שחור לבן בצבע
איך חרדים וחסידים חוגגים פורים ולמה זה כל כך מיוחד? נדב גדליה צלל לעומק הציבור החרדי והחסידי כדי להביא את התופעות ומנהגי החג שהופכים את חג הפורים ליום הכי צבעוני בחברה המבוססת כל השנה על גווני השחור-לבן.
מאת: נדב גדליה | תמונות: יוסף כהן
ביומיום, כלפי חוץ, החברה החרדית והחסידית נראית לציבור הרחב בצבעי כהים, מה שאולי "עוזר" לנו לפעמים, בלי שנרצה, לתייג ולשפוט בנקל. אך אז מגיע פורים ועימו הצבעוניות והחגיגות היהודיות-חרדיות השופכות אור זורח ומלא צבע המציג את חג הפורים בצורה מושכת הרבה יותר מכל מקום אחר שבו הוא נחגג. תהלוכת עד-דלא-ידע גנרית? פחחח. הצחקתם את החרדי הממוצע שיום אחד בשנה מנצח, לכל הדעות, גם במישור הצבעוניות והשמחה. התופעות הפורימיות הייחודיות למגזר החרדי נחשבות חלק אינטגרלי מפורים ודופקות על לוח השנה כמו שעון. 24 שעות הן עובדות במלוא המרץ (או 48 שעות לחוגגים פעמיים, בפרזים ובמוקפים). אחר כך הן חוזרות לבוידעם עד השנה הבאה.
גדליה סושיאל - שירותי כתיבה וסרטונים קצרים: 054-56454111
צובעים את הרחובות: הת"תים
המנהג הנפוץ ביותר ברחובות החרדים והחסידים בפורים שייך ל'ת"תים' והוא תורם המון לאווירה הכללית ברחוב והן לזאת מבעד לכתלי הבתים. קחו נשימה עמוקה כי כדי להבין איך 'ת"תים' עובדים צריך שנורקל שיסייע לכם לצלול עמוק. אז ככה: בחלק גדול מהישיבות החרדיות והחסידיות לגווניהן, המיועדות לגיל 17 ומעלה (ישיבה גדולה) יש ת"ת - ראשי תיבות של 'תומכי תורה'. במסגרת הזאת קיים מעין ועד מנהל שבו חברים מספר אחראים הפועלים בהתנדבות ואמונים על רווחתם של בחורי הישיבה. לאורך השנה הם מצליחים לארגן שיתופי פעולה עם ספקי בגדים ומוצרי צריכה יומיומים במטרה להוזיל עלויות. מספרים שבת"תים נחשבים תוכלו להשיג אפילו עט 0.4 במחיר טוב יותר ממה שתמצאו בחנויות ברחוב רבי עקיבא בבני ברק וגם להיעזר בסכום כסף מסוים לקראת החתונה. פורים הוא היום הגדול של הת"תים. ביום הזה אוספים את חלק הארי של קופת הת"ת המיועדת בעיקר לסיוע לבחורים שמתחתנים וזקוקים לסכום כסף מסוים (כי עם כל הכבוד לעט 0.4, לא מקובל לקדש בו אשה). בישיבות, ב"ה, חתונות הן חלק מלוח השנה. זה לא הזמן לחקור מדוע. בכל מקרה, קופת הת"ת מתרוקנת במשך השנה ומישהו צריך למלא אותה כי 'אין הבור מתמלא מחולייתו'. לשם כך, בעיצומו של יום הפורים, החבר'ה הצעירים מניחים את זמנם למען הכלל. הם מתאגדים לחבורות-חבורות ויוצאים להתרים את בוגרי הישיבה וידידי הישיבה לדורותיה, באווירה פורימית, משוחררת, שהופכת את כל עניין ההתרמה לכייפי במיוחד, משמח ואפוף תחושת WIN-WIN. הבחורים נהנים, התורמים המקבלים את פניהם בביתם מקבלים שמחה צעירה ומלאת חן והרחובות החרדים אף הם מקבלים נופך צבעוני, בחינם. בדרכם של הבחורים לשמח עוד תורם מהרשימה - פוצחים הצעירים בנסיעה מוזיקלית ברחובות ברכב שכור הממותג בשם הת"ת של הישיבה בה הם לומדים כשהם שרים שירי פורים ובגדיהם אומרים אוירה פורימית למהדרין. 'סיירות הת"ת' הללו עמוסות יצירתיות וקונספטים מגוונים. חלקם מחופשים לדמויות תואמות או נוסעות ברכב עם חסות מסוימת וסלוגן שנון. אין ספק, לפעמים יש סלוגנים שמפילים את הקורא משולחן החג מרוב יצירתיות של חולין המתנקזת ליום אחד מרהיב. פעם אחת הגדיל לעשות ת"ת אחד ששלח את החבר'ה להתרים על טוסטוסים.
בחדרי חסידים: הגראמער
לצד תופעות התרמות הת"תים החוצות קהלים ומקובלת בשלל גווני הקשת הצבעוניים בציבור החרדי; חסידים, ליטאים וספרדים - ישנם מנהגים המתקיימים בעיקר בחסידויות השונות. מנהג הגראמער, למשל. 'הבדחן' - בעברית צחה בניחוח אבשלום קור. כל השנה הגראמער המקצועי חורז חרוזים באידיש בשמחת קדושות שונות כשמחת חתן וכלה. יש כאלה שאפילו מוציאים תקליטים עם חרוזים ושירים. המפורסמים שבהם הם סדרת ניגוניו וחרוזיו של ר' יום-טוב עהרליך או סדרת "לחיים אידן" של ר' יוסף משה כהנא. בפורים הגראמער משחיז את חרוזיו הדק היטב, היטב הדק, כי פורים - זה לא צחוק. בחסידות באבוב, למשל, נוהגים שהגראמער מופיע על שולחן האדמו"ר וחורז את חרוזיו. אתה לא יכול להרשות לעצמך פאנץ' לא מחודד מספיק במצב הזה. בחסידות אחרת, נדבורנה, ניצלו לפני שנים אחדות את הופעת הבדחן המסורתי להנחלת דברי חיזוק בנושא שביום יום רבו עליו הפאשקוולים: האייפון ודומיו. כך יצא שבמשך כשעה, בלב 'משתה היין', קיבלו החסידים היישר ללב הפתוח את דברי החיזוק של הגראמען בנושא החם של השנה. מעניין על מה ידברו השנה.
פורים רב והומור ישיבתי פנימי
המושג 'פורים רב' נאמר ככה. הפוך: פורים רב. לא, לא 'רב פורים'. זה קריטי. ישיבת חברון הליטאית נחשבת למקום הידוע ביותר שבו מנהג 'פורים רב' מתקיים באופן מהודר. "בליל פורים, אחד המחזורים הותיקים מארגן אירוע ששם מסתלבטים על ההווי של הישיבה בצורה מאוד שנונה", מספר אמיר שכטר, מורה להיסטוריה ואזרחות המתעניין בזרמים בחברה הדתית לגווניה. "מה שקורה הוא יותר היתולי, שנון ביותר, לא דברי תורה. הייתה לזה התנגדות, אבל החברונרע'ס, הבחורים, התנגדו להתנגדות. הם לא היו מוכנים לוותר על אירוע שנחשב לה-אירוע של השנה".
"אבי ז"ל שלא לומר זצ"ל היה רב פורים", מספר יוסי חיים מיימון, איש תקשורת המגיע מהעולם החרדי. "חבר הכנסת רביץ ז"ל - הצטלם איתו וזאת הייתה תמונה היסטורית. רב פורים לוקח כל מיני קטעים מהישיבה. אצלנו בישיבה הוציאו גם עלון פורים שבו צוחקים על כל מיני קטעים שרק בחור מהישיבה יבין אותם. מה שקרה אצלנו היה שכותב העלון נשאר אנונימי והיינו צריכים ללכת ולחפש אותו. האמת? זה היה יותר מצחיק ככה כי עמדנו מול הפאנצ'ים בלי לדעת מי כתב אותו עלינו. זה היה נקי ומצחיק. בישיבה אצלנו כל העניין של פורים התחיל משבת זכור. בשבת הזאת היה מקובל ללבוש עניבות שלא מקובל ללבוש ביום יום... פעם אחת, אפילו הלבשנו את הגוי של שבת בכובע וחליפה. הוא לא רצה בהתחלה. אבל אמרנו לו: 'ניקו, עכשיו כולם בלאגן' ואיכשהו הוא השתכנע והיו צחוקים רציניים. היה גם קריאה של טקסטים בקולות מגוונים. מישהו עשה חיקוי של חיים יבין, למשל".
גדליה סושיאל - שירותי כתיבה וסרטונים קצרים: 054-56454111
תחפושות עם משמעות
אחד התחפושות הנפוצות ברחוב החסידי היא 'התרבוש האדום', כמו של התורכים. זאת לא ממש תחפושת אלא אמירה פורימית שעכשיו זה זמן מיוחד מאוד למרות שכל השנה מקפידים על לבוש מאוד ספציפי. "התרבוש נפוץ בעיקר אצל החסידויות הירושלמיות כמו תולדות אהרן, מאה שערים", אומר אמיר. ומה קורה מעבר להרי ירושלים? אני מעניק ליוסי את המיקרופון. "בגדול, הציבור החרדי מתחלק למבוגרים וילדים", אומר יוסי. "הילדים מתחפשים, אבל אין באטמן וסופרמן. יש מלכים ומלכות. בפעם האחרונה שספרתי היו 39 מלקות... אני צוחק. יש גם ציירת, שפית, כלה. תשמע, לא חייבת להיות לזה משמעות רוחנית, אבל כן שתהיה משמעות כלשהי. הגדולים, המבוגרים, נוהגים לשים צעיף מוזר או כובע. להתחפש גבר לאשה ואשה לגבר - לא מקובל כי יש טענות שזה אסור הלכתית ופורים לא מתיר דברים אסורים. מצד שני יש אומרים שאין פה את העניין ש'לא יתערבב עם בני המין השני' שזה הטעם ההלכתי. טוב, אני לא פוסק". אחד הזכרונות של יוסי הצליחה לחבר בין המגזרים, דווקא בישיבה חרדית. "הייתה פעם שאחד הבחורים אצלנו, בישיבה, התחפש לבחור דתי לאומי. היה לו כבר זקן טבעי והוא הוצג בפני בני הישיבה והמשגיח כרב היישוב 'דוגית'. היה משעשע אבל אז הוא פתח את פיו והתחיל לדבר דברים רציניים של דתיים לאומיים. והמשגיח - פניו התכרכמו למשמע הדיבורים האלה. מה זה, הוא רוצה להפוך לי את הישיבה?!". יודעי דבר נוספים מספרים לנו על ההבדלים הגדולים בתחפושות בין בני ברק לירושלים, למשל, בעיניהם. "בני ברק יותר ליברלית בעיניי בעניין התחפושות", אומר לנו מישהו בעילום שם. "אפשר למצוא שם לפעמים תחפושות שנחשבות פחות מתאימות לעולם החרדי השמרני. בירושלים - המצב מתון יותר".
לבכות על ביטול תורה
"משתכרים הרבה בפורים", אומר יוסי, "וזה נראה בהתאם, לפעמים. תשמע, כל השנה יש 'בל יראה ובל ימצא' על אלכוהול. זה לא ששותים קצת ואז בפורים שותים יותר". העניין נוגע לגווני הציבור החרדי והחסידי. "פשוט אין אלכוהול כמעט בכלל. בפורים - פתאום זה מותר ויש אנשים שחושבים שאין שמחה בלי זה. אישית, אני לא משתכר, אבל יש כאלה שבלי זה - זה לא פורים בשבילם. המצווה לשתות - מתקיימת בהידור ומכיוון שאנשים לא רגילים ולא יודעים איך שותים - קורה מה שקורה". איזה סודות מוציא היין? יוסי מפתיע. "נפוץ מאוד לראות שהרבה בוכים על זה שהם רוצים ללמוד יותר תורה". אפשר להבין זאת. המושג 'ביטול תורה' טמוע מאוד ברחוב החרדי. לכאורה, אין לו גבולות ברורים כך שהצער על 'ביטול תורה' יכול לתפוס את הלב מפעם לפעם. פורים - זה הזמן לבכות עליו באמת ולהודות שאף אחד לא מושלם, אבל הרצון החזק ללימוד תורה בדמעות - מרגש עד דמעות ומעורר השראה. "גם אם אחרי פורים זה אולי עובר", אומר יוסי. השכרות הקבועה בלוח השנה עשויה להוביל לאנקדוטות מרעננות. "אני מכיר בחור שרצה להגיד משהו למישהו אבל קבר את זה בבטן", מספר יוסי. "הוא פשוט חיכה לפורים וביום החג - הכניס לו את כל מה שהוא רצה להגיד... שפך עליו קיטון של רותחים, מה שנקרא".
גדליה סושיאל - שירותי כתיבה וסרטונים קצרים: 054-56454111
כסף הערכה במשלוח מנות
אחד הדברים הנפוצים ביותר בפורים הוא להגיע לביקור אצל 'הרב שלך'. החל מהטישים הגדולים בחסידויות ועד הר"מ בישיבה. כולם מחפשים את בית הרבי או בית הרב כדי להגיע אליו, לסעוד, לשמוח וליהנות מאווירה נדירה, פעם אחת בשנה. כשהצעירים חוגגים עם הרב בדברי תורה וריקודים, המבוגרים יותר, אלו שיש להם ילדים משל עצמם - עסוקים במנהג חדש: כסף במשלוח מנות ל'מלמד' ב'חיידר'. מתברר שפורים, היום בו 'מותר קצת מעבר למקובל' הופך לפעמים להזדמנות פז להעניק הערכה למלמד בתלמוד תורה בתור מתנה הטמונה אי שם בין השוקולדים לשימורי הטונה, בלב המשלוח מנות. 'כסף למלמדים' זאת תופעה חדשה יחסית ויש כאלה שכבר הספיקו להצר עליה. מזל שהטלפון כשר ואין ביט, אחרת יתכן טהתופעה הייתה צוברת תאוצה גדולה יותר.
רעשים והשתובבויות
פעם הנפצים היו נחשבים למעשה שובבות נפוץ ונפיץ. "היה נפצים. היה", אומר יוסי. "אבל היום - זה לא עובר. העניין של המלחמות, בעיקר בדרום, היכן שאני גר - עשה את ההבדל ואנשים נמנעים מזה, ב"ה". בד בבד, עם ירידת קרנן של הנפצים, עולה קרנם של כלי ההרעשה העתיקים. אפשר לראות בבתי כנסת בעת קריאת המגילה את אלו שהביא את סיר החמין מהבית (כולל המצקת), או אלו שבחרו להביא עימם שני מכסי סירים כדי לייצר מצלתיים שיכו את המן כמו שרק יהודים טובים עם היסטוריה כואבת יודעים להכות.
לתכנים נוספים של גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן - הצטרפו לקבוצה:
https://chat.whatsapp.com/LfdlZO8T4yIKgee2JHQtwV
יצירות, סרטים | הרשמה לניוזלטר - באתר:
***
גדליה סושיאל - שירותי כתיבה וסרטונים קצרים: 054-56454111
לסדרה "בואו ללמוד איתי":
לסרט "אבא עם אלוקים" - חדש!
כנסו לערוץ: http://bit.ly/M-GEDALIA
מאמרים נוספים בבלוג "מדריך למתבונן":
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה