ראיון אישי עם הראל טל

נדב גדליה בראיון אישי ומרתק עם הזמר המצליח הראל טל; על החזרה לעזה, ניחומי האבלים, המשפחתיות והלב המרחף מעל הכל. | צילום: אלישיב לויתן, יח"צ

את צלילי התקופה הנוכחית הזמר והיוצר הראל טל לא ישכח עד אחרית ימיו. זה מה שקרה עם הלהיט שלו 'תתן אחרית' (שמצליח לרגש משמיעה ראשונה) באחת הסיטואציות העצובות ביותר שחווה כזמר. "אמא יקרה ללוחם, חלמה ללוות את בנה לחופה עם השיר 'ותן אחרית', עד שהגיעה הבשורה המרה על נפילתו בקרב", הוא מספר. "היא בקשה שאבוא כדי לשיר את השיר בלוויה, בדרכו האחרונה של הבן שנפל למנוחת עולמים", מספר. "היו בכיות שאי אפשר לתאר", משחזר טל. "אחרי יומיים באתי לשבעה אצל המשפחה ועשינו כמה ניגונים במעמד יותר אינטימי ועמוק שהצליח ב"ה ללכד את כולם ולעודד עד כמה שאפשר. אישית, דבר אחד שהלכתי איתו המון בתקופה האחרונה זאת הנקודה שאומרים שמידה טובה מרובה ממדינת פורענות ואותו דבר יכול לקרות גם בכיוון החיובי. הקב"ה יכול לגאול אותנו בשניה, כמו במצרים. בחינת 'פתאום יבוא אדון להיכלו' וההפתעה יכולה להיות הרבה יותר, אבל בקטע הפוך וטוב. התובנה הזאת חיזקה אותי מאוד". אחרי תקופת יובש בהופעות 'רגילות' והתרוצצויות בין בסיסים רבים בדרום ובצפון, חוזר טל להופיע בחתונות ומשיק את 'תורה ותפילה' - גרסת כיסוי הכוללת דואט עם הזמר המיתולוגי ישראל דגן ששר את הלהיט העתיק במקור.

*כזמר שמופיע רבות בחתונות, אנשים ממשיכים להתחתן כרגיל, כאילו לא קרה דבר?

"סך הכל, כן. אני לא מרגיש הבדל משמעותי בכמויות ההזמנות", מגלה טל. "עם ישראל חי וממשיך. מצד שני, החתונות עצמן נראות אחרת. יש מקומות שזה מורגש פחות ויש כאלה שיותר. זה בא לידי ביטוי כשבחופות מדברים על המצב וכמובן שחייל שיצא מעזה כדי להתחתן או כשאחד מבני המשפחה חטוף - האירוע יהיה אחר. מה שכן, בריקודים אנשים משחררים יותר ונכנסים לשמחה עד הסוף, עד כמה שאפשר".

*מה השתנה אצלך מאז אירועי שמחת תורה?

"וואוו. גוועלד. יש הרבה מחשבות ותובנות ואי תובנות, שאלות. המקום של הזעקה לה' יתברך - הפכה להיות הרבה יותר חזקה. מה עוד צריך לקרות כדי שניגאל? המקום הזה של הכיסופין לסוף. ה'די' הזה צועק. לפעמים אני נמצא עם בני נוער בשיחות והתוועדויות ושואלים אותי הרבה שאלות באמונה: איך זה קרה ויכול לקרות? אני משתדל לענות תשובות פשוטות כי יש תשובות, אבל לפעמים אני אומר לעצמי: הייתי רוצה לפקסס את השאלות לשמיים כי השאלות טובות גם אם אנחנו עונים את התשובות. יש מקום שצריך להישאר בצעקה והמקום הזה מתעצם בתקופה האחרונה. באיזשהו מקום איפשהו שהתשובות טובות מדי - זה מחליש את הצעקה ולכן צריך לשאול את השאלות ולצעוק אותן להשם כדי שהתפילה תהיה חזקה יותר, מעומק הלב כי ה' רוצה לב".

שמן ומים ישראלים

*אתה נע בין שמחות ואירועים עצובים, איך אפשר להכיל את זה?

"אני אספר לך סיפור: משפחת ריבלין מעתניאל שכלו שני בנים ושניים שרדו. האח הגדול רצה לחזק את ההורים עד כמה שאפשר והביא הרבה דמויות ואמנים. לקראת סיום השלושים הוא פנה אליי. אמר שאמא שלו מחוברת לשירים שלי והזמין אותי לערב ניגונים. קשה לתאר מה הלך שם. אף פעם לא היה לי דבר כזה. שרתי 'ותתן אחרית' ובכיתי כמו תינוק. היה שלב שהיה קשה לשיר. זאת לא הייתה הופעה שבא אתה חושב מה אתה עושה ואיך אתה נראה. שם שמתי לב שהם משפחה מאוד עצמתית ובשירים השמחים הם קפצו באוויר משמחה. זה שיקף לי הרבה מהמצב; עם ישראל חי. בסוף אלו אותם אנשים בשמחות ובלוויות. אנחנו מלאים בתקווה ובצער. זה יכול מאוד לבלבל והמוזיקה היא כלי שמסדר. נותן מקום לכל סיטואציה.
יש לנו את היכולת הזאת לשנות כיוון ולהפריד בין הסיטואציות ולתת את כל כולך בכל סיטואציה".
"עכשיו אני במקום של שמחה - אני שם. במקום של צער - אני שם. מבלבל כשזה מעורבב. אבל כשכל רגש מקבל את המקום שלו זה מסודר. כמו שמן ומים שלא מתערבבים - גם אם תערבב אותם. אני מרגיש שזה הכוח של המוזיקה - לעשות סדר ברגשות. לפעמים אני לא מאמין עד כמה גדול כוחה של המוזיקה. יש שוני משמעותי בין יצירה יהודית ל'יצירה כללית' וזה בא לידי ביטוי בתוכן. האדם מביא את עצמו. כשהוא יהודי - הוא מביא את היהודי שבו וזה משמעותי מאוד. כשיהודי מוציא את המקום המחובר שלו לקב"ה דרך המוזיקה - זה משהו אחר".

*תוכל לתת סיפור שימחיש לי?

"הנה, לפני שבועיים שלוש בן אדם עולה אליי לבמה באמצע חתונה, מחבק אותי חזק חזק ואומר לי: אין לך מושג כמו אני חייב לך והוא מספר לי ככה: הוא גדל בבית לא דתי לחלוטין. יום אחד הוא הסתובב עם חבר'ה וחבר השמיע לו את 'ממלא כל עלמין' וקרה לו משהו. נגע בו ברמות מטורפות. הוא שמע את זה עשרות פעמים בלופ, נפתח לעוד שירים שלי ושל עוד חבר'ה בסגנון כמו ביני לנדאו. משם הוא הגיע למקום של התחזקות והיום לומד בישיבה. הייתי בשוק".

*איך אתה מסביר את זה?

"לא יודע. זאת הזיה. יש משהו במוזיקה שאתה לא חושב שקיים. אני מאמין שהוא שמע עוד שירים באותה תקופה ודווקא האור הזה נגע בו ולא משהו אחר שאולי היה יכול להשפיע להיפך".

מלחין בגיל 7, חתן בגיל 17

הראל טל (36), נשוי ואב לשבעה, מתגורר ביד בנימין. מאז ילדותו בנווה דקלים, גוש קטיף, הוא בענייני המוזיקה כמלחין וכותב. "את 'וארשתיך לי לעולם' הלחנתי בגיל 7", הוא מספר בחיוך. "היתה תמונה בבית של ההורים שלי עם גפנים והיה כתוב שם את הפסוק הזה. הייתי יושב מול התמונה ורציתי לשיר את הפסוק... לאט לאט עלתה לי מנגינה וזה היה מגניב בעיניי". בהמשך התרחשו אירועי הלחנה דומים. "חשבתי על איזה פסוק, עלה לי 'מה גדלו מעשיך ה'' והתחלתי להוציא משהו עם האקורדים שהכרתי. עדין לא הבנתי שאני מלחין", הוא צוחק. "זה בא בשלבים. שכאמא מתלהבת משיר שלך כמו מציור שהבאת מהגן ואתה לא יודע אם היא מתלהבת מהשיר כי הוא יפה או כי 'צריך' להתלהב ממנו...".
באזור בר המצווה הגיטרה נכנסה לחייו והביאה בכנפיה יצירה מקורית, חדשה לגמרי.
"היא עזרה לי להלחין הרבה יותר שירים, על בסיס קבוע", מספר טל. "הייתי יושב עם הגיטרה, מלחין, כותב עד שהקלטתי קלטת שלמה עם עשרה שירים שהיינו שומעים בבית. עד היום יש לי אותה. אחר כך המרנו אותה לדיגיטל".
בגיל 16 לערך נכנס טל באופן רשמי ל'עסקי המוזיקה'. "הקמנו להקה של ישיבת 'תורת החיים' בגוש הקיף, שרנו בחתונות של חברים ובהמשך זה יצא החוצה לקהל רחב יותר ונכנסו להקליט שירים באולפן מקצועי".
במקביל, קרו שני דברים: השירים הגיעו לקהל רחב, רשמו מיליוני צפיות וטל עצמו התחתן, קצת לפני שהגיע ל-18 שנים על הגלובוס. "עכשיו הבת שלי בגיל שהתחתנתי", הוא מחייך. 'האם נישואין גיל צעיר הם דבר נכון לדעתך?', אני ממהר לשאול. "לדעתי זה מאוד משתנה מאדם לאדם", הוא משיב. "בפרט בדור הזה כשיש בני נוער שנמצאים במקומות אחרים זה מזה. ברור לי שצריך להיות מוכן כדי להתחתן ונראה לי שהייתי מוכן".

*אנשים בגיל הרבה יותר מבוגר ומרגישים 'לא מוכנים'.

"תשמע, אתה לא באמת יודע מה זה חתונה לפני שהתחתנת. מה שכן, יש מקום שאתה מבין שזאת עבודה ואתה נכון לה. אם אדם באמת שם - זה דבר גדול".

*מה בנה אותך להגיע למקום של בשלות כזו?

"נראה לי התבודדות", הוא מפתיע. "לקחתי את הרעיון של התבודדות מהרב ארוש שמביא את דברי רבי נחמן. היה לי חוק ולא יעבור שאני לא הולך לישון בלי לעשות התבודדות של שעה ביום. זה קשה, אבל הבנתי שזה מה שיבנה אותי, לשאול את עצמי את השאלות ולא לוותר לעצמי למצוא תשובות אמיתיות. קבלתי על עצמי שגם בזוגיות אני עושה עם עצמי חשבון נפש. בגדול, יש עליות וירידות, אך כרצון ודרך - אני שם, ב"ה. אגב, התבודדות יכולה להיות גם 'תפילה', אבל לא ככספומט - אלא כפתיחת הלב בדגש עם חשבון נפש. לעצור כל יום ולהסתכל פנימה בהתבוננות. את זה לקחתי מאבא שלי".

בין רצון לאהבה

אחד הלהיטים הגדולים של טל הוא 'תעיתי כשה אובד' שזכה לגרסת כיסוי של ישי לפידות וחרך את הבמות גם בציבור החרדי בגרסה מקפיצה ואחרת לגמרי מהמאפיין את שיריו של טל. "זה שיר שנולד בתמימות והיה רגוע ועדין. לאט לאט הוא הגיע גם לחרדים. בני ישיבה מסוימת אהבו אותו מאוד ובחתונה אחת שבה ישי לפידות היה אמור להיות הזמר החתן בקש ממנו לשיר את הזה, כך שהוא נאלץ ללמוד אותו כדי לרצות את החתן. רק בחתונה ישי קלט מהריקודים עד כמה השיר חזק. למחרת בבקר הוא התקשר אליי וביקש את ברכתי לעשות לו קאבר. הוא גם רצה לשנות מילה או שניים בשיר. עם דבר אחד זרמתי איתו ועם אחד לא".

*עם מה כן ועם מה לא?

"המקור היה "לא רוצה פה שום דבר" וישי רצה לשיר "לא רוצה עוד שום דבר" - וזרמתי עם זה. לא הרגשתי שזה שינוי משמעותי ביצירה. גם כשהשיר מגיע לבנות אני רוצה שישירו את זה בלשון נקבה כדי שיתחברו לזה עם הלב ולא שישירו 'כמו הזמר', זה לא העניין. דבר נוסף, ישי רצה להגיד: "אני כל כך אוהב אותך" - הוא חשב שזה יותר עכשווי ומתאים, כמו 'הקב"ה אנחנו אוהבים אותך'. אמרתי לו: באהבה, אבל אני לא מסכים'. רציתי שהשיר ישמור על המקום האותנטי שלו. אהבה ורצון אלו דברים דומים, אבל שונים. הרצון מסמל את הרצון להתקרב לקב"ה. אהבה זה מוטיב חזק וטוב אבל זה לא רצון".

*איזה שירים אתה שומע?

"אין לי כל כך איך לשמוע. יש לי טלפון כשר, בלי אינטרנט, ככה שהאפשרות של מוזיקה באוטו - לא ממש קיימת. בבית יש לי מחשב - אבל זה לא נגיש ויומיומי, ככה שבפועל אני שומע מוזיקה בדרכים ביומיום. יוצא שאני בעיקר שומע רדיואים חרדים, קול חי מיוזיק, קול פליי ורשת מורשת ששם הסגנון יותר מתאים לי. יש לי אהבה גדולה לישי ריבו וביני לנדאו. מאוד אוהב את יהודה גרין, פורת נוב וגם מלך קאהן ונפתלי קמפה".

מיקרופון למקסימום

*תגיד, איך אתה מסתדר כמוזיקאי ואב לשבעה?

"השאלה הזאת מאוד תופסת אותי", מספר טל. "אני בהרבה התלבטויות ובמחשבות לגבי זה. הכי קשה לי העניין הטכני; לוותר על משהו משפחתי בגלל הופעה. זה גומר אותי. אבל גם הטכני הכללי - שאני לא נמצא תמיד בארוחת ערב ומה עושים עם זה? לכן אני משתדל מאוד מאוד לפצות. בימים שאני פנוי - לתת את כל כולי. בשעות שאולי אחרים פחות נמצאים, כמו בצהרים - להיות נוכח. זה סוג של תחליף שבא לידי ביטוי גם בעונות. בבין המצרים ובעומר - אני נוכח יותר ונותן את הדגש לצאת לטייל עם הילדים כי בקיץ זה פחות מתאפשר. אני חושב שיש לי לאן להתקדם ולדייק יותר את הדברים. מצד שני, בגדול אני בקונספט טוב. צריך להכיל את זה כי זה התחום שטוב ונכון לי ולעם ישראל ואני עושה את המקסימום שאני יכול".

*כמי שחווה את 'ההתנתקות' בגיל 17, מה הציפיה שלך בנושא עזה?

"אני פחות איש של פוליטיקה ולא חושב שנחזור לשם כל כך מהר. זה מעורר את 'האמרנו לכם' ויש געגוע, אבל ציפיה? לא יודע. לא בונה על ציפיות. אני מחכה לגאולה יותר כללית. לא חושב שהכל ישאר אותו דבר ושיעזור שנבנה יישוב בעזה. צריך גאולה שלמה, משיח, עזוב אותך".

*מה החלום של מוזיקאי אמוני?

"לא יודע כמה זה קשור לאמוני. אני מתנהל בנחת וזה חיסרון שהוא יתרון. אני לא חולם עוד 10 שנים להיות בקיסריה או משהו, אלא רוצה להרחיב את הקהל, שיכירו יותר את השירים והעומק, שיתחברו למוזיקה ולה' - זה מה שעושה לי טוב. כמה ואיך? אני פחות נכנס לזה. אם ה' יביא אותי לקיסריה - אני יזרום עם זה".

*מסר מילולי לאומה כי אי אפשר לנגן דרך דפים...

"חבר'ה לא להתייאש. ה' גדול וטוב. הכל חלק מתהליך והוא מוביל את זה למקום הכי טוב שיכול להיות, גם אם נראה אחרת".