איך חרדים מתפרנסים? נדב גדליה עם מחקר חדש ושיחה עם אברך אותנטי שחושף איך הסיפור עובד מבפנים.
נדב גדליה
קולמוסים רבים נשתברו לאחרונה על ענייני חרדים ומדים ואיך בדיוק מגייסים אותם, אבל התעלומה האמיתית היא איך עובדת הכלכלה החרדית וכיצד היא מתנהלת בפועל, איך משפחות ברוכות ילדים שבמקרים רבים הוריהם אברכים ועקרות בית, מצליחים לכלכל את עצמם בהוצאות השוטפות היום-יומיות ואף לחתן ילדים.
הסיפור המיוחד הזה ניצב בליבו של מחקר חדש מאת ד"ר אליעזר היון ממכון ירושלים למחקרי מדיניות בשיתוף אודי פראוור, לשעבר נציב שירות המדינה. במחקר, שכותרתו 'פרנסה משמיים?' השניים נכנסים בלי פילטרים לעובי הקורה ומנסים לקבל תמונת מצב אותנטית, מכלי ראשון, בנוגע לתפיסת הכלכלה בציבור החרדי.
המסקנה של היון מפתיעה מאוד: התפיסה האמונית הפשוטה, שלפיה הקב"ה זן ומפרנס ואנו עושים רק השתדלות, משפיעה כבדרך נס על דרכי הפרנסה ומהלכיה. "יש בכלכלה החרדית מרכיב של נס, אין ספק. אבל בואו נראה איך זה עובד מבחינת הטבע", אומר ד"ר היון.
הפערים בשטח
"לפני הכול צריך להבין את גודל הפערים בין החברה הכללית לחברה החרדית", אומר היון. "בחברה הכללית 11.3% נמצאים מתחת לקו העוני, ואצל חרדים 39.5%, יותר מפי שלושה. זה על פי הבדיקה האחרונה, שנעשתה ב-2023 על נתוני 2022. לעומת זאת אצל החרדים 70.2% מחזיקים בדירה לעומת 60.9% במגזר הכללי. כל זה למרות ההוצאות הרבות על ענייני הבית והילדים, שבמגזר החרדי אמורות להיות גדולות הרבה יותר על פי הנתונים המציגים כי מספר הילדים בחברה החרדית הוא 6.4 ילדים בממוצע לאישה, לעומת 1.96 במגזר הכללי. אבל בינינו, גם בלי נתונים יש פה שאלות שעולות אינטואיטיבית: איך מתקיימות משפחות ברוכות ילדים? איך זה עובד בעולם החרדי?"
איך ערכתם את המחקר?
"דיברנו עם מומחים, עם יועצים מארגון מסילה, המלווה משפחות במצוקה, עם מנהלי גמ"חים, עם מנהלי קופות צדקה גדולות ועם אקדמאים העוסקים בחקר הכלכלה החרדית, ויצרנו טבלת אקסל שבה מיפינו את כל ההוצאות וההכנסות של משפחה חרדית. הטבלה כללה הוצאות חודשיות וגם הוצאות שנתיות, הייחודיות יותר לחברה החרדית, כמו הוצאות חגים, והוצאות נישואי הילדים בנפרד, כי אנחנו יודעים שיש השתתפות גדולה של ההורים ברכישת הדירה לילדים.
"במחקר השתתפו שלושים מרואיינים. הם מילאו טבלאות הוצאות-הכנסות, ומצאנו פערים גדולים בין ההוצאות להכנסות. הפערים נעו בין כמה אלפי שקלים לעשרות אלפי שקלים. הצגנו לפני המשפחות את השאלה המתבקשת, איך הם מסתדרים, וקיבלנו תשובה מעניינת שהיה לה אלמנט משותף: 'נס, הקב"ה עוזר'".
מה זאת אומרת נס? יורד כסף מהשמיים?
"היה קשה לתאר איך קורה הנס לכל משפחה ולכמת אותו, כי זה מאוד אישי ומשתנה. תעבור אחד-אחד ולא תגלה סיפור זהה, לכל אחד יש נס משלו. יש כאן משהו דואלי: מצד אחד לרבים מתרחש נס, ומצד שני אי אפשר לתאר אותו כנס אחיד. ניסינו למדוד את זה: חילקנו את ההסברים על נס לכמה קטגוריות. למשל, מתנה לא צפויה מקרובים או מנדבנים. מתברר שיש אנשים שמקבלים לפעמים כסף לא צפוי שנכנס לחשבון מחלוקה של קופת צדקה או מכרטיסי הנחה ומתווי שי. לאח שלי יש עסק של בגדים, והוא מספר על מאות לקוחות שמשלמים בכרטיסים של 3,000 שקלים שמשפחות מקבלות מקרן פילנתרופית שקונה ממנו שוברים בזול. לצד זה חלק סיפרו על הורה שנתן פתאום לילד אלפי דולרים במתנה.
"קטגוריה נוספת הייתה הכנסה מעבודה לא צפויה. דוגמה: זוג עשה טובה לשכנה וטיפל בילדיה, ויום אחד אחרי חודש-חודשיים הם קיבלו טלפון מהרווחה שהם מעוניינים לשלם להם בכל חודש, גם רטרואקטיבית. המרואיין אמר לי: תראה איזה נס. מרואיינת אחרת הצליחה לסגור שידוך וקיבלה על זה אלפיים דולר. מתברר שבכל פעם קורה משהו אחר משמיים".
מזל טוב
מעבר לניסי היום-יום איך מסתדרים עם נישואי הילדים, שדורשים הרבה מעבר להוצאות השוטפות?
"זה חתיכת סיפור", אומר היון. "בציבור הליטאי נותנים בממוצע 350,000–400,000 שקל לבת ובין 100,000 ל-150,000 לבן. בציבור החרדי והספרדי נותנים בין 100,000 ל-150,000, בין שלבן ובין שלבת. כאן מתברר שיש כמה סוגי דפוסים של תכנון: אפשר לרכוש דירה בפריפריה, נניח בקריית אתא, ב-800,000, ולחלק אותה לשתיים. משכירים אותה, ומשלמים דרך זה את כל המשכנתה החודשית.
"אפשרות אחרת: מצטרפים לתוכנית גמ"ח מיוחדת כשהילד בן שלוש, בכל חודש נותנים קצת לגמ"ח, וכשהילד בן 18 רשאים לקבל מהגמ"ח הלוואה של עד 240,000 שקלים ללא ריבית, ובזה אפשר לשלם חלק מעלות הדירה בלי לשלם ריבית לבנק. מצאנו למעשה שלגבי נישואי ילדים יש תכנון לטווח הארוך, אבל לגבי היום-יום התפיסה היא שפרנסה משמיים. יש ציטוט נהדר של אחד מיועצי מסילה שאומר שהחרדים תמיד ימצאו מאיפה להביא את הכסף. הם יסתדרו וידאגו לילדים להם. הם לא יעשו חשבון אם להוליד ילד או לא בגלל המצב הכלכלי.
"צריך להגיד ביושר, יש קולות שכנגד. יש רבנים ועסקנים שאומרים שאין לסמוך על הנס ושנס לא תמיד קורה ושחייבים להפסיק את עניין התמיכה הגדולה בדירות ולא לקחת הלוואות באופן כללי. אבל זיהיתי שאין כל כך היענות לקולות האלה. אין הפנמה שלהם מול הנרטיב הנגדי שהקב"ה עוזר ושיש סייעתא דשמיא מיוחדת לבני תורה. זה תופס חזק יותר מאזהרות מפני קריסה, שלצערנו גם זה קורה כמובן".
לא רק חרדים מתפרנסים משמיים
"אנשים לא מצליחים להשכיל בשכל האנושי איך אפשר לכלכל משפחה של עשר נפשות, שבה המשכורת של הבעל היא מהכולל והאישה, גם אם היא עובדת, זה עדיין לא אמור להספיק", אומר יצחק, אברך מביתר עילית. "גם לחרדים עצמם אין הסבר שכלי לזה. הנקודה היא שברגע שהאדם מתנהג עם הקב"ה מעל הטבע, שזה אומר שהוא לא חי לפי כללים של משכורות וכדומה, אלא הוא זורק את השכל לפעמים ויודע להשליך על ה', 'השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך', גם בשמיים מתנהגים איתו מעל הטבע, ואז גם אם הוא לא רץ כמו סוס במלחמה אחרי הפרנסה, תהיה לו פרנסה".
מה אנחנו מפספסים?
"העולם טועה לחשוב שהפרנסה תלויה בגובה המשכורת. הפרנסה תלויה באיכות המשכורת, וזה אומר שאם יש ברכה בכסף, גם במשכורת של אלף שקל תוכל לפרנס משפחה של עשר נפשות, ואם אין ברכה בכסף, גם משכורת של 30,000 שקל לא תספיק למשפחה של שתי נפשות.
"יש על זה הרבה סיפורים. סיפור שהכרתי מקרוב הוא על משפחה שבה שני בני הזוג עובדים ומשכורתם יחד הגיעה ל-50,000 שקלים, ובכל זאת לא נשאר מזה כלום וגם אין נחת; רק מריבות וויכוחים. למה? כי אין ברכה, זה הכול. מצד שני רואים אלפי משפחות ברוכות ילדים שחיות ממשכורות זעומות, ויש ברכה בכסף. בכסף המועט הזה מצליחים לשלם למוסדות ולממן חיתולים, אוכל, ביגוד, חתונות, והכול בשפע. זאת הברכה".
איך אתם מגבשים את התפיסה הזאת מבפנים?
"זאת עבודה לא פשוטה", אומר יצחק. "כל החיים עניין האמונה בבורא עולם, ובפרט בעניין הפרנסה, הוא לא עניין פשוט. אך ברגע שעובדים על זה ומתפללים על זה, כבר נהיה קל יותר. שמעתי על אברך שבכל חודש כשהוא מקבל את המשכורת מהכולל הוא לוקח את הצ'ק, זורק אותו כלפי מעלה ותופס בחזרה בשביל להרגיש שה' מפרנס, ולא הכולל. מספרים על אחד מחכמי הזוהר שבכל יום לפני שהיה אוכל, אפילו שכבר היה לו אוכל בבית, היה מתפלל על המזון שה' ישלח לו, כי המזון בא מהקב"ה, ואם יש לי ולא התפללתי על זה, כביכול זה לא שלי".
איך עושים שתהיה ברכה בכסף?
יצחק מחייך. "לפני הכול יש מקור הברכה שכולם מכירים, יום השבת. חוץ מעצם שמירת השבת, שהיא כשלעצמה מצווה גדולה מאוד ומביאה ברכה, התפיסה היא שכמה שיותר תכבד את השבת ותעשה עסק מהשבת גם ברוחניות וגם בגשמיות על ידי הכנת מאכלים משובחים, לבישת בגדים מיוחדים וגם קידוש של השבת, לא לדבר דברי חולין, פוליטיקה, עיתונים, עסקים, כסף, לשון הרע, ככה זוכים יותר לאור של השבת, והשבת לא בורחת מהבית שלנו, ואז יש יותר ברכה בבית.
"חוויתי את זה אישית בזכות השבת, מעל הטבע, וגדלתי על זה במשפחה של 18 נפשות. אבי לא עבד מעולם ורק עסק בתורה, ואימא טיפלה בילדים. למרות זאת מעולם לא הרגשנו שחסר משהו בבית".
***שקל ועוד שקל***
אפילו לאדם שומר מצוות הנוהג להתפלל, להודות ולבקש מבוראו, קשה להסביר כיצד 'עובדים' עניינים רוחניים וניסים. לשם כך, אני מנסה להניח בצד את סיפורי הניסים ולהבין בצורה פרקטית-גשמית איך הדברים עובדים בכלכלה החרדית היומיומית, מעבר לנושא הדירות בו עסקנו. ביקור קצר בבני ברק על מצע הסבריו של אברך אותנטי, מגלים לי את הסודות הכמוסים שמאחורי ההתנהלות הכלכלית המופלאה. אמנם אוכל רחוב זה לא הכל בחיים, אך הוא בהחלט מציג את הפערים העצומים בין מה שנתפס כמחיר ישראלי קלאסי ובין מה שמציע הרחוב החרדי.
כך למשל, מנת פלאפל, הסמל הישראלי, עשויה להגיע ב'עיר לא חרדית' למחיר של כ-20 שקלים והיא תחשב אפילו 'זולה' ואילו בבני ברק אפשר למצוא אותה ב-8 שקלים בלבד. אמנם יש קאצ': בשביל לקבל מריחת חומוס\צ'יפס תצטרכו להוסיף עוד שקל או שניים, אך עדיין; הפער אומר את דברו ומציג סמל סטטוס שונה לחלוטין מ'יוקר המחיה' המדובר. הבדלים דומים אפשר למצוא במחירי סביח; 12 ש"ח בבני ברק לעומת 23-26 בעיר 'לא חרדית'. אפילו בכוס ברד ב'רבי עקיבא' - הרחוב המרכזי בבני ברק עולה שקל וחצי בלבד ומחייך אל מול כוס הברד הקלאסית שעשויה להגיע במרכזי קניות 'לא חרדים' ל-5-10 ש"ח לכוס.
***הוזלת הוצאות היומיום באלפי שקלים***
את הבדלי הפערים הללו אפשר למצוא בנקל בחנויות רבות. גולת הכותרת היא ללא ספק הסוד הנודע אט אט: הסופרים המיועדים לציבור החרדי דוגמת 'יש חסד' ו'אושר עד' לצידו של סופר 'שפע ברכת ה'' הפחות ידוע. בהשוואה בין סופרים 'חרדים' לסופרים 'רגילים' כמו 'שופרסל' - עשויים להתגלות פערים עצומים ושומטי לסתות. למרות זאת, עולם כמנהגו נוהג ודרכם של בני אדם להיכנס גם לסופרים 'רגילים' ו'לעשות קניה'. לחרדי המצוי - זה לא עשוי לקרות.
"החרדי מחשבן טוב לפני שהוא נכנס לחנות מה הוא הולך לקנות", מסביר לי יצחק האברך בפשטות. ריכוז הקניות השוטפות במקומות הזולים ביותר עשויה לחסוך בכל קניה עשרות שקלים עד מאות שקלים. במצטבר, אלפי שקלים בשנה בתחום המזון - אחת ההוצאות הגדולות ביותר בכל משק בית. החיסכון הזה מגיע לפעמים עד רמת הלחם הבסיסי. במקומות מסוימים כמו בתי כנסת מרכזיים וכדומה אפשר למצוא, לפעמים, בסוף היום, ארגזי מאפים ולחמניות במצב מעולה הניתנים חינם לכל מאן דבעי (שאינו מפונק מדי). כשמדובר במשפחה גדולה הצורכת לחם לפי הטף - החיסכון היומיומי הזה, גם אם אינו ניתן כל יום - הוא משמעותי ומבורך מאוד. גם בנושא הביגוד החיסכון אומר את דברו בדמותם של באזרי יד שניה המציעים בגדים במחיר של 1 ש"ח לפריט, לדוגמה. סיוע נוסף ניתן בדמותו של המנהג העתיק: לקבל בגדים ללא עלות מקרובי משפחה או שכנים. מה שמיותר וקטן על השכן - עשוי להיות זהב טהור ומחמם עבור האחר. האמת, שלא חייבים להיות חרדי בשביל להבין את זה.
***רוצים ליהנות מהחיים?***
דיור, אוכל, ביגוד. בהוצאות האלה אפשר להבין היכן טמון החיסכון החרדי. מעבר להוצאות האלה, כך נראה, נמצא הפיל הכלכלי שבחדר. אמנם בכל כלל יש יוצא מן הכלל, אך התפיסה החרדית הקלאסית דוגלת בחיים פשוטים וצנועים כחלק ממנוע פנימי הטמון עמוק מאוד בלב. המנוע הזה, הרואה בחיים, באמת ובתמים, סוג של מסדרון שצריך לעבור בדרך לעולם הבא - מאפשר לוותר על מה שנחשב בעולם הרחב 'מותרות בסיסיות'. "אנחנו חיים בחישוב נכון, אך יש כאן, ברמה המעשית, גם הרבה עבודת המידות והתגברות על תאוות", מסביר לי יצחק האברך. תפישת ההסתפקות במועט המונחת על מצע רוחני עמוק מאפשרת לחיות את החיים בפשטות בלי בהכרח להרגיש 'מסכן'. "הציבור החרדי פחות חשוף למדיה ולכל הדמיון הזה של התקשורת והפרסומות ולכן מתאפשר לו יותר לחנך להסתפקות במועט. אגב, לדעתי, מי שלא עובד על מידותיו לא יבין איך אפשר בכלל להסתפק במועט". תורת ההסתפקות הזאת מתחילה בחינוך יומיומי לויתור על מה ש'בא לי' ברמה העמוקה ביותר וממשיכה הלאה גם לשמחות ואירועים חשובים בהם נהוג בעולם הרחב לשפוך הון. "אנחנו עושים בר מצוה חתונות ואירועים שונים רק באולמות פשוטים וזולים ובכך מצליחים לסייע יותר בדירות לילדים. לדוגמה: חתונה סטנדרטית באולם חרדי ממוצע יתן לבעלי השמחה מנה ב-55 שקלים בעוד שבאולמות היוקרתיים זה מתחיל ב-200 שקלים". האם בסופו של דבר, המחיר המוזל פוגע בשמחת הלב? לדידו של יצחק, ממש לא ואף להיפך. "מיותר לציין היכן יש יותר אש ושמחה", הוא רומז בעדינות. "אנשים משלמים על אירועים מאות אלפי שקלים רק בשביל לרצות את האורחים ולהרשים את המוזמנים. כי לא נעים ממה שיגידו". לדבריו של יצחק, סגנון החיים לא רק שאינו עטוף בתחושת 'מסכנות', אלא אף מעצים את ההנאה וההתרגשות מחיי היומיום.
"קח לדוגמה את הנושא של מסעדות", הוא אומר, "לדעתי, זאת אחת הדוגמאות המשקפות היטב את ההבדל בין המגזרים. יכול להיות שהמזון של אם מהציבור הרחב, ביום יום, יושב נטו על מסעדות. לא שייך אצלו להכין סנדוויץ' בבית ולקחת לעבודה. לפעמים גם בבקר וגם בצהריים. תעשה חשבון כמה זה יוצא כל חודש. אצל החרדי ובפרט בציבור האברכים זה אחרת לגמרי. עד שאברך יוצא למסעדה הוא עושה מזה טקס... עד שקובעים יום וגם אז הוא הולך עם האישה וגם זה למען מטרת על של שלום בית". הנסיון להבין את הכלכלה החרדית מקבל פנים חדשות וברורות יותר דרך משפט אחד שיצחק אומר לי: "מי שהולך עם התורה, חי לפי התורה, כפוף להוראות היצרן של העולם - חי חיים אחרים לגמרי".
לתגובות: nadavgedalia.com או בפייסבוק
***
גדליה - שירותי כתיבה וסרטונים קצרים: 054-56454111
לסדרה "בואו ללמוד איתי":
לתכנים נוספים של גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן - הצטרפו לקבוצה:
https://chat.whatsapp.com/LfdlZO8T4yIKgee2JHQtwV
יצירות, סרטים | הרשמה לניוזלטר - באתר:
לסרט "אבא עם אלוקים" - חדש!
כנסו לערוץ: http://bit.ly/M-GEDALIA
מאמרים נוספים בבלוג "מדריך למתבונן":
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה