבל צריך שתבטיח לי שיהיה לך סדר יום ולא רק תהיה
סביב המוזיקה, אלא גם תתפלל ותלמד'. בסוף בחרתי בהגשמה עצמית".
*מה הכריע את הכף?
"שליחות. תאמין לי, זה הדבר
הראשון, הרבה לפני הכסף. כסף זה הדבר האחרון. עכשיו אני משקיע מלא - ואני לא במצב
פיננסי טוב, אבל אני שמח ורגוע כי אני עושה את הדבר הנכון. אם יום אחד זה ישתלם -
זה לא מעניין כי מבחינתי עשיתי את שלי. העיקר הוצאתי את שלי החוצה ואני מקווה
שאנשים יקשיבו לזה ויתחזקו. זה הכל.
זאת שליחות - לשתף את האנשים במה שיש
לי לומר ומה שאני מרגיש. אני חושב שיש לי מה לספר ולכן אני עושה את זה".
*לחבר ליהדות זה חלק מהשליחות הזאת?
"אני לא בקטע של להטיף לאנשים על
יהדות", מצהיר נותי. "יש נשמה ויש יהדות. הנשמה - קיימת אצל כל חילוני, שמאלני וגם אתאיסט.
כשמטוס מתרסק - ויש לי על זה שיר - אפילו אתאיסט הכי גדול נושא עיניים לשמיים. אדם
במצוקה - צועק למי שיעזור לו. זה הטבע של האדם ובזמני מצוקה רק הנשמה מדברת.
מוזיקה זאת שפת הנשמה ואני רוצה לדבר
לנשמה - בתור בן אדם. שיהיה לאדם חיבור עם הנשמה שלו ושתרפא לו את הנפש. הדבר
היחיד שיכול להרגיע אדם זאת מוזיקה".
***סודות פשוטים***
*מה הסוד שלך שהצליח לראשונה בהיסטוריה
להכניס חסיד לגלגל"צ?
"אני חושב ש'ים של דמעות' - פשוט
דיברתי את מה שכולם אומרים בשקט. לא סיפרתי משהו חדש, אבל סיפרתי משהו. כמו
סטנדאפיסט שמדבר על ההבדלים בין גברים לנשים ואנשים צוחקים. למה? כי זה אמיתי
ופשוט לא חשבנו לדבר על זה.
בשירים, אנשים מדברים על אמא או על
אבא, בנפרד. למה לא כזוג? אבא ואמא זה ביחד, גם אם חלילה הם התגרשו. שניהם אוהבים
ודואגים באותה מידה ומתפללים עלייך את אותה תפילה שתצליח, אז למה לא לדבר עליהם
יחד? כנראה שהקב"ה שלח לי את המתנה הזאת - לדבר על דברים פשוטים בפעם
הראשונה.
כולם מנסים לדבר עמוק - ואני לא. היום
או שמביאים להיט קליל מדי, גימיקי שעובר - או שיר עמוק מדי. אני רוצה שהשירים שלי
ישארו לכמה שיותר זמן".
הוא עוצר לרגע ונפעם. "עכשיו אני
עולה על זה, תוך כדי השיחה איתך ומבין למה ילדים אוהבים את השירים שלי: כי הם
מבינים את המילים. הן פשוטות!
גם הלחן קליט. זה מה שאני מקפיד שיהיה
בכל השירים שלי; גם ב'לונה פארק', 'מילים' והשירים שבע"ה יבואו".
*כיצד נוצר שיר ההודאה להורים ואיך
חשבת על זה בכלל?
"הייתה תקופה שהייתי בן 19
וההורים שלי התלוננו שאני חצוף".
*מה זה כולל?
"לדוגמה: הייתי ישן כל השבת ולא
נמצא בסעודות. זה הציק להם מאוד שאני ככה כי האחים הקטנים שלי בסף גם לומדים ממני.
רגע השינוי הפנימי שלי התרחש כשאמא שלי
בכתה מלב שבור, קרוע לרסיסים בגלל ההתנהגות שלי.
היא אמרה לי שאני פוגע בה ואני לא
דוגמה טובה וחי בסרט ובלי סדר יום ועוד כמה מילים שכאבו לי והסבירו לי שהגזמתי.
כמובן שהראתי אדישות באותו רגע, אבל
אמרתי לעצמי שזהו, אני חייב להשתנות. התבשלתי עם השינוי שאיתו בא הלחן והמילים של
השיר.
ביום נישואין של הורי, לפני שנתיים,
השמעתי להם סקיצה של 'ים של דמעות' ופה הם הבינו מה אני מרגיש כלפיהם. אתה לא מבין מה הלך שם; נשים בכו והגברים החזיקו
דמעות. נו, ככה זה; הגברים בוכים בלילה".
"שנתיים השיר היה אצלי. הצעתי
אותו לאמנים אחרים וזה לא הלך. חלק לא התייחסו אליי בכלל. עד שיום אחד שרתי את
השיר בשמחת בית השואבה בירושלים וכמו נס משמיים; בא בן אדם מהקהל, אמר שהוא אהב את
השיר הזה והחליט לממן את ההפקה והקליפ ב-50,000 ש"ח תמורת חלק ברווחים. משם
הכל היסטוריה, כמו שאומרים".
***יש היום שירי אהבה?***
*אחרי הפריצה, שני הסינגלים הבאים שלך
לא נכנסו לפלייליסט, איך הרגשת?
"תשמע, גם כשנכנסתי, אין ספק
שהתרגשתי - אבל האמת? לא הופתעתי. ציפיתי לזה מגיל צעיר. מגיל חמש אני מתפלל להיות
זמר. משם התחיל הרצון שלי. בכיתה א' רציתי
לשיר סולו במסיבת חומש - ולא קיבלתי. ראיתי ילדים שמזייפים - שקיבלו סולו. אני
כמעט בטוח שאם היו נותנים לי סולו - לא הייתי זמר היום. תמיד היה לי בראש 'חכו חכו'.
גם כשהציקו לי חשבתי על זה: יום יבוא וכל הכיתה הולכת לשלם על כרטיס למופע שלי!
לכן, כשהוצאתי שיר אמרתי לעצמי 'נו, מה
זה גלגל"צ? בכל התחנות ישמיעו אותי'. התפללתי על זה בהתבודדות ובכל מקום
אפשרי.
רק אחרי זה הבנתי שגלגל"צ לזמר
חדש זה ממש לא מובן מאליו. בעיניי, אפקט גלגל"צ עשה את שלו. קבלתי את התהודה
לעצם קיומי כיוצר. השירים שלי מגיעים לעשרות אלפי צפיות גם בלי להיכנס
לגלגל"צ".
*כבן אדם, ההצלחה שינתה אותך?
"נשארתי אותו דבר. מה שכן - פתאום
זמרים שלא הנידו עפעף לכיווני - מתייחסים אליי. שולחים הודעות 'מה קורה?'. אח שלי
היקר, אני מבין אותם הכי בעולם ומחזיר להם יוחס הוגן. אני לא מתנקם. ברור לי שמרגע
שנכנסתי לגלגל"צ - כולם רוצים שיתוף פעולה, כי הצלחתי.
אנשים אוהבים להידבק להצלחה ולכל בן
אדם יש אחוז מסוים של אינטרסנטיות, השאלה כמה".
*חייב לשאול אותך: הכניסה המפוארת
לתחנה ציבורית לא הרגישה לך קצת כמו 'עלה תאנה' על מוזיקאים רבים מהציבור החרדי
שלא זוכים ליחס?
"בעיניי, הכל חיובי. מי שבא לחבק
אותי - אני מחבק אותו בחזרה. מי שבא להכות אותי - אני בורח. כל עוד מחבקים אותי -
אני בסדר".
*איזו מוזיקה אתה שומע?
"כיום, בעיקר את המוזיקה שלי. זה
מוזר, אבל היא מרגשת אותי מאוד. באוטו עכשיו אני שם שירים של חתונה כדי להרים את
המצב רוח לקראת החתונה שלי. להתכונן. בעבר שמעתי ליפא שמעלצר, מרדכי בן דוד וברי
וובר. כשישי ריבו נכנס - אהבתי מאוד וזהו. אחר כך חנן בן ארי הגיע, התחלתי להבין
את הסגנון וראיתי שזה מה שמדבר אלי".
*וזמרים שלא מוגדרים 'דתיים'?
"לא ממש. לא מזמן שמעתי שיר אחד
מאוד מוכר של זמר ידוע. איך אני אגיד לך את זה? אני לא נמשך לשירי בגידה. 'עם מי
הלכת' - זה לא שיר אהבה. זה שיר בגידה. זה לא נעים. אחי, כמעט ולא כותבים היום
שירי אהבה. אנשים כותבים שירי בגידה - וזה גועל נפש. זה גורם לי להקיא. למה שאני אשמע את זה?!
לא יודע, לאנשים שעוברים חלילה בגידה -
זה אולי מתאים".
*תשיר שיר אהבה לאשתך?
"ברמזים. יש שיר כזה שאני הולך
להקליט. קוראים לו 'זמן' והוא מדבר על תהליך האירוסין שלנו. יש אהבה, אבל מאוד
מוסתרת. לא אומרים שם 'אהבה', יותר מרגיש שם מנוחה ונחלה. זה הרעיון. חשוב לשמור
על זה ככה. אני רוצה שהיא תהיה אשתי, לא מאהבת. שהציבור לא יכיר אותה ושלא נהיה
'אייטמים'. אשתי לא תהיה כזאת. היא לא הסגנון ואני שמח בזה, כמובן. זה מה
שחיפשתי".
*בוא נקליל קצת עם השאלה הקלאסית: 'מה החלום שלך?'.
"לפוצץ את קיסריה עם הקהל הכי מגוון בעולם; חרדים, חילונים, דתיים. שתהיה אחדות. שאנשים יתחילו לדבר עם הנשמות שלהם ולא עם הדימויים. מה הקטע לחיות בשנאה? אני חרדי, יהודי שגר בא"י. עם הזמן טסתי לחו"ל לטיולים או לקברות צדיקים והבנתי ששם זה או יהודים או גויים. הילד יודע שהוא צריך להיות יהודי, זה הכל. תסתכלו על זה שכולנו יהודים ותעשו טובה, תשמרו על האחדות במקום לריב".
להזמנת שירותי כתיבה וקבלת ניוזלטר: גדליה כתב אמן nadavgedalia.com
***
**
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה