בדרכו של הבעל שם טוב
נדב גדליה בשיחה נדירה עם הרב שי עטרי
צהרים. במשרד צנוע בבניין ישן בבני
ברק, יושב הרב שי עטרי (52) וחיוך נינוח למדי על פניו. שגרת יומו עמוסה; בבקר מסר
שיעורים בישיבה בה הוא משמש כ'משגיח', תכף יכנסו לחדרו זוג מבוגרים לייעוץ בעניין
עלום ובערב ייצא שוב למסור שיעור לבני ישיבות, בנות סמינר ולציבור הרחב
("והדק", כפי שהוא מדגיש באוזניי, בבת שחוק). הרב עטרי נודע כמי שמפיץ
את דרך הבעל שם טוב דרך עמותה ובעזרת עלונים ושיעורים. "תכף גם בספרים",
הוא אומר. הרב גדל בבני ברק בבית תימני אותנטי, בלדי. לצד קריאה בתורה כמקובל
בעדה, מגיל 15 נהג גם למסור שיחות באירועים וזכה לפירגון מהוריו. את שנות בחרותו
השקיע בלימוד בישיבת 'היישוב החדש' ובהמשך ב'איתרי' שם נחשב כ'עילוי' הסוגר את
הספר ב-2 בלילה. אחרי שנישא בגיל 22 עבר ללמוד ב'כולל' ושימש כמשגיח במגוון ישיבות
מוכרות ביניהן משכן שמעון, שערי תבונה, אוהל משה וברכי יוסף.
משגילה את דרך הבעל שם טוב לפני כ-27
שנים לא מש ממנה ועבודתו הרוחנית הענפה מתמקדת בה ובהפצתה לתלמידיו ולמי שמוכן
לשמוע.
***קשה וטוב***
לא לכולם דרך הבעל שם טוב עשויה להישמע
פשוטה, אך במבט עמוק ורחב יותר - אין פשוטה הימנה. השורש הוא אחד: אי גאווה, כניעה
והבנה שה' הוא הפועל את הדברים הטובים שהאדם מצליח להוציא מהכוח אל הפועל.
"החידוש של הבעל שם טוב מאוד פשוט. אנשים יכולים ללמוד תורה, להתפלל, לעשות
חסדים, אבל אין להם מסלול. אין להם 'דרך'. הם לא יודעים לאן הם נוסעים ודרך איזה
תחנות הם עוברים. לחסד עצמו יש ערך כמובן, אבל כשזה 'ערך מקומי' שלא מביא ליעד -
זה אחרת לגמרי. קח לדוגמה: אדם שהוריו קנו לו כלי רכב שונים ומגוונים, אבל לאיפה
נוסעים איתם? מה עושים בדרך? מה עושים כשיש פנצ'ר והרכב התקלקל?
אצל הבעל שם טוב - יש דרך. הבעש"ט
מלמד אותנו שלא כל חסד מביא אותך ליעד. למשל: אם אדם החליט לארגן משלוחי מנות
לאלפי בתים בישראל והוא שמח כי הוא יוצא 'תותח' בעיני עצמו ובעיני הזולת. ככה
מתנתקים מה'. הגאווה מתנתקת את האדם מהבורא. תועבת ה' כל גבה לב".
*צריך 'לסבול' כשעושים מצווה?
"חלילה. עבדו את ה' בשמחה, אבל לא
שמחה על כך ש'אני יצאתי גדול'. לא על זה מדובר כשמדברים על שמחה במצווה. השמחה
הנכונה היא שה' היה איתי במשלוח מנות וה' זיכה אותי להיות הצינור שדרכו ה' ישלח את
משלוח המנות. אותו דבר בלימוד תורה. אדם סיים מסכת, מקימים אותו להגיד דבר תורה
והוא אומר 'ירקתי דם כדי להגיע לזה' ו'קרעתי את עצמי' וכולם מוחאים כפיים. נו,
המסיים 'יצא גדול' אבל הוא סיים לא רק את המסכת... אלא את ההתקשרות עם ה' שהוא היה
יכול להשיג דרך המסכת. אפשר לתקן גם את זה, אבל הגאווה הזאת של 'אני עשיתי' -
מנתקת אותך מה', כי התפקיד שלך להכיר שהוא הפועל את הטוב, דרכך ולא אתה".
*נשמע מורכב. איך עושים את זה נכון?
"זה פשוט!", אומר הרב
ומחייך. בחלקים גדולים משיחתנו הוא אף מצחיק אותי מאוד, בנקל.
"תוך כדי הלימוד או החסד - באים
לאדם קשיים; הוא לא קולט את הלימוד, נשבר לו, נמאס לו. התפקיד של האדם הוא לזהות
את זה וללמוד מהקשיים - שזאת האמת שלו: אין לו כוח לזה. מכאן הוא קולט שאין לו שום
קשר למסכת או למעשה החסד וה' הוא הפועל את הטוב".
*סליחה על השאלה, זה קורה גם לרב?
"זה קןרה גם לי. כל ימינו חיינו
על הארץ זה כך. זה כמו האוזניים והאף שלך, תמיד זה שם. המחשבות והקשיים - זה אנחנו
וזה מה שעוזר לנו לחיות בדרך הבעל שם טוב. אתה לוקח את כל המחשבות האלה ולומד מהן
שזה אתה. זה מבאס את הגאווה וככה מתחילים לקלוט שה' הוא הפועל דרכך את הטוב.
והפלוס שיוצא ממך - זה ה'. זה הכל. זה היעד: להגיע לאין עוד מלבדו".
*זה לא קצת למחוק את ה'אני'?
"זה לא למחוק את ה'אני' אלא להבין
שאני לא קיים כיחידה נפרדת, אלא אני חלק מה'. חלק אלוק ממעל. לבטל את הדמיון שאני
והקב"ה זו מציאות נפרדת. יש לדרך הזאת התנגדות מאוד גדולה מבחינה פנימית.
הגאווה מתנגדת למהלך הזה. הגאווה זה אנטי דרך הבעל שם טוב. כי אני רוצה למלוך
ולצאת 'גדול' - בכל סיפור. אין אדם שאין לו גאווה ואין ספק שקשה לוותר עליה".
***כניעה מפוארת לבורא***
*מה דוחף אנשים ללכת בדרך הבעל שם טוב
למרות הקושי שבשינוי התפישה?
"היסוד להיכנס לדרך הזאת היא
הכאבים. זה הכרטיס כניסה לדרך הבעש"ט. מתוך כאב, באים לשאול שאלות - ואז
מוכנים לקבל תחליף לכאבים בדמותה של דרך הבעש"ט, למרות שלפני הכאבים אדם לא היה
'מקבל את זה'. גם אישית, עד שפגשתי בדרך הבעל שם טוב - היה לי בורא עולם תיאורטי.
הייתי בחור ישיבה, אבל זה לא 'זה'. שלוש שנים אחרי החתונה, בגיל 25 - היו לי
כאבים; בעיות בריאות, משפחתיות, כאבי נפש נוראיים - חיפשתי ישועות אצל צדיקים
וביקשתי ברכות. הביאו לי סגולות, הורו לי לעשות פעולות עד שבאתי לרב אשר פריינד
זצ"ל. הוא היחיד שלא נתן לי ברכה. במקום ברכה, הוא אמר לי שאני מפוצץ גאווה.
זה היה שוק, אבל הרצון שלא יכאב לי סייע לי להפנים את זה ולהתחיל לעבוד בכיוון.
להיכנע".
*איך?
"הצעד הראשון היה להודות שאני בעל
גאווה. אחר כך ללמוד שכולנו בעלי גאווה ושזה החיים ושזאת העבודה כאן. כל פעם מחדש
להודות שה' הוא שפועל את הטוב". מרגע הפנמת התפישה, תוך שבועות אחדים, הרוגע
והשלווה החלו לפעם בקרבו ועימו החלו להיעלם בהדרגה הכאבים הישנים. "זה אושר
אקספרס, אבל זאת כניעה. להתחיל להודות שאתה שלילי ושה' הוא שפועל את הטוב דרכך -
זה מהפך חיים. מ'עילוי' - להודות בזה שאני כלומניק. קנאי, עצלן, תאוותן, כל המידות
הרעות קיימות בי וכל הטוב, הלימוד ו'העילוי' - הוא פעולת ה'".
***לאהוב בעדינות***
*מה הדבר הכי חשוב לדור בעת הזאת,
כשנראה שיש הרבה בלבול?
"הדור לא מודרך", אומר הרב בכאב. "אומרים לכולם דברים כלליים: תניחו תפילין, תעשו חסדים, לא מלמדים אותם איך להתחבר לזה ולעשות את זה בצורה נכונה כך שזה ימלא אותם ואז לא יחפשו את השטויות. לא מדריכים אותנו איך לאהוב כל יהודי באשר הוא. אהבת ישראל, כולנו כאיש אחד - זה הדבר הכי חשוב שהכי חסר. אנחנו מוקפים ומלאים בשנאת חינם פנימית שאוכלת אותנו. גם זה - קורה בגלל הגאווה. הכל משם, בסופו של דבר. "שורש כל הנפילות והכאבים של האדם זאת הגאווה שלו", אומר הבעש"ט".
*איך אפשר לאהוב מישהו שמתנגד נחרצות
למה שאני מאמין בו?
"כי גם אני כזה; מתנגד לקדושה
באופן מסוים. אתה אמור לזהות את זה תוך כדי עשיה - שגם אתה אנטי קדושה רק ה' מסייע
לך לפעול טוב. כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
*אני חייב לשאול: היום הדיבור החינוכי
הוא חיובי ושכולם טובים, לא מבהיל אותם הדגשת המסרים האלה דווקא?
"אנשים לא נבהלים מזה.
ההיפך", מפתיע הרב. "הם מפסיקים לשנוא את עצמם. כי מה שקורה זה שכולנו
חווים נפילות וכישלונות וככל שאתה מחדיר לאדם שהוא טוב - הוא יותר מתוסכל כשהוא
נופל או נבהל מהמחשבות הרעות. איך זה יתכן? אדם שואל את עצמו; מה אני כזה מפלצת?
ברגע שהוא מבין שככה ה' ברא אותו; רע מנעוריו - אז אדם מקבל ומכיל את השלילה. ומפה
- אדם נהיה פנוי לעבוד עם זה. דווקא בגלל יצר לב האדם רע מנעוריו - להתחבר לה'
ולהכיר שכל פעולה טובה שיוצאת ממנו זה ה' ומה שהוא ניצל מהחטא - זה ה'.
אדם שהיה בסכנה וניצל מהסכנה - הרבה
יותר קולט שמישהו הציל אותו מאשר אחד שהוא לא בסכנה. קח דוגמה: הרבה אנשים מדברים
על ה' בהקשר של בריאות - אבל כשהם חווים חולי ונרפאים - החוויה אחרת לגמרי והדיבור על ה' כנותן
הבריאות שונה לגמרי. למה? כי האדם חווה את הצד השני. גם בדרך הבעל שם טוב:
בלי הרע - אין את ה'. אנשים שלא מזוהים
עם הרע שלהם ואומרים 'אני טוב' - לא מקבלים את החוויה של חיבור לה' בצורה כזאת שהם
רק צינור שמשפיע טוב ובלעדיו, חלילה, אין דבר".
*זה לא קצת מלחיץ?
"ההיפך. אתה רואה תמיד שאבא ה' -
איתך. דרך הבעש"ט אומרת: ה' איתך תמיד בכל דבר טוב שאתה עושה. אף פעם אתה לא
לבד. מצד שני אם 'אני' טוב - אז אין אתה עימדי, כי התפישה היא ש'הכל אני עושה
לבד'. אני אמנם מדבר על הקב"ה, שולח לו מצוות אבל אני פה והוא בשמיים. זה
יוצר נפרדות".
***והמצב בנוער***
*מעבר לדרך הבעל שם טוב, באיזו עבודת
ה' על בני הנוער להתמקד כדי להצליח?
"אצל נוער זו בעיקר מתיקות התורה.
צריך ללמד אותם כמה זה כיף. ע"י גישה נכונה, חום ואהבה. התורה טעימה, אבל
נותנים להם תורה קשוחה. זה מה שמשדרים לעם ישראל. גם מבוגרים הולכים עם עצמם
בקשיחות ועם הילדים שלהם בקשיחות. גברים קשוחים לנשים ונשים קשוחות לגברים
והמבוגרים מלחיצים את הילדים. כולם מועכים את כולם בשם הדת. בגלל זה עם ישראל
עוברים כאבים, מכות תופת, במישור הכללי. הכאבים האלה הם כדי לעורר אותנו לחפש את
ה'".
*פרקטית, חבר'ה רוצים להתחזק למעננו
ולמען העם, כיצד פועלים?
"להתחיל לשמוע שיחות - כי הכל
מתחיל מהאוזן. "אוזן ששמעה על הר סיני". אגב, כל השיחות אותו דבר אצלי.
תמיד זה יוביל לאותו לב ושורש".
*אחת הבעיות המרכזיות היום היא הבטה
שלילית על המציאות, אבל בקטע 'חיובי', זאת אומרת; יש חששות שנראים לנו 'מוצדקים'
ונדמה לנו שהמבט השלילי הוא הנכון, בעצם. מה עושים?
"המבט החיובי הוא מה'. כשאתה מודה
שיש לך מבט שלילי - ה' מתחיל להזריח את המבט החיובי שלו. הוא מתחיל לתת לך הסתכלות
חיובית. כמו נס. והחיובי - הוא מתנה. אדם עיוור - רואה רק שחור, אבל ה' הוא פוקח עיוורים. הוא זה שנותן את האור. אם יש לי
כאב -אני מבקש מה' שיראה לי מה הוא רוצה
שאני אתקן, ע"י תפילה.
דרך הבעש"ט מלמד שה' קורא לך דרך
אשתך ועלינו להתפלל: 'אבא, תזכה אותי להבין את זה בכלל - שזה אתה ולא היא' וגם
'תראה לי מה צריך לתקן'. ואז אדם נתקל פתאום בשיחה בבית כנסת שהרב מדבר בה על לשון
הרע ואומר שדיבור לשון הרע פוגע בשלום בית - ויורד לו האסימון. זה לא סימן - זה ה'
מדבר לבן אדם! ככה הוא מדבר אלינו. משמח שה' מלווה אותי כל הזמן".
*מה עושים עם המתח שבין כניעה למציאות
האלוקית והרצון לענווה - ובין הרצון לפתח ביטחון עצמי מול העולם?
"לאדם אין ביטחון כי הוא חושב
שאנשים אחרים הם מדהימים והוא סוג ב'. דרך הבעש"ט מלמדת אותנו שכולם חסרי
אונים. 'ואנוכי תולעת ולא איש' שמובא בתהילים - מלמד אותנו שכולנו תולעת ולא איש.
זאת מציאות האדם. כשאברהם אמר 'ואנוכי עפר ואפר' ויצחק אמר 'קטנתי' הם התכוונו
ללמד את כולנו איך לתפוש את המציאות. המבט הזה מביא ביטחון עצמי. כשכולם תולעים -
לא מתרגשים מאף אחד".
*אם הכל מה', איך פועלים בעולם הגשמי
כשמישהו מתנכל אליך - למשל?
"קודם כל אדם מזהה שזה ה' ולא
האדם שמולו ע"י תפילה והתחברות לה' וחיזוק ההבנה שה' קורא לי - דרכו. כל זה מוריד
שפע אלוקי. ומפה - אני מתחיל לפעול או לא
לפעול בצורה קרה ובלי התלהמות לפעול במישור הגשמי. ככה אתה פועל אבל לא מתוך עצבים
אלא מתוך רוגע ושלווה".
***מבט חדש על הזולת***
*איך הרב רואה את העתיד במדינת ישראל
ואת מצב הנוער?
"מדהים. מתוק מדבש כי כולם הולכים
להתחבר לדרך הבעל שם טוב. תהיה ענווה בין כל המגזרים וריקודים ברחובות. כי כולנו
אותו דבר. בנים של ה' ומכירים שכל הטוב שלנו זה מה'.
*חייבים גם טיפ מעשי לאהבת ישראל
עכשיו.
"כל פגם שאתה רואה אצל חבר
שמאלני, ימני, עקום, ישר - תתפלל: 'אבא תזכה אותי ללמוד מהפגם שאני רואה אצלו - מי
אני במהות'".
*ואם הוא מוכן לוותר על א"י ואני לא - איך אני מוצא את הנקודה ה'פגומה' שלו
אצלי?!
"זה לא אתה!", אומר הרב
בחיוך מתוק. "זה ה' מזכה אותך שתשמור על הארץ ושהיא תהיה חשובה לך. אבל בפנים
- אנחנו נמכור את אבא שלנו תמורת עדשים. זה שזה לא יוצא אצלי או מתגלה - כי ה'
שומר עליי. זה לא כי 'אני' יותר טוב. כשאתה תבין ש'רעך - כמוך' - תהיה לך אהבת
ישראל".
---------------------
רוצה לספר את הסיפור שלך?
להזמנת שירותי כתיבה וקבלת ניוזלטר: גדליה כתב אמן nadavgedalia.com
***
**
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה