נדב גדליה, עולם קטן
אי שם לפני כ-50 שנים בברית המועצות,
כשהילד הקטן לייבעלע הבין שהוא אוהב לחקור חרקים - ההורים שלו לא ממש התחברו לזה, בלשון
המעטה. "את רוב הדברים שהתעניינתי בהם ההורים שלי קבלו קשה", הוא
אומר לי בחיוך מנצח. "כל דבר שאהבתי הם אמרו לי: 'זה לא מעניין'. הם היו בלחץ
שאני מתעניין בחרקים בזמן שלי היה אוסף עם מאות פריטים. הם אמרו שאין בזה פרנסה
ועתיד. אחר כך, כשהגענו לארץ וחזרתי בתשובה - הם גם קבלו את זה קשה". למרות הלחץ
מההורים, לייבעלע המשיך בשלו, כל הזמן. "בלי להתווכח - עשיתי את שלי",
הוא מספר. את לייבעלע קשה לפספס - הוא נראה כמו יהודי ירא שמים מהמאה הקודמת,
בדיוק כמו שהוא אוהב. שני בניו למדו ב'מרכז הרב' ובכיסו הוא מחזיק בתואר מנהל אוסף
החיפושיות במוזיאון הטבע של שטיינהרדט באונ' ת"א. תחום ההתמחות שלו הן
החיפושיות החדקוניות שתכף נעסוק בהן, אך לפני הכל תנו כבוד לשאלת השאלות הנוגעת
בענייני ייעוד: 'איך הגעת לחקר חיפושיות דווקא?', אני תוהה. "גדלתי ברוסיה
לבנה, חיבבתי כל מיני בעלי חיים. באזור לא היה אריות, פילים או גן חיות, ונאלצתי
להצטמצם להתעניין בחרקים ובחיפושיות, באופן ספציפי. הרבה חרקים שהכרתי בילדותי -
זכורים לי עד היום. הייתה לי התרגשות רבה במפגשים עם חרקים".
איך זה מרגיש לאהוב חרקים?
"התכווצות של הלב. שמחה יוצאת
מהכלל. חשבתי על זה: איך יתכן שאני מתרגש כ"כ מחרקים והתשובה הייתה שאני מאוד
אוהב אותם, הם מאוד יפים בעיניי, חמודים, מגוונים, צבעוניים. הם שבו את ליבי
בתקופת הילדות וזה המשיך הלאה כבר כ-30 שנים. אני מביט בהם - ושמח. גם בתמונות
שלהם וגם במציאות. אני לא חושב על זה כל בוקר, אבל אני מאמין שזאת השליחות שלי;
להיות חוקר חרקים בארץ ישראל. אין הרבה חוקרי חרקים בעולם יחסית לאוכלוסייה
העולמית. בארץ - יש ממש חוקרים בודדים".
הרצון להיות יהודי ירא שמיים
לייבעלע עונה לשם המלא אריאל לייב
לאוניד ומתגורר בקדומים שבשומרון מזה 27 שנים. בגיל 16 עלה ארצה מרוסיה הלבנה בה
התגורר בדירה אחת עם אביו, אימו, סבו, סבתו ואחיו הקטן. אחרי כשנה בארץ - עברו
ההורים לאמריקה והוא נשאר לגדול עם סבו וסבתו. במקביל, החל ללמוד באוניברסיטת בר
אילן. "ההורים רצו לכפות עליי לנסוע לארצות הברית", הוא מספר איך השתקע
בארץ הקדושה. "מה שהיה הוא שאבא שלי נסע קודם ושלח לנו כרטיסים משם. נוצר מצב
שהוא לא היה יכול להכריח אותי מרחוק לבוא לאמריקה ואת אמא - הצלחתי לנצח. הייתי צריך לעשות תעלולים. אמרתי
לה שאני רוצה לסיים את התואר וגם שמישהו צריך להישאר עם סבא וסבתא בארץ. היא נסעה
לבדה ו'חטפה' מאבא על זה שהיא הגיעה לארה"ב בלעדיי. בגלל זה אבא שלי היה ברוגז איתי במשך כמה שנים. אחר כך, בעקבות הנכד
שנולד, פחות או יותר התפייסנו. לפני שנה הוא נפטר ואמא שלי עדיין שם".
איך ולמה חזרת בתשובה?
"חלק מהשיח היומיומי עם סבא וסבתא
שגידלו אותי היה בענייני יהדות, גם אם הם לא היו רבנים גדולים", הוא מספר.
"משום מה, עניינה אותי
היהדות וכל הזמן רציתי להיות יהודי ירא שמים. הרגשתי שזאת דרכי, למרות שלא קיימתי
מצוות בפועל. בארץ, כשהתאפשר להיות יהודי - התארחתי אצל רב בחולון שהיה
דובר רוסית והוא תמך בי בתהליך. התחלתי ללמוד דיני שבת - ותוך שנה התחלתי לשמור שבת.
היום אני לא יודע לייחס את עצמי לקבוצה כזו או אחרת, אני אשכנזי ליטאי והילדים שלי
למדו ולומדים בישיבות סרוגות, חלקם הלכו לתנועת הנוער אריאל. אני 'סתם יהודי'. אם
אין דבר כזה 'סתם יהודי' - אז אני תקדים.
להיות יהודי זה מספיק קשה ועוד משהו על זה - זה עוד יותר קשה".
ולמה בחרת בבגדים האלה?
"אלו בגדים יהודים מסורתיים שאני
לובש מאז שאני בארץ. אני יליד ברית המועצות. אם הייתי הולך ככה שם - לא הייתי מגיע
לגיל הזה", הוא צוחק, כמו חלקים רבים בראיון שלנו. "כשהגעתי ארצה בחרתי
בבגדים האלה - בגלל הראיה שלי לגבי איך יהודי צריך להיראות. כנראה זה מבוסס על
התצלומים המשפחתיים שלנו של בני המשפחה הליטאים מלפני מאה שנה".
כבעל תפקיד משמעותי אונ' ת"א, איך מקבלים אותך?
"המגזריות זאת הצרה שלנו בכל הארץ
ובעולם, מימי בית המקדש", מלמד אותי לייבעלע. "אני פה בערך שלושים שנים
והיו לי כל מני סיטואציות, במיוחד בהתחלה, אבל גם לאורך השנים. איכשהו עברתי את
זה, ב"ה. אנשים למדו להעריך אותי או לא להתקרב אליי", הוא צוחק, שוב.
"אני די מוערך במוזיאון וגם כך נמצא רוב היום בחדרי האוספים או במוזיאון
ונמנע מויכוחים פומביים. בטוח שהיו לי מחשבות לעזוב אחרי מקרים בהם עיצבנו אותי יותר מדי.
ב"ה, הייתי מספיק חזק כדי לשרוד את זה. אחרי שנתיים-שלוש כבר כולם הכירו אותי
פחות או יותר והפסיקו להציק לי. גם לאט לאט אנשים הולכים ונעלמים ובאים אנשים
חדשים יותר והם לא יכולים להתייחס אליי בזלזול. בתחילת דרכי היו אנשים שדי זלזלו
בי. חלקם כבר לא איתנו, נפטרו מזקנה. חלקם שיפרו את הדעה שלהם עליי או לפחות למדנו
לא לגעת בנקודות הכואבות ולהמשיך לעבוד יחד. יש כאלה שאני יודע בפירוש שדעותיהם
שונות ולכן אנחנו פשוט נמנעים מלעסוק בנושאים נפיצים. כשעובדים יחד בעבודה שהיא לא
ניהול צבא או מדינה - לא חייבים להיכנס לפערים. אפשר לעבוד יחד בשדה ועדיין להיות
בעלי דעות שונות".
חדקונית הקיפודן, ראש העין, לייבעלע פרידמן
עולם חופשי בארצנו
"בעולם יש כחצי מיליון מיני
חיפושיות שמתועדות בספרות המדעית, עם שמות מדעייםשחוקרים נתנו להם", מספר לייבעלע. "בפועל
- מספר המינים גבוה הרבה יותר, ככל הנראה. ההערכה היא שיש בין מיליון לעשרה מיליון
מינים שונים. קשה להעריך את זה במדויק מכיוון שמדובר ביצורים שגדלים בכל מיני בתי
גידול, יש מאריכי חיים ויש קצרי חיים. אנחנו לא יודעים כל דבר על חיפושיות ורב
הנסתר על הגלוי. בארץ יש כ-6000 מינים. יש לנו כאן חיפושיות יוצאות מן הכלל, מגוון
די גדול ויפה. חלקם חרקים שאופייניים לאירופה, קדמת אסיה וצפון אפריקה - שזה אזור
שבו יש ייחודיות מסוימת מבחינת המאפיינים ועדיין - יש לנו גם חיפושיות ממוצא
אפריקאי ואסייתי ויש לנו גם הרבה מאוד חיפושיות שמאפיינות מדבר כי אנחנו ארץ
מדברית. יש בארץ מכלול מינים לא רגיל למדינה שנמצאת באזור של קדמת אסיה, כי אנחנו
למעשה נמצאים על צומת דרכים של שלוש יבשות, אירופה, אפריקה ואסיה, וזה מה שיוצר את
התמהיל המיוחד הזה. לחיפושיות יש תפקיד חשוב ביותר. תחשוב שחיפושיות הן בין רבע או
שליש מכל מכלול הטבע. כל יצור שלישי-רביעי בטבע הוא חיפושית! משום כך, הן נמצאות
בכל מיני מקומות ועמדות במארג המזון. יש חיפושיות טורפות, יש צמחוניות, יש שניזונות
מעובש או מגללי בעלי חיים או עץ".
מי שאינו ביולוג יכול להבין את
הקריטיות שלהן לקיום כדור הארץ?
"תחשוב על קיר שמורכב מלבנים.
תוציא כל לבנה רביעית - ותבין מה זה תורם לטבע", אומר לייבעלע. "הן פשוט
משחקות את אותו תפקיד כמו בעלי חיים גדולים אבל בקטנה. יש חיפושית שמשחקות תפקיד של אריה ויש שמשחקות תפקיד
של כרישים, מבחינה ביולוגית. תחשוב: כמו שיש כרישים טורפים בים - יש
חיפושיות טורפות. הן גם מזון לבעלי חיים וגם אוכלות בעלי חיים וצמחים. הן מעורבות
באופן הדוק [AF2] [AF3] ביותר
בכל מערכת החיים. אין ספק, אם היו מוציאים מינים אחדים מהטבע - המערכת הייתה
מתערערת. מינים אחרים היו נעלמים וזה משפיע על האנושות".
כדי להבין את הקשר הישיר של הטבע אל
בני האדם לייבעלע פוצח במשל מיוחד לפשוטי העם בורגניים. "יש משל שמייחסים אתו
לדרווין; הוא אמר שבגלל שבאנגליה יש הרבה זקנות
- הצי האנגלי חזק מאוד. מה הקשר? זקנות אוהבות חתולים וחתולים אוהבים
עכברים. עכברים אוהבים לחפור בקרקע ולהרוס את הקנים של דבורת האדמה. אם החתולים
אוכלים את העכברים - אז הקנים נשארים על כנם. אם יש הרבה קנים של דבורת האדמה -
היא מאביקה הרבה תלתן והוא פורח. הכבשים אוהבות תלתן יותר מכל אוכל והן מגדלות
בזכות התלתן הרבה בשר ואז המלח הבריטי אוכל את הבשר ונהיה חזק. זה משל חמוד שמסביר
לנו שבכל פגיעה בטבע - יש נגיעה לכל אחד ואחד מאיתנו גם אם אנחנו לא מבינים את זה
כרגע".
חדקונית שרשי הרכפה, קטורה, לייבעלע פרידמן
בעלת החדק, המפציצה וזאת שמתחת לכל אבן
ההתמחות של לייבעלע ממוקדת בחדקוניות.
"נפל הפור וקבלתי לחקור אותן כשעשיתי את התואר השני", הוא מספר איך הגיע
לאוצר. "המיוחד בקבוצת החיפושיות הזאת הוא החדק הנמצא בקדמת הראש. יש כאלה
שהחדק שלהן ארוך יותר מכל הגוף. החדק הזה עוזר להן לאכול; הן קודחות בתוך צמח
ומגיעות למקומות עסיסיים וטעימים יותר בצמח שהן אוכלות. בנוסף, החדק עוזר להם
להתרבות; הנקבה עושה נקב עם החדק בפרח או בפרי או בגבעול של צמח - ואז היא מסתובבת
ועם צינור ההטלה שלה היא דוחפת את הביצה לתוך הנקב שהיא יצרה עם החדק. מה שיוצא זה
שהזחל בוקע בתוך הפרח או חלק אחר של הצמח והוא מוגן מטפילים וטורפים, גם אם לא במאה
אחוז. בנוסף, הוא מוקף באוכל, בצמח שהוא נמצא בתוכו". התהליך המופלא הזה
מסייע לחדקוניות להתרבות ולהגיע לתפוצה רחבה עם מגוון רחב מאוד. "רק בארץ יש כ-1000 מינים של
חדקוניות ובעולם כ-50,000 מינים ידועים", מספר לייבעלע. "אני משתדל
לזכור את כל המינים ומה שאני לא זוכר - אני בודק בספרות המדעית. יש לי גם
מעין 'קבצים בראש'. ככה שגם אם אני לא זוכר את השם - זה צץ איכשהו". משפחה
אחרת של חיפושיות היא משפחת השחרוריות. "זאת משפחה שיש בה בין 300 ל-400
מינים ומתוכם יש כמה עשרות שאפשר למצוא בכל מקום, מתחת לכל אבן, אפילו בעיר.
לפעמים לפני תרדמת הקיץ הן מסתובבות בכל מקום ואפשר למצוא הרבה מהן ברשות הרבים.
זה קורה כל הזמן; אנשים נבהלים ומתקשרים אלינו כשהם פוגשים בהן. הנטייה היא
להתלונן ולומר שהן מציקות, אבל הן לא מסוגלות לעקוץ כי אין להן עוקץ. הן יכולות
לנשוך - אבל הנשיכה שלהן לא רצינית. מקסימום צביטה קטנה. רובן לא מתייחסות אלינו,
לא תופסות אותנו. מקסימום - נופלות עלינו ובורחות, אבל אנשים רגישים
ונבהלים".
חיפושית אף פעם לא עשויה להיות מסוכנת?
"יש חרקים וחיפושיות שמפרישות
חומר דוחה ומרתיע. יש שמנסות לנשוך. היו פעמים שחיפושיות השפריצו עליי מכלול חומרי
הגנה שאלו בעצם חומרים צורבים שאמורים להכאיב לאויב שבא לפגוע בהן. החומר שזה עף
לי על המשקפיים, אבל בגדול, אני מתייחס לזה בשוויון נפש". מקרה נדיר במיוחד
ארע לפני מספר שנים. "זה היה בלילה, בדרום הערבה, במטע תמרים, נתקלתי לראשונה
בחיפושית רצנית-מפציצה - מין מיוחד שמפריש חומר צורב וחם שמתחמם אצלם בגוף ומגיע
כמעט למאה מעלות חום וכשהחומר יוצא הוא יוצא כמו יריה. ממש רואים ענן קטן ושומעים
קול כשזה יוצא. כשפגשתי את הרצנית-מפציצה - זה מאוד מאוד שימח אותי. הושטתי יד ונגעתי
בה ואז היא הוציאה עליי את ההפרשה".
כאב?
"זה צרב לי את האצבע כמו גפרור
בוער, אבל זה לא היה משהו רציני ועבר מהר מאוד. זאת הייתה הרפתקה מכוננת. זה לא
קורה בדרך כלל כי אני די זהיר. לפעמים אני בא עם כפפות כדי לחפור בקרקע ולרוב אני
מתעסק עם חיפושיות קטנות מאוד שאני שואב עם משאבת פה קטנה שעובדת על לחץ אוויר. אני
שואב אוויר דרך צינור שבצד השני חסום ברשת צפופה, כדי שלא אבלע את החרקים, והחרקים
נשאבים דרך הצינור השני.. המכשיר הזה נקרא בלשון חוקרי החרקים הישראליים
'צוצר'".
מה הקשר בין תורה למדע?!
תגיד, כחוקר ירא שמים, איך אתה תופס את
הנושא הבוער 'תורה ומדע'?
"זה נושא רחב", הוא אומר.
"בגדול, אני לא רואה לאור תורת ישראל שום ניגוד בין התורה למדע. המדע זה איזשהו מידע וניסיון
שאנחנו צוברים והתורה זה משהו שניתן לנו מהשמים. אלו מישורים שונים שלא אמורים
להיפגש. להפגיש אותם מצח מול מצח - זאת טעות. התורה מדברת בעיקר על הצד
הרוחני של הטבע בעוד שהמדע לא יכול לעסוק במשהו רוחני. כי רוחני הוא לא חומרי. מדע
עוסק רק במשהו שאפשר למדוד אותו או להעריך אותו בכלים טכנולוגים ודברים רוחניים -
אי אפשר למדוד. להעמיד זה מול זה - זה ניסיון מיותר, לכל היותר. אנשים סובלים
מחוסר ידע ונמשכים לדיונים שאין להם בהם מושג. כל אדם יכול להגיד דברים על היהדות
ועל התורה למרות שאין לו מושג בזה. במקרה הטוב, הוא למד בעל פה קטע משירת דבורה
בבית ספר. הרבה פעמים אנשים שצועקים - לא ממש יודעים".
זה לא מה שקורה ברוב הפעמים?
"תשמע, בתור מדען - אני זהיר.
יכול להיות שקיימים אנשים שלמדו יותר - והם בכל זאת צועקים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה