גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן | ארכיון : שי גראוכר

ראיון אישי עם שי גראוכר - הפנים המעודדות והמפתיעות של התקופה הכואבת | נדב גדליה

כשנודעו ממדי אסון הנמר"ה - גם שי גראוכר, האחראי הבלתי רשמי על שמחת החיים עכשיו - נשבר. "לשמוע בשורה כל כך קשה... לא היה אפשר לתפקד ולזוז". ושי הוא אחד שרגיל לזוז לא מעט. מאז שמחת תורה הוא חמוש בחיוך מעודד על הפנים, שם את עצמו בצד ועובר מדבר לדבר: מעודד לוחמים בשדה הקרב עם מגוון פינוקים, מקים את האוהל 'מנוחת הלוחם' בדרום, מחלק מתנות יקרות לפצועי המלחמה בבתי החולים ומפציע לניחום אבלים כשכבר אי אפשר להביא משהו פיזי שינחם. בתווך, מתגלגלים ברשת המוני סרטונים ויראלים המציגים את תופעת 'שי גרואכר' כאיש חביב המחלק מכל הבא ליד לכל מי שרק זקוק לעידוד קריטי ומשנה חיים, עד כמה שאפשר. גולת הכותרת: תרומת ספרי תורה ומכונית למשפחת חטופים. "אני רק מביא את יהודי התפוצות שאני מכיר, הם פותחים את הלב - ותורמים", הוא מסביר במשפט אחד איך הסיפור עובד, מאחורי הקלעים.

אחדות ישראל

אני יושב עם גרואכר לשיחה בזמן שהוא עדיין מנסה לעכל את האסון האחרון, רגע לפני שהוא יוצא לסיבוב ניחום אבלים נוסף.
"אני מסור לפעילויות יומם ולילה גם אם אני לא רוצה", הוא אומר לי בכנות, בין פיהוק לפיהוק. "אין רגע אחד של שקט ולצערי - גם הפצועים לא מפסיקים לזרום, גם המשפחות השכולות. כל אחד סיפור כואב בפני עצמו. חז"ל אומרים שמי שרוצה להינצל מחבלי משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. הכוונה היא שצריך לעשות 'עסק' מלימוד תורה וגמ"ח. שזה יהיה אצלך דבר חשוב ביותר כמו העסק שלך, שאתה חושב עליו כל הזמן ומנסה כל הזמן לקדם אותו ומאוד אכפת לך ממנו. אנחנו צריכים לעסוק הן בתורה והן בחסד. ביחד. הם צריכים להיות מאוחדים. לכן ב"ה אנחנו מחזקים גם את האברכים שלומדים תורה. בתקופת המלחמה התרומות ירדו לאברכים אז שלחנו 500 שקל לאברכים, ישירות לחשבון בנק. עשינו את זה לצד פרויקט חלוקת חליפות ואוכל. תורה וחסד - ביחד".

*מה תורמים אוהבים לתרום?

"לכל תורם יש רצון ומחשבה אחרת", אומר גראוכר. "אין בזה כללים. פגשתי מאות אנשים מכל העולם שלכל אחד היה רצון לעשות משהו אחר. אין לזה סוף".

*יהיו שיאמרו שהחסד הוא כביכול 'במקום' להתגייס, איך אתה מגיב לזה?

"אישית, אני מדבר עם הרבה אנשים, יושב בפאנלים ולא קבלתי שום ביקורת כזאת. כך או כך, זה לא נושא לשיחה אצלי, אני מתמקד בלעשות טוב בסעיתא דשמיא. אני לא פוליטיקאי ולא רוצה להיכנס למחלוקות ולשאלות האלה. מה אתה רוצה שאני אגיד לך? שצריך לגייס את כל החרדים? הפעילות הפוכה בדיוק: עושים פה מהלכים לאיחוד, קירוב. לימוד תורה של אברכים הוא דבר חשוב מאוד לכן גם במשפחות אברכים אנחנו משתדלים לתמוך. יש ערך להכל. כשיהיה שלום ביננו לשכנינו - יהיה אפשר לפנות לחוקים ולמדיניות. באופן אישי, עזבתי את כל העיסוקים שלי בגלל המצב. מי שלא מבין את גודל השעה והצורך באחדות - נמצא בבעיה. חייבים תמיד וכל שכן עכשיו - להסתכל על הטוב שיש בשני, לדעת להקשיב, לפרגן, להבין שיש פה אירוע גדול, משפחות שאיבדו את היקר להם, חטופים. צריכים להבין: מאוחדים זה לא משנה מי עם מי. כולם צריכים להיות מאוחדים. אני חושב שהעם מבין את זה. אני מקבל תגובות כל הזמן. חיילים בלי רגליים אומרים לי שהיה שווה לאבד את הרגליים בשביל אחדות ישראל. כן, לצערי זה מה שקרה".

*המצב הכואב עזר לאחדות?

"עזר - וודאי, השאלה כמה זמן זה יחזיק מעמד. אבל אני אופטימי. תמיד. מה שבטוח זה שצריך הרבה ישועות. אני מאוד מקווה ומתפלל על זה שנחזור להיות מאוחדים כמו בתחילת המלחמה".

צוואה בווטאסאפ, לפני אירועי כיפור-שמחת תורה

*אתה בחור צעיר, מה נותן לך את הכוח לעשות את כל זה?

"הכוחות מגיעים מהקב"ה. ערכי הנתינה, העשיה, השמחה של הזולת - זה מהבית. גדלתי על לשמח את הזולת. ההורים שלי - דאגו לשמח אנשים כל הזמן וקבלו את החיות שלהם מזה, למרות הקשיים שלהם".
שי הוא בנו של זמר הנשמה החסידי דדי גרואכר ז"ל. מעניין לגלות כיצד צמחו להם שורשי הנתינה עד שהפכו לעץ בלתי נתפס שעליו הופכים ויראלים. "תבין, אבא היה יתום משני ההורים מגיל צעיר. בגיל 18 כבר לא היה לו אבא ואמא. הם נפטרו אחד אחרי השני בהפרש של שנה בערך ובלב היה לו כאב כל הזמן. הוא שימח אנשים רבים - וחזר הביתה לבכות. זאת הייתה שליחות בשבילו. אחרי שהוא נפטר אני מרגיש שהשליחות אצלי - לשמח כמה שיותר". באורח פלא, דדי, אביו של שי, הסתלק מן העולם בגיל 62 ימים, בכ"ו אלול תשפ"ג, ימים ספורים לפני שהחלה באופן רשמי סאגת יום כיפור ומלחמת שמחת תורה שאחריה. הוא הותיר לבנו צוואה בלתי רשמית, כואבת ומרגשת, בו זמנית, בדמותה של הודעת וואטסאפ.
"בהודעה האחרונה שלו אליי, אבא דיבר בקושי. הוא שלח לי הודעה שבה הוא סיפר לי על משפחה שעוברת עם הילד בעיות רפואיות וכאב לו שהוא לא יכול לסייע להם כי הוא לא יכול לשיר. הוא ביקש שאתן להם עזרה כספית ואשמח אותם. אין יום שהוא לא היה מתקשר לאלמנה או יתום לשמח אותם. גם אנשי עסקים שעוברים תקופות לא קלות - זכו לעידוד. הוא היה חושב מחוץ לקופסה איך הוא יכול לשמח. זמרים בתחילת דרכם קבלו מתנה כזאת: הוא קנה את כל הכרטיסים... במקרים אחרים הוא היה משדרג טיסות של רבנים ל-VIP. הוא מאוד העריך את התורה ולומדיה".

רגישות ויצירתיות

שי גראוכר (34), נשוי ואב לחמישה למד בישיבת 'נהורא' ובהמשך ב'דרך חכמה' וידוע בקשריו הענפים-רוחניים עם רבנים ידועים. "הייתי בן בית אצל ר' חיים (קנייבסקי, נ"ג)", הוא מספר. "הייתי שם המון וזכיתי לכתוב את הספרים של ר' חיים באנגלית. בהמשך, פתחנו 'כולל' שלומדים בו את כל מה שר' חיים למד. אפילו שר' חיים לא נמצא איתנו פיזית, אני מרגיש שמה שראיתי אצלו, העצות והברכות שלו - משפיע עליי עד היום. גם אבא - תמיד נהג לשאול 'דעת תורה'. הוא היה אומר: יש שאלות שלא נוח לשמוע את התשובות שלהן, אבל הוא רצה לקבל את הצורה האמיתית של התשובה ולהבין מה צריך לעשות בחיים דרך 'דעת תורה'. הוא אף פעם לא חיפש לנסות לשכנע את הרב לענות תשובה מסוימת... לא ניסה 'לכוון' את הרב אלא לשמוע את האמת כמו שהיא".
השילוב של דעת תורה, בגרות בישיבות גבוהות, בן בית אצל גדול הדור ואבא עטוף בחסד, רגש וברחמים - הובילו את גראוכר הצעיר לעולם הנתינה ברמות אהבה שהציבור הישראלי טרם הכיר. למעשה, הוא היה שם, מתחת לרדאר כל הזמן עם חברת שירותי ה-VIP שלו שנועדה לארגן אירוח מהודק לאנשי עסקים הבאים לארץ הקודש. עם הזמן, נוצרו קשרים וחברויות בין גראוכר לאנשי עסקים רבים. המתבקש היה, לרתום אותם לפעילויות חסד מגוונות.
"היו לי לקוחות עשירים בעלי יכולת כלכלית מאוד גבוהה וכל השנים, במקביל לעבודה, הייתי מתעסק גם בחסד באופנים שונים", הוא אומר. דא עקא שכבר בתחילת דרכו, נדמה שגראוכר לקח את המושג חסד והזריק לו רגישות ויצירתיות.
כך למשל, המושג הנודע 'קמחא דפסחא' הובל אחר כבוד, ברגישות רבה, מחוץ לקופסה. "הקפדנו להביא קמחא דפסחא למי שצריך, בדרך כבוד, עד פתח הבית ובקרטונים בלי לוגו של ארגון חסד - כדי שזה יראה כמו קניה רגילה בסופר".

שוטנשטיין בכבודו ובעצמו

שמחת תורה תפסה את גראוכר בזמן ששהה יחד עם אחד הנגידים הידועים בעולם התורה: ג'יי שוטנטיין ממיאמי, האיש ופרויקט הגמרא הכחולה. גראוכר ושוטנשטיין שתפו פעולה יחד לפני מספר שנים במסגרת עמותת ‘כלל ישראל’ שאיגדה מספר אנשי עסקים וחילקה מענק של עשרת אלפים דולר לכל משפחה של נפגעי הטרור.
בשמחת תורה התארח שוטנשטיין במלון בירושלים. "היו את האזעקות הראשונות, הבנו שיש אירוע חריג ומיד בצאת החג התחילו לזרום בקשות לסיוע בתרומת ציוד טקטי ומציל חיים, חוסם עורקים, מדים, ג'יי עשה את הקניות הראשונות ובהמשך גייסנו עוד תורמים רבים מחו"ל בסדר גודל של עשרות מילונים. בעזרת מערך של עשרות מתנדבים, הקמנו בבית הורי בפ"ת חמ"ל שממנו יצא ב"ה הרבה עזרה לעם ישראל. בהמשך, פתחנו מרלוג במבוא חורון, ליד ישיבת נהורא ומטבח שהוציא כל יום 1200 מנות ולכבוד שבת 2500 מנות. המטבח פעל 150 ימים. לצד הארוחות הוצאנו מהמרלוג משאיות של ציוד ופינוקים לחיילים ולנפגעים; מוצרי חשמל שונים וכמובן - גמרות שוטנשטיין למי שביקש. כן, היו לא מעט חיילים שאמרו שזה החלום שלהם וזה מה שהם רוצים - אז הבאנו להם. גם הדפסנו גמרות שוטנשטיין מחולקות לכרכים קטנים כדי שהחיילים יוכלו ללמוד בזה".
רגע, עדיין לא סיימנו להתרגש. "אחד התורמים מחו"ל הבטיח לחייל פצוע טבעת יהלום לכבוד אירוסיו ובהמשך עשינו בשיקום של החייל ב'שיבא' - הצעת נישואין מרגשת עם הטבעת הזאת".

תתחיל לצלם את הטוב!

"הסרטונים גרמו להרבה אזרחים להפנים שהגרוע מכל קרה - אבל זה לא סוף העולם", מסביר גראוכר מה 'העניין' בסרטונים המפורסמים. "היה לנו מקרה חמוד שפנתה אלינו ילדה בת 12 שראתה את כל הסרטונים והיא אמרה שהיא לא רוצה שיעשו לה בת מצווה אלא רוצה נקח את הכסף ונקנה בזה דברים לחיילים - והיא תבוא איתנו לחלוקה".
"החיילים שאלו אותה למה היא עושה את זה והיא אמרה שהיא לא יכולה לעמוד מנגד. כתוצאה מכך, אחד מבני המשפחה שראה את הסרטונים האלה עם ילדת הבת מצווה - החליט לתרום בעצמו מוצרים באלפי שקלים. אייפונים. צריך להבין, התודעה של הנתינה והחסד שעוברת דרך הסרטונים - מוציאה אנשים מגדרם וגורמת להם לתרום, חוץ מהרמת המורל שהסרטונים נותנים למשפחות. לא תראה סרטון שהוצאנו מלפני המלחמה. אבל עכשיו הרגשנו שצריך לצאת; הבאנו ב"ה אנשים שלא תרמו מעולם - לתרום".
"חוץ מזה, החשיפה של מיליוני אנשים לציבור החרדי בפן של נתינה - מעניקה איחוד גדול. זה היה חשוב מאוד והבנו את זה גם לפני המלחמה - אבל היה קשה ליישם את זה. היה פה פילוג. אנשים לא יכלו לדבר אחד עם השני וקבלנו הזדמנות עצובה לאיחוד. המטרה שלנו היא כרגע היא לאחד את עם ישראל בלי סטיגמות ומה שהיה לפני. בהרבה מקומות שהגענו אליהם לפני המלחמה אמרו שהם לא היו יכולים לראות אותנו ולדבר איתנו בגלל הניראות החרדית. זה השתנה. היום רואים אותנו כקרן אור ומגלים אנשים טובים וציבור שרוצה לעשות רק טוב בעם ישראל".

*תגיד, יש אנשים שלא רוצים להצטלם?

"תשעים אחוז מהדברים שעשינו לא מצולמים. יש דברים שאנחנו פחות משתפים. כל הנושא של 'קרן הגיבורים הנופלים' שבמסגרתה חילקנו מענקים של 36,000 ש"ח - הייתה מתחת לרדאר. מצד שני, יש חיילים שדווקא מאוד רוצים שנפרסם את הסיפור שלהם כי הסיפור שלהם לא קבל את המקום שלו וחשוב להם שיזכרו אותו. אז אנחנו מספרים את הסיפור של הנופל דרך הסרטון. רוב הסרטונים נתנו למשפחות הרמת מורל שהמשפחות לא ציפו לו".

•מה העלות של המתנה הכי גדולה שהבאת?

"עשינו מיזמים של גיוס תרומות לספרי תורה ללא מעט משפחות. רוב הדברים. הגענו למשפחה בפקיעין של חייל דרוזי בשם ג'אמל עבאס שנפל בקרב בעזה ואמרו שאין להם אמבולנס בכפר. התרמנו תוך כמה דקות 150,000 דולר שהלכו לאמבולנס".
"בקרוב בע"ה, הולך לצאת שיר אחדות עם הסלוגן של ג'אמל עבאס: "זה לא יילך לבד, זה רק יעבוד ביחד". זה משפט שהיה כתוב אצלו ונחרט אצלי".