קליל למען העם
ראיון חשיפה ראשון עם זמר הפופ העולה 'שמואל' שגורף צפיות רבות אבל יש לו מטרה אחת בלבד: להאיר את העולם.
נדב גדליה | להזמנת שירותי כתיבה מתקדמים וקבלת ניוזלטר: גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן nadavgedalia.com
להעלות יצירות לרשת, לקבל צפיות מעטות
מאוד ולעשות את זה שוב ושוב - זאת הדרך שעבר הזמר והיוצר שמואל (26). תכף נדבר
איתו על התחושות שמאחורי הבאסות ההן מול הצפיות הבודדות ביוטיוב, אך לפני הכל נספר
למי שנחשף אליו הרגע לראשונה כי מדובר באחד השמות העכשווים בסצינת המוזיקה היהודית
המקורית.
בשנתיים האחרונות שיריו נוסקים לעשרות
ומאות אלפי צפיות. 'נקודות' (טובות, רבי נחמן וגם לזה נגיע) הוא הסינגל האחרון שלו
שיצא לפני כחודש וחצה את רף ה-300,000 צפיות. "מגיל הנערות הייתי מעלה שירים
שיצרתי במחשב הנייד לרשת. דברים שעשיתי בתוכנת הפקה שעולה 200 שקל, מיקרופון של
200-300 שקל וזהו. זה היה ה'סט-אפ' שלי. עשיתי הכל לגמרי לבד, בע"ה. הייתי
מלווה את עצמי עם גיטרה ומקליט עוד ועוד שירים, לפעמים כל יום שיר ופעם בשבוע שיר
מקורי משלי. לא היה לי מושג מה אני עושה; הייתי מקליט שירה ושם על הקול שלי את
האפקטים המוכנים שבאים עם התוכנה. אחרי ההעלאה הייתי משתף את המעגל הקרוב
שלי".
*בדור המדידות הפומביות, איך
אמן מתמודד עם צפיות מעטות?
"שמונה שנים חישלו אצלי
את הצורך בתגובות של אנשים, אבל ברור שבהתחלה כשאין צפיות ותגובות - זה מבאס. אבל
לאט לאט, הייתי מחזק את עצמי בזה שגם מאזין אחד ששיר שלי חיזק אותו - שווה את
המאמץ. רבי ישראל אודסר אמר פעם לזלמן שז"ר שה' יתברך הוא העד שלו - שהוא
מוכן למסור את נפשו וכל כספו עבור רגע אחד של הרהור תשובה ליהודי אחד. הייתי מזכיר
לעצמי כל הזמן את המשפט הזה וזה חיזק אותי מאוד".
למרות הצפיות המעטות, ההתמדה והחיזוק
העצמי למען היצירה המחזקת - השתלמו. עם השנים, לאט לאט, מאה איש התחברו כמנויים
לערוץ של שמואל הצעיר. "התברר שמשהו בשירים הצליח להאיר לקבוצת אנשים, למרות
חוסר המקצועיות שעם הזמן הלכה והשתפרה - אך הכל היה עדיין בסגנון סקיצות
בלבד".
הכל זה צליל מכוון
שמונה שנים חלפו מאז פתיחת הערוץ של
הנער שמואל ו-1000 מנויים כבר היו רשומים אליו ואז הגיע הטלפון מאריה הנץ המנהל
האישי של אהרן רזאל ואמנים ידועים נוספים. כמו בחלומות של אמנים אחרים - רק גדול
יותר: המפיק התקשר מיזמתו והציע שיתוף פעולה. כן, בדיוק ככה.
"אני קצת רחפן וקל לי
יחסית לכתוב שירים, אבל לבנות קהל? אני לא מבין בזה", אומר שמואל בנימה
מתנצלת משהו. "אני מוריד בפני אריה את הכובע כי הוא לקח פה סיכונים לא קטנים
ומשקיע בי את זמנו היקר".
החיבור עם המנהל החדש הפך את כל ה'עניין'
למקצועי; הוביל ליצירת קליפים, שירים חדשים, הופעות והעלה תוך שנה את כמות המנויים
מ-1000 ל-8000 ביוטיוב, לצד המספר '30,000 מאזינים חודשיים' בספוטיפיי.
על הדרך קטף שמואל זכיה צנועה בתואר
'תגלית השנה' ברדיו 'כאן מורשת'. כי כזה הוא שמואל: הוא בא להאיר אפילו אדם אחד,
עושה את שלו בפשטות למען יצירה שתחזק את העם, לפני הכל. פלא ש'ההצלחה' כפי שהיא
מוגדרת בעולם המוחצן - רודפת אחריו?
להיוולד עם צ'לו ביד
שמואל, כעת נשוי ומגדל שני ילדים, גדל
ביישוב אפרת. ילדות ציונית-דתית מאושרת לצד ארבעה אחים ואחיות והורים שיצרו בבית
תמהיל מוזיקלי מעניין; אמא, פסיכולוגית, ממוצא בריטי ואבא, היסטוריון, ארגנטינאי
שהסתובב לא מעט בעולם והרצה על הנושא העתיק: 'אנטישמיות'. שמואל הקטן החל לנגן עוד
לפני שידע קרוא וכתוב באופן שוטף. "התחלתי לנגן צ'לו בגיל חמש", הוא
מספר. "ההורים שלי שלחו אותי לחוג". משם הוא התגלגל לכתיבה והלחנה בסוף
היסודי, לצד לימודי נגינה על כלים נוספים; פסנתר, תופים וגיטרה. את השיר המקורי
הראשון שהקליט הוא זוכר היטב. "זה היה בכיתה י"א, היה לי מחשב נייד
והקלטתי שיר חברתי משהו".
*מה היה שם, בשיר הזה?
"תמיד הייתי ילד רגיש
ומאוד הפריע לי שיש ילדים שצוחקים עליהם ומשתמשים בהם כפורקן לציניות. קראו לשיר
ההוא 'אצלנו בכיתה' והוא הביע מחאה על התופעה הזאת. הסלוגן של השיר היה 'אצלנו
בכיתה אסור להיות שונה'.
העלתי את השיר ליוטיוב עם קליפ שערכתי
בעצמי וזה הגיע לילדים בכיתה ויצר פולמוס. היו ילדים שהתעצבנו על השיר. הם טענו
שאני לוקח קשה מדי את ה'צחוקים' בכיתה".
*אתה היית מ'המקובלים'?
"אני לא אוהב לקרוא לזה
'המקובלים', אבל בוא נאמר שלא הייתי צריך להילחם על המקום שלי בכיתה. הייתי חבר של
כולם, אבל אהבתי לבלות עם התלמידים השקטים יותר. הרגשתי שיש להם איזו בגרות ואהבתי
את זה שהם לא מבינים את העולם הזה. לאנשים ביישנים או רגישים, לא פעם, 'העולם הזה'
לא יורד טוב בגרון. אנחנו חיים בעולם שנראה תחרותי ומוחצן ולא קל להשחיל מילה של
אמת. שמתי לב שהרבה פעמים הרגישים מכוונים יותר לדיבור של אמת. הם לא מבינים את
הדיבורים הסתמיים והסמול טוק".
*השיר השפיע על הצוות החינוכי?
"המנהל פתח ישיבת צוות עם
השיר והוא יצר שיח חינוכי, מה התקדם הלאה? לא יודע. אני מקווה שכל שיר שאני יוצר
עושה שינוי גדול יותר, מעבר לשיח". היום, הוא מסתכל על הדברים קצת אחרת. אני
חושב שבשיר ההוא יש מחאה כלפי חוסר רגישות, אבל גם בשיר הזה יש משהו ציני כי הוא
לא רגיש כלפי הילדים הלא רגישים... אני מרגיש שהדרך שלי להתייחס לקשיים האלה היום
היא דרך הצעת הפתיחות והרגישות שלי לעולם במילים כמו 'תעצרו את העולם אני רוצה
לעלות'. משפטים כאלה שמטרתם לפתוח את הרגישות אצל אנשים, אבל לא דרך מחאה. כי גם
במחאה יש משהו אגרסיבי".
בדרך לרבי נחמן
בסיום הישיבה התיכונית באפרת, פנה שמואל
לישיבת עתניאל. במסגרת ההסדר שירת בחיל חינוך וברבנות הצבאית ותוך כדי תנועה התחבר
ברמ"ח ושס"ה לדרכו של רבי נחמן מברסלב, בעקבות שיעורים בתורת רבי נחמן
אליהם לקחה אותו אחותו.
"להיות ברסלבר זאת לא
החלטה שאפשר לקבל אותה", הוא מסביר את התהליך ששינה אותו פנימית וחיצונית.
"לרבי נחמן יש הרבה עצות ותורות. צריך חיים שלמים כדי להגיד 'אני מקיים את מה
שרבי נחמן אומר'. ברסלב זה לא מועדון חברים, זה מסע של כיסופים. החלטתי שאני רוצה
להתחבר יותר לרבי נחמן - והתפללתי לה' הרבה על זה".
*מה התפללת?
"ביקשתי ממנו ככה: אם רבי
נחמן זה טוב בשבילי - תקרב אותי. ואם זה לא טוב לי - תרחיק אותי מזה ותשמור עליי.
אחרי התפילה הזאת - שהמשיכה במשך זמן רב - הרגשתי שטוב לי להתקרב והרגשתי שזה זה
והעמקתי יותר דרך קריאה בספרי רבי נחמן ויציאה להתבודדות".
*כמה זמן עושים התבודדות?
"התחלתי בחמש דקות שבהן
ביקשתי לעשות יותר מחמש דקות, עד שזה הגיע לשעה כל יום בתקופת הישיבה וגם לאחריה,
כשזה מתאפשר". לא פשוט להיות ברסלבר אדוק. "יש את העניין של לקום בחצות,
אז הייתי מתנדב להחליף את השומרים בישיבה בחצות לילה. בעתניאל, כל התלמידים
מוכשרים להיות שומרים ויש תורנות שבה כל תלמיד לוקח חלק בשמירה על הישיבה. הייתי מוצא תלמיד ששובץ לחצות ומחליף אותו. היו
אלו הלילות הכי מתוקים שהיו לי בחיים. יש משהו קסום בחצות בלילה, לבד, בלי הטלפון.
יש שקט בעולם שלא קיים בשעות אחרות. כשיש הרבה אנשים ערים - זה מבלבל את המחשבה,
גם אם אני לא עם אנשים. משהו באוויר פחות צלול, ככה רבי נחמן אומר. היו שם משהו
באוויר שהרגשתי, זה בטוח. המילים של התפילה, לימוד תורה, כל דבר שאתה עושה - יוצא
יותר בקלות. יש בחצות משהו זך".
תקליל, אחי
למרות דיבורי העומק הגדולים, סגנון
המוזיקה של שמואל מאופיין בקלילות ועליצות רבה. "גדלתי עם המוזיקה הזאת בבית
מלא אהבה עם הרבה השפעות מוזיקליות; פופ, קלאסית, בריטית, אמריקאית. אני חושב שיש
סיבה שמוזיקת פופ כל כך בינלאומית. היא נוגעת ברגש בצורה כנה ופשוטה. לאמנים דתיים
קשה לגעת בנקודות של רגש כל כך חשופות כמו שאמני פופ לא יהודיים או 'חילונים'
עושים. דתיים כל הזמן צריכים לדייק את עצמם ולדעתי המוזיקה שלהם יותר 'שכלית'. זה
מגיע ממקום חיובי, כמובן, אבל קל ככה לפספס את הרגש התוסס שהמוזיקה יכולה לגעת בו.
בפופ ה'כללי' מעבירים אמנם חוויות חזקות אבל גסות ולא מחוברות לשורש ולא בקדושה.
אבל את עצם היכולת להרגיש - הייתי רוצה להעביר למאזינים שלי ולקשר את הרגש הזה -
כמובן - רק לדברים חיוביים. להתרגש מלימוד תורה, מתפילה, מרצונות טובים".
*לנענע לולב בדביקות?
"עדיין לא הגענו
לשם", צוחק שמואל. "אבל ב'נקודות', למשל, הבאתי בעצם הזמנה לרקוד את
הנקודות הטובות שלנו, לשמוח בהן. בעולם הדתי שחוויתי תודעת ריקוד זה להחזיק את
הידיים ולנוע במעגל, במקרה הטוב. במוזיקה ששמעתי בבית - זה היה לשים מוזיקה, לסגור
את התריסים ולרקוד. לתת לנשמה להביע את עצמה בריקוד. זאת שמחה ספונטנית של החיים
עצמם שחוגגת את היופי שלהם".
*למה כתבת בשיר 'לסגור את
התריסים'?
"כתבתי את נקודות ביחד עם
שחר הדר והיא מאוד רצתה לכתוב שם 'רקדת ופתחת את התריסים' ואני הרגשתי שצריך להיות
'לסגור את התריסים' כי זאת תנועה של לא להביט בעולם כשאתה רוקד. כי ברגע שמסתכלים
עליך כשאתה רוקד - זה גורם לך קצת להביט על עצמך מבחוץ ולהיות חצוי בין ספונטניות
לבין זה שרואים אותך".
*איך הקהל המגזרי עיכל את המסר
הזה?
"99 אחוז היו תגובות
נרגשות. מתברר שאנשים צמאים לשמחה אמיתית. היו קצת תגובות שטענו שהשיר 'נשי' ולא
מתאים לגבר לרקוד בספונטניות. אני לא מגיב לזה. זה לא מפריע לי".
*מה? אתה לא נפגע מתגובות
שליליות?
"האמת שלא", מפתיע
שמואל. "זה אפילו מאפס אותי. אני מרגיש שתגובה שלילית עוזרת לי להבין איך
ממשיכים הלאה. אני לא עושה מוזיקה כדי לקבל אישור ממישהו אלא למען השליחות שלי
בעולם", הוא מסביר בפשטות וכנות.
לחיות באי ידיעה ולאהוב את זה
הבנתם את הקטע; אצל שמואל אין סתם. הוא
מייצר אמנם פופ עדכני אבל כאן עם מטרות למען הכלל: לשמח, לחזק, להביא את המסרים
האופטימיים-אמוניים שלו לגבי נקודות טובות, עלייה רוחנית ושמחה ספונטנית, בלי
להתנצל. פלוס מראה ברסלברי למהדרין, עם כל החבילה: כיפה בולטת, פאות גדולות וחיוך
כובש כי 'מצווה גדולה להיות בשמחה', מן הסתם.
כעת הוא בדיוק עובד באולפן על שיר חדש
שאסור לנקוב בשמו עדיין. "השיר הזה מדבר על אמונה בסוד", הוא נאות לגלות
את הנושא, לפחות. "קבלתי אותו בהשראת תורה של רבי נחמן - כמו כל הסינגלים שלי
- שמדברת על זה שמה שהופך את החיים למתוקים זה שאתה מאמין שיש סוד, ניגון מסביב
לעניינים".
*מה זה הביטוי הזה 'הניגון'
שכולם מסתובבים איתו בפה?
שמואל צוחק. "כשיש מאחורי הרובד
החיצוני עולם שלם - קוראים לזה 'ניגון'", הוא מסביר. "כי 'ניגון' זאת
נקודה שהיא מעבר לשכל. אם אתה חושב שאתה חייב להבין את הכל - אתה נלחץ. רבי נחמן
מדבר על הבנת הסוד ממקום של אמונה".
*תן לי דוגמה.
"לשמוע את אשתי בבוקר
ולהבין שמה שהיא אומרת כולל גם רובד נסתר שדרכו הקב"ה מדבר איתי. למשל: אשתי
יכולה לפנות אליי כשאני יושב עם הטלפון על הספה ולשאול אותי 'שמואל, מה השעה?',
לפעמים מהטונציה העדינה שבה היא אומרת את זה וההקשר של מה שקרה לפני - במודע או
שלא במודע - היא לא שואלת מה השעה רק אלא מבקשת שאפסיק להיות עם הטלפון ואהיה
איתה. זה קורה גם עם הילדים".
*איפה זה פוגש אותך?
"עם הילדים יותר מורגש
שהמסרים עוברים דרכם גם אם הם לא מתכוונים אליהם. יש לי שני ילדים. הגדול בן
שנתיים והקטנה בת ארבעה חודשים. יום אחד, אני שומע את הגדול מדבר לעצמו וכאילו
מדבר לקטנה למרות שהיא לא שם. הוא אמר לעצמו ככה: 'לא לשפוך את המים'. לא התכוונתי
לשמוע מסר עמוק - אבל זה נגע בי כמו חץ בלב. פתאום הבנתי איך כל מה שאני עושה לו
עובר לכל הילדים שאחריו. היה לי רגע של הרהור תשובה. אמרתי לעצמי: אני רוצה להיות
יותר מדוייק ועדין אתו. להרבות בדיבורי אהבה ולא רק לתת הוראות מה לא לעשות. בעצם,
התברר לי דרך הדיבור של הילד עם עצמו - שעם זה הוא מתעסק. עם ההערה שלי 'לא לשפוך
את המים'".
*איפה עובד הגבול בין הצבת
גבולות לבין רגישות לאיך שהילד תופס אותך?
"זאת שאלה מצויינת. אני
לא חושב שיש גבול ברור, אבל אני מרגיש שהשתנתי מאז מקרה המים ההוא עם בני. התקשורת
השתנתה. אני מציב גבולות אבל יותר מנכיח את הדברים הטובים ויותר עדין עם הטון ברגע
שצריך להעיר לו על משהו".
*נשמע שקשה לחיות ככה, בהקשבה
תמידית לניואנסים.
"אני לא מתנהל ככה כל
הזמן, אלא מנסה מפעם לפעם להתעורר להבנת 'הסוד' ולהרגיש את זה. זאת נקודת האמונה:
אני מאמין שה' מדבר איתי דרך דברים ואני לא מסבך את עצמי בזה. אני לא מיסטיקן.
לפעמים האנטנה קולטת ולפעמים לא".
*מה החזון שלך?
"אני רואה אותי בהופעה,
מלא אנשים בקהל, כולם עוצמים עיניים והלב נפתח לה'".
*תוכל לנסות להסביר את המושג
המופשט הזה?
"תשמע, אפשר להשתמש בשם
ה' בשביל הרבה אידיאולוגיות ורעיונות ורצונות שמתנגשים בעולם וצריך לחפש איך עושים
את זה נכון יחד עם רגישות לשני. בחיים שלי, ברגע שהלב נפתח לה' זה רגע שאני מרגיש
את החיסרון שלי ואז בעצם הקשר עם ה' נהיה ערוץ פתוח סביב החיסרון הכי עמוק שלי.
אני מרגיש שהרגישות לאחרים נובעת מזה שאתה מודע לזה שאתה יודע עד כמה אתה חסר. זה
עדיין מופשט, אבל זה הניסוח הכי קרוב למשהו שאני יכול לדבר אותו. יש תרבות של לומר
'אני מושלם כמו שאני', אבל אני חושב שדווקא זה יוצר איזה שריון כי כולם מפחדים
להיראות חסרים כדי לא להיפגע ומשם מגיעה גם ציניות. אני חושב שההיפך הוא הנכון:
אנחנו צריכים אחד את השני בשביל שנוכל להיות פתוחים - עם החסרונות שלנו - ויחד,
אחד בעזרת השני - נמלא אותם".
-----
רוצה לספר את הסיפור שלך?
להזמנת שירותי כתיבה וקבלת ניוזלטר: גדליה כתב אמן nadavgedalia.com
***
**
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה